טריפ ביום כיפור: על 'בחול' מאת אגור שיף

בַּחוֹל, מאת אָגוּר שיף, עם עובד, תש"ע-2010, 287 עמ'

צור ארליך
הופיע במוסף 'שבת' של העיתון מקור ראשון בב' באייר תש"ע, 16.4.2010

החול יזכור. החול יכסה וישכיח. בחול יש עקבות, והחול מחולל עד שהן מיטשטשות. אחרי החגים יתחדשו וישובו ימות החול, ובאמצע החגים, ביום כיפור, באה המלחמה. חול בחופו הצפוף של הים התיכון, וחול בחופי מרחביה החדשים של סיני, אבל בפולין אין חול, יש אפר. בחול מתגלה גופתה של ילדת-פרחים מסוממת בתחילת הרומאן 'בחול', ובחול שרועה עוד אחת סמוך לסופו.

'בחול' הוא רומאן בלשי כתוב לתלפיות, אבל הוא בעיקר רומאן תקופתי על שנות השבעים המוקדמות, ימי ההיפים ומלחמת יום כיפור, ורומאן פסיכולוגי על זהות ישראלית בין זיכרון למחיקה, בין שואה לשלוֹמָאוּת, בין פטריוטיות לטריפים של חשיש ולס"ד. דווקא ההיחשפות לעולם הרוק, הסמים והפסיכדליה של צעירים בתל-אביב, וההיסחפות אחר עולם זה, היא שמחזירה את גיבור הספר, הבלש המשטרתי רם דינור, אל הילד היהודי הפולני שמתחת לקליפה הישראלית של זהותו.

ההיזכרות הזו הייתה יכולה לקחת את המחבר אגור שיף ואותנו הקוראים אל המתכון הקבוע מבית התמחוי של רבי המכר: ישראלי הנסחף בעבותות של חושך אל שורשי משפחתו באירופה של ערב השואה. אבל שיף, בניגוד לצפוי, הותיר את המוטיב הזה כעלילה פנימית, המדריכה את תודעתו של דינור, ואילו את העלילה החיצונית, את המאורעות המתזזים את דינור ממקום למקום על מפת הארץ הגדולה של אז, השאיר לחיפוש אישי אחר. דווקא זה המחבר אותו עוד לישראל שנולדה מן הים. החיפוש אחר אחיו-למחצה הסודי, הצבר, שדבר קיומו נתגלה לו אגב חקירתו הבלשית.

האח הוא מבני אותה קהילה תל-אביבית של הִיפים מגלגלי ג'וינטים. מסעו של דינור בעקבות אחיו הוא גם מסע ההתחברות שלו אל העולם החדש, הלא אמיץ הזה. זהו אף שיאו של מסע התרחקות של דינור מאשתו, שהיא גילום של ארץ ישראל העובדת והפטריוטית, ומעבודתו במשטרה – שני מרכיבי "קפסולת האושר" שלו. המסע יוביל את דינור לפתרון משוער, אישי מאוד, של תעלומת הרצח בחול, ולבסוף גם למפגש חד-צדדי עם אחיו. הספר כולו כתוב כמונולוג שרם דינור, לשעבר פוירבלום, הגוסס בסיני המופצצת מנסה להשמיע לחייל השומר עליו – אחיו רמי פוירבלום. דינור ימות כנראה, פוירבלום האח לא יידע אף פעם שהאיש הגוסס והממלמל היה אחיו, ורק החול של סיני יזכור את מפגש האחים.

מלחמת יום הכיפורים מפגישה בין האחים באופן פרדוקסלי, שכן זיקי ההתפוצצויות שלה מאירים את רם דינור, השוטר הפטריוט, כשהוא כבר חשישניק זרוק בהתהוות, ואילו את אחיו הצעיר, הפיסניק ההיפי, הם מגלים כמי שברגע האמת הוא לוחם פטריוט. שיף ניסה לצייר בספר את התמונה הסטריאוטיפית של מלחמת יום כיפור כמשנת-תודעה ושל ישראל טרום יום כיפור, המדינה הבוטחת, הזחוחה והשוכחת. הוא עשה זאת בראש ובראשונה בדמותו של דינור עצמו, המשתנה כבר בקיץ, ערב המלחמה. אלא שכאלטרנטיבה לישראל הביטחוניסטית הנלעגת הוא מציב את השמאל הקוסמופוליטי החדש, הצעיר, השמח והמסומם. והוא דואג שהאלטרנטיבה הזו תיראה במלוא מערומיה המגוחכים.

וכך, שוב, מציל שיף את ספרו מנפילה לבור הנוסחתיות – הפעם לנוסחה הספרותית הנפוצה של שנאת גולדה ואהבת סאדאת. כמו רב-פקד רם דינור, גם הספר העוסק בו, ספרו של אגור שיף, יותר מתלבט ומתנסה מאשר יודע ומטיף. פעם אחר פעם חולף הרומאן הקצר על סִפם של בורות ספרותיים – פעם הבור הוא הסכנה להפוך למהדורת-קיץ קלילה של 'חמסין וציפורים משוגעות', ופעם אחרת הבור הוא הפחד להתגלות כגרסה משוכללת של כתבי יהונתן גפן – אבל תמיד, על סף הבור, הוא מזנק למעלה ונוחת בגדה שמעבר.

אכן, הספר שובר גבולות ז'אנריים והיררכיים. זהו ספר בלשי, קריא מאוד מבדר אפילו – אבל יותר משהוא מזכיר ספרי בלשים, הוא מעלה על הדעת שני ספרים בני התקופה ההיא, שנות השבעים פלוס מינוס, בעלי שמות דומים – 'מסע דניאל' של יצחק אוורבוך-אורפז, שאף מוזכר בו, ו'מסע באב' של אהרן מגד. זהו ספר המגשר באופן מכובד בין משא זיכרון השואה לבין אל-אס-די, אבל ספריו המאוחרים של ק' צטניק הם אסוציאציה פרטית שלכם בלבד. זהו ספר בלתי מחייב של קריאה-קלה – שמעורר מחשבות, ומרבה להעלות תקבולות סמליות והשתקפויות מוטיבים.

ככלות הכול, 'בחול' הוא בן נוסף למשפחה הגדולה מדי של ספרי "כמה היינו שחצנים עד שקיבלנו בפרצוף את מלחמת יום כיפור והתחברנו מחדש לחולשתנו היהודית" – אבל בן מסוג קצת אחר, בן עצמאי ושובב. יש בו יותר חול מבוץ, וזה מרענן.