מגילה בשפת הגולה: על שירי המגילה של איציק מאנגר במהדורה עברית חדשה

החייטים היהודים יוצאים לקרב. איור מאת נעם נדב מתוך 'שירי המגילה'

איציק מאנגר, שירי המגילה / איציק מאַנגער, מגילה-לידער; תרגם והעיר דוד אסף; אייר נעם נדב; חרגול, עם עובד ובית שלום עליכם, תשע"א, 210 עמ'

סקירה מאת צור ארליך.

הופיעה בעיתון מקור ראשון ביום ג', כ"ה בחשוון תשע"א, 2.11.2010.

מגילת אסתר היא מגילת הגלות. מגילה בלי שם ה' ובלי ארץ ישראל, מגילה על יהודים התלויים בחסדי גויים (ובסוף על גויים התלויים על עץ בחסדי יהודים. אבל זה כמובן רק בחסות המלך, ובעזרת פעילות שתדלנית, ולאחר האשמת שווא בהטרדה מינית שכמו נלקחה מעיתוני זמננו). חז"ל עמדו על הגלותיות הזו כשנמנעו מתיקון אמירת הלל בחג הפורים, להבדיל מחג החנוכה. ואבותינו בגלות ביטאו זאת היטב, בקובעם "פורים" מקומי לדורות בכל מקרה של היחלצות בלתי צפויה מגזירות השליטים הגויים.

ביטוי מבריק במיוחד נתן לכך איציק מאנגר, משורר היידיש בן המאה העשרים. 'שירי המגילה' שלו, ה'מגילה לידער', הם וריאציה מקורית ופסבדו-עממית על סיפור המגילה, המועתק למציאות היהודית במזרח אירופה של תחילת המאה. האנטישמיות הפולנית (המן), הגחמנות של הפריצים והשליטים המקומיים (אחשוורוש), חוכמת ההישרדות והשתדלנות היהודית הוותיקה (מרדכי) ולמולה ניצני הפעלתנות הסוציאליסטית וההגנה העצמית היהודית – כל אלה מתלבשים היטב על המגילה, וקצת חורגים מעבר לה. מאנגר רקח הכול בהומור, בחרוז, ובשלל תבלינים אקטואליים, לכדי מחזור בן שלושים שירים, מעין מחזמר.

קסמה של המגילה בנוסח מאנגר מתבטא בין השאר בכך שהסיפור מתרחש בפורים – כלומר חג שכבר קיים מדורי דורות, והנה שוב מבקשים לגזור גזירות על היהודים באותו תאריך. כך זה נשמע בשיר 'מרדכי בא אל אסתר המלכה': "טוק, טוק! – דוד מרדכי נוקש, / הדלת אט נפתחת: / 'אסתרל, טוב שאת לבד, / חדשות לי באמתחת'. // היא שואלת: 'דוד, שאכין / כוס מהבילה של תה? / בחוץ סופה, גשם, שלג, / אולי איתי תשתה?' // 'מֵילא!' – מרדכי נאנח – 'אוי, חדשות לא טובות: בי"ד באדר, זמן פורים, / יהודים ייהרגו ברחובות".

מרדכי והמן. איור מאת נעם נדב מתוך 'שירי המגילה'

היצירה עובדה ב-1965 למחזמר, בלחניו של דובי זלצר לשפת המקור, שהוצג בתיאטרון החמאם ביפו, ועל פי הדיווחים זכה להצלחה רבה. שניים שהיו אז ילדים, ההיסטוריון פרופ' דוד אסף והמאייר (והמרצה בבצלאל) נעם נדב, קמו ועשו מעשה של אהבה: אסף אסף את השירים ותרגם את כולם לעברית, תוך תשומת לב מרבית לעסיס הגלות היִידי, לניגון הממושקל-למחצה ולהֶרמזים התקופתיים, והוסיף דברי הסבר ורקע; ואילו נדב נידב את כישרונו והוסיף לספר פרשנות מבריקה באיוריו – שממש כמו מאנגר, יודעים לשזור את ימי מרדכי ואסתר בפרס עם ימי מוטלה ואסתרקה בפולין. הנה למשל קערת אוזני המן, שהמן מביט בה בחרדתו – ובה גם אוזני המן משולשים עם פרג, וגם אוזניים. לספר היפהפה, בהוצאת חרגול, עם עובד ובית שלום עליכם, נוספים גם השירים במקור היידי ותקליטור המחזמר.

סיפור המגילה בשושן הבירה הוא ארכיטיפ של גלות בבל, וסיפור המגילה של מאנגר הוא מיצוי אמנותי מבריק של חווית הגלות במזרח אירופה 2,500 שנים מאוחר יותר. שפת היידיש, לשון הגלות, היא לכשעצמה הכלי המתאים ביותר לבטא זאת. דוד אסף ונעם נדב העבירו אותה למעננו לשפה העברית, אבל השאירו אותה ביידיש, עמוק בתוך הגלות, וזה עיקר הצלחתם.