תרומה או רימה

בני משפחתו של הכדורגלן אבי כהן העדיפו את "שלמותו של אבי", ולמעשה את טובתן של התולעים, על פני הצלת חייהם של חולים המשוועים למרפא ועל פני רצונו המפורש של המנוח - ונתנו דוגמה איומה לרבבות האוהדים שנשאו אליה עיניים.
הטור השירי שכתבתי על כך, ושהופיע ב'מקור ראשון' בכ"ד בטבת תשע"א, 31.12.2010, הועלה לאתר 'חדשות מחלקה ראשונה'. לקריאתו לחצו כאן.
והנה שיר באותו נושא מלפני שלוש שנים וחצי.

תרומה או רימה
מאת צור ארליך
פורסם בטור שלי בעיתון 'מקור ראשון' בג' באלול תשס"ז, 17.8.2007
 
מִכְתָּב נִלְהָב שָׁלְחָה רִמָּה לְתוֹלֵעָה
לְחוּ"ל מִמְּגוּרֶיהָ בְּאַדְמַת הַקֹּדֶשׁ:
"עֲלִי לָאָרֶץ. בּוֹאִי. כָּאן אֲנִי שְׂבֵעָה.
כָּאן הַמָּזוֹן זָמִין, בְּשֶׁפַע וּבְגֹדֶשׁ.

הָאֲנָשִׁים טוֹבִים כָּאן. פֹּה זֶה לֹא אֵירוֹפָּה.
לִבְנֵי מִינָם הֵם לֹא תּוֹרְמִים פֹּה אֵיבָרִים.
אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָם כָּכָה, מִיזַנְטְרוֹפִּים.
וְהֵם מֵתִים עָלַי.
אָז תַּעֲלִי. בַּיי.
רִים".

וְתוֹלֵעָה, בַּדּוֹאַ"ל: "כֵּן, רִים. מַמָּשׁ כָּכָה.
אוֹמְרִים שֶׁטּוֹב לָכֶם. שֶׁיֵּשׁ עַם מִתְחַשֵּׁב
(אֲנִי רַק מְקַוָּה, רִמָּה, שֶׁאַתְּ מַשְׁגַּחַת
שֶׁלֹּא שָׁתַלְתִּי לָךְ תּוֹלַעַת בַּמַּחְשֵׁב).

שְׁלֵמוּת הַגּוּף הַמֵּת, יַסְבִּירוּ לָךְ בְּלַהַט,
עוֹלָה עַל חֲשִׁיבוּת גּוּף הַזּוּלַת הַחַי.
זֶה טוֹב, כִּי כָּכָה יֵשׁ עוֹד טֶרֶף לַתּוֹלַעַת
וְלָרִמָּה. אֲנִי
כְּבָר בָּאָה.
יַאללָה בַּיי".

עוֹלָה וּוָתִיקָה, רִמָּה וְתוֹלֵעָה,
עַכְשָׁיו בְּיִשְׂרָאֵל. אַךְ אוֹי לַבַּלָּהָה:

"קָרָאת עִתּוֹן הַבֹּקֶר, רִים? רָאִית, כָּמוֹנִי?"
שׁוֹאֶלֶת תּוֹלֵעָה חוֹבֶבֶת הַקְּרִיאָה,
"גַּיְא סוֹלוֹמוֹן, רְחוֹבוֹת, יֶלֶד רַק בֶּן שְׁמוֹנֶה,
הֶחְלִיט שֶׁלֹּא לִירֹק עַל פֶּלֶא הַבְּרִיאָה:

הִכְרִיז שֶׁהוּא יִתְרֹם אֶת אֲבָרָיו. וָמֵת.
פָּשׁוּט הוּא לֹא מֵבִין. פָּשׁוּט עוֹדֶנּוּ יֶלֶד.
מְבֻגָּרִים יוֹדְעִים שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד
עַל פֻּלְחְנֵי מֵתִים, וּפַחַד, וְכָאֵלֶּה,

עַל רַחֲמֵי רִמָּה, תּוֹעֶלֶת הַתּוֹלַעַת,
עַל אֶגוֹאִיזְם קַר, אוֹ סְתָם עַל עַצְלָנוּת –
וְהוּא עוֹד יֶלֶד. מָה מָחָר אֲנִי בּוֹלַעַת
אִם יְחַקּוּ אוֹתוֹ הַשְּׁאָר?
אֶפְשָׁר לָמוּת!"

– "וּמָה תֹּאמְרִי אַתְּ, תּוֹלִי, עַל בֶּן שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה
אֲשֶׁר נִפְטַר, תָּרַם, וְאֲבָרָיו הִצִּילוּ
חֲמֵשֶׁת בְּנֵי אָדָם? תַּגִּידִי, מָה קוֹרֶה?
מָה, הִשְׁתַּגְּעוּ? נִהְיוּ שָׁם בְּנֵי אָדָם כְּאִלּוּ?"

רִמָּה וְתוֹלֵעָה תּוֹהוֹת: "מֵאַיִן בָּאנוּ?
לְאָן אָנוּ הוֹלְכוֹת? כֵּיצַד נִצְרֹךְ חֶלְבּוֹן?"
כִּי סוֹף כָּל סוֹף תּוֹהִים יִשְׂרְאֵלִים (זֶה אָנוּ)
לְמִי הֵם עֲתִידִים לִיתֵן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.