משהו על צהוב, על צבעים ועל צביעות

הנה הטור השירי שלי מ'מקור ראשון' של יום ו' האחרון - י"ח בטבת תשע"ב, 13.1.2012. 

קצת גלשנו

עַל טוֹסְט בָּרִיא וְכוֹס טְרִיָּה

קָרָאתִי שֶׁבְּאוֹסְטְרִיָה

חֹק שֶׁנֶּחְקַק בְּדַת וָדִין

אוֹסֵר בְּדִיחוֹת עַל בְּנוֹת בְּלוֹנְדִין.

אוֹסֵר אוֹסֵר. בְּמַאֲסָר.

לֹא אַשְׁמָתִי שֶׁכָּךְ נִמְסַר.

גִּגַּלְתִּי וְרִפְרַשְׁתִּי,

חָקַרְתִּי וְדָרַשְׁתִּי,

בָּדַקְתִּי בְּקִישׁוֹן –

אַךְ כֵּן, זֶה כָּךְ. נוּ שׁוֹיְן.


עַל כִּיף כֵּף וְקָפֶה קָפוּא

קָרָאתִי שֶׁגַּם פֹּה כָּפוּ

עַל הַנְּיָר – עוֹבֵד כְּפִיָּה

סַבְלָן בְּלֹבֶן גּוּפִיָּה –

חֹק טְרוֹמִי, קְרִי עוֹדוֹ מָחִיק,

וּבְהֶחְלֵט פָּחוֹת מַצְחִיק:

שֶׁכָּל צָרוּעַ וּפָנָאטִי

שֶׁיְּתָאֵר דְּבַר מָה כְּ"נָאצִי",

צָדַק אוֹ לֹא, הוּא יִקָּנֵס

אוֹ אַף לַכֶּלֶא יִכָּנֵס.

כֵּן, כָּךְ. לַכֶּלֶא. מַאֲסָר.

כֵּן, אַשְׁכָּרָה שֶׁכָּךְ נִמְסַר.

גִּגַּלְתִּי וְרִפְרַשְׁתִּי

לִרְאוֹת שֶׁלֹּא נִדְמֶה לִי,

בָּדַקְתִּי וְדָרַשְׁתִּי,

וְכֵן, זֶה כָּךְ. נוּ מֵילֵא.

עַל גּוּלַשׁ וְשַׁלְגּוֹן קָרִים

גָּלַשְׁתִּי עַל גַּבֵּי סְקָרִים

עַד שֶּׁקָּרָאתִי ווַי ווַי ווַי

אֶל מוּל תְּמוּנָה בְּרֶשֶׁת Y

שֶׁל מִשְׁתַּתְּפִים בְּהַפְגָנָה

סוּגָה בְּטֹהַר כַּוָּנָה,

מֻצְדֶּקֶת וּכְלִילַת הַיֹּפִי

נֶגֶד אַפְלָיַת אֶתְיוֹפִּים,

פְּנֵיהֶם הַמֻּלְבָּנוֹת אֵלַי

וּבִידֵיהֶם מַצְהִיב הַטְּלַאי.

וְשׁוּב מִצְמַצְתִּי וְרִפְרַשְׁתִּי

לִרְאוֹת שֶׁלֹּא אֲנִי הִטְרַאשְׁתִּי

וְשֶׁבֶּאֱמֶת עֵינַי חוֹזוֹת

שׁוּב בְּזִילוּת שׁוֹאָה כָּזֹאת

שֶׁאֵיכְשֶׁהוּ, בְּאֹרַח פֶּלֶא,

הַפַּעַם דַּוְקָא מִתְקַבֶּלֶת

בְּלִי שׁוּם גִּנּוּי וְשׁוּם דִּוּוּחַ

אַחֲרֵי שֶׁרַק לִפְנֵי שָׁבוּעַ – –

כֵּן. טְלַאי צָהֹב, שׁוּב. בְּפֵרוּשׁ.

אַךְ אָז עָשִׂיתִי עוֹד רִפְרוּשׁ –

זֶה הֻעֲלַם. בָּרֶשֶׁת – חֹר.

נוּ, יֵשׁ שָׁחֹר וְיֵשׁ שָׁחֹר.

נוּ, יֵשׁ טְלָאִים וְיֵשׁ טְלָאִים;

תָּלוּי בְּכָל מִינֵי תְּנָאִים.


על העניין הנדון בבתים האחרונים, ראו גם את דברי הטעם של הלל גרשוני כאן. גרשוני הוא גם פולמוסן מבריק, ולכן מומלץ להביט גם בטוקבקים שם.