יום ראשון, 28 באפריל 2013

הַשְּׁטָרוֹת אוֹמְרִים שִׁירָה. על ארבעה משוררים


ההחלטה להקדיש את סדרת השטרות החדשה לארבעה ענקים שעיצבו את השירה העברית המודרנית ואת הנפש הציונית וההומנית המודרנית התקבלה לפני שנתיים. ואז כתבתי את הטור שלהלן, שלרגל התעוררותה המחודשת של הסערה העדתית הבוקר נאה לפרסמו שוב בלי לשנות בו מילה.

רוח במקום נשיאים

הִתְאַפְּקוּ, פּוֹלִיטִיקָאִים. עוֹד תָּשׁוּבוּ לַמַּחְזוֹר.
פּוֹלִיטִיקָאֵי הַשֵּׁד – 
עוּפוּ, שׁוּבוּ הַבַּקְבּוּקָה.
תּוֹר הַקֶּסֶם בָּא לַכֶּסֶף: מוּל עֵינֵינוּ הַחוֹזוֹת
הַשְּׁטָרוֹת אוֹמְרִים שִׁירָה. גַּם אִם אֵין לָהֶם דַּרְבּוּקָה.

הַשְּׁטָרוֹת אוֹמְרִים שִׁירָה. עֹשֶׁר רַב זֶה לֹא נוֹתֵן לִי,
אֲבָל אֹשֶׁר כֵּן. וְעֹנֶג. וְגַם גְּרָם שֶׁל גַּאֲוָה. 
טוֹב שֶׁבָּא אֵלֵינוּ חוּצְנִיק שֶׁהַשֵּׁם שֶׁלּוֹ הוּא סְטֶנְלִי
לְהַזְכִּיר לָנוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ שָׂפָה שָׁוָה שָׁוָה. 

סְטֶנְלִי פִישֶׁר, אִישׁ פִינַנְסִים שֶׁנּוֹלַד בִּשְׂפַת אוֹבָּמָה,
שֶׁמַּזְכִּיר לָנוּ מֵאַיִן וּלְאָן וּמַה וְלָמָּה.
שֶׁמַּזְכִּיר עַל גַּב הַכֶּסֶף מַה פֵּרוּשׁ לִהְיוֹת נִכְסָף.
שֶׁמּוֹסִיף מֵעַל לָעֵרֶךְ אֶת הָעֵרֶךְ הַמּוּסָף.
שֶּׁמֵּעִיר בָּנוּ כְּמִיהָה מֵעַל לַכַּמָּה.

שֶׁבּוֹחֵר בָּעֲנָקִים. שֶׁמַּצִּיעַ אֶת אַרְבַּעַת
יְלִידֶיהָ שֶׁל רָפָה וּדְגוּשָׁה וּמְרַחֶפֶת,
וּמְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם חֻלֵּנוּ בִּשְׁטָרוֹת וּבְטַבַּעַת
גַּם בְּעֵת קִנְיַן סוּדָר וּנְקִיטַת חֵפֶץ.

שֶׁמַּכְנִיס לָנוּ לַכִּיס וְלָאַרְנָק
אֶת אַרְבַּעַת הַגְּדוֹלִים, עֲנָק עֲנָק.

אֶת רָחֵל רַכַּת הָעַיִן קְשַׁת הַיּוֹם מֵהַכִּנֶּרֶת
עִם הַפֶּצַע וְהַצֳּרִי וְהַנַּחַת וְהַדְּוַי,
שֶׁנִּיבָהּ נִדְמֶה כַּלֶּחֶם אַךְ תּוֹכוֹ כַּרְכּוֹם וָנֵרְדְּ,
שֶׁנְּבוֹ לָהּ עַל הָאָרֶץ וְחַדְרָהּ הוּא מֶרְחָבַי;


וְאֶת שָׁאוּל טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי (בְּמִלְעֵיל), כֹּהֵן הַיֹּפִי,
שֶׁנִּשְׂחַק עַל הַחֲלוֹמוֹת וְנִשְׂחַק בְּהִתְגַּשְּׁמָם,
טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי הַסִּימְפוֹנִי שֶׁשָּׂרָה עִם פִילוֹסוֹפִים
וְטִפֵּס אֶל הָאֵלִים-פּוּס וְקָרָא לָהֶם בִּשְׁמָם;

אֶת עֵינֵי הָאַיָּלוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל לֵאָה גּוֹלְדְבֶּרְג
וְהַדֶּרֶךְ שֶׁיָּפְתָה לָהּ וְקָשְׁתָה לָהּ עַד מְאוֹד
אֶל אַרְצוֹת אַהֲבָתָהּ, אֶת הָאֹמֶץ שֶׁל הַקֹּדֶשׁ
וְהָאֹמֶץ לְחֻלִּין (עַל הַשְּׁטָרוֹת שֶׁל הַמֵּאוֹת);

וְאֶת אַלְתֶּרְמַן (מָאתַיִם). שְׁלִיחַ תּוֹדָעָה אַחֶרֶת
אַךְ כָּל כָּךְ כָּל כָּךְ נִמְצָא פֹּה. אֶת הַיּוֹם שֶׁהוּא פָּקַח,
אֶת הַלַּיְלָה שֶׁסְּחַרְחַר לוֹ, אֶת הַחֶרֶז וְהַחֶרֶב,
אֶת הַשּׁוּק וְהַיָּרֵח. 
הַשְּׁטָרוֹת בְּהַנְפָּקָה.

זוֹהִי הַצַּמֶּרֶת. אִישׁ לֹא מְיֻתָּר.
אֵלֶּה הֵם חַיַּי, הָאַרְבָּעָה הָאֵלֶּה 
(חַיִּים נַחְמָן בְּיָאלִיק כְּבָר הָיָה עַל שְׁטָר;
אוּרִי צְבִי רָאוּי לִשְׁטָר שֶׁל אֶלֶף),

אֵלֶּה הֵם חַיֵּינוּ. שֹׁרֶשׁ הָאִילָן
וּפִרְיוֹ הַהִלּוּלִי גַּם יַחַד.
גַּם לְבוּר כָּמוֹנִי, בִּלְתִּי כַּלְכְּלָן,
לִפְעָמִים מִכַּלְכָּלָה יֵשׁ נַחַת.

הופיע ב'מקור ראשון' בי"א בניסן תשע"א, 15.4.2011

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה