שירת התכלת: תרגומים לקטעי שירה מאת בראונינג, פריגטס, פופ וסקוויר

רבים מהמחברים שאני מתרגם את ספרי העיון שלהם מאנגלית נוטים לשבץ בהם קטעי שירה, ולזכות אותי בהזדמנות ובאתגר לתרגמם.  כאמור ברשומה הקודמת, זה עתה הופיע ספרו הנפלא באמת של ד"ר ברוך סטרמן על התכלת, 'לטעום מהשמיים' (ידיעות ספרים, בתרגומי). הספר מצטיין בין היתר ברוחב מבט וברוחב דעת, ועל כן אין תמה שמשובצים בו קטעי שירה אחדים. הללו מעבים את הממד הפיוטי של סיפור התכלת, שהוא פיוטי משהו ממילא. הנה קטעי השירה שתרגמתי לצורך הספר.

המוטו לספר הוא מתוך 'פופולריות', מאת רוברט בראונינג:

אֶת צֶבַע הַצְּבָעִים צוֹפֶנֶת צִדְפַּת צוֹר,

אֶת תְּכֵלֶת הַתִּכְלָה, אֲשֶׁר טִפָּה מִמֶּנָּה

צוֹבַעַת כִּבְנֵס בְּצֶבַע עֵין עַשְׁתּוֹר

אֶת מֶשִׁי הַסֹּחָרֶת שֶׁמַּגִּיעַ הֵנָּה.

בבית זה מככבת צור, הלא היא פניקיה. לפניקים, סוחריה הגדולים של תכלת החילזון הקדומה, מוקדש הפרק 'עם סגול', ובו משובצים קטעי שירה עבריים מועססי יופי על צור וצידון, ערי המסחר הפניקיות, מאת הנביא יחזקאל (מתוך פרקים כז-כח). כן מופיע בו (בתרגום שלי מתרגום אנגלי למקור היווני) קטע מתוך יצירתו של המשורר ההלניסטי דיוניסיוס פֶּרְיֶגֶטֶס 'תיאור העולם הנושב', שתרגמתי בהקסאמטר כפי שהיה במקור היווני:

שָׁם, עַל יַמָּהּ שֶׁל צִידוֹן, מִתְהַלְּכִים הַפֵנִיקִים,

כְּפִי שֶׁכִּנּוּ אֶת עַצְמָם ...

הֵמָּה הָיוּ רִאשׁוֹנֵי הַגְּדוֹלִים בִּמְיַסְּדַיִךְ, תֵּבֵל.

הֵם שֶׁהֵקִימוּ כְּרַכִּים וּבָנוּ מַמְלָכוֹת רַבּוֹת תֹּקֶף,

הֵם שֶׁפִּלְּסוּ נְתִיבִים חֲדָשִׁים בַּיָּמִים.

עוֹד בְּיָמִים רִאשׁוֹנִים, עֵת יַלְדֵי הָאָדָם לֹא יָדָעוּ

אָנָה יִפְנוּ וְיֵלְכוּ, הֵם הִקְצוּ לְכָל בֵּן

נֶתַח קָטָן מִן הָאָרֶץ וְשֶׁפַע יַמִּים שֶׁיָּשׁוּט בָּם

עַד שֶׁיַּגִּיעַ כָּל שֵׁבֶט לְאֶרֶץ נֵכָר,

בָּהּ הָאַקְלִים הוּא אַחֵר וְאַחֶרֶת הַקַּרְקַע.

כָּכָה נוֹלְדָה הַשּׁוֹנוֹת הַגְּדוֹלָה, הַמֻרְגֶּשֶׁת

בֵּין הַגּוֹיִים שֶׁנִּתְּקוּ זֶה מִזֶּה בַּמֶּרְחָק.

וכשמתחילים לדבר פיזיקה, ולהסביר את מהותו של הצבע הכחול ואת הסיבה לנדירותו, פותחים כמובן בניוטון. צמד שורות המספד של אלכסנדר פופ על אודותיו כבר תורגם בכמה מקומות, אך כאן הצעתי תרגום חדש, שונה מעט. הנה הקטע מתוך הספר (מחציתו השנייה נמצאת שם בהערת שוליים).

המשורר אלכסנדר פופ, בן תחילת המאה ה-18, תיאר את משמעותו ההיסטורית של ניוטון בצמד שורות מפורסם, שנועד להיחרת על מצבתו של המדען הדגול:

הַטֶּבַע וְחֻקָּיו שָׁכְנוּ בַּחֹשֶׁךְ וּבַקֹּר;

וַיֹּאמֶר אֱלוֹהִים "יְהִי נְיוּטוֹן!" – וַיְהִי אוֹר.

כשהגיעה מהפכת הפיזיקה המודרנית, המשורר הבריטי ג'ון קולינגס סקוויר הוסיף לשורותיו של פופ צמד שורות משלו:

שָׁמַע הַשָּׂטָן וְחִישׁ אָמַר: "אוֹי וַאֲבוֹי,

יְהִי אַינְשְׁטֵיין!", וְחָזַר הַתֹּהוּ וָבֹהוּ.