פעמיים אדר וניסן אחד: עוד שלישייה של שירי IVRIT

כמנהגנו כאן אחת לשלושה חודשים - הנה שלל שלושת החודשים האחרונים במדורִי "שורות קצרות" המופיע בעיתון המשובח ללומדי עברית מבית ג'רוסלם פוסט, "IVRIT".

אדר א'

פַּעֲמַיִם אֲדָר

פֶּסַח מֵכִין לִי מַגָּב וּמַטְלִית.

פֶּסַח רוֹצֶה שֶׁאַתְחִיל לְנַקּוֹת.

פֶּסַח אוֹמֵר לִי שֶׁכָּךְ הוּא הֶחְלִיט.

אֲנִי מַעֲדִיף לְחַכּוֹת.

תֵּן לִי לָנוּחַ,

לִשְׁכַּב עַל עָרְפִּי.

תֵּן לִי בַּלּוּחַ

עוֹד חֹדֶשׁ חָרְפִּי.

תֵּן לִי שְׁלוּלִית,

לֹא מַטְלִית,

תֵּן מָטָר –

תֵּן לִי פַּעֲמַיִם אֲדָר.

פּוּרִים מֵכִין לִי פַּרְצוּף לֵיצָנֵי.

פּוּרִים נוֹתֵן לִי חִיּוּךְ בַּשִּׁנַּיִם.

תֵּן לִי אֲדָר; עַכְשָׁיו תֵּן לִי שֵׁנִי.

כִּי אוֹמְרִים שֶׁטּוֹבִים הַשְּׁנַיִם.

תֵּן לִי עוֹד חֹדֶשׁ.

עוֹד חֹדֶשׁ. תּוֹדָה.

עוֹד חֹדֶשׁ שֶׁל חֹפֶשׁ,

כְּלוֹמַר עֲבוֹדָה.

חֹדֶשׁ שֶׁל שֶׁקֶט,

אָפֹר בְּלִי אִפּוּר

לִפְנֵי בּוֹא הַקֶּשֶׁת,

לִפְנֵי בּוֹא הַפּוּר.

בָּזֶה יוֹרֵד גֶּשֶׁם, בָּזֶה יֵשׁ מָטָר.

שְׁנֵיהֶם בִּפְרִיחָה, אֵין אֶחָד מְיֻתָּר.

אֶחָד מְסֻדָּר,

הַשֵּׁנִי מְבֻדָּר –

תֵּן לִי פַּעֲמַיִם אֲדָר.

אדר ב'
מילים םילימ

פָּגַשְׁתִּי אֶחָד, לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים,

שֶׁקָּרָא בְּעִבְרִית מִשְּׂמֹאל לְיָמִין.

הוּא קָרָא – וְכֻלָּם מִסָּבִיב נָבוֹכוּ

וְאָמְרוּ: אֲדוֹנִי, אֶצְלְךָ נַהֲפוֹךְ-הוּא!

הַמִּילִּים הִתְהַפְּכוּ

וְקָרָאתָ אֲחוֹרָה,

אֲבָל כָּאן זֶה לֹא חוּ"ל!

כָּאן פָלָאפֶל וְהוֹרָה!

אֲבָל הוּא – בְּמֶרְיוֹ.

מָה מוּזָר, מָה צוֹרֵם,

זֹאת אוֹמֶרֶת: מֵרוֹץ.

הַמָּרָק אֶצְלוֹ קְרֶם,

הַקִּנּוּחַ חוֹנֵק, הַבָּקָר, אוֹי, רָקָב:

הוּא קוֹרֵא מִצַּד שְׂמֹאל. הוּא מַתְחִיל מֵהַגַּב.

אֵין צָפוֹן: הוּא נוּפַּץ.

שְׂמֹאל – הוֹפֵךְ הוּא לְאֶמֶשׁ.

מַזָּל שֶׁדּוּד שֶׁמֶשׁ נִשְׁאָר דּוּד שֶׁמֶשׁ.

הוּא הָפוּךְ. זֹאת אוֹמֶרֶת, הָפוּךְ: הוּא כּוֹפֶה!

הוּא אָפוֹר. כַּמּוּבָן, בְּהִפּוּךְ: הוּא רוֹפֵא!

כְּשֶׁאָמְרוּ "חלס, דַּי!" – נָתַן יָד וְסָלַח.

כְּשֶׁמָּצְאוּ לוֹ כַּלָּה הוּא פָּשׁוּט הָלַךְ.

עַל אָדוֹן שֶׁכָּזֶה מָה יַגִּידוּ? נִשְׁאָר רַק

לְהַסְבִּיר: הוּא קָרָא אַחֲרֵי שְׁתִיַּת אַרַק.

כָּךְ הִסְבִּירוּ כֻּלָּם, וְכִמְעַט לֹא נָבוֹכוּ,

אֲבָל אָז הִתְרַגֵּז הָאָדוֹן נַהֲפוֹךְ-הוּא

וְאָמַר: אוֹי, שְׁטוּיוֹת וַהֲבֶל הֲבָלִים!

אֶצְלְכֶם זֶה מִילִּים –

גַּם אֶצְלִי זֶה מִילִּים!

הַמִּילִּים הֵן מִילִּים,

גַּם יָשָׁר גַּם הָפוּךְ.

וְהָאַרַק בִּכְלָל שָׁפוּךְ.

ניסן

טַעֲמֵי יִשְׂרָאֵל

חָרִיף: אֵשׁ

בִּקַּשְׁתְּ רַק עוּגָה וְאֶסְפְּרֵסוֹ קָצָר

וְשׂוֹרֵף לָךְ, כּוֹאֵב וּמַטְרִיף?

הַכֹּל בִּגְלָלֵךְ: לֹא אָמַרְתְּ לַמֶּלְצָר

"לִי, אִם אֶפְשָׁר, בְּלִי חָרִיף".

מַר: וְגַם גְּבֶרֶת

אִם אוֹמְרִים לָכֶם לוֹמַר

"גְּבֶרֶת" (בְּנִימוּס) אוֹ "מַר",

הַגִּידוּ בְּלִי לְהִתְבַּלְבֵּל:

מֹתֶק, פֹּה זֶה יִשְׂרָאֵל.

מָלוּחַ: יַם הַמֶּלַח

זֶה סוֹד יִשְׂרְאֵלִי. אַל תְּגַלּוּ, אַךְ

כְּדַאי שֶׁתִּזְכְּרוּ אֶת הַסִּבּוּךְ:

אֶצְלֵנוּ הַמָּקוֹם הֲכִי מָלוּחַ

הוּא דַּוְקָא הַמָּקוֹם הֲכִי נָמוּךְ.

מָתוֹק: מֹתֶק

טֶכְנַאי שֵׁרוּת אָמַר שֶׁאֲנִי מֹתֶק.

הִסְמַקְתִּי וְהִסְכַּמְתִּי: "כָּל מִלָּה!

אוּלַי תִּכְתֹּב זֹאת וְתַשְׁאִיר לִי עֹתֶק?"

עָנָה: "כֵּן בֶּטַח, אָה? גַּם קַבָּלָה?"

חָמוּץ: הֶחְמַצְנוּ

הֶחָמֵץ לֹא חָמוּץ, אַף שֶׁכָּכָה קוֹרְאִים לוֹ.

לֹא חָמוּץ גַּם הַחוּמוּס, עַל אַף שֶׁמַּתְאִים לוֹ.

הַחַמְצָן הוּא תָּפֵל, גַּם אִם חַם גַּם אִם קַר,

וְהַחַמְצוּץ לַיֶּלֶד עָשׂוּי מִסֻּכָּר.