יום שני, 20 באוקטובר 2014

מאב עד רשת ובחזרה: עוד שלושה שירי IVRIT


כמדי שלושה חודשים / הנה שלושת שירי החודש החדשים / העולים כסדרם כגבינה עלי טוסט / בירחון האולפן מבית ג'רוסלם פוסט / הלא הוא עיתון החמד IVRIT / שעורכת בחן ד"ר ילוב שרית / והפעם אב, אלול ותשרי / ואשרי הקורא בהם ואשרי / הקורא הסולח לי הכתבן / שהם טיפה קשים; יהיה קל בחשוון.
 

אב, גד, הו!

אָב.
כֵּן, כָּכָה:
אָלֶף-בֵּית.
כֵּן, מִלָּה עַל פִּי הַסֵּדֶר
שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת. הַבֵּט,
אֵיזֶה בָּג! וְיֵשׁ עוֹד עֵדֶר

שֶׁל מִלִּים אֲשֶׁר הֵן כָּךְ,
יֵשׁ עוֹד כַּמָּה שֶׁרָצִיתָ:
בֶּגֶד. גָּד. גָּדָה. הוּזַח
(פֵּרוּשׁוֹ: הוּזַז הַצִּדָּה),

וּמָה עוֹד? חָטִיךְ! אֲבָל
זֶה בְּתָּיו: חָתִיךְ. חֲבָל.
וְעַכְשָׁו: יָכֹל. כָּל. מִן.
נֵס נָסַע, עָף לַמְּרוֹמִים –

פַּץ-פָּצִים עוֹטְפִים שָׁם חֶרֶשׂ
מַשֶּׁהוּ קָשֶׁה כְּמוֹ קֶרֶשׁ.
קֶרֶשׁ, קֶרֶשׁ, הִתְחַבֵּאתָ
גַּם אַתָּה בְּאַלְפָא-בֵּיתָא

וּבְאוֹתִיּוֹת עוֹקְבוֹת,
וְעַל כָּךְ כָּל הַכָּבוֹד.
מַתָּנָה לְךָ נִדְרֶשֶׁת,
עֲטוּפָה יָפֶה בְּרֶשֶׁת.




שָׂפָה חֶסְכוֹנִית

הָעִבְרִית הִיא יָפָה
וְקָשָׁה, זֶה נָכוֹן –
אַךְ הִיא לֹא סְתָם שָׂפָה,
הִיא תָּכְנִית חִסָּכוֹן!

אֵין בָּהּ כִּמְעַט אוֹתִיּוֹת שֶׁל תְּנוּעָה
כְּדֵי לְסַמֵּן אִי אוֹ אוּ, אֶה אוֹ אָה,
וְכָךְ הִיא חוֹסֶכֶת גם פִּיקְסֶל גַּם שֶׁטַח.
וְאֵיךְ מִסְתַּדְּרִים?
אֵיךְ יוֹדְעִים אֵיךְ לִקְרוֹא?
לֹא יוֹדְעִים. נִשְׁאָרִים בְּמֶתַח.

מָה עוֹד הִיא חוֹסֶכֶת?
מִלִּים. מִלּוֹת יַחַס.
דַּי לָהּ בְּאוֹת בּוֹדֵדָה: לְ, מֵ, בְּ;
וְזוֹ, שׁוּב לַחֲסֹךְ, מֻצְמֶדֶת בְּיַחַד
לַמִּלָּה הַבָּאָה. מָה חָסַכְנוּ? הַרְבֵּה:
חָסַכְנוּ אֶת כָּל הָרֶוַח.
הִרְוַחְנוּ, הִרְוַחְנוּ וָרֶבַע!

וְאֶפְשָׁר לְהַצְמִיד לְסוֹפָהּ שֶׁל מִלָּה
גַּם מִלִּים כְּמוֹ 'אוֹתִי' וְ'שֶׁלְּךָ' וְ'שֶׁלָּהּ',
וְגוּפִים וּזְמַנִּים. שָׂפָה יְעִילָה:
הַכֹּל מִתְכַּוֵּץ בַּמִּלָּה וְנִבְלָע.
רְאוּ בַּדֻּגְמָה הַבָּאָה; רַבַּת חֵן הִיא.
מִשְׁפָּט בְּאַנְגְלִית:
And while you will be taking me,
מִלָּה בְּעִבְרִית: וּכְשֶׁתִּקָּחֵנִי.

הַגִּידוּ שָׁלוֹם לַבִּזְבּוּז וְ-adieu:
שְׂפָתֵנוּ חוֹסֶכֶת נְיָר וְגַם דְּיוֹ
וְגַם זְמַן הַקְלָדָה.
הִיא חוֹסֶכֶת, חוֹסֶכֶת,
אֲבָל קְצָת מְשַׁגַּעַת אֶת הַשֵּׂכֶל.



מִתָּי"ו וְעַד אָלֶ"ף

לוּלֵא אֱלוּל הָיָה בָּא אָב
יָשָׁר לִפְנֵי תִּשְׁרֵי.
זוֹכְרִים עַל מָה דִּבַּרְנוּ אָז?
עָסַקְנוּ בְּסִדְרֵי

מִלִּים מֵאוֹתִיּוֹת עוֹקְבוֹת
כְּמוֹ "אָב" וּכְמוֹ "גָּדָה".
וּמָה תִּשְׁרֵי? – כִּוּוּן הָפוּךְ:
מִסּוֹף עַד רֹאשׁ.
אֶת זֹאת נֵדַע
אִם נְסַפֵּר עַל מִסְעָדָה.

*

הִיא הִזְמִינָה רַק מָרָק.
הַמֶּלְצָר חָשַׁב עַל תֶּשֶׁר.
דָּג, הוֹסִיפָה.
הוּא שָׁרַק.
קֶצֶף צָף הוֹסִיף בְּלִי קֶשֶׁר,

וְאָמַר לַגְּבֶרֶת: עֶסֶן!
(לֶאֱכוֹל, בְּיִידִישׁ).
אָז נִמְלַךְ, עַל פִּיו שָׁם רֶסֶן,
וְאָמַר: הַגִּידִי,

אַתְּ רוֹצָה אוּלַי מַלְכִיט
(שְׁמָהּ שֶׁל אֶבֶן חֵן)?
אָז חָזוּהָ מַלְאָכִית
מְשִׁיבָה: אָכֵן!

הִיא קִבְּלָה אֶת הַמַּלְכִיט
וְהַדָּג בָּא עַל צְלוֹחִית.
וְהַסּוֹף יִהְיֶה קָצָר,
סוֹד בֵּינָהּ לְבֵין מֶלְצָר.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה