|
נפש הוורד
ציור מאת ג'ון ויליאם ווטרהאוס (1908)
בעקבות "בואי לגינה, מוד" |
עוד יסופר איך גילה המו"ל-מתרגם העצמאי שי סנדיק (ההוא מג'יין אוסטן) בלונדון את הספר החדש "אליזבת איננה" רגע לפני שהפך למגפה בבריטניה, ואיך כבר בשבועות אלו הוא מוציא לאור את המהדורה העברית בתרגומו. מה שאני יכול להוסיף בנוגע לַפּלא סנדיק נוגע לפיינשמקריותו הברוכה.
את עלילת הספר, העוסק באישה ושמה מוד המאבדת את זיכרונה, מלווה שיר ששיננה בילדותה, שיר ידוע למדי בתרבות האנגלית - "בואי לגינה, מוֹד" (Come into the garden, Maud) הלקוח ממונודרמת הענק השירית של אלפרד טניסון "מוד" (Maud). זהו סיפור דרמטי על אהבה, נוסח המאה ה-19 הרומנטית, ויש בו אפילו דו-קרב. שורות אחדות מהשיר נשזרות לאורך הספר. שי החליט שראוי לתת לקורא הישראלי את השיר המלא ולא רק את השורות.
הוא פנה אליי שאתרגם את השיר הארוך הזה, והוא אפילו נמנה עם המעטים הגורסים ש"יש שכר למשוררים" ולמתרגמי שירה אמנותית והציע תגמול מכובד על העבודה. לו בחר לשבץ בתרגום רק את השורות המצוטטות, זה באמת לא היה עניין גדול לתרגם אותן. העניין הגדול הוא בתרגומן בתוך השיר המלא, מפני שכפי שתראו בכל בית בשיר חוזר צמד חרוזים אחד שלוש או ארבע פעמים. כך שאי אפשר סתם לתרגם שורה אלא צריך למצוא קודם את החרוז שיתאים לכל השורות החורזות איתה במקור. בגלל יופיו המוזיקלי של השיר במקור נשארתי נאמן גם למתכונת המשקלית הגמישה אך המתוכננת-היטב שלו.
שי מדווח שמחברת הספר, אמה הִילי, התרגשה לשמוע שבמהדורה העברית יזכו הקוראים גם לנספח ובו תרגומו המלא של השיר. הנה הוא. ואחריו המקור. את היצירה "מוד" כולה תוכלו לקרוא כאן.
אלפרד טניסון
בואי לגינה,
מוד
(מתוך המונודרמה
השירית 'מוד')
מאנגלית: צור
ארליך
בּוֹאִי
לַגִּנָּה, מוֹד;
עֲטַלֵּף הַלֵּיל
עָף אֱלֵי שַׁחַר.
בּוֹאִי
לַגִּנָּה, מוֹד;
אֲנִי כָּאן
לְבַדִּי בַּשַּׁעַר.
יַעְרָה
מְעָרָה פֹּה רֵיחָהּ שֶׁנַּחְמֹד
וּבֹשֶׂם
וְרָדִים עַל כָּל שַׁעַל.
כִּי צַפְרִיר כְּבָר
פּוֹזֵז בַּזָּהָב,
וְכוֹכַב
הָאַהֲבָה הַגָּבוֹהַּ
מַחְוִיר בָּאוֹר
אֲשֶׁר הִיא תֹּאהַב
עַל מִטַּת שְׁמֵי
נַרְקִיס וָבֹהַק.
בְּאוֹר
הַחַמָּה אֲשֶׁר הִיא תֹּאהַב,
הָלוֹךְ וְהַחְוֵר
וְגָווֹעַ.
כָּל
הַלַּיְלָה שָׁמְעוּ שִׂיחֵי הַוֶּרֶד
תֹּף וְכִנּוֹר
וְחָלִיל,
וּתְרִיסִים בַּיַּסְמִין,
בִּסְחַרְחֹרֶת גּוֹבֶרֶת,
רָקְדוּ
לְקֶצֶב הַצְּלִיל –
עַד שֶׁקֶט
צָנַח עִם בַּת שַׁחַר חִוֶּרֶת
וְעִגּוּל
הַיָּרֵחַ הִצְלִיל.
לַשּׁוֹשָׁן אָמַרְתִּי,
"יֵשׁ רַק אֶחָד
שֶׁלִּבָּהּ
בֶּאֱמֶת מְבַקֵּשׁ.
מָתַי
הָרוֹקְדִים יַשְׁאִירוּהָ לְבַד?
הִתִּישָׁהּ הַמָּחוֹל
הָעִקֵּשׁ".
כְּבָר חֲצִי-הַיָּרֵחַ
בָּאֹפֶק אָבַד,
וְהַיּוֹם
כְּבָר חֲצִי-מַדְלִיק אֵשׁ;
וְחַלָּשׁ עַל
חוֹלוֹת, אַךְ עֲלֵי דְּרָכִים חַד,
הֵד גַּלְגַּל
מִתְרַחֵק נוֹקֵשׁ.
אָמַרְתִּי לַוֶּרֶד,
"שְׁעַת לַיְלָה עוֹבֶרֶת
בְּיַיִן
וּבְשִׁיר הִלּוּלִי.
הוֹי, אַבִּיר
אַהֲבוֹת, אַנְחָתְךָ לֵב שׁוֹבֶרֶת
בַּנֶּשֶׁף
הַזֶּה הַלֵּילִי,
אַךְ שֶׁלְּךָ
לֹא תִּהְיֶה הִיא", נִשְׁבַּעְתִּי לַוֶּרֶד,
"רַק
שֶׁלִּי, לָנֶצַח שֶׁלִּי".
וְנֶפֶשׁ הַוֶּרֶד
קָלְחָה אֶל עוֹרְקַי
כְּשֶׁהָלְמוּ נְגִינוֹת
בַּנֶּשֶׁף.
מוּל אֲגַם
הַגִּנָּה קַדְתִּי עֵת אֲרֻכָּה
כִּי פַּלְגֵּך
בִּזְרִימָה מְכֻנֶּפֶת
רָן מִמֶּנּוּ
לָאָחוּ, וּמִמֶּנּוּ רָגַע
לַחֻרְשָׁה, אֲחוֹתֵנוּ
בְּנֶפֶשׁ;
מֵהָאָחוּ
שֶׁבּוֹ אַתְּ יֶשְׁנֵךְ כְּשֶׁאֵינֵךְ,
כִּי רוֹכֵן
בּוֹ הָרוּחַ הָרַךְ
וּמַצִּיב
פִּרְחֵי סֶגֶל כְּחֻלִּים כְּעֵינֵךְ
עַל עֲדִי-עֲקֵבוֹת
שֶׁדָּרַכְתְּ –
אֶל חֻרְשַׁת מִפְגָּשֵׁינוּ,
עֶדְנִי וְעֶדְנֵךְ
בַּמִּסְתּוֹר
שֶׁבַּקָּרַחַת.
לִבְלוּבֵי הַלָּבָן
בַּשִּׁיטָה הַצְּנוּמָה
לֹא נִרְעֲדוּ
וְלֹא שָׁחוּ.
פְּרִיחָה
חֲלָבִית עִרְסְלָה אֶת עַצְמָהּ,
מַרְגָּנִית נִמְנְמָה
בָּאָחוּ.
רַק עֵינוֹ
שֶׁל הַוֶּרֶד לֹא נֶעֱצְמָה,
רַק פִּרְחֵי
הַשּׁוֹשָׁן לֹא נָחוּ,
כִּי אֶת מָה
שֶׁהִבְטַחְתְּ הֵם נָצְרוּ בַּצָּמָא,
וּבִכְיָם אֶל
הַשַּׁחַר – לָךְ הוּא.
מַלְכַּת
בְּנוֹת הַוֶּרֶד אֲשֶׁר בַּגַּנִּים,
חָדְלוּ
הַמְּחוֹלוֹת; מָה לָךְ שָׁם?
בּוֹאִי בַּמֶּשִׁי,
בִּבְרַק הַפְּנִינִים,
מַלְכָּה בַּת
וְרָדִים וְשׁוֹשָׁן;
זִרְחִי
בְּתַלְתַּל וּבְזֹהַר פָּנִים,
שַׁמְּשִׁי לַפְּרָחִים
שִׁמְשָׁם.
אָז בַּשַּׁעַר
צָנְחָה דִּמְעַת
שְׁעוֹנִית כְּמַעְיָן
מְפַכֶּה.
הִיא בָּאָה, יוֹנַת-תַּמַּת-
לְבָבִי, אוֹר
חַיַּי. הַאֶזְכֶּה?
קוֹרֵא וֶרֶד
אָדֹם: "הִיא כְּבָר פֹּה כִּמְעַט".
"בְּאִחוּר",
וֶרֶד צַח מְבַכֶּה.
הַנּוּרִית מַסְכִּיתָה:
"אֲנִי שׁוֹמַעַת";
הַשּׁוֹשָׁן
סָח: "אֲנִי מְחַכֶּה".
הִיא בָּאָה, חֶלְקִי,
אוֹצָרִי;
הִלּוּכָהּ רְחִיפַת
אָמָּן.
יִשְׁמְעֶנָּה לִבִּי
וְיַמְרִיא
גַּם לוּ
בֶּעָפָר נִטְמַן;
יִשְׁמְעֶנָּה בְּשָׂרִי
וְיַמְרִיא
גַּם לוּ מֵת
זֶה עִדָּן וּזְמַן;
לְרַגְלֶיהָ
יָקוּם וְיָחִיל עֲפָרִי
וְיִפְרַח
בְּגוֹנֵי אַרְגָּמָן.