עוד ארבעה שירי IVRIT: מט"ו בשבט עד יום ירושלים

מדורי "שורות קצרות" מארבעת הגיליונות החדשים של עיתון לומדי העברית IVRIT מבית ג'רוזלם פוסט.

שבט

שבעת המינים

"אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ז, ח).

אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה –

בִּשְׁתֵּיהֶן הַטַּעַם מִלְּרַע.

אַךְ אִם בָּאָרֶץ זָכִיתָ

לִרְקוֹד הוֹרָה

קַח אֶת הַטַּעַם אֲחוֹרָה,

לְאֶרֶץ חִטָּה

וּשְׂעוֹרָה.

בַּכֶּרֶם גְּדֵלוֹת גְּפָנִים –

נָא לְהַפְנִים.

עַל כָּל גֶּפֶן גְּדֵלִים אֶשְׁכּוֹלוֹת –

נָא לִקְלֹט.

בָּאֶשְׁכּוֹל יֶשְׁנָם עֲנָבִים –

נָא לְהָבִין.

מְסֻבָּךְ מְסֻבָּךְ, אַךְ אִם כָּל זֶה מֻנָּח

בָּרֹאשׁ – כְּבָר הִרְוַחְתֶּם חֲצִי הַתָּנָ"ךְ.

תַּרְאוּ לִי אֶחָד שֶׁטָּעַם תְּאֵנָה

וְלֹא נֶהֱנָה.

בָּרִימוֹן גַּרְעִינִים מְתוּקִים אֵין מִסְפָּר,

מְרֻבִּים כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם,

וּבַזַּיִת – אֶחָד. וְגַם הוּא מְיֻתָּר

כְּשֶׁנִּתְקַע לוֹ הַחֹד בַּשִּׁנַּיִם.

כְּבָר נֶחְקַר וּבוֹרַר וְהֻזְכַּר וְנֶאֱמַר

שֶׁהַדְּבַשׁ בְּשִׁבְעַת הַמִּינִים הוּא תָּמָר.

כֵּן, תָּמָר הִנּוֹ דְּבָשׁ,

אֲבָל יֵשׁ לוֹ גַּם עֹקֶץ:

הוּא הַשֵּׁם הַנָּפוֹץ בְּיִשְׂרָאֵל לְתִינוֹקֶת.

אִם תִּרְאוּ סְתָם תִּינוֹקֶת

וְלֹא תֵּדְעוּ מָה לוֹמַר

אַל תַּגִּידוּ סְתָם "מֹתֶק",

קִרְאוּ לָהּ תָּמָר.

וְאִם לֹא יִקְרֶה דָּבָר מְשֻׁנֶּה

הִיא כַּנִּרְאֶה תַּעֲנֶה.

 אדר

קופת גמל

קִבַּלְתִּי בַּדֹּאַר מִכְתָּב בְּלִי בּוּל,

מִכְתָּב שֶׁגָּרַם לִי הַרְבֵּה בִּלְבּוּל:

לֹא הַזְמָנָה, לֹא חֶשְׁבּוֹן חַשְׁמַל;

קִבַּלְתִּי מִכְתַּב עַל קוֹפַת גָּמָל.

מִי הַגָּמָל הַזֶּה? אֵיזוֹ קוֹפָה זוֹ?

וּמָה הֵם בְּיַחַד? חַיָּה בִּשְׁתֵּי פָאזוֹת?

חַיַּת חֵצִי חֵצִי? גָּמָל שָׁלֵם?

וְלָמָּה אֲנִי מִתְבַּקֵּשׁ לְשַׁלֵּם?

אוּלַי זוֹ פָּשׁוּט קוֹפָה עִם דַּבֶּשֶׁת?

אֵיפֹה הִיא חַיָּה? בְּאֵיזוֹ יַבֶּשֶׁת?

אוּלַי לֹא שָׁמַעְתִּי, אֲבָל כְּבָר תְּקוּפָה

כָּל גָּמָל מְכֻבָּד קוֹנֶה לוֹ קוֹפָה?

פָּתַחְתִּי. בִּפְנִים נִכְתְּבוּ הַפְחָדוֹת:

קוֹפַת הַגָּמָל גַּם קִבְּלָה הַפְקָדוֹת.

לְמַטָּה נִזְכַּר תַּאֲרִיךְ מְשִׁיכָה;

אוֹי, בְּוַדַּאי הִתְכַּוְּנוּ לִנְשִׁיכָה.

הִמְשַׁכְתִּי בַּדַּף הַמֻּדְפָּס לְהַבִּיט.

מוּזָר, לְדַבֶּשֶׁת קוֹרְאִים שָׁם "רִבִּית".

"דְּמֵי הַנִּהוּל" הֵם אוּלַי הַגַּנָּב;

סְלִיחָה, הִתְכַּוַּנְתִּי לוֹמַר "הַזָּנָב".

דַּי, זֶה מֻגְזָם. אֲנִי לֹא כָּזֶה טֶמְבֶּל:

כָּאן כְּבָר הֵבַנְתִּי שֶׁזּוֹ קוּפַּת גֶּמֶל.

בְּלִי הַנִּקּוּד שֶׁנּוֹתֵן הַנְחָיוֹת

הָיָה לִי כָּזֶה בָּלָגָן... גַּן חַיּוֹת!

ניסן

חֵצִי חֵצִי

הַשָּׁנָה מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁנֵי חֲצָאִים:

חֵצִי קַר,

חֵצִי חַם,

וְנִיסָן – אֶמְצָעִי.

מַמָּשׁ חֵצִי-חֵצִי (כְּלוֹמַר: פֶּלֶג-פֶּלֶג).

אֲבָל הָאֱמֶת הִיא

שֶׁחוּץ מִקְּצָת שֶׁלֶג

הַחֵצִי הַקַּר פֹּה הוּא רַק חֲצִי-קַר

וְהַחֵצִי הַחַם הוּא הָעִקָּר.

גַּם חֹדֶשׁ נִיסָן

קְצָת חַמְסִין וּקְצָת סְוֶדֶר:

חֵצִי כָּאן,

חֵצִי כָּאן,

וּבֵינָם – לֵיל הַסֵּדֶר.

בְּאֶמְצַע נִיסָן, שֶׁמַּזַּל לוֹ טָלֶה,

בַּלַּיְלָה שֶׁבּוֹ הַיָּרֵחַ מָלֵא.

בָּאֶמְצַע בְּדִיּוּק בֵּין אִיָּר וַאֲדָר;

שִׁמְעוּ, הוּא מַמָּשׁ מְסֻדָּר!

לֵיל הַסֵּדֶר עַצְמוֹ – גַּם הוּא נֶחֱצָה.

מָה לַעֲשׂוֹת, כָּכָה יָצָא.

כִּי לֹא חוֹגְגִים וְאוֹכְלִים בְּכֻלּוֹ;

אֶלָּא חֵצִי כֵּן

וְחֵצִי לֹא.

בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה מַגִּיעַ הַזְּמַן

לֶאֱכוֹל אֶת מַצַּת הָאֲפִיקוֹמָן

וְאָז, כְּשֶׁמַּתְחִיל חֲצִי-לַיְלָה שֵׁנִי,

אָסוּר לֶאֱכוֹל.

מָה עוֹשִׂים? יְשֵׁנִים.

אַךְ גַּם הַמַּצּוֹת שֶׁאוֹכְלִים בַּחֲצוֹת

נֶחֱצוֹת חֵצִי-חֵצִי לִשְׁתֵּי חֲצִי-מַצּוֹת:

חוֹצִים אוֹתָן

(כָּךְ מְסַפְּרוֹת הַגָּדוֹת)

לְחֵצִי קָטָן

וְחֵצִי גָּדוֹל.

וְחֵצִי מִמָּה שֶׁאַבָּא חוֹצֶה

הַיֶּלֶד גּוֹנֵב וְאַבָּא מוֹצֵא.

בְּקִצּוּר: בָּעוֹלָם יֵשׁ רָצוּי וּמָצוּי –

אַךְ יוֹתֵר מִשְּׁנֵיהֶם יֵשׁ חָצוּי.

אייר

יְרוּשָׁלַיִם בְּקִצּוּר

אַתְּ שְׁלֵמָה, יְרוּשָׁלַיִם,

אַתְּ יָפָה לְאַיִן עֲרוֹךְ;

רַק עוֹלָה הַשְּׁאֵלָה אִם

שְׁמֵךְ אֵינֶנּוּ קְצָת אָרוֹךְ.

נְקַצֵּר: "יְרוּשָׁלָה".

עִיר בִּירָה וּמֶמְשָׁלָה,

בֵּית מִשְׁפָּט עֶלְיוֹן וּכְנֶסֶת,

עִיר מוֹשֶׁלֶת וּמְפַרְנֶסֶת –

אַךְ הַשֵּׁם עוֹד קְצָת אָרוֹךְ:

חֲבֵרִים, צָרִיךְ לַחְתּוֹךְ.

אָז נִקְרָא לָהּ: "יְרוּשָׁה".

זוֹ מִלָּה שֶׁפֵּרוּשָׁהּ

מַתָּנָה מִדּוֹר לְדוֹר

בְּשַׁרְשֶׁרֶת עַל פִּי תּוֹר.

עִיר שֶׁלָּנוּ לְתָמִיד –

אֲבָל בּוֹאוּ וְנַשְׁמִיט

עוֹד פִּסָּה מִשְּׁמָהּ; תִּרְאוּ

כַּמָּה זֶה נֶחְמָד: "יְרוּ".

לֹא, חָלִילָה, לֹא לִירוֹת

אֲבָל יֵשׁ הַרְבֵּה לִרְאוֹת.

לְטַיֵּל וּלְסַיֵּר –

הֵי, אוּלַי מַסְפִּיק רַק "יֶר".

וְאוּלַי פָּשׁוּט רַק "יְ":

יְ-חִידָה, יְ-פֵהפִיָּה,

יְ-קָרָה (מַמָּשׁ, אוֹ-יֵה!),

יֵ-שׁ אוֹמְרִים שֶׁנְּקִיָּה...

אוֹ קִצּוּר שֶׁכְּבָר קַיָּם,

וְגַם הוּא חוֹלֵק לָךְ שֶׁבַח –

הַתְחָלָה וְסוֹף בּוֹ: "יָ-ם".

יָם הוּא מָה שֶׁאֵין בָּךְ!

גיליון אייר השנה כולל גם את סיון (כדי לסגור פער שהצטבר בגלל השוני בין לוח השנה העברי והלועזי).