מתוך יצירתו של תומס טרהרן "תפילה והודיה לאומה"

נוסח עברי: צור ארליך. התפרסם ב'דחק' יא, סיוון תשע"ט.

זָכְרֵנִי ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ, פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ,
לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירֶיךָ, לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת גּוֹיֶךָ, לְהִתְהַלֵּל עִם נַחֲלָתֶךָ.

ה' אֱלוֹהַי, סַבּוּנִי חֲסָדֶיךָ מִכָּל עֲבָרַי.

הַשָּׂדוֹת וְהָעֲמָקִים,

אִם נִרְאֵם לַאֲשׁוּרָם,

הֵם מַטְמוֹנִים בַּל יְשֹׁעָרוּ;

יִפְעַת הַשָּׁמַיִם – שִׂמְחַת תִּפְאָרָה;

וְהֵם בְּעֵינָיו כְּלֹא-דָּבָר,

אַךְ אֶתְמוֹל נִבְרְאוּ,

נִלְקְטוּ מֵעָפָר,

הַיּוֹם,

לִפְנֵי מַחֲצִית הַשָּׁעָה,

אַךְ זֶה הָרֶגַע.

נְהָרוֹת, מַעְיָנוֹת, עֲצֵי-יָהּ, כָּרִים,

וְעֶצֶם הַיַּבָּשָׁה,

הֶעָבִים, הָאֲוִיר, הָאוֹר וְהַגֶּשֶׁם,

הַשֶּׁמֶשׁ וְהַכּוֹכָבִים –

מִפְעָלוֹת נִפְלָאִים הֵמָּה,

בִּתְרוּעַת עֲלָצִים יְאַשְּׁרוּנִי,

לְשָׁרְתֵנוּ נִבְרָאוּ.

אֲהַלֶּלְךָ, אֱלוֹהַי, עַל חֲמוּדוֹת גַּן עֵדֶן.

אֱמֶת, מָה רַבּוּ.

אַחֲלַי אֶתְהַלֵּךְ בֵּינוֹתָן כְּאָדָם

וְלוּ טֶרֶם עָמַד עַל הַדַּעַת.

אַךְ אַתָּה סַבּוֹתַנִי

מַטְמוֹנִים בַּל יִמָּנוּ,

רַבְגּוֹנִיִּים לְתַעֲנוּג,

לְעֶרְכָּם אֵין קֵצֶה,

דְּגוּלִים רִבְבַת מוֹנִים מִכָּל הַחֹמֶר הַנִּבְרָא.

תֵּבָה לַעֲדָיִים הִיא תֵּבֵל,

בָּמָה דּוֹמֶמֶת,

זִירָה לְמִפְעָלוֹת

עֲשׂוּיָה לְתַכְלִיּוֹת אֵין מִסְפָּר,

כֻּלָּן מְסַפְּרוֹת חָכְמָתְךָ הָאֲבָהִית.

אֲבָל, אֵל-אֱלוֹהַי, תֵּבוֹת רֵיקוֹת,

אַרְגָּזִים פְּרוּצִים, מַרְאוֹת שָׁוְא הֵם. 

הַעֲדָיִים, אֱלוֹהַי, הַמַּחֲזוֹת וְהַמִּפְעָלוֹת

הֵם הַמַּטְמוֹנִים אֲשֶׁר נוֹקִיר מִכֹּל,

הַמַּנְעַמִּים אֲשֶׁר יַחְמֹד לִבֵּנוּ,

נֵזֶר הָעֹנֶג,

כִּי בַּעֲבוּרָם נַעֲשׂוּ הָאַרְגָּזִים,

הָעָמְדוּ הַבָּמוֹת,

נֶעֶרְכוּ הַתֵּבוֹת.

יָהּ, חֲמֹל עַל עַמְּךָ;

חֲמֹל עַל עַמְּךָ, אֵל-אֱלוֹהַי!

עַל עֲדָיִים אֵלֶּה בְּתֵבָתְךָ, דְּמוּיוֹת אֵלּוּ עַל בָּמָתְךָ,

הַמְמַלְאִים אֶת עוֹלָמְךָ פִּלְאֵי מִפְעֲלוֹת.

עֲשֵׁנִי מֹשֶׁה, לְךָ וְלָהֶם.

נְחֶמְיָה, לְךָ וְלָהֶם.

עֶזְרָא, דָּוִד, לְךָ וְלָהֶם.

לוּ דִּבֵּר חֶפְצִי,

לוּ יָדַע לִבִּי הָבֵן זֹאת,

לוּ הוֹקַרְתִּי שִׂמְחוֹתַי כְּעֶרְכָּן,

פַּלְגֵי מַיִם הָיוּ יוֹרְדוֹת עֵינַי יוֹמָם וָלַיְלָה

לִבְלִי הַרְווֹת אֶת שֶׁבֶר עַמִּי.

Remember me, O Lord, with the favour that thou bearest to thy people; O visit me with thy Salvation.

That I may see the good of thy chosen, that I may rejoyce in the gladness of thy Na­tion, that I may glory with thine Inheritance.

O Lord my God, thou hast compassed me with Mercies on every side.

The Fields and Valleys,

Being truly seen, are inestimable treasures;

The beauty of the Skies, a magnificent joy;

To him that was nothing,

Created but yesterday,

Taken from the Dust,

To Day,

Half an hour since,

This very moment.

Rivers, Springs, Trees, Meadows,

Even dry Land it self,

Clouds, Air, Light and Rain,

The Sun and Stars,

Are wonderful works,

Filling me with cheerfulness,

Made to serve us.

I praise the, O Lord, for the delights of Eden.

Such are these!

Among which, were I alone like Adam;

Being wise I could not be.

But thou hast compassed me

With innumerable Treasures,

Pleasant for variety,

Of infinite value,

Surmounting the created World 10000. fold.

The World is a Case,

Containing Jewels,

A silent Stage,

A Theatre for Actions,

Made for innumerable ends.

In all which thy fatherly wisdom hath shewn it self.

But, O my God, empty Cases,

Cabinets spoiled are dum shews.

The Jewels, O Lord, and Scenes and Actions;

These are the Treasures which most we prize,

The delights we esteem,

The Crown of Pleasure,

For the sake of which Cabinets were made,

Theatres erected,

Cases valued.

O Lord spare thy people;

Spare thy people, O my God!

Those Jewels in thy Cabinet, those Per­sons on thy Stage, that fill the World with wonderful Actions.

Make me a

Moses, to thee & them.

Nehemiah, to thee & them.

Ezra, David to thee & them.

Did mine interest speak,

Could my heart understand it,

Did I see the value of all my joys,

Rivers of Tears running down mine eyes day and night, would not suffice for the slain of my People.