אוכלי הלוטוס מאת אלפרד טניסון: תרגום עברי מלא

 אלפרד לורד טניסון

אוכלי הלוטוס

מאנגלית: צור ארליך

הופיע בגיליון יג של כתב העת דחק (אביב תשפ"א). 

לפואמה במקור 

 

קְרִיאַת "הֵידָד!" הוֹרְתָה עַל יַבָּשָׁה;

"בַּגַּל הַזֶּה אֵלֶיהָ נַעֲלֶה!".

בְּעוֹד הַיּוֹם מֵאִיר עָגְנוּ הֵם שָׁם.

נִדְמָה: שָׁם אוֹר הַיּוֹם תָּמִיד נִגְלֶה.

נִרְפַּס שָׁם הָאֲוִיר כְּאִישׁ חוֹלֶה,

תָּשׁוּשׁ כִּלְאַחַר חֲלוֹם תָּלוּשׁ;

יָרֵחַ שָׁט כְּבָר בְּפַרְצוּף מָלֵא;

וּכְאֵד יוֹרֵד נִשְׁקַף יוֹבֵל קָלוּשׁ

נוֹפֵל לְסֵרוּגִין, חָלוּשׁ-חָזָק-חָלוּשׁ.

 

זֹאת אֶרֶץ יוּבַלִּים! חֶלְקָם כְּאֵד

יוֹרֵד עַל צְעִיפִים דַּקִּים שֶׁל עֵשֶׂב;

חֶלְקָם פּוֹרְצִים חִלּוּף אוֹרְצֵל רוֹעֵד,

וְנִגְלָלִים אֶל פְּנֵי נִמְנֹמֶת קֶצֶף.

רָאוּ נָהָר בּוֹהֵק נוֹהֵר בְּקֶצֶב

מִפְּנִים הָאָרֶץ; וְהַרְחֵק-בִּטְוָח

שָׁלוֹשׁ פְּסָגוֹת שְׁלוּגוֹת הִרְהִיבוּ אֵצֶל

מִשְׁטַף הַשֶּׁמֶשׁ; וּטְלוּלֵי זִיו רַךְ

בְּנֵי אֹרֶן נוֹתְנֵי צֵל טִפְּסוּ מֵעַל לַסְּבַךְ.

 

שְׁקִיעָה מֻקְסֶמֶת הִתְעַכְּבָה לְרֶגַע

בָּאֹפֶק הָאָדֹם. שָׂדֶה שָׂרוּעַ

הִצְהִיב סְבִיב גַּיְא עֲטוּר צוּקִים, וְדֶקֶל

סִמֵּן לוֹ גְּבוּל, וַעֲמָקִים בָּרוּחַ

חִיְּכוּ אֶל אָחוּ מְלוֹא זַנְגְוִיל זָרוּעַ –

זֹאת אֶרֶץ אֵין-שִׁנּוּי, אַדְמַת-עֲדַיִן!

אֶל הַסְּפִינָה הִגִּיעוּ וְכִתְּרוּהָ

פָּנִים כֵּהוֹת, חִוְּרוֹת אֶל שְׁמֵי-הַיַּיִן:

אוֹכְלֵי הַלּוֹטוּס בְּעַצֶּבֶת רַכַּת-עַיִן.

 

מְנַת הַקֶּסֶם – פֶּרַח, פְּרִי, גִּבְעוֹל –

נִתְּנָה מִידֵיהֶם לַחֲבוּרָה.

וְכָל טוֹעֵם אֲשֶׁר בָּלַע בִּלְעוֹ –

הִמְהוּם הַיָּם הַרְחֵק מִן הַדּוֹבְרָה

נִשְׁמַע לוֹ כְּקוֹל רַעַם וְעֶבְרָה

בְּחוֹף נֵכָר; וְאִם רֵעוֹ דִּבֵּר

קוֹלוֹ נִדְמָה כְּבָא מִבּוֹר קְבוּרָה;

רוֹדְמִים נִדְמוּ – אֲבָל לִבָּם בָּם עֵר,

וּבִמְבּוּמוֹ לָהֶם כְּאִלּוּ מְזַמֵּר.

 

יָשְׁבוּ הֵם עַל הַחוֹל הַחַם-וְרַךְ,

יָרֵחַ וְחַמָּה שָׁם שְׁתֵּי שְׁמָשׁוֹת;

מָתַק לָהֶם חֲלוֹם הַמְּכוֹרָה,

הַמִּשְׁפָּחָה, הַמֶּשֶׁק – אַךְ קָשׁוֹת

הִתִּישׁ אוֹתָם טִשְׁטוּשׁ שְׁעוֹת הַמָּשׁוֹט,

בַּקֶּצֶף קָצוּ, הֲלָמָם הַשַּׁיִט.

אָמַר אֶחָד: "כָּאן רְצוֹנִי לִשְׁהוֹת".

אָז פֶּה אֶחָד פָּצְחוּ הַכֹּל בְּפַיִט:

"לֹא עוֹד נַפְלִיג מִכָּאן. רָחַקְנוּ מִן הַבַּיִת".

 

 

זֶמר מקהלה

 

א

הַנֶּגֶן בְּאָזְנֵינוּ כָּאן עָנֹג

מִוֶּרֶד בְּשַׁלֶּכֶת, רַךְ מִשַּׁחַר

שֶׁשָּׁט בּוֹ טַל עַל מֵי מַעֲדַנּוֹת

בְּפֶלֶג מִתְנוֹצֵץ בֵּין שִׁנֵּי שַׁחַם.

עָדִין הַנֶּגֶן שֶׁבָּרוּחַ עָף

וְרַךְ מֵעַיִן עֲיֵפַת-עַפְעַף;

מִשְּׁמֵי הַמּוּזִיקָה שְׁנַת מְתִיקוּת תִּרְעַף.

כָּאן מִתְעַבֶּה הַטַּחַב,

וְהַקִּיסוֹס זוֹחֵל מִתַּחַת,

וְהַפְּרָחִים בּוֹכִים בְּרוּכִים בַּנַּחַל,

וּבְזִיזֵי הַצּוּק פְּרָגִים נָמִים בְּנַחַת.

 

ב

מַדּוּעַ רַק עָלֵינוּ עֹל הֻכְבַּד?

מַדּוּעַ הָאֱנוֹשׁ עֲנוּשׁ סִרְפָּד

וְשׁוּם יְצוּר אַחֵר לֹא שֻׁעְבַּד?

הַכֹּל נָחִים – וְאֵיךְ רַק לָנוּ יֶגַע?

רַק אָנוּ, בִּכּוּרֶיהָ שֶׁל בְּרִיאָה,

לֹא נִרְגָּעִים לְרֶגַע,

רַק נִגָּפִים מִנֶּגַע אֱלֵי נֶגַע;

נַפְשֵׁנוּ מַמְרִיאָה

אֶל קְצֵה הַיְּרִיעָה

אַךְ הִיא בְּמֹר נִמְנוּם קָדוֹשׁ חוֹשֶׁקֶת,

וּמִמַּעֲמַקֶּיהָ מַשְׁמִיעָה קְרִיאָה:

"מְשׂוֹשׂ חַיַּי הוּא שֶׁקֶט!"

לָמָּה עָמָל רַק לָנוּ, נֵזֶר הַבְּרִיאָה?

 

ג

רְאוּ! רוּחוֹת בְּלֵב הַיַּעַר

הִפְרוּ עָנָף בְּלִבְלוּבוֹ – וַיַּהַר

מִן הַקְּפָלִים אֶת הֶעָלֶה,

וְהוּא יָרֹק-רָחָב עוֹלֶה,

שְׁקוּי-אוֹר בַּיּוֹם, שְׁקוּי-טַל בַּסַּהַר,

וּכְשֶׁפָּנָיו כְּבָר יְבֵשִׁים,

אַט-אַט עַל וַו-אֲוִיר נִתְלֶה.

רְאוּ! תַּפּוּחַ בַּבֻּסְתָּן

נִמְתָּק בְּאוֹר הַקַּיִץ עַד יַבְשִׁיל,

וּכְבַד עָסִיס יִצְנַח בַּסְּתָו.

הַפֶּרַח בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד

מֵהִוָּלְדוֹ עַד שֶׁהוּא מֵת:

עַל אַדְמָתוֹ גָּמַל וְגַם קָמַל

וּלְעוֹלָם לְלֹא עָמָל.

 

ד

מָה כָּעוּר רְקִיעַ מַעְלָה

הַקָּעוּר עַל יַם הַמַּיִם.

סוֹף חַיֵּינוּ מָוֶת – לָמָּה

מְלֵאֵי עָמָל הֵם?

רַק אָנוּ לָנוּ. הֵן הַזְּמַן דּוֹהֵר,

וְלֹא יִרְחַק יוֹם אֵלֶם-לְשׁוֹנֵנוּ.

רַק אָנוּ לָנוּ. מָה עוֹד יִשָּׁאֵר?

כָּל אֲשֶׁר לָנוּ בְּקָרוֹב אֵינֶנּוּ,

נַחְלַת עָבָר נוֹרָא וּמְנָאֵר.

רַק אָנוּ לָנוּ. מָה טוֹבָה נִמְצָא

בְּמִלְחָמָה בָּרַע? הֲיֵשׁ שָׁלוֹם

בְּהִתְנַצְּחוּת נִצְחִית עִם גַּל נִשָּׂא?

כָּל הַדְּבָרִים נָחִים, וּכְנִצָּה

גּוֹמְלִים-קְמֵלִים-נוֹפְלִים אֶל חִדָּלוֹן:

נָנוּחַ נָא, נָמוּת, נִרְפֶּה קַלֵּי-חֲלוֹם.

 

ה

מָה יִנְעֲמוּ צְלִילֵי מַפַּל הַפֶּלֶג

בְּעוֹד חֲצִי-שֵׁנָה מַפֶּלֶת

חֲצִי-חֲלוֹם עַל עַפְעַפֵּינוּ!

לַחְלֹם, לַחְלֹם, עֵת אוֹר-תָּמִיד יִנְבַּע

מִשִּׂיחַ מֹר בְּדִמְדּוּמֵי עִנְבָּר;

לְהִתְפַּטְפֵּט בְּקוֹל לָחוּשׁ;

יוֹם יוֹם לִבְלֹעַ מִן הַלּוֹטוּס,

לִצְפּוֹת בְּנֶפֶץ הַגַּלִּים, לָחוּשׁ

אֵיךְ בַּחֲלוֹף קִצְפָּם חוֹל רַךְ יָלֹקּוּ;

לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ לְתָמִיד

לְמֶתֶק מֵלַנְכּוֹלְיָה עַגְמוּמִית;

לְהַעֲלוֹת וּלְהַשְׁהוֹת בַּזִּכָּרוֹן

הַחַי אֶת עֵינֵיהֶם הַיְּקָרוֹת

שֶׁל אֲהוּבֵינוּ בְּגִיל קָט –

קֻמְצֵי אָבָק לָבָן צְרוּרִים בַּכַּד!

 

ו

יָקָר לָנוּ זִכְרוֹן הַמִּשְׁפָּחָה,

חִבּוּק אִשָּׁה אֲשֶׁר אִישׁ-אִישׁ בָּחַר,

חֹם דִּמְעָתָהּ בְּטֶרֶם נַעֲקֹר –

אַךְ פַּס הַכֹּל. הַקֹּר בְּקָמִינֵינוּ.

בָּתֵּינוּ לְבָנֵינוּ. לֹא יִזְכֹּר

אָדָם עוֹד אֶת פָּנֵינוּ. וּבִזְרוֹעַ

שָׂרֵי הָאִי חָמְסוּ אֶת מִכְמַנֵּינוּ,

וּבְוַדַּאי אֵיזֶה זַמָּר מֻצְלָח

פּוֹרֵט לָהֶם עַל עֶשֶׂר שְׁנוֹת קְרַב טְרוֹיָה,

עַל גְּבוּרָתֵנוּ שֶׁזִּכְרָהּ דָּלַח.

הֲיֵשׁ מְבֻלָּקָה שָׁם עַל הָאִי?

נַנִּיחַ לֶהָרוּס שֶׁיִּשָּׁאֵר.

לֹא קַל הוּא לְרַצּוֹת אֶת הָאֵלִים,

וְסֵדֶר לְהָשִׁיב שֵׁנִית קָשֶׁה.

יֵשׁ מְבוּקָה קָשָׁה מִשְּׁאוֹל,

שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר, שֵׁאת עַל שֵׁאת.

כָּאן בְּנֵי שֵׂיבָה שָׁחִים מֵעֹל,

לִבָּם מֵעֹמֶס מִלְחָמוֹת חָבוּט –

עֵינָם כְּבָר לֹא תִּקְרָא כּוֹכְבֵי-נִוּוּט.

 

ז

מָה טוֹב, סְרוּחִים עַל עֶרֶשׂ חַם, רַב-רֹחַב,

שֶׁל שׁוּם-פְּלָאִים וְעֹלֶשׁ בְּרוּכֵי רֹךְ, אֶת

עֵינֵינוּ לְמֶחֱצָה לִסְגֹּר,

וְתַחַת שְׁחוֹר שֶׁל שְׁמֵי פָּרֹכֶת

לִרְאוֹת נָהָר אָרֹךְ בּוֹהֵק בָּרֹחַק

מַזְחִיל מֵימָיו מִתֵּל סָגֹל,

לִשְׁמֹעַ הֵד טָלוּל בָּרֶקַע

מַנְעִים מִמְּעָרוֹת אֶת קִינָתוֹ,

לִרְאוֹת כֵּיצַד נוֹפְלִים מֵימֵי בָּרֶקֶת

עַל פְּנֵי זֵרִים-זֵרִים שֶׁל יָקִינְטוֹן,

וּלְהַשְׁקִיף אֶל תֶּסֶס יַם הַקּוֹנְדִּיטוֹן

בְּצֵל הָאֹרֶן כָּאן – מָה טוֹב וּמָה מָתוֹק!

 

ח

הַלּוֹטוּס מְלַבְלֵב בְּמַעַר הַר.

הַלּוֹטוּס טָס בַּעֲרוּצֵי נָהָר.

הָרוּחַ מִתְגַּנֶּבֶת מִמָּרוֹם

וְדֶרֶךְ נְקִיקִים וּמְעָרוֹת

מְעַרְבֶּלֶת אַבְקַת לוֹטוּס זְהֻבָּה עַל הַמִּדְרוֹן.

רַב לָנוּ מַסָּה וּמַעַשׂ וּתְנוּעָה בְּקֶצֶב

בַּסִּירָה הַמִּתְנוֹעַעַת בֵּין פְּרָצִים אֵין קֵצֶה,

בְּנֵי מִפְלֶצֶת מִתְפַּלֶּשֶׁת שֶׁבַּיָּם שׁוֹצֶפֶת קֶצֶף.

נִשָּׁבַע אֵפוֹא כֻּלָּנוּ מֵעַתָּה פָּשׁוּט

כָּאן לִחְיוֹת בְּצֵל הַלּוֹטוּס, לֹא לָשׁוּב לָשׁוּט,

כְּמוֹ אֵלִים לִשְׁכֹּן – לִשְׁכֹּחַ אֶת הָאֱנוֹשׁוּת.

עַל נֶקְטָר הֵם מְסֻבִּים שָׁם וְזוֹרְקִים נִיצוֹץ נִיצוֹץ

אֶל הָאָרֶץ שֶׁלְּמַטָּה, וּמְעֻנְּנֵי-נוֹצוֹת

מְעוֹנוֹתֵיהֶם בַּזֹּהַר, בְּאוֹרָם עוֹלָם נִצּוֹד.

מְחַיְּכִים בְּסוֹד אֶל עֵבֶר יַבָּשָׁה גּוֹוַעַת,

מִתַּחְתָּם רָעָב וְרַעַשׁ, נֶגַע, פֶּגַע, שֹׁד וּבַעַת,

מִלְחָמָה, סְפִינָה טוֹבַעַת, עִיר שְׂרוּפָה, יָד מְשַׁוַּעַת –

מְחַיְּכִים לָהֶם בְּעֹנֶג לְמִשְׁמַע קוֹל שִׁיר אָבֵל,

קוֹל קִינָה עוֹלָה כְּרֶתַח אוֹ סִפּוּר עַל מְעַוֵּל,

קוֹל עֲנוֹת כּוֹאֵב אֲשֶׁר לָהֶם הוּא מְשֹׁךְ-יוֹבֵל,

הַנִּשְׁמָע מִפִּי הַגֶּזַע הַמַּזִּיל זֵעָה,

הֶעָמֵל בְּמַעְגַּל חָרִישׁ-קָצִיר-זְרִיעָה

וִיבוּל זָעוּם כַּזַּיִת זָב אֶל מְזָוָיו

עַד מוֹתוֹ וְרֶדֶת חֵלֶק מִבָּנָיו אֶל שְׁאוֹל-תַּחְרִיד

לְעִנּוּי נִצְחִי, וְחֵלֶק אֶל אֱלִיסְיוּם שֶׁל אַחְרִית

שָׁם יָנוּחוּ מִן הַיֶּגַע עַל מַצַּע פִּרְחֵי עִירִית.

הַנִּמְנוּם הֲלֹא נָעִים מִנִּי עָמָל וָשׁוֹט,

וְהַחוֹף חָפְשִׁי מִשַּׁאַן וִיגִיעַת מָשׁוֹט –

אַל שְׁעוֹת, אַחִים, לְיֵצֶר-שְׁעֹט; זְמַן, מַלָּחִים, לִשְׁהוֹת!