מאת צור ארליך. בהכנת הכתבה השתתפו אריאל רוזנברג וערן בר-טל.
פורסם בא' באלול תשס"ו, 25.8.2006, במגזין 'שישי ישראלי'
בואו נשתעשע מעט בנתון היבש הבא: על פי ההערכות, היקפו של ההון השחור והלא-מדווח המופק בישראל מדי שנה נע סביב 20 אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי. ובשקלים: כמאה מיליארד שקלים עוברים פה מדי שנה מיד ליד באופן מחתרתי ולא חוקי. מתוכם, כ-15 מיליארד הם הון שחור גם לפי ההגדרה המצומצמת, כלומר כסף שהושג באמצעות פשיעה חמורה. היתר, הרוב המכריע, הן הכנסות לא מדווחות, כלומר העלמות מס.
כיצד נשתעשע בזה? נחשוב, למשל, על מלחמת לבנון השנייה. נחשוב על הנזק הכבד שגרמה למשק הישראלי: ההון השחור גדול ממנו פי עשרה. או נחשוב כיצד היתה המלחמה נראית לו יושם פרויקט ה'נאוטילוס' לפיתוח אמצעי לייזר ליירוט רקטות. הפרויקט הוקפא משום שעלותו היתה 350 מיליון שקלים. לו היתה המדינה שמה את ידה על ההון המועלם ממנה, וגובה מחצית ממנו כמס, היה ביכולתה לממן 143 נאוטילוסים.
אפשר גם להשתעשע במחשבה מה היה קורה אילו כל ההכנסות המועלמות היו צצות לפתע, מדווָחות וממוסות. כלומר, אם כולם היו משלמים מס אמת. במצב זה אפשר היה להפחית את שיעור המס, יש אומרים שעד כדי מחצית, בלי שהמדינה תפסיד אגורה. כלומר, כיום כל אזרח צייתן משלם בשביל עצמו, ובשביל אזרח-צללים אחד. מה שהופך את עניין המס כולו לדילמה הקלאסית של תורת המשחקים: אם כולם ישלמו מס, אומר לעצמו איציק שיפוצים, כולם ישלמו פחות; אבל אם אני אשלם מס, זה לא יגרום לכך שכולם ישלמו; אז למה שאשלם רק אני, והרבה, ואֶחיה רע? כך מכה שאלת המס וההון השחור בגרעין הרך של הישראליות: הסירוב להיות פראייר.
והיות שאנחנו לא פראיירים; ומכיוון שכאן, בעולם העלמות המס, מונח הכסף הגדול שהיה עשוי לשנות את מצבנו הביטחוני; ומכיוון שכל אחד מאתנו מתחכך במעלימי מס יום יום, ומוצא עצמו שותף על כורחו להעלמות מס כשהוא מקבל שירות בלי קבלה – מכל הסיבות האלה נדבר קודם על ההון השחור הרך, הכסף הלא מדווח, ורק לאחר מכן ניגש לגרעין הקשה, אל ההון שהושג בפשיעה, התחום שבו מתרחש האקשן האמיתי.
מעלימים עין מהמעלימים
ישראל היא מהמובילות במערב בשיעור העלמות המס. לצדה נמצאות עוד שתי ים-תיכוניות חמות מזג, איטליה וספרד. כך שגם אם חלק מההסבר למקומנו המכובד ברשימה נעוץ, כמו שאומרת נציבת מס הכנסה לשעבר עו"ד טלי ירון-אלדר, בנטייה יהודית להתחכם – ברור שגם לאקלים ולאופי ולמסורת המינהל הציבורי יש מה לומר.
את הגורמים שהופכים את ישראל למעצמת העלמות מס ניסה לסכם יעקב קונדור, בספר שפרסם לפני כעשור וחצי, 'משק במחתרת בישראל ובעולם'. הספר סוקר את נושא ה"משק במחתרת" – כינוי מדויק יותר למה שמכונֶה הון שחור – ומביא את אומדנו של קונדור להיקף המשק הזה בארץ: 15 עד 20 אחוז מהתוצר המקומי הגולמי. להערכות דומות – בין 14 ל-22 אחוז מהתמ"ג – הגיעו גם אנשי מקצוע אחרים, לפניו ואחריו, בהם ראש רשות המסים הקודם איתן רוב, הממונה לשעבר על הכנסות המדינה איתן רוב, המחלקה הכלכלית של ההסתדרות, חברת ההערכות הכלכליות בי-די-איי והבנק העולמי. כדי להגיע לאומדן שלו התגייס קונדור, שהיה אז כלכלן בפנסיה, לתפקיד של עובד מס הכנסה, וכך ניתנה לו גישה לתיקי מס ככל שחפץ.
בין הסיבות שמונה קונדור להצטיינותנו בהעלמות: שיעורי המס הגבוהים; הקלוּת שבה אפשר לקבל קצבה מהמדינה באמצעות התחזות לבעל הכנסה נמוכה; הסולידריות החברתית הנמוכה והשסעים הבין-מגזריים, שגורמים לישראלים רבים, בייחוד במגזר הערבי, שלא להרגיש אחראים לרווחתה של החברה כולה; מסורת הזלזול במדינה ובחוקיה, שמקורה במנטליות של עם שבא ברובו מארצות עריצות ומושחתות שהתנכלו במיוחד ליהודים, ושפותחה פה בימי המנדט הבריטי כאשר המוסדות הלאומיים עודדו את הציבור לרמות את הממשלה; הנכונות של הרשויות לפשרות מתחת לשולחן עם עברייני מס; והאבטלה הגבוהה, שאליה נלווית התופעה של מובטלים המרמים את הרשויות.
"הנורמה החברתית של העלמת עין מהעלמת מס מאפיינת גם חברות אחרות", אומרת נציבת מס הכנסה לשעבר טלי ירון-אלדר, "אבל אין ספק שהאופי הישראלי מתחבר לזה יפה. חלק מזה מתחיל בחינוך ובתרבות. כשיש שם משהו שנותן לגיטימציה להעלמת מסים, קשה להילחם בזה באמצעות אכיפה. השינוי הראשון שצריך לבוא הוא תרבותי. עשו את זה בתחומים אחרים, כמו ניקיון. שם הבינו שלא מספיק לקנוס את המלכלכים, וצריך לחנך את הילדים שזה פסול. גם כאן, צריך ליצור מצב שאם תפסו אותך על עבירת מס, אתה לא בסדר בעיני החברה. החמרת העונשים יכולה להיות רק חלק מהעניין. הרי אף פעם לא תוכל לתפוס את כל האנשים, בפרט כשמדובר בשני צדדים שמרוויחים מההעלמה. זה המצב למשל בענפי שירותים כמו הוראה פרטית. התלמיד משלם פחות, למורה נשאר ביד יותר, אין שום חפצים מיוחדים או סחורות, ואין משרד או מקום עבודה כי זה נעשה בבתים".
רואה החשבון יעקב ורקר, בעבר מראשי ארגון העצמאים ומחבר הספר 'ההון השחור – פצצת זמן', מגיב בחיוך מריר: "מי יחנך את הילדים שזה פסול? המורה הפרטית, שלוקחת מזומן בלי קבלה?". והוא ממשיך בדוגמאות: "רופא לוקח 15 אלף דולר רק כדי להקדים לך תור – גם לוקח שוחד וגם לא מצהיר עליו. אחיות שעובדות אחרי המשמרת ומקבלות תשלום 'שחור' ממשפחות חולים. בעלי מלאכה שמתקנים לך בבית. נהגי מוניות שלא מפעילים מונה. לַמשלם זו איננה הוצאה מוכרת לצורכי מס, אז למה שיבקש קבלה? או תעשיית החתונות והאירועים. החגיגות הללו, לפי סקר מקיף שערכתי בענף, הן חצי שחור וחצי לבן".
ישראל היא מהמובילות במערב בשיעור העלמות המס. לצדה נמצאות עוד שתי ים-תיכוניות חמות מזג, איטליה וספרד. כך שגם אם חלק מההסבר למקומנו המכובד ברשימה נעוץ, כמו שאומרת נציבת מס הכנסה לשעבר עו"ד טלי ירון-אלדר, בנטייה יהודית להתחכם – ברור שגם לאקלים ולאופי ולמסורת המינהל הציבורי יש מה לומר.
את הגורמים שהופכים את ישראל למעצמת העלמות מס ניסה לסכם יעקב קונדור, בספר שפרסם לפני כעשור וחצי, 'משק במחתרת בישראל ובעולם'. הספר סוקר את נושא ה"משק במחתרת" – כינוי מדויק יותר למה שמכונֶה הון שחור – ומביא את אומדנו של קונדור להיקף המשק הזה בארץ: 15 עד 20 אחוז מהתוצר המקומי הגולמי. להערכות דומות – בין 14 ל-22 אחוז מהתמ"ג – הגיעו גם אנשי מקצוע אחרים, לפניו ואחריו, בהם ראש רשות המסים הקודם איתן רוב, הממונה לשעבר על הכנסות המדינה איתן רוב, המחלקה הכלכלית של ההסתדרות, חברת ההערכות הכלכליות בי-די-איי והבנק העולמי. כדי להגיע לאומדן שלו התגייס קונדור, שהיה אז כלכלן בפנסיה, לתפקיד של עובד מס הכנסה, וכך ניתנה לו גישה לתיקי מס ככל שחפץ.
בין הסיבות שמונה קונדור להצטיינותנו בהעלמות: שיעורי המס הגבוהים; הקלוּת שבה אפשר לקבל קצבה מהמדינה באמצעות התחזות לבעל הכנסה נמוכה; הסולידריות החברתית הנמוכה והשסעים הבין-מגזריים, שגורמים לישראלים רבים, בייחוד במגזר הערבי, שלא להרגיש אחראים לרווחתה של החברה כולה; מסורת הזלזול במדינה ובחוקיה, שמקורה במנטליות של עם שבא ברובו מארצות עריצות ומושחתות שהתנכלו במיוחד ליהודים, ושפותחה פה בימי המנדט הבריטי כאשר המוסדות הלאומיים עודדו את הציבור לרמות את הממשלה; הנכונות של הרשויות לפשרות מתחת לשולחן עם עברייני מס; והאבטלה הגבוהה, שאליה נלווית התופעה של מובטלים המרמים את הרשויות.
"הנורמה החברתית של העלמת עין מהעלמת מס מאפיינת גם חברות אחרות", אומרת נציבת מס הכנסה לשעבר טלי ירון-אלדר, "אבל אין ספק שהאופי הישראלי מתחבר לזה יפה. חלק מזה מתחיל בחינוך ובתרבות. כשיש שם משהו שנותן לגיטימציה להעלמת מסים, קשה להילחם בזה באמצעות אכיפה. השינוי הראשון שצריך לבוא הוא תרבותי. עשו את זה בתחומים אחרים, כמו ניקיון. שם הבינו שלא מספיק לקנוס את המלכלכים, וצריך לחנך את הילדים שזה פסול. גם כאן, צריך ליצור מצב שאם תפסו אותך על עבירת מס, אתה לא בסדר בעיני החברה. החמרת העונשים יכולה להיות רק חלק מהעניין. הרי אף פעם לא תוכל לתפוס את כל האנשים, בפרט כשמדובר בשני צדדים שמרוויחים מההעלמה. זה המצב למשל בענפי שירותים כמו הוראה פרטית. התלמיד משלם פחות, למורה נשאר ביד יותר, אין שום חפצים מיוחדים או סחורות, ואין משרד או מקום עבודה כי זה נעשה בבתים".
רואה החשבון יעקב ורקר, בעבר מראשי ארגון העצמאים ומחבר הספר 'ההון השחור – פצצת זמן', מגיב בחיוך מריר: "מי יחנך את הילדים שזה פסול? המורה הפרטית, שלוקחת מזומן בלי קבלה?". והוא ממשיך בדוגמאות: "רופא לוקח 15 אלף דולר רק כדי להקדים לך תור – גם לוקח שוחד וגם לא מצהיר עליו. אחיות שעובדות אחרי המשמרת ומקבלות תשלום 'שחור' ממשפחות חולים. בעלי מלאכה שמתקנים לך בבית. נהגי מוניות שלא מפעילים מונה. לַמשלם זו איננה הוצאה מוכרת לצורכי מס, אז למה שיבקש קבלה? או תעשיית החתונות והאירועים. החגיגות הללו, לפי סקר מקיף שערכתי בענף, הן חצי שחור וחצי לבן".
הלבנה בצריכת ראווה
מעלימי המס הקטנים הם עצמאים שמדווחים רק על חלק מהכנסותיהם, ושכירים המבצעים עבודות פרטיות, לא מדווחות, מחוץ לשעות העבודה. "בלי חשבונית זה יעלה לך 15.5 אחוז פחות", יאמר החשמלאי הנדיב לבעלת הבית – כאילו הוא חוסך לה רק את מס ערך מוסף, כסף שבמילא היה חוזר אליו מהאוצר. למעשה, הרווח הגדול הוא של החשמלאי עצמו, משום שהוא נמנע כך גם מתשלום מס הכנסה. לו רצה לזכות את הלקוחה שלו בכל הרווח מהעלמת המס, היה צריך להפחית מהמחיר לפחות רבע, אם לא מחצית.
לדגי הרקק יש עוד כמה דרכים שכיחות להעלמת מס. רבים רושמים נכסים או תלוש שכר על שם בן משפחתם החייב במס נמוך יותר. כך למשל בעליהן הרשומים של עשרות אלפי מכוניות בישראל הם אנשים שמעולם לא קיבלו רישיון נהיגה. עוד דרכי העלמה נפוצות הן קניית סחורה במחיר נמוך ודיווח על מחיר גבוה, או הכנסת סחורה לארץ בלי מעבר במכס, כלומר הברחה. אפשר גם להשתמט ממס בדרך אלגנטית וחוקית יותר: סחר חליפין. בשנים האחרונות קמות בארץ קהילות אופנתיות של שירותי חליפין הדדיים – מערכת כלכלית שלמה עוקפת-מס, שאין בה שקל אחד.
אצל חברות גדולות אפשר למצוא שיטות התחמקות מתוחכמות ויקרות יותר, כמו רישום החברה במדינה זרה, או עסקאות סרק שמטרתן להעביר כספים החייבים במס למסלולים פטורים. החוק מאפשר לפקיד מס המזהה עסקה שכל מטרתה התחמקות ממס, למסות את הכספים הנוגעים בדבר כאילו לא נעשתה העסקה.
השיטות הללו נמצאות לעתים בשטח האפור שבין תכנון מס לגיטימי, כלומר התנהלות מושכלת של עסק המבקש להיות מחויב במינימום המס האפשרי, לבין העלמת מס. זה מה שמכונה לאחרונה "תכנון מס אגרסיבי". תכנוני מס מסוג זה מתאפיינים בדרך כלל בתחכום רב, המקשה על פקיד השומה להבחין בנפתוליהם ולזהותם. הנציבה לשעבר ירון-אלדר, שכיום נמצאת בעברו השני של המתרס ומייצגת נישומים, אומרת כי בתכנון המס יש יותר כסף מאשר בהעלמות המס. "בעלי ההכנסות הגבוהות באמת יכולים להרשות לעצמם לתכנן את המס ולהחזיק רואי חשבון. המדינה יכולה לטפל בזה על ידי בדיקת יותר תיקים".
רוב התכנונים חוקיים, לא?
"זה תלוי בדרך כלל בפרשנות של החוק. למשל, לפני הרפורמה במס, החוק קבע שמי שמשלח ידו בחו"ל שונה ממשלח ידו בארץ, לא חייב מס על ההכנסה בחו"ל. השאלה היא מהו משלח יד שונה. אם בארץ אני עורך דין ובחו"ל אני מרצה על עריכת דין, זה אותו משלח יד או לא?"
מילא אם הכסף הבלתי מדווח היה מועיל למשק באמצעות הגדלת הצריכה והצמיחה, אבל יעקב ורקר טוען שגם זה בקושי קורה. "זה כסף לא יצרני, שעובד במחתרת, שחייב להיות מבוזבז. חלק מהכסף הלא-מדווח מוברח לחוץ לארץ. ממה שנשאר בארץ, חלק גדול מבוזבז על צריכת ראווה. חתונות מפוארות, שרק חצי מעלותן מדווחת. נסיעות לחו"ל, קזינו. חצי מההון השחור אמנם נכנס למחזור, אבל הולך בדרך כלל לענפים שחורים או לא מדווחים, כי מי שלא מדווח על הכנסות בדרך כלל גם לא מעוניין שיידעו על הוצאותיו ועל רכושו".
לדגי הרקק יש עוד כמה דרכים שכיחות להעלמת מס. רבים רושמים נכסים או תלוש שכר על שם בן משפחתם החייב במס נמוך יותר. כך למשל בעליהן הרשומים של עשרות אלפי מכוניות בישראל הם אנשים שמעולם לא קיבלו רישיון נהיגה. עוד דרכי העלמה נפוצות הן קניית סחורה במחיר נמוך ודיווח על מחיר גבוה, או הכנסת סחורה לארץ בלי מעבר במכס, כלומר הברחה. אפשר גם להשתמט ממס בדרך אלגנטית וחוקית יותר: סחר חליפין. בשנים האחרונות קמות בארץ קהילות אופנתיות של שירותי חליפין הדדיים – מערכת כלכלית שלמה עוקפת-מס, שאין בה שקל אחד.
אצל חברות גדולות אפשר למצוא שיטות התחמקות מתוחכמות ויקרות יותר, כמו רישום החברה במדינה זרה, או עסקאות סרק שמטרתן להעביר כספים החייבים במס למסלולים פטורים. החוק מאפשר לפקיד מס המזהה עסקה שכל מטרתה התחמקות ממס, למסות את הכספים הנוגעים בדבר כאילו לא נעשתה העסקה.
השיטות הללו נמצאות לעתים בשטח האפור שבין תכנון מס לגיטימי, כלומר התנהלות מושכלת של עסק המבקש להיות מחויב במינימום המס האפשרי, לבין העלמת מס. זה מה שמכונה לאחרונה "תכנון מס אגרסיבי". תכנוני מס מסוג זה מתאפיינים בדרך כלל בתחכום רב, המקשה על פקיד השומה להבחין בנפתוליהם ולזהותם. הנציבה לשעבר ירון-אלדר, שכיום נמצאת בעברו השני של המתרס ומייצגת נישומים, אומרת כי בתכנון המס יש יותר כסף מאשר בהעלמות המס. "בעלי ההכנסות הגבוהות באמת יכולים להרשות לעצמם לתכנן את המס ולהחזיק רואי חשבון. המדינה יכולה לטפל בזה על ידי בדיקת יותר תיקים".
רוב התכנונים חוקיים, לא?
"זה תלוי בדרך כלל בפרשנות של החוק. למשל, לפני הרפורמה במס, החוק קבע שמי שמשלח ידו בחו"ל שונה ממשלח ידו בארץ, לא חייב מס על ההכנסה בחו"ל. השאלה היא מהו משלח יד שונה. אם בארץ אני עורך דין ובחו"ל אני מרצה על עריכת דין, זה אותו משלח יד או לא?"
מילא אם הכסף הבלתי מדווח היה מועיל למשק באמצעות הגדלת הצריכה והצמיחה, אבל יעקב ורקר טוען שגם זה בקושי קורה. "זה כסף לא יצרני, שעובד במחתרת, שחייב להיות מבוזבז. חלק מהכסף הלא-מדווח מוברח לחוץ לארץ. ממה שנשאר בארץ, חלק גדול מבוזבז על צריכת ראווה. חתונות מפוארות, שרק חצי מעלותן מדווחת. נסיעות לחו"ל, קזינו. חצי מההון השחור אמנם נכנס למחזור, אבל הולך בדרך כלל לענפים שחורים או לא מדווחים, כי מי שלא מדווח על הכנסות בדרך כלל גם לא מעוניין שיידעו על הוצאותיו ועל רכושו".
יותר גבוה, פחות גבייה
אז מה עושים? עד מתי מעלימים יעלוזו וישרים ישלמו במקומם?
ישראל, כפי שכבר אמרנו, היא מהמובילות במערב בהעלמות מס. אך היא גם מהמובילות במערב בגובַה המס. כיום מוסכם על רוב הכלכלנים, וגם על משרד האוצר, שבין שתי העובדות הללו יש קשר סיבתי. הפחת את המס – ויותר אנשים ישלמו, כי המוטיבציה שלהם לעבור על החוק תקטן; ובכיוון ההפוך: הפחת את ההעלמות – ותוכל להפחית את המס.
טלי ירון-אלדר מציעה ללמוד מהניסיון החיובי של המס הנמוך על הכנסות של ישראלים בחו"ל. "זהו מס חדש, שעמד על 15 אחוזים ועכשיו על 20, ולמרות שקשה לאכוף אותו, רואים דיווחים משמעותיים של ישראלים על ההכנסות בחו"ל. מה שאומר שבשיעורי מס נמוכים אנשים לא רוצים להעלים".
משה ניסים, כשר האוצר באמצע שנות השמונים, היה הראשון להפחית את המס השולי המקסימלי (כלומר שיעור התשלום במדרגת המס הגבוהה ביותר), ולהוריד אותו ממחוזות ה-60 אחוז. גם מס החברות קוצץ באופן דרמטי, מה שלא הפחית את סך המס שנגבה – כי פחות חברות העלימו מס. נתניהו הפחית עוד את המס על יחידים, וגובהו כיום עד 49 אחוז. בשנים האחרונות שונו גם מדרגות המס, כך שמשכורות שבעבר מוסו בשיעורים גבוהים שייכות היום למדרגות נמוכות יותר.
גם לאחר ההפחתה הנוספת הצפויה במס הכנסה, תהיה ישראל מהמובילות בשיעורי המס. מעטות הן המדינות שבהן מגיע מס ההכנסה ליותר מ-45 אחוז. במדינות סקנדינביה מגיע המס השולי המקסימלי לכדי 50 עד 60 אחוז, אך בתמורה הן מרעיפות על אזרחיהן חינוך חינם, סל בריאות רחב, קצבאות פזרניות ועוד. ולא פחות חשוב: במדינות אלו יש רשימה ארוכה של הוצאות פרטיות הנחשבות להוצאות מוכרות, ביניהן תשלום לעוזרת בית ולמטפלת, ביטוחים, קניית רכב, משכנתא לבית, ולעתים אף ביגוד ואכילה במסעדות. כלומר – אם השתכרת עשרת אלפים שקל, אך שילמת אלפיים שקל משכנתא, אלף שקל על ביטוח ועל רכב שקנית בתשלומים ואלפיים שקל לפעוטון, הברוטו שלך לצורך מס יהיה 5,000 שקל בלבד. לפיכך, מס ההכנסה בארץ, שאינו מכיר בכל ההוצאות הללו, הוא למעשה מהגבוהים בעולם. שיעור המע"מ בישראל, לעומת זאת, קרוב לממוצע העולמי.
יעקב ורקר מקדיש את רוב ספרו ורוב מרצו לקידום הצעות להגברת הגבייה. הפחתת המס היא אחת מהצעות אלו, אך הוא מדגיש שחייבת להתלוות לה הגברת האכיפה והענישה. "בהשקעה של 150 מיליון שקל בשנה אפשר להעסיק במס הכנסה עוד 500 אקדמאים, שהעסקתם תניב גביית מיליארדים", הוא אומר.
ורקר מציע גם להכיר בסוגים נוספים של הוצאות לצורך מס. זהו למעשה סוג נוסף של הפחתת מס, אך יש לו עוד יתרון: הוא יגרום ללקוחות לדרוש חשבוניות. הצעה נוספת היא לצמצם את סמכויות פקידי המס. פקידים רבים רשאים כיום לקבוע שומות לנישומים עתירי הכנסות, או להגיע להסדרי פשרה עם חייבי מס – מה שמזמין שוחד ושחיתות. ורקר מציע גם להכריז מבצע להכשרת הון: כל אזרח יורשה להצהיר על ההון הלא מדווח שברשותו, לשלם 15 אחוז מס ולזכות במחילה.
ההצעה המרכזית שלו היא ביטול הפטורים ממילוי דו"ח מס שנתי. כיום יש במס הכנסה 600 אלף תיקים – שני מיליון פחות ממספר העובדים במשק. החוק מתיר לשר האוצר לפטור עובדים ממילוי הדו"ח; למעשה הפטור מוחל באופן גורף על כל השכירים כמעט. זהו המצב מאז נחקק החוק ב-1975. "אמרו אז שהמנגנון לא מאורגן לקליטת דיווחים של כל השכירים, ושצריך לתת לו זמן לגייס עובדים, מקום וציוד", מספר ורקר. "עברו שלושים שנה, והן לא הספיקו כנראה להתארגנות". הטלת חובת דיווח, כמקובל במדינות המערב, תעמיד את השכירים שמרוויחים מהצד בפני הברירה להיות חתומים על הצהרה כוזבת, או להצהיר אמת. לדברי ורקר חובת הדיווח לא תקשה על האזרחים ועל פקידי המס, שכן רובם המוחלט של השכירים יוכלו להסתפק בהצהרה קצרה שאין להם הכנסות נוספות.
ההצעה התקבלה בקריאה טרומית בכנסת ב-1998, אך הנציב דאז דורון לוי התנגד, בטענה שהנוהל החדש יגרום להסטת תשומת הלב מלווייתני ההעלמה. גם הנציבה שבאה אחריו, טלי ירון-אלדר, חושבת שזה צעד מיותר. "הלוואי שכל מי שמדווח היה מדווח אמת. השרברבים למשל חייבים היום בדיווח; אז מה? הם מדווחים, וכידוע הדיווח בדרך כלל חלקי. חובת מילוי הדו"ח תכביד על הרשויות ועל האזרח, ולא תשיג את המטרה".
אם יש ענפים שידועים בשכיחות העלמות המס, למה לא לבדוק את העוסקים בהם אחד-אחד?
"הם מדווחים על חלק מההכנסות, על סכום שנראה סביר, ואתה צריך לתפוס אותם מבצעים עבודה ומעלימים מס. לא שלא מנסים לעשות את זה; נעשו הרבה מבצעי חקירות, כמו קניות ביקורת במקומות שונים. כשהייתי נציבה הזמַנו בעלי מקצוע לתיקון דירה, וכך תפסנו את מי שלא דיווח. אבל זו טיפה בים".
צריך להחמיר בעונשים?
"במפורש. יש עוד היבט שבו אפשר לתקן את החוק, וניסיתי זאת: החוק כמעט שאינו מאפשר היום לרשויות להטיל בעצמן עונשים כספיים, באופן שחוסך הליך שיפוטי. אם היו סמכויות כאלה, והיו מנצלים אותן, זה היה יותר מרתיע.
"כולם מסכימים אמנם שתיאורטית יש להחמיר בעונשים, אבל כשמגיעים ליישום בחקיקה ובבתי המשפט, זה לא עובד. תמיד יש פער בין התיאוריה ובין מצב שבו אדם עומד מולך ואתה מרחם עליו. ייתכן שגם השופטים מושפעים מהנורמה התרבותית שאינה רואה בהעלמת מס מעשה חמור".
היום, כשאַת עורכת דין שמייצגת נישומים, את רואה דברים אחרת?
"אני לא חושבת דברים שונים ממה שחשבתי, אבל אני רואה שלפעמים הרשויות מטפלות דווקא באלה שמדווחים ומתעסקות בפגמים טכניים, על חשבון החלק הקשה והמסובך יותר – איתור המעלימים האמיתיים. טבעי שזה יקרה, אבל צריך לעצור זאת".
ישראל, כפי שכבר אמרנו, היא מהמובילות במערב בהעלמות מס. אך היא גם מהמובילות במערב בגובַה המס. כיום מוסכם על רוב הכלכלנים, וגם על משרד האוצר, שבין שתי העובדות הללו יש קשר סיבתי. הפחת את המס – ויותר אנשים ישלמו, כי המוטיבציה שלהם לעבור על החוק תקטן; ובכיוון ההפוך: הפחת את ההעלמות – ותוכל להפחית את המס.
טלי ירון-אלדר מציעה ללמוד מהניסיון החיובי של המס הנמוך על הכנסות של ישראלים בחו"ל. "זהו מס חדש, שעמד על 15 אחוזים ועכשיו על 20, ולמרות שקשה לאכוף אותו, רואים דיווחים משמעותיים של ישראלים על ההכנסות בחו"ל. מה שאומר שבשיעורי מס נמוכים אנשים לא רוצים להעלים".
משה ניסים, כשר האוצר באמצע שנות השמונים, היה הראשון להפחית את המס השולי המקסימלי (כלומר שיעור התשלום במדרגת המס הגבוהה ביותר), ולהוריד אותו ממחוזות ה-60 אחוז. גם מס החברות קוצץ באופן דרמטי, מה שלא הפחית את סך המס שנגבה – כי פחות חברות העלימו מס. נתניהו הפחית עוד את המס על יחידים, וגובהו כיום עד 49 אחוז. בשנים האחרונות שונו גם מדרגות המס, כך שמשכורות שבעבר מוסו בשיעורים גבוהים שייכות היום למדרגות נמוכות יותר.
גם לאחר ההפחתה הנוספת הצפויה במס הכנסה, תהיה ישראל מהמובילות בשיעורי המס. מעטות הן המדינות שבהן מגיע מס ההכנסה ליותר מ-45 אחוז. במדינות סקנדינביה מגיע המס השולי המקסימלי לכדי 50 עד 60 אחוז, אך בתמורה הן מרעיפות על אזרחיהן חינוך חינם, סל בריאות רחב, קצבאות פזרניות ועוד. ולא פחות חשוב: במדינות אלו יש רשימה ארוכה של הוצאות פרטיות הנחשבות להוצאות מוכרות, ביניהן תשלום לעוזרת בית ולמטפלת, ביטוחים, קניית רכב, משכנתא לבית, ולעתים אף ביגוד ואכילה במסעדות. כלומר – אם השתכרת עשרת אלפים שקל, אך שילמת אלפיים שקל משכנתא, אלף שקל על ביטוח ועל רכב שקנית בתשלומים ואלפיים שקל לפעוטון, הברוטו שלך לצורך מס יהיה 5,000 שקל בלבד. לפיכך, מס ההכנסה בארץ, שאינו מכיר בכל ההוצאות הללו, הוא למעשה מהגבוהים בעולם. שיעור המע"מ בישראל, לעומת זאת, קרוב לממוצע העולמי.
יעקב ורקר מקדיש את רוב ספרו ורוב מרצו לקידום הצעות להגברת הגבייה. הפחתת המס היא אחת מהצעות אלו, אך הוא מדגיש שחייבת להתלוות לה הגברת האכיפה והענישה. "בהשקעה של 150 מיליון שקל בשנה אפשר להעסיק במס הכנסה עוד 500 אקדמאים, שהעסקתם תניב גביית מיליארדים", הוא אומר.
ורקר מציע גם להכיר בסוגים נוספים של הוצאות לצורך מס. זהו למעשה סוג נוסף של הפחתת מס, אך יש לו עוד יתרון: הוא יגרום ללקוחות לדרוש חשבוניות. הצעה נוספת היא לצמצם את סמכויות פקידי המס. פקידים רבים רשאים כיום לקבוע שומות לנישומים עתירי הכנסות, או להגיע להסדרי פשרה עם חייבי מס – מה שמזמין שוחד ושחיתות. ורקר מציע גם להכריז מבצע להכשרת הון: כל אזרח יורשה להצהיר על ההון הלא מדווח שברשותו, לשלם 15 אחוז מס ולזכות במחילה.
ההצעה המרכזית שלו היא ביטול הפטורים ממילוי דו"ח מס שנתי. כיום יש במס הכנסה 600 אלף תיקים – שני מיליון פחות ממספר העובדים במשק. החוק מתיר לשר האוצר לפטור עובדים ממילוי הדו"ח; למעשה הפטור מוחל באופן גורף על כל השכירים כמעט. זהו המצב מאז נחקק החוק ב-1975. "אמרו אז שהמנגנון לא מאורגן לקליטת דיווחים של כל השכירים, ושצריך לתת לו זמן לגייס עובדים, מקום וציוד", מספר ורקר. "עברו שלושים שנה, והן לא הספיקו כנראה להתארגנות". הטלת חובת דיווח, כמקובל במדינות המערב, תעמיד את השכירים שמרוויחים מהצד בפני הברירה להיות חתומים על הצהרה כוזבת, או להצהיר אמת. לדברי ורקר חובת הדיווח לא תקשה על האזרחים ועל פקידי המס, שכן רובם המוחלט של השכירים יוכלו להסתפק בהצהרה קצרה שאין להם הכנסות נוספות.
ההצעה התקבלה בקריאה טרומית בכנסת ב-1998, אך הנציב דאז דורון לוי התנגד, בטענה שהנוהל החדש יגרום להסטת תשומת הלב מלווייתני ההעלמה. גם הנציבה שבאה אחריו, טלי ירון-אלדר, חושבת שזה צעד מיותר. "הלוואי שכל מי שמדווח היה מדווח אמת. השרברבים למשל חייבים היום בדיווח; אז מה? הם מדווחים, וכידוע הדיווח בדרך כלל חלקי. חובת מילוי הדו"ח תכביד על הרשויות ועל האזרח, ולא תשיג את המטרה".
אם יש ענפים שידועים בשכיחות העלמות המס, למה לא לבדוק את העוסקים בהם אחד-אחד?
"הם מדווחים על חלק מההכנסות, על סכום שנראה סביר, ואתה צריך לתפוס אותם מבצעים עבודה ומעלימים מס. לא שלא מנסים לעשות את זה; נעשו הרבה מבצעי חקירות, כמו קניות ביקורת במקומות שונים. כשהייתי נציבה הזמַנו בעלי מקצוע לתיקון דירה, וכך תפסנו את מי שלא דיווח. אבל זו טיפה בים".
צריך להחמיר בעונשים?
"במפורש. יש עוד היבט שבו אפשר לתקן את החוק, וניסיתי זאת: החוק כמעט שאינו מאפשר היום לרשויות להטיל בעצמן עונשים כספיים, באופן שחוסך הליך שיפוטי. אם היו סמכויות כאלה, והיו מנצלים אותן, זה היה יותר מרתיע.
"כולם מסכימים אמנם שתיאורטית יש להחמיר בעונשים, אבל כשמגיעים ליישום בחקיקה ובבתי המשפט, זה לא עובד. תמיד יש פער בין התיאוריה ובין מצב שבו אדם עומד מולך ואתה מרחם עליו. ייתכן שגם השופטים מושפעים מהנורמה התרבותית שאינה רואה בהעלמת מס מעשה חמור".
היום, כשאַת עורכת דין שמייצגת נישומים, את רואה דברים אחרת?
"אני לא חושבת דברים שונים ממה שחשבתי, אבל אני רואה שלפעמים הרשויות מטפלות דווקא באלה שמדווחים ומתעסקות בפגמים טכניים, על חשבון החלק הקשה והמסובך יותר – איתור המעלימים האמיתיים. טבעי שזה יקרה, אבל צריך לעצור זאת".
בנפתולי ההלבנה
ההון השחור במובן השחור במיוחד של המילה, כלומר זה המופק מפשיעה חמורה, מוערך כאמור ב-15 מיליארד שקל בשנה. עו"ד יהודה שפר, ראש הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, מסביר שהנתון הזה מבוסס על ההערכה המקובלת לגבי מדינות הארגון לשיתוף פעולה כלכלי (OECD), וגם על מחקרים הנוגעים לענפי פשע מסוימים. "הוועדה הפרלמנטרית לנושא הסחר בנשים ערכה מיני-מחקר על תעשיית המין בארץ, והגיעה, באמצעות מכפלות של מספר הפרוצות בהכנסה בלילה וכן הלאה, ל'תוצר' של כמיליארד שקל בשנה. סביר בעיניי שמדובר בשיעורים דומים גם בתחומי פשיעה אחרים – סמים, סחיטה באיומים, הימורים, מעילות, הונאות וכן הלאה – וכך מגיעים לסדר הגודל המדובר".
כדי להשתמש בפירותיו הכספיים של מעשה הפשע, על העבריין להטמיע את הכסף בשוק. עליו להסתיר את מקורו, ולהכניסו למחזור הכספים הלגיטימי באופן שלא יעורר חשד. זוהי הלבנת הון. כיום, כשארגוני הפשיעה הגדולים הם בינלאומיים, גם הלבנות ההון הן ברובן המכריע חוצות גבולות. המעבר בין מדינות הוא דרך נוחה להקשות על המעקב אחר גלגוליו של הכסף. הוא גם מאפשר לנצל את היתרונות הפיננסיים שמעניקות מדינות שונות, למשל החיסיון המפורסם ששרר בבנקים של שוויץ עד שהחל שיתוף הפעולה הבינלאומי נגד הלבנת ההון. אותו שיתוף פעולה כפה גם על ישראל לנטוש את מדיניותה המסורתית, כארץ מקלט לא רק ליהודי העולם אלא גם לכספם, ולהכניס את המערכת הפיננסית שלה למשטר של מעקב צמוד.
שיטת הלבנה נפוצה היא העמדת אנשי קש ופתיחת חשבונות פיקטיביים, שמטרתם להסתיר את בעליו האמיתיים של הכסף ולהקשות על המעקב אחריו. לעתים, כשהבנק מעלים עין או אפילו קורץ, אפשר ללכת בדרך קלה יותר ולהשתמש בחשבון רגיל. פרשת הלבנת הכספים בסניף הירקון של בנק הפועלים שנחשפה השנה מדגימה את שני אלו. בכירים בסניף, ובקרן נאמנות של הבנק, נעצרו ונחקרו בחשד שהעלימו עין מהחשדות נגד כמה מלקוחותיהם, ובראשם ארקדי גיידמק, ואפשרו להם להעביר סכומי עתק לחשבונות שפתחו. גם אם נכונה טענתו של גיידמק כי הכספים הושגו באופן כשר, ולא הופקו במעשי מרמה בצרפת וברוסיה כפי שטוענות הרשויות שם, ההתנהלות המיוחסת לו ולבנקאיו היתה מהסוג המקל מאוד על מלבינים, והמנוגד לחוק. מאות מיליוני שקלים זרמו שם בלי דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון; וחלק מהחשבונות היו על פי החשד רשומים על שם אנשים שאינם בעליהם האמיתיים – תרגיל קלאסי של מלביני הון.
על פי פרסומים שהופיעו בעבר, מפעל הפיס הוא יעד נוח למלבינים, משום שמי שמחזיק בכרטיס הגרלה שזכה יכול לקבל את הכסף בלי להזדהות. שיטת ההלבנה כאן פשוטה למדי, ויכולה לשמש דוגמה מסברת אוזן למהותה של ההלבנה. ניקח למשל סוחר סמים שבידו למעלה ממיליון שקל. הוא מאתר אדם שזכה בפיס במיליון וטרם פדה את הזכייה (על פי אותם פרסומים, לעתים בעל דוכן הפיס, הזכיין, הוא שמסייע באיתור), ומעלה בפניו הצעה מפתה: קח מיליון ומאה אלף שקל במזומן, ותן לי את הכרטיס. כשהכרטיס בידיו ניגש העבריין למפעל הפיס ומקבל את המיליון. הוא הפסיד אמנם 100 אלף, אך עתה בידו מיליון שקלים כשרים, כספי זכייה חוקית.
האם מפעל הפיס מנהל מעקב אחרי אנשים שמרבים "לזכות" באופן מחשיד? הדוברת דולין מלניק אומרת כי בשל מדיניות האנונימיות, למפעל הפיס אין אפשרות לדעת אם מי שמגיע עם כרטיס זוכה הוא אכן רוכש הכרטיס. למפעל, הוסיפה, לא ידוע על זכיינים המשתפים פעולה עם מלבינים, ואם ייוודע על זכיין כזה הוא יטופל בחומרה רבה.
כדי להשתמש בפירותיו הכספיים של מעשה הפשע, על העבריין להטמיע את הכסף בשוק. עליו להסתיר את מקורו, ולהכניסו למחזור הכספים הלגיטימי באופן שלא יעורר חשד. זוהי הלבנת הון. כיום, כשארגוני הפשיעה הגדולים הם בינלאומיים, גם הלבנות ההון הן ברובן המכריע חוצות גבולות. המעבר בין מדינות הוא דרך נוחה להקשות על המעקב אחר גלגוליו של הכסף. הוא גם מאפשר לנצל את היתרונות הפיננסיים שמעניקות מדינות שונות, למשל החיסיון המפורסם ששרר בבנקים של שוויץ עד שהחל שיתוף הפעולה הבינלאומי נגד הלבנת ההון. אותו שיתוף פעולה כפה גם על ישראל לנטוש את מדיניותה המסורתית, כארץ מקלט לא רק ליהודי העולם אלא גם לכספם, ולהכניס את המערכת הפיננסית שלה למשטר של מעקב צמוד.
שיטת הלבנה נפוצה היא העמדת אנשי קש ופתיחת חשבונות פיקטיביים, שמטרתם להסתיר את בעליו האמיתיים של הכסף ולהקשות על המעקב אחריו. לעתים, כשהבנק מעלים עין או אפילו קורץ, אפשר ללכת בדרך קלה יותר ולהשתמש בחשבון רגיל. פרשת הלבנת הכספים בסניף הירקון של בנק הפועלים שנחשפה השנה מדגימה את שני אלו. בכירים בסניף, ובקרן נאמנות של הבנק, נעצרו ונחקרו בחשד שהעלימו עין מהחשדות נגד כמה מלקוחותיהם, ובראשם ארקדי גיידמק, ואפשרו להם להעביר סכומי עתק לחשבונות שפתחו. גם אם נכונה טענתו של גיידמק כי הכספים הושגו באופן כשר, ולא הופקו במעשי מרמה בצרפת וברוסיה כפי שטוענות הרשויות שם, ההתנהלות המיוחסת לו ולבנקאיו היתה מהסוג המקל מאוד על מלבינים, והמנוגד לחוק. מאות מיליוני שקלים זרמו שם בלי דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון; וחלק מהחשבונות היו על פי החשד רשומים על שם אנשים שאינם בעליהם האמיתיים – תרגיל קלאסי של מלביני הון.
על פי פרסומים שהופיעו בעבר, מפעל הפיס הוא יעד נוח למלבינים, משום שמי שמחזיק בכרטיס הגרלה שזכה יכול לקבל את הכסף בלי להזדהות. שיטת ההלבנה כאן פשוטה למדי, ויכולה לשמש דוגמה מסברת אוזן למהותה של ההלבנה. ניקח למשל סוחר סמים שבידו למעלה ממיליון שקל. הוא מאתר אדם שזכה בפיס במיליון וטרם פדה את הזכייה (על פי אותם פרסומים, לעתים בעל דוכן הפיס, הזכיין, הוא שמסייע באיתור), ומעלה בפניו הצעה מפתה: קח מיליון ומאה אלף שקל במזומן, ותן לי את הכרטיס. כשהכרטיס בידיו ניגש העבריין למפעל הפיס ומקבל את המיליון. הוא הפסיד אמנם 100 אלף, אך עתה בידו מיליון שקלים כשרים, כספי זכייה חוקית.
האם מפעל הפיס מנהל מעקב אחרי אנשים שמרבים "לזכות" באופן מחשיד? הדוברת דולין מלניק אומרת כי בשל מדיניות האנונימיות, למפעל הפיס אין אפשרות לדעת אם מי שמגיע עם כרטיס זוכה הוא אכן רוכש הכרטיס. למפעל, הוסיפה, לא ידוע על זכיינים המשתפים פעולה עם מלבינים, ואם ייוודע על זכיין כזה הוא יטופל בחומרה רבה.
מעכשיו לכסף יש ריח
המאבק הבינלאומי בהלבנת הון החל ב-1989, כשמדינות הג'י-8 (אז ג'י-7) הקימו את כוח המשימה הבינלאומי למלחמה בהלבנות הון, FATF. ארגון זה מכתיב למדינות העולם, אם אינן רוצות להיכלל ברשימה השחורה שלו ולסבול מבידוד כלכלי, כללים נוקשים למלחמה בהלבנות ההון. ישראל היתה כלולה ברשימה הזו שנתיים, עד שיושם, ב-2002, החוק לאיסור הלבנת הון שנחקק ב-2000, והוקמה הרשות לאיסור הלבנת הון. הרשימה השחורה הצטמצמה בהדרגה, וכיום נותרה בה רק מיאנמר (בורמה).
לאחר מתקפת אל-קאעידה ב-2001 גיבש FATF גם דרישות למלחמה במימון טרור. בעקבות זאת חוקקה ישראל, כמו מדינות אחרות, חוק למניעת מימון טרור, והרשות לאיסור הלבנת הון הוסיפה לשמה, ולעיסוקיה, את המילים "ומימון טרור". העברת הון חוקי למטרות פשיעה וטרור נעשית אמנם בכיוון ההפוך מהלבנת הון, מהחוקי אל השחור, ואפשר לקרוא לה "השחרת הון" – אולם דרכי הפעולה בשני הכיוונים דומות, וכך גם מטרותיהן וצינורות הכספים שלהן.
בכל מדינה הוקמה, לפי דרישת הארגון, יחידה למודיעין פיננסי, המרכזת דיווחים מהבנקים וממוסדות כספיים אחרים על זרימת הכספים דרכם, ומצליבה מידע כדי לאתר הלבנות הון. כזו היא, בארץ, הרשות לאיסור הלבנת הון. בדו"ח מקיף שפרסמה הרשות באוגוסט השנה נמסר, בין השאר, כי בשנה שעברה היא העבירה 500 "כתבות מודיעין", כלומר תיקים של מידע מחשיד, לשב"כ ולמשטרה, שני הגופים שאליהם היא רשאית להעביר מידע, וקיבלה 120 בקשות מידע מגופי מודיעין של מדינות זרות. המשטרה מצידה מפעילה צוותי חקירה ארציים ואזוריים לעבירות הלבנת הון, שחלק מחבריהם הם כלכלנים ורואי חשבון.
מדובר בלא פחות מעידן חדש בחיי הכספים בעולם. חסל סדר בנקים בשוויץ ובמקלטי מס שמעלימים עין מכספי פשיעה וטרור העוברים דרכם. חסל סדר חשבונות שזהות בעליהם מוסתרת. על כל בנק להכיר את לקוחותיו ולעקוב אחר פעילות חריגה בחשבונותיהם. אסור לבנק לאפשר ללקוח פתיחת חשבון לטובת צד שלישי שלא ידועים פרטיו. כל פעולה במזומן בגובה למעלה מ-50 אלף שקל מדווחת לרשות. על גוף פיננסי שאינו מדווח מוטל עיצום – עונש כספי כבד.
המהפכה שחולל חוק איסור הלבנת ההון היא גם ערכית. מעתה, כותב ראש הרשות יהודה שפר, לכסף יש ריח. מעתה, כותבים עורכי הדין גיל בריצמן ושגיא דמארי בספרם העוסק בחוק הזה, מתמקד המשפט הפלילי לא בעבריין ובלכידתו או בהרתעתו, אלא בשלילת הרווחים מהעבירה. הם מסבירים כי בעידן של פשיעת מחשב ושל ארגוני פשיעה, הסתרת מקור הכסף היא מהלך מרכזי בכל עבירה המייצרת רווח כלכלי משמעותי.
ולא רק בפילוסופיה, אלא גם במעשה. העונשים על הלבנת הון חמורים ביותר, עד עשר שנות מאסר, ועליהם נוספת גם האפשרות לחלט רכוש: לעקל ממלבין הכספים רכוש שווה ערך להון שהלבין. שתי העבירות הנמנות בחוק הן פעולה ברכוש אסור, וניסיון למנוע דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון על מקורו של כסף – אפילו אם זהו מקור חוקי.
לפשיעה בקנה מידה גדול מתלווה כמעט תמיד הצורך להלבין את הכסף שהופק בה. לכן אין פלא שרבים מכתבי האישום הפליליים שתפסו כותרות באחרונה מקושטים כמעט אוטומטית בסעיף הלבנת הון, שאמור לגרום לתוספת משמעותית לעונש שייגזר על הנאשמים אם יורשעו. כך הוא, למשל, במשפט ההונאה השני של גרגורי לרנר המתקיים עתה, ובמשפטו של מיכאל צ'רנוי. אסי אבוטבול, שנעצר בשל סחר בין עבריינים בכלי נשק, מואשם גם בהלבנת ההון. ובני משפחת גבריאלי – שוני, ראובן ושלומי, ואיתם מאיר אברג'יל – המואשמים בניהול הימורים בלתי חוקיים ובהעלמות מס, מואשמים כמובן גם בהלבנת ההון שהפיקו מעבירות אלו. בני רביזדה, "מלך השוק האפור" והמלווה של עופר מקסימוב שהורשע בהעלמות מס חמורות ונידון לארבע שנות מאסר, מבלה את ימיו בכלא במשפט נוסף, הפעם בעבירות על כמה סעיפים בחוק איסור הלבנת הון. הוא מואשם שעסק בניכיון שיקים אף שהדבר נאסר עליו, לא דיווח על פעילותו עתירת המחזור לרשות לאיסור הלבנת הון ולרשות המסים, ומנע דיווח לרשות לאיסור הלבנה באמצעות מתן הוראה ללקוחותיו לומר שניכו את השיקים אצל מישהו אחר.
מקרה מתוקשר פחות, אך כזה שהכרעת הדין כבר ניתנה בו, לפני שבועות מעטים, הוא זה של ארבעה שמאים ממשלתיים בכירים מאזור חיפה. הם הורשעו באמצע יולי במרמה והפרת אמונים במסגרת עבודות פרטיות שעשו באופן שיש בו ניגוד עניינים לעבודתם הממשלתית. שניים מהם הורשעו גם בהלבנת הון, משום שעם ראשית החקירה נגדם העבירו את הכספים שהרוויחו מהעבודה הפרטית לחשבונות בנק שאינם על שמם.
ההפרדה בין עבירת ההלבנה לעבירה שבה הושג הכסף, "עבירת המקור", מאפשרת לא רק להחמיר בעונשו של העבריין, אלא גם להרשיע אותו אפילו אם נכשל הניסיון להרשיעו בעבירת המקור עצמה. כך אירע למשל במשפט ראשי התנועה האיסלאמית, ראא'ד סלאח וחבריו. מתוך שלל העבירות החמורות שכלל כתב האישום המקורי, ובהן חברות בארגון טרור ומסירת מידע לאויב, נותרו לבסוף סעיפים כלכליים ברובם, חלקם על פי החוק לאיסור הלבנת הון.
עבירות מס אינן נחשבות בארץ עבירות מקור; הכלים הדרקוניים למדי של פיקוח וענישה שמספק החוק לאיסור הלבנה נוגעים לעבירות פליליות חמורות יותר. לפני שבועות מעטים התירה ועדת החוקה של הכנסת לשב"כ ולמשטרה להעביר לרשויות המס ולרשויות נוספות מידע שהתקבל מהרשות לאיסור הלבנה. ראש הרשות לאיסור הלבנת הון, יהודה שפר, אומר שזהו חידוש חשוב. "הרבה תיקי הלבנה לא נגמרים בהעמדה לדין, כי בעבירת 'שימוש ברכוש אסור' )הכלולה בחוק לאיסור הלבנת הון) צריך להוכיח שהמשתמש ידע את מקור הרכוש. מעתה אפשר יהיה להשתמש במקרים מתאימים ובצורה מבוקרת במידע שהועבר מהרשות למשטרה ולשב"כ בחשד להלבנת הון גם כדי להפליל ארגוני פשיעה בעבירות אחרות, כמו עבירות מס".
שפר מרוצה בסך הכל משיתוף הפעולה מצד רשויות אחרות. בישיבה האחרונה של ממשלת שרון, הוא מספר, הוחלט על הקמת צוותים בין-משרדיים ועל צעדים למלחמה בפשיעה המאורגנת, ובהם הקמת מוקד מודיעין משולב שבו ינתחו אנשי רשות המסים, הרשות לאיסור הלבנה והמשטרה במשותף מידע מודיעיני. "אני בטוח שזה ייצור שיתוף פעולה טוב יותר, כי בסך הכל החומות בין רשויות בארץ גבוהות יחסית. כשאני משוחח עם מקבילים שלי במדינות אחרות, באנגליה למשל, הם לא מבינים בכלל למה יש מגבלות על העברת מידע בין רשות המס למשטרה, או בין רשות איסור הלבנת הון למשטרה. לדעתם, כשאדם חשוד בפלילים ראוי שרשויות המדינה יעבירו מידע עליו ללא הגבלות. לנו בישראל יש גישה אחרת. על הוצאת מידע מהרשות לאיסור הלבנה יש הוראות מחמירות מאוד, בשל החשש לפגיעה בפרטיות והחשש מקיומו של 'האח הגדול'".
יש אצלכם התייחסות מיוחדת למה שנקרא "האוליגרכיה"?
"אף אחד לא על הכוונת שלנו. יש כמה חקירות הלבנת הון על אנשים שהגיעו מחבר העמים עם עושר בלתי מוסבר. הדברים ידועים. בין מיליון העולים, ש-99 אחוזים מהם אנשים חיוביים וטובים לחברה, יש סיכון שאיזשהו פרומיל הגיעו לפה לא מתוך ציונות אלא בגלל שהחוק מאפשר להם כיהודים להיכנס ולהתאזרח ולהיטמע בקלות, והם מנצלים זאת להלבנת הון. צריך להיזהר מאוד לא להכתים אוכלוסייה שלמה".
לאחר מתקפת אל-קאעידה ב-2001 גיבש FATF גם דרישות למלחמה במימון טרור. בעקבות זאת חוקקה ישראל, כמו מדינות אחרות, חוק למניעת מימון טרור, והרשות לאיסור הלבנת הון הוסיפה לשמה, ולעיסוקיה, את המילים "ומימון טרור". העברת הון חוקי למטרות פשיעה וטרור נעשית אמנם בכיוון ההפוך מהלבנת הון, מהחוקי אל השחור, ואפשר לקרוא לה "השחרת הון" – אולם דרכי הפעולה בשני הכיוונים דומות, וכך גם מטרותיהן וצינורות הכספים שלהן.
בכל מדינה הוקמה, לפי דרישת הארגון, יחידה למודיעין פיננסי, המרכזת דיווחים מהבנקים וממוסדות כספיים אחרים על זרימת הכספים דרכם, ומצליבה מידע כדי לאתר הלבנות הון. כזו היא, בארץ, הרשות לאיסור הלבנת הון. בדו"ח מקיף שפרסמה הרשות באוגוסט השנה נמסר, בין השאר, כי בשנה שעברה היא העבירה 500 "כתבות מודיעין", כלומר תיקים של מידע מחשיד, לשב"כ ולמשטרה, שני הגופים שאליהם היא רשאית להעביר מידע, וקיבלה 120 בקשות מידע מגופי מודיעין של מדינות זרות. המשטרה מצידה מפעילה צוותי חקירה ארציים ואזוריים לעבירות הלבנת הון, שחלק מחבריהם הם כלכלנים ורואי חשבון.
מדובר בלא פחות מעידן חדש בחיי הכספים בעולם. חסל סדר בנקים בשוויץ ובמקלטי מס שמעלימים עין מכספי פשיעה וטרור העוברים דרכם. חסל סדר חשבונות שזהות בעליהם מוסתרת. על כל בנק להכיר את לקוחותיו ולעקוב אחר פעילות חריגה בחשבונותיהם. אסור לבנק לאפשר ללקוח פתיחת חשבון לטובת צד שלישי שלא ידועים פרטיו. כל פעולה במזומן בגובה למעלה מ-50 אלף שקל מדווחת לרשות. על גוף פיננסי שאינו מדווח מוטל עיצום – עונש כספי כבד.
המהפכה שחולל חוק איסור הלבנת ההון היא גם ערכית. מעתה, כותב ראש הרשות יהודה שפר, לכסף יש ריח. מעתה, כותבים עורכי הדין גיל בריצמן ושגיא דמארי בספרם העוסק בחוק הזה, מתמקד המשפט הפלילי לא בעבריין ובלכידתו או בהרתעתו, אלא בשלילת הרווחים מהעבירה. הם מסבירים כי בעידן של פשיעת מחשב ושל ארגוני פשיעה, הסתרת מקור הכסף היא מהלך מרכזי בכל עבירה המייצרת רווח כלכלי משמעותי.
ולא רק בפילוסופיה, אלא גם במעשה. העונשים על הלבנת הון חמורים ביותר, עד עשר שנות מאסר, ועליהם נוספת גם האפשרות לחלט רכוש: לעקל ממלבין הכספים רכוש שווה ערך להון שהלבין. שתי העבירות הנמנות בחוק הן פעולה ברכוש אסור, וניסיון למנוע דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון על מקורו של כסף – אפילו אם זהו מקור חוקי.
לפשיעה בקנה מידה גדול מתלווה כמעט תמיד הצורך להלבין את הכסף שהופק בה. לכן אין פלא שרבים מכתבי האישום הפליליים שתפסו כותרות באחרונה מקושטים כמעט אוטומטית בסעיף הלבנת הון, שאמור לגרום לתוספת משמעותית לעונש שייגזר על הנאשמים אם יורשעו. כך הוא, למשל, במשפט ההונאה השני של גרגורי לרנר המתקיים עתה, ובמשפטו של מיכאל צ'רנוי. אסי אבוטבול, שנעצר בשל סחר בין עבריינים בכלי נשק, מואשם גם בהלבנת ההון. ובני משפחת גבריאלי – שוני, ראובן ושלומי, ואיתם מאיר אברג'יל – המואשמים בניהול הימורים בלתי חוקיים ובהעלמות מס, מואשמים כמובן גם בהלבנת ההון שהפיקו מעבירות אלו. בני רביזדה, "מלך השוק האפור" והמלווה של עופר מקסימוב שהורשע בהעלמות מס חמורות ונידון לארבע שנות מאסר, מבלה את ימיו בכלא במשפט נוסף, הפעם בעבירות על כמה סעיפים בחוק איסור הלבנת הון. הוא מואשם שעסק בניכיון שיקים אף שהדבר נאסר עליו, לא דיווח על פעילותו עתירת המחזור לרשות לאיסור הלבנת הון ולרשות המסים, ומנע דיווח לרשות לאיסור הלבנה באמצעות מתן הוראה ללקוחותיו לומר שניכו את השיקים אצל מישהו אחר.
מקרה מתוקשר פחות, אך כזה שהכרעת הדין כבר ניתנה בו, לפני שבועות מעטים, הוא זה של ארבעה שמאים ממשלתיים בכירים מאזור חיפה. הם הורשעו באמצע יולי במרמה והפרת אמונים במסגרת עבודות פרטיות שעשו באופן שיש בו ניגוד עניינים לעבודתם הממשלתית. שניים מהם הורשעו גם בהלבנת הון, משום שעם ראשית החקירה נגדם העבירו את הכספים שהרוויחו מהעבודה הפרטית לחשבונות בנק שאינם על שמם.
ההפרדה בין עבירת ההלבנה לעבירה שבה הושג הכסף, "עבירת המקור", מאפשרת לא רק להחמיר בעונשו של העבריין, אלא גם להרשיע אותו אפילו אם נכשל הניסיון להרשיעו בעבירת המקור עצמה. כך אירע למשל במשפט ראשי התנועה האיסלאמית, ראא'ד סלאח וחבריו. מתוך שלל העבירות החמורות שכלל כתב האישום המקורי, ובהן חברות בארגון טרור ומסירת מידע לאויב, נותרו לבסוף סעיפים כלכליים ברובם, חלקם על פי החוק לאיסור הלבנת הון.
עבירות מס אינן נחשבות בארץ עבירות מקור; הכלים הדרקוניים למדי של פיקוח וענישה שמספק החוק לאיסור הלבנה נוגעים לעבירות פליליות חמורות יותר. לפני שבועות מעטים התירה ועדת החוקה של הכנסת לשב"כ ולמשטרה להעביר לרשויות המס ולרשויות נוספות מידע שהתקבל מהרשות לאיסור הלבנה. ראש הרשות לאיסור הלבנת הון, יהודה שפר, אומר שזהו חידוש חשוב. "הרבה תיקי הלבנה לא נגמרים בהעמדה לדין, כי בעבירת 'שימוש ברכוש אסור' )הכלולה בחוק לאיסור הלבנת הון) צריך להוכיח שהמשתמש ידע את מקור הרכוש. מעתה אפשר יהיה להשתמש במקרים מתאימים ובצורה מבוקרת במידע שהועבר מהרשות למשטרה ולשב"כ בחשד להלבנת הון גם כדי להפליל ארגוני פשיעה בעבירות אחרות, כמו עבירות מס".
שפר מרוצה בסך הכל משיתוף הפעולה מצד רשויות אחרות. בישיבה האחרונה של ממשלת שרון, הוא מספר, הוחלט על הקמת צוותים בין-משרדיים ועל צעדים למלחמה בפשיעה המאורגנת, ובהם הקמת מוקד מודיעין משולב שבו ינתחו אנשי רשות המסים, הרשות לאיסור הלבנה והמשטרה במשותף מידע מודיעיני. "אני בטוח שזה ייצור שיתוף פעולה טוב יותר, כי בסך הכל החומות בין רשויות בארץ גבוהות יחסית. כשאני משוחח עם מקבילים שלי במדינות אחרות, באנגליה למשל, הם לא מבינים בכלל למה יש מגבלות על העברת מידע בין רשות המס למשטרה, או בין רשות איסור הלבנת הון למשטרה. לדעתם, כשאדם חשוד בפלילים ראוי שרשויות המדינה יעבירו מידע עליו ללא הגבלות. לנו בישראל יש גישה אחרת. על הוצאת מידע מהרשות לאיסור הלבנה יש הוראות מחמירות מאוד, בשל החשש לפגיעה בפרטיות והחשש מקיומו של 'האח הגדול'".
יש אצלכם התייחסות מיוחדת למה שנקרא "האוליגרכיה"?
"אף אחד לא על הכוונת שלנו. יש כמה חקירות הלבנת הון על אנשים שהגיעו מחבר העמים עם עושר בלתי מוסבר. הדברים ידועים. בין מיליון העולים, ש-99 אחוזים מהם אנשים חיוביים וטובים לחברה, יש סיכון שאיזשהו פרומיל הגיעו לפה לא מתוך ציונות אלא בגלל שהחוק מאפשר להם כיהודים להיכנס ולהתאזרח ולהיטמע בקלות, והם מנצלים זאת להלבנת הון. צריך להיזהר מאוד לא להכתים אוכלוסייה שלמה".
מה עם הפרטיות
עורכת הדין יעל גרוסמן, המייצגת עברייני צווארון לבן, מסכימה שאין היטפלות מיוחדת למגזר הרוסי, אך רחוקה מלהתלהב מן החוק לאיסור הלבנה. גרוסמן, ממחברות הספר 'איסור הלבנת הון להלכה ולמעשה', תומכת אמנם במטרות החוק, אך מלינה על הפגיעה בפרטיותו של האזרח, על השיניים החדות מדי שניתנו לחוק, וגם על אובדן מסורת הסודיות הבנקאית של מדינה הקולטת רכוש יהודי בלי חקירה בנוגע למקורו. "עד חקיקת החוק יכולת לעשות פעילות בדרכים שונות של ניהול חשבון בלי שיידעו את פרטיך. היום כבר אין דבר כזה. כל מי שמנהל את הכסף בשבילך – הבנק, יועץ ההשקעות, חברת הביטוח – דורש, מכוח החוק, לדעת של מי הכסף, ופרטים נוספים עליך. לפעמים, למשל, אם היו לך נושים רצית שהכסף יירשם על שם בת זוגך – היום זה בלתי אפשרי.
"בשלב הבא, המידע על פעולות בסכומים גדולים מועבר לרשות לאיסור הלבנה. היא אמנם אינה עושה בו שימוש אם הכל נראה לה תקין, אבל היא נמצאת במגע עם רשויות נוספות כמו המשטרה, ולמשטרה הותר עכשיו להעביר את המידע לרשויות אחרות כמו רשות המסים. למרות כל הבקרות, האפשרות שמידע על אדם שמנהל את ענייניו בתום לב ובצורה תקינה יעבור לרשות להלבנת הון וממנה לרשויות אחרות, היא לכל הפחות לא נעימה".
זה לא כמו המאבטח שמחטט לכולם בתיקים? הוא גורם אי נעימות לכולם, כדי לתפוס את המחבלים.
"נכון, אבל ההבדל הוא שבודק התיקים לא יודע לפרש מה שיש לך, לא משווה את המידע על התיק שלך עם מידע שצברו מאבטחים אחרים, ושוכח ממך ברגע שהלכת – בניגוד למה שקורה למידע שמגיע על אודותיך לרשות לאיסור הלבנה. שם יכולה להתעורר תשומת לב לפעילות הכספית שלך גם אם הכל תקין, וזה יכול לגרום לך נזק".
גרוסמן מבקרת גם את האפשרות שיצר החוק להעניש אדם בכפל עונשים על עבירה – עונש על העבירה עצמה, ועונש על הסתרת מקורו של הכסף שהופק ממנה. "היום כמעט כל כתב אישום על שימוש בחשבוניות פיקטיביות או עבירת מע"מ מוסיף אישום על הלבנת הון. גם אם לא גוזרים על עבירת ההלבנה את כל עשר השנים שהחוק מאפשר, זה ודאי מחמיר את היחס של השופטים ומשפיע על גזר הדין. אבל הנושא שאולי הכי בעייתי, כי הציבור לא לגמרי מודע לו, הוא הסעיף שמחשיב כהלבנת הון כל ניסיון למנוע דיווח של המוסדות הפיננסיים לרשות לאיסור הלבנה. למשל, משיכה של סכום גדול בכמה מנות, שכל אחת מהן קטנה מעט מהמינימום הדורש דיווח". בעקבות ביקורת שהשמיעה השופטת אסתר חיות על השוויון בעונש המקסימום – עשר שנות מאסר – על פעולה ברכוש אסור ועל מניעת דיווח, ביקשה הרשות להלבנת הון עצמה להקל את העונש על עבירת מניעת הדיווח לכדי חמש שנים, ושבע שנות מאסר במקרים חמורים.
כשהוא מתבקש להגיב לביקורת של גרוסמן אומר יהודה שפר: "אנחנו נמצאים, מבחינת חומרת החוק, במקום טוב באמצע בין מדינות העולם. ישראל היתה בין האחרונות לאמץ את הסטנדרטים הבינלאומיים, כשכבר היתה ברשימה השחורה. בכל מדינות העולם הגיעו למסקנה שחייבים חקיקה שיש בה פגיעה מסוימת בפרטיות, כי בלי דיווחים מהמוסדות הפיננסיים לרשות כלשהי אי אפשר יהיה להילחם בהלבנת ההון.
"להבדיל ממדינות רבות שבהן יחידות המודיעין הפיננסי הוקמו בתוך המשטרה או במשרד האוצר, ונציגי הרשויות השונות נוברים במידע כאוות נפשם, אצלנו אומצה גישה מתקדמת יותר לטעמי. הרשות הוקמה במקום ניטרלי, משרד המשפטים, ובראשה עומד משפטן ולא איש חקירות שנלהב להעביר את המידע. אני רואה את תפקידי כאיזון: לסייע לרשויות, אבל להשגיח שרוב רובו של המידע יישאר מוגן ולא יימסר לרשויות. גם רמת הענישה פה לא חריגה. בארצות הברית העונש על הלבנת הון הוא עשרים שנות מאסר".
כפל העונשים – על העבירה ועל קטיפת פירותיה – אינו מוגזם?
"הרעיון הוא להביע סלידה מוסרית מהסתרת רווחי פשיעה. כי הפשיעה ברובה הגדול, למעט פשעי מין ופשעים אידיאולוגיים ופשיעה בשוליים, היא תעשיית כסף. הגיעו למסקנה שאם לא ייעשו צעדים דרסטיים אי אפשר יהיה להרתיע. אלו תובנות בינלאומיות, לא ישראל המציאה אותן".
"בשלב הבא, המידע על פעולות בסכומים גדולים מועבר לרשות לאיסור הלבנה. היא אמנם אינה עושה בו שימוש אם הכל נראה לה תקין, אבל היא נמצאת במגע עם רשויות נוספות כמו המשטרה, ולמשטרה הותר עכשיו להעביר את המידע לרשויות אחרות כמו רשות המסים. למרות כל הבקרות, האפשרות שמידע על אדם שמנהל את ענייניו בתום לב ובצורה תקינה יעבור לרשות להלבנת הון וממנה לרשויות אחרות, היא לכל הפחות לא נעימה".
זה לא כמו המאבטח שמחטט לכולם בתיקים? הוא גורם אי נעימות לכולם, כדי לתפוס את המחבלים.
"נכון, אבל ההבדל הוא שבודק התיקים לא יודע לפרש מה שיש לך, לא משווה את המידע על התיק שלך עם מידע שצברו מאבטחים אחרים, ושוכח ממך ברגע שהלכת – בניגוד למה שקורה למידע שמגיע על אודותיך לרשות לאיסור הלבנה. שם יכולה להתעורר תשומת לב לפעילות הכספית שלך גם אם הכל תקין, וזה יכול לגרום לך נזק".
גרוסמן מבקרת גם את האפשרות שיצר החוק להעניש אדם בכפל עונשים על עבירה – עונש על העבירה עצמה, ועונש על הסתרת מקורו של הכסף שהופק ממנה. "היום כמעט כל כתב אישום על שימוש בחשבוניות פיקטיביות או עבירת מע"מ מוסיף אישום על הלבנת הון. גם אם לא גוזרים על עבירת ההלבנה את כל עשר השנים שהחוק מאפשר, זה ודאי מחמיר את היחס של השופטים ומשפיע על גזר הדין. אבל הנושא שאולי הכי בעייתי, כי הציבור לא לגמרי מודע לו, הוא הסעיף שמחשיב כהלבנת הון כל ניסיון למנוע דיווח של המוסדות הפיננסיים לרשות לאיסור הלבנה. למשל, משיכה של סכום גדול בכמה מנות, שכל אחת מהן קטנה מעט מהמינימום הדורש דיווח". בעקבות ביקורת שהשמיעה השופטת אסתר חיות על השוויון בעונש המקסימום – עשר שנות מאסר – על פעולה ברכוש אסור ועל מניעת דיווח, ביקשה הרשות להלבנת הון עצמה להקל את העונש על עבירת מניעת הדיווח לכדי חמש שנים, ושבע שנות מאסר במקרים חמורים.
כשהוא מתבקש להגיב לביקורת של גרוסמן אומר יהודה שפר: "אנחנו נמצאים, מבחינת חומרת החוק, במקום טוב באמצע בין מדינות העולם. ישראל היתה בין האחרונות לאמץ את הסטנדרטים הבינלאומיים, כשכבר היתה ברשימה השחורה. בכל מדינות העולם הגיעו למסקנה שחייבים חקיקה שיש בה פגיעה מסוימת בפרטיות, כי בלי דיווחים מהמוסדות הפיננסיים לרשות כלשהי אי אפשר יהיה להילחם בהלבנת ההון.
"להבדיל ממדינות רבות שבהן יחידות המודיעין הפיננסי הוקמו בתוך המשטרה או במשרד האוצר, ונציגי הרשויות השונות נוברים במידע כאוות נפשם, אצלנו אומצה גישה מתקדמת יותר לטעמי. הרשות הוקמה במקום ניטרלי, משרד המשפטים, ובראשה עומד משפטן ולא איש חקירות שנלהב להעביר את המידע. אני רואה את תפקידי כאיזון: לסייע לרשויות, אבל להשגיח שרוב רובו של המידע יישאר מוגן ולא יימסר לרשויות. גם רמת הענישה פה לא חריגה. בארצות הברית העונש על הלבנת הון הוא עשרים שנות מאסר".
כפל העונשים – על העבירה ועל קטיפת פירותיה – אינו מוגזם?
"הרעיון הוא להביע סלידה מוסרית מהסתרת רווחי פשיעה. כי הפשיעה ברובה הגדול, למעט פשעי מין ופשעים אידיאולוגיים ופשיעה בשוליים, היא תעשיית כסף. הגיעו למסקנה שאם לא ייעשו צעדים דרסטיים אי אפשר יהיה להרתיע. אלו תובנות בינלאומיות, לא ישראל המציאה אותן".
משכורת מורה במדינת ישראל היא מאוד נמוכה ולא משקפת את היקף העבודה של המורה. לכן הרבה מורים נזקקים להלוואה מהבנק או מחברות האשראי כדי לעבור את החודש בכבוד ויותר מזה לחיות וליהנות מעט.
השבמחק