יום שישי, 8 בינואר 2010

תאיית לי את זה: על תחרויות הספלינג בי

מאת צור ארליך. הכתבה הופיעה במוסף דיוקן של העיתון מקור ראשון בי"ג בסיון תשס"ו, 9.6.2006.


נסו לדמיין את זה: ערוץ 2, שמונה וחצי בערב, שידור ישיר בן שעתיים מבנייני האומה בירושלים, באולפן גדי סוקניק והפרשן אבשלום קור. ישראל עוצרת את נשימתה: זהו הערב הגדול, שלב הגמר של תחרות הכתיב השנתית. על הבמה בירושלים עומדים בטור כמה עשרות ילדים, תלמידי כיתות ד'-ח' מרחבי הארץ, שסוננו בסדרת מבחנים מתוך מאתיים אלף ילדים שניסו להתמודד. הראשון, ממושקף, ניגש למיקרופון. הקריין דן כנֵר מכריז: אורתודנטיה. הילד: א', ו', ר', ט' – כנר קוטע אותו: פסול! הילדה הבאה, נרגשת, ניגשת. כנר: אהרונסוניית-פקטורובסקי. הילדה: הגדרה בבקשה. כנר: שם צֶמח. הילדה: א', ה', ר', ו' בכתיב מלא, נ', ס', – וכן הלאה. נכון, מכריז כנר. הילדה תעלה לסיבוב הבא. הילד הבא מתבקש לאיית את המילה ולכשתתומחרנה. באולפן קור מסביר לסוקניק שהילד יצא בזול. הילד אכן צולח. ינצח מי שיישאר אחרון, לבד, בלי לטעות אף פעם.
כך זה נראה בארצות הברית, באנגלית-קשה-שפה, ולכן ייתכן שבקרוב אצלנו. רשת איי-בי-סי העניקה לפני שבוע, בליל חג השבועות שלנו, את הגושפנקה הסופית להפיכתה של תחרות הכתיב המסורתית, ה"סְפֶּלִינְג בִּי" (spelling bee), לענף ספורט לאומי פופולרי. היא שידרה, בשעות השיא של הערב, את גמר תחרות הכתיב השנתית. המנחה באולפן היה מגיש 'בוקר טוב אמריקה', רובין רוברטס. אמריקה, האומה שרוב בניה הבוגרים אינם מסוגלים לכתוב משפט יומיומי אחד בלי שגיעוט עיומוט, מתמסרת לשיגעון הכתיב. העיתונות שם עוד מדברת בכאילו-לגלוג על ספורט היורמים (nerds) ועל חגיגת הלפלפים (geeks), אך בעיקר משתאה לנוכח הצלחת המסע הארוך של התחרות האפורה והוותיקה אל לב הפריים-טיים, כלומר אל לב התרבות הפופולרית האמריקנית.
לתחרויות הכתיב האכזריות-ולכן-מסעירות הללו – אם טעית פעם אחת, נפלת ולא תהיה בסיבוב הבא – יש בסיס איתן בלבו של כל בוגר מערכת החינוך האמריקנית. חידונים במתכונת זו, לאו דווקא במסגרת התחרות הארצית, נערכים בכל כיתה ובכל בית ספר כדרך לקידום ידיעת הכתיב והעשרת הלשון. כמובן, שם המילים שעל המתחרים לאיית קלות בהרבה מאלו שבתחרות הארצית. שַאֲלוּ כל אמריקני, בפרט כזה שיודע לכתוב because בלי שגיאות, והוא יספר לכם זיכרונות, לעתים נוסטלגיים ולעתים מרירים, מתחרויות בית הספר: איך הוא נפל בסיבוב השלישי רק בגלל שהשופט שמע אן במקום אם, או איך הוא הפסיד לילדה המלוקקת מכיתה ה' שההורים שלה הבטיחו לה מכונית עם נהג צמוד אם תנצח. מנהג הספלינג בי מתועד כבר משנת 1870. ב-1925 נוסדה התחרות הלאומית.
בשנת 1994 נעשה הצעד המכריע במסע התהילה של החְנונים, כשערוץ הספורט ESPN, המסונף לרשת ABC, החל לשדר את היום האחרון של גמר התחרות, הנערך בוושינגטון. בעולם טלוויזיוני שבו כל מה שיש בו תוכן או חשיבה או פתיחת אופקים מסומן כמשעמם, אפור, נישתי או אליטיסטי, זה היה צעד נועז. אבל הוא הוכיח את עצמו. לתחנה-האם הלגמרי לא מתנשאת ABC לקח 12 שנה להסיק את המסקנות. עם או בלי קשר, ABC חדלה השנה לשדר את תחרות מיס אמריקה.
ליתר ביטחון אומרים בתחנה שתחרות הכתיב היא פשוט בריאליטי טי-וי טובה. זו גם היתה תשובתו של הזוכה בשנה שעברה כשנשאל מה מושך אותו בתחרות: "זו הריאליטי טי-וי בהתגלמותה", אמר. למען האמת, ההגדרה הזו קצת מפוקפקת, שכן אין כאן יצירה מלאכותית של מציאות לצורך תוכנית טלוויזיה. הגדרה ז'אנרית מדויקת יותר סיפקה אנדריאה וונג, מנהלת התוכניות בתחנה, שאחראית לא רק על ההחלטה לשדר את תחרות הכתיב אלא גם על הייבוא מבריטניה של התוכנית 'לרקוד עם כוכבים'. לדבריה, זהו ספורט-שֵכֶל. הסופרבול, הבייסבול ואמריקן-איידול, היזהרו: הספֶּלינג בי מאחוריכם.

ב
בין הכניסה לערוץ הספורט לכניסה לערוץ הדגל, תחרות הכתיב כיכבה בגל של מוצרי תרבות. ביניהם סרט מצליח, 'עונת הבּי', בהשתתפות ריצ'רד גיר וג'ולייט בינוש. הסרט מבוסס על רומאן שגם תורגם לעברית ('סוד המילים'), מאת מיילה גולדברג, המשלב עלילת התבגרות במשפחה יהודית, קבלה, סודות אפלים ותחרות איות. לפני חודש וחצי יצא לאקרנים בהצלחה קופתית ניכרת סרט עלילתי חדש, 'אקילה והבִּי', על ילדה שחורה שמוצאת בתחרות מפלט מצרותיה. התופעה מונצחת גם בשני מחזות זמר בברודווי – העכשווי שבהם נקרא 'תחרות האיות השנתית ה-25 של מחוז פוטנם', והשם המפלצתי הזה עושה לו רק טוב – והכי חשוב: בפרק ב'משפחת סימפסון'. 10 מיליון וחצי ילדים, מארצות הברית וגם מחוצה לה, ניגשו השנה מרצונם (או מרצון הוריהם) לתחרות. נא לא להפריע, אמריקה מאייתת.
וזה באמת אמריקני מאוד מצידה. שהרי מהי הרוח האמריקנית אם לא עבודה קשה, התמודדות, תחרות והישגיות – ועכשיו, נוסף על כל אלה, גם פסגת השאיפות: להיות בטלוויזיה, ולא סתם בטלוויזיה אלא ב-ABC, התחנה הפופולרית שהקשר בין שמה לבין התחרות העוסקת באותיות האיי-בי-סי מקרי לחלוטין. כעת, בצל הניסיונות של דוברי ספרדית בארצות הברית לערער על מעמדה הבלעדי של הלשון האנגלית שם, יש בתחרות גם אמירה פוליטית פנים-אמריקנית, בדבר ביצורה של הלשון הלאומית.
וכמו הרבה דברים אמריקניים מאוד, בעיקר כאלה שקשורים בהפגנת כישרונות, תחרות הכתיב הפכה משאת נפשם של בני מהגרים השואפים להשתלב ולהתבלט ולנצח את האמריקנים הוותיקים במגרשם שלהם. בעשורים הקודמים היו אלה בעיקר היפנים. היום, היפנים של אמריקה הם ההודים: אולי חרוצים פחות מן היפנים הלחוצים, אך עם דחף השתלבות אקוטי יותר, ובעיקר עם יתרון של אנגלית מהבית בהודו. בשמונה השנים האחרונות, חמישה אלופים הם ממוצא הודי. עמותה שהקים מהגר הודי, 'מוסד צפון דרום' שמה, מדרבנת ילדים ממוצא הודי להשתתף בתחרות. השמות של הילדים הללו הם לעתים אתגר כתיב לא פחות מהמילים המסובכות שהם ושאר המשתתפים מתבקשים לאיית בתחרות.
אַקְשָאי בּוּדִיגָה, למשל. מקום שני בתחרות ב-2004. הסיפור שלו מכיל את כל החומרים הדרושים, וכל נודניק דוא"ל מצוי בארצות הברית כבר שלח לרשימת התפוצה שלו את הסרטון המוזר של הופעתו והתעלפותו בסיבוב השישי של הגמר.
אקשאי בן ה-14 הוא אמריקני ממוצא הוֹדי, תושב קולורדו. אחיו הגדול פראטיוּש היה הזוכה הגדול בתחרות של 2002. אקשאי – תולעת ספרים, נגן נֵבל, שחקן שח וכדורסל וחובב משחקי וידיאו וטיולי הרים רגליים – רצה גם. הוא ניצח בתחרויות הדרושות, והיה בין מאתיים ומשהו המופלאים שהגיעו לגמר בוושינגטון. שם מעבירים המתמודדים שבוע ימים בשילוב המוחץ של לימודים, שינון, מסיבות פיצה וברביקיו וסיורים בעיר עתירת המונומנטים והסנאטורים. היומיים האחרונים של השבוע הם ימי התחרות. סיבוב ראשון בכתב, ואחריו סיבובים-סיבובים בפני קהל, בשיטת הניפוי המיידי.
סיבוב אחר סיבוב איית אקשאי העקשן נכון את המילים שהוקראו לו – amylaceous (עמילני), maraschino (ליקר דובדבנים),
siccative (מייבש) ו- gruine (עגורי) – בעוד רבים מחבריו נושרים בהדרגה. בהגיע תורו בסיבוב הבא ניגש למיקרופון, והקריין השמיע את המילה alopecoid (דמוי שועל). עיניו של אקשאי נראות בסרטון (www.ebaumsworld.com/spellingbeefaint.html; לא להחמיץ) חורגות מעט מארובותיהן, והנער נופל לפתע אל צדו. בעוד הסובבים אותו גוחנים אליו להצילו, ומישהו סמוך למצלמה אומר "עִצרו את השעון", הנער קם מעלפונו, חוזר אל המיקרופון, ויורה: אֵיי, אל, או, פי, אִי, סי, או, אַיי, די. קורקט, אומר הקריין. אקשאי המשיך כאמור בתחרות, והגיע למקום השני.
לאחר מעשה סיפר הנער שבלילה שלפני התחרות התקשה להירדם, וביום התחרות לא אכל, ולכן כנראה התעלף ברגע של מתח. אין הכרח להניח שהלחץ הנפשי הכבד שהכריע לרגע את אקשאי, עד שאקשאי הכריע אותו, הוא פרי מעלליהם של הוריו, בני הזוג בודיגה. אבל כבר היו דברים מעולם. אב יוצא-הודו אחר, המופיע בסרט התעודה Spellbound, שיעבד את בנו במשטר של מורים פרטיים. הללו לימדו אותו, נוסף על מסתריהן של מילים אנגלית עלומות, גם שפות אחרות שמילים מתוכן חדרו לאנגלית. האב אף שכר מאה הודים שיתפללו למען בנו בשעה הגורלית. אולי בזכותם הוא לא התעלף.

ג
אבל עִזבו את אקשאי ואת הבנים ההודים. יש לנו, זה שֶבע יממות, כלת כתיב חדשה, והיא איננה בן הודי אלא בת אמריקנית ותיקה. המאייתת הלאומית לשנת 2006 היא קתרין קלוֹז, בת 13 מניו-ג'רסי. היא גרפה לביתה 42 אלף דולר במזומן, במלגות לימודים ובאנציקלופדיות. בהסתמך על ניסיונו של האלוף מן השנה שעברה, יש לה סיכוי לא רע לקבל גם הצעה מהסוג שקשה לסרב לה, במיוחד אם אַת בת 13: האלוף הקודם, אנוראג קאישאפ, קיבל לאחר זכייתו הצעת נישואין מבת כיתתו.
קתרין נהגה בגיל שנתיים להצביע במפת ארצות הברית על מדינות ששמן הושמע לה. מגיל 9 ועד עתה הקדישה שעתיים ביום לקריאה במילון (בשאר הזמן הפנוי היא משחקת כדורגל), והתייצבה שנה אחר שנה בגמר בוושינגטון. שם שיפרה את מקומה מדי שנה. השנה היא ניהלה קרב ענקיות עם נערה קנדית ממוצא מזרח-אסייתי, פינולה מיי הווא האקט. לאחר 12 הסיבובים הראשונים נשרו כל המתחרים, ונותרו רק הן. שבעה סיבובים הן החזיקו מעמד: שתיהן ידעו לאיית הכל. ההכרעה היתה לבסוף, במקרה, בידי השפה הגרמנית.
כי זאת לדעת: התחרות כוללת גם, או שמא בעיקר, מילים משפות זרות שנתאזרחו באנגלית. מילים אלו נכתבות באנגלית בכתיב של שפת המקור, גם כאשר זהו כתיב שבשפה האנגלית אמור היה להניב צלילים אחרים לגמרי. לפיכך, ההצלחה בתחרות תלויה בידיעת כללי הכתיב של לשונות אירופיות רבות. כך הוא גם במקרה הגבולי של יידיש, מקור בלתי נדלה למילים אמריקניות הנכתבות באנגלית לפי הכתיב הגרמני. בחלקה של פינולה נפלו, בסיבובים מוקדמים יותר, המילים קדיש (kaddish) וקניידל (knaidel). פינולה עברה את זה בשלום; עברה אפילו את הקניידל החונק, אותה כופתאת חנק שבאותו רגע ממש ניסו יהודים אמריקנים טובים לצלוח בסעודת ליל השבועות שלהם. הנערה שהגיעה למקום השלישי, סארין רבקה הוקס, קיבלה מוקש עברי-יידי-אנגלי קשה אף יותר: המילה הֶכשר, שהאנגלית כותבת בכתיב הגרמני הבלתי נסבל hechscher. סארין עשתה את זה.
אבל, כאמור, הגרמנית היא שהכריעה בין שתי הגדולות, קתרין ופינולה. בסיבוב ה-19 נפלה פינולה במילה weltschmerz: "צער העולם", מילה שכיחה בשיח הספרותי של התקופה הרומנטית. אכן, צער גדול נפל אותה שעה על העולם, או לפחות על קנדה, ארצה של פינולה. את המילה, המבוטאת "וֶלְטְשְמֶרְץ", היא אייתה ב-v במקום ב-w – כלומר, כאילו היתה זו מילה אנגלית; בגרמנית v בכלל נהגית כמוf האנגלית (דוגמה מוכרת לתופעות הללו היא המכונית פולקסווגן: Volkswagen).
קשה לדעת איך זה קרה לה, לפינולה הפיינליסטית; הרי בְּאַייתה מילה זו, היא הוכיחה שהיא יודעת דבר או שניים על כתיב של מילים גרמניות: היא ידעה שאת הצליל ש מאייתים sch, ואת הצליל צ מאייתים z. קתרין נשארה לבד לסיבוב ה-20. אם היתה נכשלת בו, היתה פינולה, על פי חוקי המשחק, חוזרת לתחרות. קתרין קיבלה שוב מילה גרמנית במקורה: אוּרְשְפְּרָאכֶה. זו מילה שימושית מאוד, מה יש לומר: פירושה הוא "שפה שממנה נוצרו שפות מאוחרות יותר, וששוחזרה על פיהן". היא אייתה נכון: ursprache.
התעלפויות לא נרשמו השנה, אך שבירת שגרה קטנה סיפק ג'רמיה ויוור בן העשר. ג'רמיה נטל סיכון מחושב כדי להפגין את חוש ההומור שלו. כשהגיע תורו באחד הסיבובים, הושמעה לו המילה שלו: xiphias, סוג של דג חרב. הילד שאל מיד: "אתה יכול לאיית את זה?". "לא כרגע", ענה הקריין ז'ק ביילי. ג'רמיה לא היה זקוק לכך: הוא איית את המילה נכון.

ד
נותרה רק שאלת מיליון השקל: בקרוב אצלנו?
תשובה א: כן. קיבלנו מה-ABC את 'לרקוד עם כוכבים', ומדוע ייגרע חלקנו ולא נזכה בתחרות חינוכית שתוכנית טלוויזיה משובבת נפש בצידה?
תשובה ב: לא. הילדים שלנו לא פראיירים. וחוץ מזה, יצחק קדמן בכוננות.
תשובה ג: אולי. מפני שזו לא חוכמה: הכתיב האנגלי קשה לאין ערוך מזה העברי. מה שגורם לעברית הלא מנוקדת להיות שפה קשה לקריאה הוא בדיוק מה שגורם לה להיות קלה מאוד לכתיבה: כמעט כל מה שעליך לדעת הוא העיצורים. את התנועות, ברוב המקרים, אתה פשוט לא כותב. כל שכן כשבאנגלית יש תנועות רבות מאוד, שהאבחנה השמיעתית ביניהן מזערית, ושנכתבות לעתים בכתיב בלתי צפוי, בעוד בעברית אנו מבטאים רק חמש תנועות, שונות מאוד זו מזו. ייתכן שכדי לקרב את רמת הקושי של תחרות כתיב עברית לזו האנגלית, יהיה צורך לצרף לתחרות העברית את הדרישה לומר מהו הניקוד של המילים – שהרי הניקוד העברי שומר עדיין, כמו הכתיב האנגלי, על מגוון רחב של תנועות שהדובר העכשווי אינו מבטא, כמו למשל ההבדל בין קמץ לפתח.
דוברי האנגלית האומללים עומדים בפני מכשולים רבים נוספים שהעברית פוטרת מהם את משתמשיה כמעט לחלוטין. אנו אמנם מתמודדים עם הכפילות של כ-ק וט-ת, ולמרבה הבושה גם עם הכפילות המדומה של ע-א וח-כ, אך גם להם יש התסבוכת של s-c, c-k-q, g-j, i-y (נכון, יש לעתים הבדל בהגייה, ויש כללי עזר, אבל לא תמיד) – ונוסף על כך, מכות שלא כתובות בתורה, אלא לכל היותר בתרגום האנגלי של התורה: שלל h-ים למיניהם שלא תמיד נהגים ושלא תמיד משפיעים על האות שלפניהם באותה דרך, ו-k או gh שלעתים אינן נשמעות, וצרה צרורה נוספת שדוברים העברית מכירים רק מן המילה יששכר ואילו דוברי האנגלית משרכים בה את רגליהם: הכפלה של אותיות. ובכלל, המילים בשפה העברית נגזרות ברובן משורשים, ויצוקות בתוך תבניות קבועות, ולכן ידיעת מספר מצומצם של שורשים ומשקלים מספיקה לכתיבה תקנית של מילים רבות מאוד – שעה שבאנגלית כל מילה עומדת לעצמה.
וזה עוד כלום, כשזוכרים את בעיית המילים שמקורן זר – אלו הממלאות את תחרויות הכתיב האמריקניות בשלבים המתקדמים. כפי שכבר אמרנו, המאיית באנגלית חייב להכיר את שיטות הכתיב של שפות המקור הרבות המשתמשות, כמו האנגלית, באותיות לטיניות. בעברית, לעומת זאת, אנו ממירים את הכתיב של המילים הלועזיות לכתיב שלנו, ועושים בהן פחות או יותר כרצוננו, לפי כמה כללים קבועים. עלינו להסתדר אמנם עם בעיה דומה במילים הלקוחות מיידיש ומארמית. אבל נו, באמת.

ה
צריך גם תשובה ד – מבחן אמריקאי או לא – ולשם כך גייסנו את מזל שיניאק, המפקחת המרכזית במשרד החינוך על לימודי הלשון וההבעה. היא חולקת על כל האמור בתשובה ג: לדעתה הכתיב העברי קשה לא פחות מזה האנגלי. "כל שפה ובעיית הכתיב שלה. בכל שפה יש פער בין הכתיב וההגייה, משום שבכל השפות הכתיב משקף את ההגייה שהיתה נהוגה בעבר. זו הסיבה שאנו מתקשים להבדיל בין ק' ל-כּ', למשל: ההבדל בהגייתן אבד עם השנים". לדעתה, אם תונהג תחרות כזו בארץ, גם אם ילדים רבים ירצו להשתתף, ספק אם הם יצליחו. ובכל מקרה, אם זה יהיה תלוי בה – והאמת היא שזה קצת תלוי בה – תחרויות הכתיב העוקצניות אינן עומדות להציף את מערכת החינוך שלנו. "לא צריך להסתכל על כתיב כעל איזו תחרות. זהו נושא חשוב מאוד, אבל הדרך לטיפול בנושאים חשובים אינה בהכרח הפיכתם לפופולריים".
- באמריקה זה עובד.
"באמריקה הנושא הגיע לממדים כאלה כי יודעים שם שהמצב בתחום הכתיב רע. לאורך השנים העדיפו שם שאלות סגורות ('אמריקאיות') על פני כתיבה, ואחת התוצאות של זה היתה אי-ידיעת הכתיב. מה שטוב שם לא בהכרח טוב פה".
כתיב נכון הוא אחד היעדים המוצהרים של תוכנית הלימודים בעברית. עד סוף כיתה ב', למשל, צריך ילד להגיע ל"כתיבה של מילים שכיחות ומילים הקשורות לנושא הנלמד בכתיב נכון ובכתב קריא". בבחינות העברית הארציות של משרד החינוך משוקלל בציון רכיב הכתיב הנכון, והתלמידים אף נדרשים להסביר מדוע מילים נכתבות כך ולא אחרת.
ועם זאת הכתיב אינו נלמד במנותק מהיבטים אחרים של הלשון. שיניאק: "הדגש הוא כעת שימושי, פונקציונלי. כך גם בשאלת הכתיב. יש דרישות ברורות, אין מתירנות – אבל הוא נלמד בתוך סמנטיקה, בתוך הקשר של טקסט. לא לשנן כתיב של כל מילה, אלא להבין מה יוצר את המילה הזו. לדעת לחלץ ממנה, בעזרת המשמעות שלה, את השורש ואת הצורנים והסיומות, ומתוך כך גם לדעת איך לכתוב אותה (האמת היא שההבנה, ולא רק השינון הטכני, היא גם הדרך היחידה להצליח בספלינג בי. צ"א). היום אני נתקלת למשל בתלמידים, אפילו בסטודנטים, שכותבים 'שמעתָ' עם ה' אחרי הת'; אם היו מבינים את מערכת הפועל, לא היו שוגים.
"כיום אנחנו גם נותנים לילדים טיפים על שדות סמנטיים שקשורים לכתיב. למשל, שמילים רבות שקשורות לזמן מתחילות בע' – עיתון, עת, עכשיו, עתה. או, למשל, מעודדים שימוש במילון, שמרחיב את ההבנה של המילה ושל מרכיביה. אם הלימוד הוא טכני, כמו בשיטת ההכתבות, יזכור רק מי שיש לו זיכרון חזותי. אנחנו מבהירים לתלמידים שכתיב נכון נחוץ כדי שאנשים יוכלו לקרוא את הכתוב".
- אתם מזהים שינוי ברמת הכתיב של ילדי ישראל לאורך השנים?
"יש ירידה כללית בשפה, וכמובן מתוך כך יש ירידה גם בכתיב. קוראים פחות, יודעים פחות מילים, וממילא יודעים גם פחות את הכתיב".
מתוך האבחנה הזו, מגיעה שיניאק למסקנה שאם כבר תחרויות – מוטב תחרויות קריאה. "זה מעודד הכול ביחד, גם כתיב. אבל שלא אובן לא נכון, אם תהיה פה בארץ תחרות כתיב נוסח הספלינג בי, אהיה האחרונה להתנגד לכך. אבל שיעשו את זה כי מחליטים שזה טוב, לא כי בארצות הברית עשו. היום נושא השפה כל כך לא יוקרתי בעיני הילדים, שכל דבר שישפר את המצב הזה – אני לוקחת. אם יחליטו, נאמר, שרוצים תוכנית לטלוויזיה החינוכית לשיפור העברית, אני מוכנה אפילו לכתוב אותה חינם".
*

אלה תולדות הדבורה
תחרויות הכתיב, הספלינג בי, הומצאו באמריקה במאה ה-19, וכיום הן נפוצות בבתי ספר בכל העולם דובר האנגלית, ובכלל זה בכיתות לדוברי אנגלית בישראל. יש גם 'בי' בתחומי לימוד נוספים – לאחרונה נערך ה'ג'אוגרפי בי' הלאומי השנתי – אך הספלינג בי הוא המוכר שבכולם.
פירוש המילה bee הוא עבודה משותפת של אנשים רבים. כידוע, הפירוש השכיח יותר של המילה הוא דבורה, ועד לא מכבר מקובל היה לחשוב שלא במקרה, שהרי הדבורים הן מופת לעבודת צוות. אולם נראה שאלו מילים שונות, ושמקור המילה המשמשת לציון התחרות הוא במילה been שנגזרה מהשורש האנגלי הקדום bene, שפירושו עשייה משותפת של כמה אנשים למטרה חיובית.
תחרות הכתיב הלאומית פועלת זו השנה ה-82 (עם הפסקה של שלוש שנים במלחמת העולם השנייה). מאז 1941 היא מאורגנת בידי החברה הפרטית סקריפס, המעניקה לתחרות גם את שמה, וזו כנראה אחת הסיבות לכך שתקנון התחרות אוסר על המשתתפים להיעדר מלימודים בבית הספר לצורך הכנה לתחרות. עוד קובע התקנון כי על המשתתפים להיות תלמידי הכיתות ד'-ח'.
בחירת המילים לתחרות נעשית בתהליך קפדני שאורך חודשים ארוכים. מאגר המילים האפשריות לשלבים המתקדמים של התחרות הוא מילון וובסטר הבינלאומי, הכולל 470 אלף ערכים. לשם השוואה, ב'מילון החדש' של אבן-שושן כ-34 אלף ערכים בלבד. צוות המומחים הבוחר את המילים מסדר אותן לפי דרגת קושי עולה, כדי להקשות על הטובים-באמת.
בכל סיבוב בתחרות מקבל כל נבחן בתורו מילה אחת, שהקריין משמיע לו. הוא זכאי לשאול מהי שפת המקור שלה, מהי משמעותה ואיזה חלק דיבר (שם עצם, פועל, תואר וכיוצא באלו) היא, ואף לבקש משפט-דוגמה שהמילה משובצת בו. פועל כאן הכלל הקרוי בשחמט 'נגעת – נסעת': המתחרה אינו יכול לחזור בו על אותיות שיצאו מפיו. כזכור, דינה של טעות אחת היא נפילה מן התחרות. ליד האולם בוושינגטון שבו נערכה תחרות הגמר הוקם חדר התאוששות וקבלת תנחומים לילדים הנפלטים מן התחרות בסיבובים השונים – כלומר כולם חוץ מהאלוף.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה