יום שלישי, 3 באפריל 2012

כבר לא כחגבים: הטורים של חומת מגן


לרגל מלאת עשור לטבח ליל הסדר ולמבצע חומת מגן, הנה רצף טורים שלי מהתקופה.


לכיבוש

הִיא פּוֹשֶׁטֶת מְעִילִים פֹּה
מִמֹּחוֹת מְכֻרְבָּלִים.
הִיא חוֹצָה פֹּה אֶת הַלִּימְבּוֹ
(גְּבוּל; לָטִינִית) לְמִלִּים.
וּמִבֵּין כָּל הַמִּלִּים פֹּה
הִיא עוֹלָה אֶל הָאוֹלִימְפּוֹס
כִּי עַכְשָׁיו אָבִיב מַחְלִים פֹּה
אֶת אֲנֶמְיַת הַלִּימְפּוֹ-
צִיטִים שֶׁקָּצְרָה חוֹלִים.
וְכֻלָּם כְּבָר מוֹחֲלִים פֹּה
לַמְנֻדָּה מִן הַמִּלִּים,
שֶׁחוֹזֶרֶת לַמִּגְרָשׁ
וְנִשֵׂאת בִּמְפֹרָשׁ:

כָּ"ף
(וְיוּ"ד,
אִם אֵין נִקּוּד),
וּבֵי"ת וּוָ"ו
וְאָז גַּם שִׁי"ן
וְיוֹתֵר לֹא מִתְבַּיְּשִׁים
וְאוֹמְרִים זֹאת בְּלִי שִׁבּוּשׁ:
הַפִּתְרוֹן הוּא רַק כִּבּוּשׁ.

הַמִּלָּה הַזוֹ חוֹזֶרֶת,
הַמִּלָּה הָאֲסוּרָה,
הַמִּלָּה הַמְכֹעֶרֶת,
הַפְּסוּלָה, הָאֲרוּרָה.
הִיא פְּשׁוּטָה וּמְבֹאֶרֶת:
עַם נִגְזָל מֵשִׁיב לוֹ אֶרֶץ.
עַם מֻכֶּה שָׂם גְּבוּל לַהֶרֶג.
עַם זָקֵן חוֹזֵר אֶל עֶרֶשׂ
יַלְדוּתוֹ, אֶל מְכוֹרָה.
וְעַכְשָׁיו, כְּשֶׁגַּם מַר פֶּרֶס
(כָּכָה שַׂר הַחוּץ נִקְרָא)
צִיּוֹנִי פָּחוֹת מִבּוּשׁ
כְּבָר אֶפְשָר לוֹמַר: כִּבּוּשׁ.

כְּבָר אֶפְשָׁר לוֹמַר זֹאת. כָּךְ:
רִאשׁוֹנָה נִמְצֵאת הַכָּ"ף
וַאֲחַר כָּך בֵּי"ת, וָי"ו, שִׁי"ן.
כֵּן. אֶת שֶׁטַח אֵיי כּוֹבְשִׁים
(וּבִכְתִּיב חֲסַר נִקּוּד
יֵשׁ גַּם יוֹ"ד, הֲלֹא הִיא יוּ"ד).

כָּ"ף
וּבֵי"ת
וּוָ"ו
וְשִׁי"ן. 
הַפִּתְרוֹן צְבָאִי. כּוֹבְשִׁים.

    הופיע ב'מקור ראשון' בט' בניסן תשס"ב, 22.3.2002   

 

קול התור 
  
י"ח חָדְשֵׁי חֶרְפָּה הִמְתַּנּוּ לַנִּתּוּחַ.
תִּשְׁעָה וְעוֹד תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵידָה.
קֻפַּת חוֹלִים אָמְרָה: חַכּוּ. וְאֵין בִּטּוּחַ.
וְתוֹר. וּרְשִׁימָה. וְהַפְרָדָה.

יָדַעְנוּ: זֶה יִכְאַב. יָדַעְנוּ שֶבַּשַּׁחַר
הַמַּחֲלָה תָּקוּם לְהֵאָבֵק.
אַךְ כְּשֶׁאָדְמָה זְרִיחָה נַפְשֵׁנוּ כְּבָר כֹּה שַׁחָה
שֶלֹּא שָׁמַעְנוּ שֶׁהַדּוֹד דּוֹפֵק.

אָמַרְנוּ: דָּם בַּסַּף. אָמַרְנוּ: טֶבַח פֶּסַח.
בִּקַּשְׁנוּ לֹא לִשְׁכֹּחַ הַרְדָמָה.
נִסְגַּרְנוּ בַּבָּתִים. הַהַכְרָעָה בַּפֶּתַח
וְאָנוּ עִם הָרֹאש בָּאֲדָמָה.

עֵת מִלְחָמָה, עֵת זְמִיר
הֶעָרִיצִים,
וְאָנוּ: אוֹי וֵי'ז מִיר.
בֶּחָרִיצִים.

אָבִיב הָיָה, בָּאָרֶץ קוֹל הַתּוֹר,
תּוֹר הַנִּתּוּחַ בָּא בְּתֹם הַתּוֹר,
וְהִתְגַּיְּסוּ אַף בַּעֲלֵי הַפְּטוֹר –
אַךְ פֹּה בִּקַּשְׁנוּ רַק מְקוֹם מִסְתּוֹר.

יָם סוּף נִקְרַע –
הָעָם הִגִּיעַ לְמָרָה.
מָרָה שְׁחוֹרָה.

הַדֶּגֶל הַלָּבָן קֻפַּל. אֲבָל בַּגֶּשֶׁם
רָאִינוּ מֵעָלֵינוּ רַק עָנָן שָׁחֹר.
הָרִימוּ הָרָאשִׁים. כִּי בַּשָּׁמַיִם קֶשֶׁת.
הַבִּיטוּ בָּהּ. וְלֹא רַק לְאָחוֹר.

   הופיע ב'מקור ראשון' בכ"ג בניסן תשס"ב, 5.4.2002  


 חידת טבע

מֶה עָצוּב הָיָה הַזְּבוּב.
הוּא הָיָה מֻדְאָג מְאֹד.
הוּא חִכֵּךְ מֻטְרָד, שָׁפוּף,
אֶת כַּפָּיו הַקִּדְמִיוֹת.

הוּא חִכָּה: גֵ'נִין בְּסֶגֶר.
הוּא חִכֵּך בְּסַבְלָנוּת.
עוֹד מְעַט יִהְיֶה לוֹ פֶּגֶר
לְצַלֵּם לָעִתּוֹנוּת.

הוּא חִכָּה עַל הַזְּגוּגִית
וְהִרְהֵר בִּלְשׁוֹן זְבוּבִית
וְחִכֵּךְ כַּפָּיו, נָכוֹן
לְהָפִיץ הַסִּרָחוֹן.

בַּשָּׂדוֹת וּבַכְבִישִׁים
תַּחַת עֵץ וְתַחַת דֶּגֶל
קוּר הִפְרִישׁוּ עַכְבִישִׁים
בְּנֵי מִינֵי מוֹדֶל וָדֶגֶם.

שָׁם עַכְשׁוּב אֶחָד חָשׁוּב
הִתְעַקֵּשׁ עַל הָעִכְשׁוּו
עִם אַחַת שֶׁלִכְאוֹרָה
שְׁמָהּ הוּא אַלְמָנָה שְׁחוֹרָה.

חִלָּזוֹן חָשַׁב לִמְחוֹת
אַךְ הֶחְלִיט לִנְקֹט דְּחִיָּה
וְכִשְׁאַר הָרַכִּיכוֹת
הִסְתַּגֵּר בְּקוֹנְכִיָּה

כִּי בַּחוּץ הָיָה קָרִיר
וּבִּפְנִים כְּדַאי לִהְיוֹת.
הוּא הִשְׁאִיר רַק שְׁבִיל שֶׁל רִיר
וְקַרְנַיִם סִמְלִיוֹת.

מִי קָפַץ עַכְשָׁיו בָּרֹאשׁ?
הַפִּשְׁפֵּש וְהַפַּרְעוֹשׁ
וְאִתָּם גַּם הַחַרְגּוֹל.
הֵם נִתְּרוּ, הֵרִימוּ קוֹל,

וְהִזְהִירוּ מֵהַטֶּבַח
וְהֵרִיחוּ אֶת הָרֶוַח,
אַךְ דְּבַר מַה אוֹתָם תִּסְכֵּל:
אַף אֶחָד לֹא הִסְתַּכֵּל.

לְיָדָם עָגַב חָגָב.
כָּךְ הָיִינוּ בְעֵינָיו.
וְעַד לֹא מִזְמַן, בֵּינֵינוּ,
כָּךְ הָיִינוּ בְּעֵינֵינוּ.

     'מקור ראשון', ל' בניסן תשס"ב, .12.4.2002  

   

הַטַּבָּחִים 


נוֹתַרְנוּ בַּשֶּׁטַח, גּוּפִים עֲשֵׁנִים.
י"ג וְעוֹד עֲשָׂרָה.
אֲנַחְנוּ כ"ג נוֹפְלֵי גֶ'נִין,
כ"ג עוֹלֵי בִּסְעָרָה.

מִקְּנֵי מִסְגָּדִים נוֹרוּ יְרִיוֹת.
מֵאַמְבּוּלַנְס אֵשׁ וָדָם.
לָחַמְנוּ בָּהֵם, הַפְּרָאִים מֵחַיּוֹת,
כְּאִילוּ הָיוּ בְּנֵי אָדָם.

בַּקְּרָב הָרוֹתֵחַ עִם בְּנֵי מָוֶתסְטָן
נִשְׁמַרְנוּ לְבַל נֶאֱשַׁם.
שָׁמַרְנוּ נַפְשֵׁנוּ מִתַּן וּמִטְעָן
אַךְ קֹדֶם שָׁמַרְנוּ נַפְשָׁם.

אֲנַחְנוּ כ"ג נוֹפְלֵי גֶ'נִין.
נָדָמוּ אֵימָה וָתֹף.
בָּעֶרֶב שָׁכַבְנוּ וּבְנֵי הַתַּנִּים
נִסּוּ אֶת גּוּפֵינוּ לַחְטֹף.

בָּעֶרֶב שָׁכַבְנוּ בְּלִי שִׁיר וּבְלִי שֶׁבַח.
נוֹתַרְנוּ לָעַד יְשֵׁנִים.
וְאָז נֶאֱמַר: בִּצַּעְנוּ טֶבַח.
דִּינֵנוּ נִגְזַר: אָשֵׁמִים.

אֲנַחְנוּ שָׁחַטְנוּ. אֲנַחְנוּ טָבַחְנוּ.
וְאִישׁ בָּאַשְׁמָה לֹא כָּפַר.
אֵיךְ נְעַרְעֵר עַל הַדִּין, אֲנַחְנוּ
שֶׁפִּינוּ נִסְתַּם בְּעָפָר?

אֲנַחְנוּ שָׁלַחְנוּ לַקְּרָב יְלָדִים.
אֲנַחְנוּ שִׁסַּפְנוּ גְּרוֹנוֹת.
אֲנַחְנוּ חִנַּכְנוּ פִּרְחֵי מִתְאַבְּדִים.
וְאֵין לָנוּ פֶּה לַעֲנוֹת.

וּגְזַר הַהִיסְטוֹרְיָה נֶחְתַּם.
אֲנַחְנוּ טָבַחְנוּ. עֻבְדָה.
וְהֵם, שֶׁנָּפַלְנוּ תַּחְתָּם,
רָשְׁמוּ לָהֶם עוֹד נְקוּדָה.

נוֹתַרְנוּ בַּשֶּׁטַח, גּוּפִים עֲשֵׁנִים.
דִּמַּמְנוּ לְבַד בַּזִּירָה.
אֲנַחְנוּ כ"ג טוֹבְחֵי גֶ'נִין,
כ"ג חוֹטְפֵי הַסְּטִירָה.

     הופיע ב'מקור ראשון' בז' באייר תשס"ב, 19.4.2002 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה