רָאִיתָ בְּתַמּוּז תַּ'מּוּזָה? עוד שלושה שירי-חודש מעיתון IVRIT

כהרגלנו בקודֶש / קדושה נשלֵש / ושלושה שירי חודש / נדביק (מעליש!) - / שירי האולפן / של אייר ותמוז / וכמובן של סיוון / (ביזיון של חרוז).

תמוזה

וַדַּאי אָמְרוּ לָכֶם: תַּמּוּז

הוּא בַּמָּקוֹר שֵׁם אַכָּדִי

שֶׁל אֵל רוֹתֵחַ וְכָעוּס

אַךְ אַגָּדִי.

אֲבָל נִדְמֶה לִי שֶׁרָמוּז

בְּתוֹךְ הַשֵּׁם הַזֶּה, תַּמּוּז,

עוֹד עֵסֶק אַגָּדִי (קָלִיט

בְּצָרְפָתִית וּבְאַנְגְלִית)

הֲלֹא הוּא muse!

כֵּן כֵּן, זֹאת מוּזָה קַלִּילָה.

קַלָּה קַלָּה אַךְ אֱלִילָה.

אַחַת מִתֵּשַׁע. כַּמּוּבָן,

אִם תַּאֲמִינוּ לְיָוָן.

הִנֵּה הִיא, מוּזָה בַּת תַּמּוּזָה:

בְּדִיּוּק הַהֶפֶךְ מִמֶּדוּזָה

שֶׁכָּל מַבִּיט הָפְכָה לְאֶבֶן

(וּפֹה בַּיָּם הִיא סְתָם צוֹרֶבֶת).

מַבָּט הַמּוּזָה הוּא הָפוּךְ:

הוֹפֵךְ כָּל אֶבֶן לְחִיּוּךְ.

אַךְ הָעִנְיָן הַזֶּה תָּמוּהַּ:

רָאִיתָ בְּתַמּוּז תַּ'מּוּזָה?

הֲרֵי בַּחוֹדֶשׁ שֶׁבַּחוּץ

מַכִּים הַחוֹם וְהַלַּחוּת

הַמּוּזוֹת נִמְצָאוֹת בְּחוֹפֶשׁ

וּבְרֹאשֵׁנוּ קוֹר וְיוֹבֶשׁ!

תַּמּוּז – אָז מִי בִּכְלָל רָאָה

פֹּה אֵיזוֹ מוּזָה (הַשְׁרָאָה)?

אוּלַי כְּדַאי שֶׁתִּבְדְּקוּ זֹאת

בַּמּוּזֵיאוֹן, בֵּית הַמּוּזוֹת;

כִּי גַּם אִם מוּזוֹת אֵין, אָז כָּאן

לְפָחוֹת נִמְצָא מַזְגָּן.

   

תְּאוֹמִים לֹא דּוֹמִים

בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה הַיָּמִים חַמִּים

אֲבָל יֵשׁ לוֹ מַזָּל:

הוּא מַזַּל תְּאוֹמִים.

תְּאוֹמִים זֶה מַזָּל.

תְּאוֹמִים דּוֹמִים בּוּל.

אַךְ מִלִּים תְּאוֹמוֹת,

שְׁתֵּי מִלִּים שֶׁדּוֹמוֹת,

אֵת וְעֵט, לְמָשָׁל,

זֶה מַמָּשׁ בִּישׁ מַזָּל:

זֶה בִּלְבּוּל.

בִּמְיוּחָד אִם פִּתְאוֹם

מְגַלִּים זוּג מִלִּים

כְּמוֹ תְּאוֹם וּתְהוֹם.

עֲלֵיהֶן שׁוֹאֲלִים:

הַתְּאוֹם הוּא תְּאוֹם

שֶׁל תְּהוֹם – אוֹ תְּהוֹם

מַפְרִידָה בֵּינֵיהֶם?

גַּם וְגַם. כֵּן וְהֵן.

וְכָפוּל הַבִּלְבּוּל

כַּאֲשֶׁר לַתֵּבָה

מַגִּיעִים יַחַד שְׁנַיִם

זָכָר וּנְקֵבָה

זוּג מִלִּים תְּאוֹמוֹת

שֶׁבְּעֶצֶם אֵין קֶשֶׁר

בֵּין זוֹ לְבֵין זֶה

בַּפֵּרוּשׁ וּבַפֵּשֶׁר.

לְמָשָׁל: מָה הַקֶּשֶׁר

בֵּין תּוֹר לְתוֹרָה?

בֵּין קוֹר לְקוֹרָה?

בֵּין סִיר לְסִירָה?

לָמָּה כְּלָל לֹא קְשׁוּרָה

לַמָּטָר מַטָּרָה?

מָה בֵּין מוֹר וּמוֹרָה?

לָמָּה קַר? מַה קָרָה?

אֵיזֶה מִין

תְּאוֹמִים,

זֶה נוֹרָא!

 

הַסִּפּוּר וְהָאִיּוּר

אִיָּר –

אוּלַי כִּי הוּא אִיּוּר:

הוּא צֶבַע, וְהַזְּמַן נְיָר.

הוּא פַּרְצוּפוֹ שֶׁל הַסִּפּוּר,

לָכֵן – אִיָּר!

זֶהוּ סִפּוּר בְּטֶקְסְטְ וְטֶקֶס,

בְּעֵט כָּחוֹל עַל דַּף לָבָן,

הַמְּדִינָה לוֹ מְרֻתֶּקֶת

(רְאוּ אֵיךְ מְקַנֵּא סִיוָן!) –

אַךְ רַק סִפּוּר. כֻּלּוֹ בְּאֹמֶר,

כְּלוֹמַר מִלִּים בְּעֵט כָּחוֹל.

לָכֵן בְּלֶב סְפִירַת הָעֹמֶר

עוֹמֵד אִיָּר עִם הַמִּכְחוֹל

וּמְאַיֵּר בְּאֶלֶף צֶבַע

יָשָׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

וּבְפִיגְמֶנְטִים מֵהַטֶּבַע

אֶת סִפּוּרָהּ שֶׁל הַתְּקוּמָה:

אֶת הַסּוֹעֵר וְהַשָּׂמֵחַ,

הַמְרַגֵּשׁ וְהֶעָצוּב –

בְּכָל צְבָעֶיהָ וּבְשָׂמֶיהָ

שֶׁל הַפְּרִיחָה זָבַת הַצּוּף.

סוֹפוֹ שֶׁל הָאִיּוּר הוּא יֹבֶשׁ,

כִּי קַיִץ בָּא.

אַךְ מִתָּשָׁ"ח

לַסִּפּוּר עַצְמוֹ לֹא סוֹף יֵשׁ

וְלֹא סִיּוּם. הוּא עוֹד נִמְשָׁךְ.

כל השירים מאת צור ארליך, באדיבות עיתון IVRIT מבית ג'רוזלם פוסט שהם מתפרסמים בו.