כתב אליי אתמול אלעזר אליאש מחיפה - אדריכל, יליד רחובות:
אתמול מלאו 66 שנים
לפריצת כלא עכו.
אני, בהיותי נער בגדנ"ע
הדבקתי על קירות הבתים כרוז (בעכשווית: פשקוויל) של ההגנה עם השיר המצורף, "'איגרת תודה', במלאת 30 [יום] ל'שחרור' עכו".
ללמדנו שמאז ומתמיד
הייתה ההגחכה נשק מועדף בוויכוחים בין יריבים פוליטיים, וגם שמאז ומתמיד גויסה
הפואזיה.
על הכרוז היו חתומים
"נאמני היישוב" כנגד ה"פורשים". לא הצלחתי לברר מי כתב, כן הצלחתי לוודא שלא היה זה
אלתרמן.
הכרוז ובו השיר שמור אצל מר אליאש, והוא מצא עותק שלו גם בארכיון ההגנה. ומכיוון שהימים רחוקים ודעתו של הקורא המצוי דחוקה, אקדים ואסביר - השיר כתוב בשמו של מחבל ערבי, המודה לאצ"ל על שפרץ לכלא עכו לשחרר את אסירי הארגון, כשכן גם הוא, ועוד ערבים, הצליחו לברוח בהזדמנות זו.
ההיסטוריה של המדינה הוא משהו שלדעתי כל מי שחי כאן חייב לדעת, מותר להסכים ומותר לא עם האירועים, אך אי אפשר להתכחש להם. דבר נוסף שלא ניתן להתכחש לו הוא שאם האירועים האלה לא היו מתרחשים לא הייתה לנו מדינה היום, ועם ישראל לא היה חי במדינתו. היינו פזורים עד היום בגלות.
השבמחק