שלושה שבועות של קריאה יומית בשיר 'בהר הדומיות'

במסגרת מבצע הפייסבוק שלי  #כפית_אלתרמן_ביום קראנו הפעם ברציפות, כפית אחר כפית, את 'בהר הדומיות' מתוך 'כוכבים בחוץ' מאת נתן אלתרמן. להלן הכפיות היומיות. יש גם תגובות מעניינות ותוכלו לקרוא אותן בדף הפייסבוק שלי (אפשר להיעזר בתגית ההאשטאג שלעיל). בשל מתכונת הפרסום תיתכנה חזרות; אנא היו סובלנים לכך.

פרס ספיר 2016: דבר ועדת הצללים שלי

סקירתי על הספרים המועמדים לפרס ספיר מופיעה היום במוסף שבת של 'מקור ראשון'. שזרתי בה קטעים מדברים שכבר פרסמתי על אחדים מן הספרים עם דברים קצרים שכתבתי על ספרים שקראתי במיוחד בשביל הסקירה. וזו לשונהּ.

וכך זה נראה בעיתון; עמוד ראשון מתוך כמעט שלושה.

על שני פלאים ושני "השילוח": תחיית האומה ותחיית השפה זקוקות תמיד ליד מכוונת

התפרסם ב'השילוח' 2, כסלו תשע"ז, דצמבר 2016

זהות השמות בין 'השילוח' שאתם אוחזים בידכם לבין 'הַשִּׁלֹּחַ', כתב העת הציוני הוותיק שפעל בהפסקות בין תרנ"ז לתרפ"ז, איננה מקרה אך גם איננה עיקר: היא מעין תוספת-יוקר. הדרך שהוליכה את אחד העם לבחירת שמו של "המכתב העתי" בעריכתו היא אותה דרך שהובילה גם אותנו: כמוהו כן אנו חשבנו על מעיין-נובע, מעיין-המתגבר שופע ומתחדש ומרווה. כמוהו גם אנו חשבנו על המעיין שבעיר דוד דווקא, ראשית צמיחת ריבונותנו וגרעינה של ציון שממנה תצא תורה. כמוהו כן אנו חשבנו על מי הַשִּׁלֹּחַ ההולכים לאט, על דברי טעם הנאמרים בנחת ובהרחבה, כי, כדברי אחד העם ב"תעודת הַשִּׁלֹּחַ" שבגיליון הראשון, "רק מכתב-עתי חודשי, שאין השעה דוחקתו, מסוגל לחדור מעט מעט למסתרי חיינו, לקבוץ על יד את 'מפתחותיהם' המפוזרים בזמן ובמקום, לברר כל חיזיון וכל שאלה מכל צדדיהם השונים, ולקרבנו ככה יותר ויותר אל התכלית הנרצה: לדעת את עצמנו, להבין את חיינו ולכונן עתידותינו בתבונה". ובכל זאת, אחרי כל זה – 'השילוח' גם מצדיע בשמו לבמה הפובליציסטית העברית והציונית הנחשבת ביותר בימים עברו. 

שמונה שורות בשמונה ימים: קריאה צמודה ב"הם לבדם" לנתן אלתרמן

מבצע #כפית_אלתרמן_ליום שלי בפייסבוק הוקדש בימים האחרונים, לרגל סוף שנתו הראשונה, לקריאת שורה-שורה בשיר הסיום של "כוכבים בחוץ" - השיר "הם לבדם". להלן הסטטוסים היומיים ברצף. בפייסבוק אפשר למצוא אותם עם התגובות והדיונים.

***

אליזבת ג'נינגס / תשובות

מתוך גיליון 7 של כתב העת 'דחק'.

אליזבת ג'נינגס

תשובות

(עברית: צור ארליך)

הֵשַׁבְתִּי לִי תְּשׁוּבוֹת קְטַנּוֹת, קְרוֹבוֹת.

קֻשְׁיוֹת גְּדוֹלוֹת צָלְפוּ בִּי, אַךְ הִצַּבְתִּי

תְּשׁוּבוֹת קְטַנּוֹת כְּמַחֲסֶה רַב-אוֹן.

הִשְׁאַרְתִּי הַפְשָׁטוֹת-עָנָק בַּצֵּל;

דְּבָרִים קְטַנִּים לִטַּפְתִּי וְאָהַבְתִּי.

הַכּוֹכָבִים הָיוּ לִי פְּנֵי הַלֵּיל.

אֲבָל תְּשׁוּבוֹת גְּדוֹלוֹת הִתְלַהֲמוּ לָנוּעַ אֶל חַיַּי. וְחֻצְפָּתָן

צָוְחָה לִי: הַאֲמִינִי בִּי, כִּי בָאתִי.

גַּם בַּעֲמוֹד כָּל הַקְּטַנּוֹת כֻּלָּן

לְהַצָּלַת רוּחִי – אֶשְׁמַע בִּרְבוֹת

תְּשׁוּקַת תְּשׁוּבוֹת גְּדוֹלוֹת לְהַפִּילָן.

וּמַסְקָנוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁמִּתְקָרְבוֹת.

Answers

I kept my answers small and kept them near;
Big questions bruised my mind but still I let
Small answers be a bulwark to my fear.

The huge abstractions I kept from the light;
Small things I handled and caressed and loved.
I let the stars assume the whole of night.

But the big answers clamoured to be moved Into my life. Their great audacity
Shouted to be acknowledged and believed.

Even when all small answers build up to
Protection of my spirit, still I hear
Big answers striving for their overthrow.

And all the great conclusions coming near.

אלול, תשרי, חשוון: עוד שלושה שירי חודש על העברית

שירי שלושת החודשים החולפים בטור שלי "שורות קצרות" בירחון ללומדי עברית IVRIT מבית ג'רוסלם פוסט:

חשוון:

סימנים לסימנים

לכל סימן של ניקוד, ליתר דיוק לרוב הסימנים, מצאנו מילה מיוחדת המתאימה לו: מילה שכולה מנוקדת בסימן הזה, והוא מופיע בה פעמיים לפחות – ושגם מזכירה את השם או את הצורה שלו.

סֶגּוֹל – זֶהוּ סֶלֶק:

עָגוֹל וְסָגוֹל

וּמְנֻקָּד בְּסֶגּוֹל וְסֶגּוֹל.

פַּתָּח – זֶהוּ שַׁעַר:

הַשַּׁעַר נִפְתָּח.

הַשַּׁעַר יָשָׁר. הַשּׁוֹמֵר בּוֹ נִמְתָּח.

קָמָץ וְקָמָץ – עָלָה וְתָלָה.

כִּי קָמָץ הוּא מַסְמֵר

מִתַּחַת מִלָּה.

חוֹלָם – הוּא חוֹלוֹת.

חוֹלוֹת הֵם חוֹלָם

הַחוֹלֵם חֲלוֹמוֹת מְלוּחִים עַל חוֹל חַם.

שׁוּרוּק שׁוֹרֵק: שׁוּרוּ

הַבִּיטוּ וּרְאוּ

מֵאֶמְצַע הַוָּ"ו כְּמוֹ מִכִּיס קֶנְגּוּרוּ.

מִי שֶׁיֵּרֵד

וְעוֹד פַּעַם יֵרֵד

יִהְיֶה פַּעֲמַיִם לְמַטָּה: צֵירֶה.

אִיצִיק וְחִילִיק

יוֹדְעִים אֶת הַטְרִיק:

לְמַטָּה, בַּסְּלִיק, בַּחֲשַׁאי – זֶה חִירִיק.

מִלִּים שֶׁכֻּלָּן רַק בִּשְׁוָא:

בְּרְרְר (כְּשֶׁקַּר),

פְּחְחְח (כְּשֶׁעָלוּב) וּפְּשְׁשְׁשׁ (כְּשֶׁיָּקָר).

 

תשרי:

נוֹת-נוֹת ונִים-נִים

בְּכָל שָׁנָה

אַרְבַּע עוֹנוֹת.

וּבַמֹּחַ יֶשְׁנָן

אַרְבַּע אוּנוֹת.

וְכִמְעַט בְּכָל חֶדֶר

אַרְבַּע פִּנּוֹת.

וּבְלֵיל הַסֵּדֶר

אַרְבַּע עוֹנוֹת

עַל אַרְבַּע קֻשְׁיוֹת.

וְאַרְבַּע רַגְלַיִם

לְשֻׁלְחָנוֹת.

וּבִירוּשָׁלַיִם

אֶפְשָׁר לִמְנוֹת

אַרְבָּעָה רְבָעִים

בֵּין חוֹמוֹת יְשָׁנוֹת.

וְעַכְשָׁו גְּשׁוּ לִמְנוֹת

אַרְבַּע נוֹת (נוֹת נוֹת נוֹת)

וְתִרְאוּ שֶׁקִּבַּלְתֶּם

נוֹתְנוֹת נוֹתְנוֹת.

וּבְסֻכּוֹת יֶשְׁנָם

אַרְבָּעָה מִינִים,

וּבַפֶּסַח חִנָּם

אַרְבָּעָה בָּנִים,

וּבְחִירוֹת יֵשׁ כָּל

אַרְבַּע שָׁנִים,

וְצָרִיךְ אָז לִשְׁקוֹל

הַרְבֵּה עִנְיָנִים.

וְעַכְשָׁו בַּנִּמְנִים

אַרְבָּעָה נִים נִים נִים...

תִּסְפְּרוּ וְתִרְאוּ:

הֵם נִמְנִים נִמְנִים.

אלול:

הַכֹּל כָּלוּל

בְּבֹקֶר טָלוּל,

כְּלוֹמַר בֹּקֶר עִם טַל,

בַּכְּבִישׁ הַסָּלוּל

צָעַדְתִּי עִם סַל

שֶׁהַכֹּל בּוֹ כָּלוּל

וְלָכֵן אֵינוֹ קַל.

זֶה הָיָה בֶּאֱלוּל

וְהָיִיתִי אֻמְלָל:

הוּא לֹא הָיָה קַל בִּכְלָל.

אֻמְלָל – אָז אָמַרְתִּי:

דַּי לָאִמְלוּל.

כִּי אֶצְלֵנוּ בָּאָרֶץ

הַכֹּל כָּלוּל.

זֶה לֹא תַּעֲלוּל

וְלֹא טִרְלוּל.

וְהַסַּל נַעֲשָׂה קַל-קַלּוּל!

כָּל סַל פֹּה חָלוּל

וְהַכֹּל בּוֹ כָּלוּל.

כָּל הַשָּׁנָה –

מִתִּשְׁרֵי עַד אֱלוּל.

כָּל הַשְּׁכוּנָה –

מִתִּינוֹק שֶׁבַּלּוּל

עַד קָשִׁישׁ לֹא צָלוּל.

כָּל הַמְּדִינָה –

יָם, מִישׁוֹר, הַר תָּלוּל –

הַכֹּל כָּלוּל.

הַכֹּל כָּלוּל.

כָּל תּוֹסָף וְשִׁכְלוּל.

כָּלוּל מָה שֶׁיֵּשׁ

וְגַם מָה שֶׁעָלוּל.

כָּלוּל הַפָּרוּס וְכָלוּל הַגָּלוּל.

כָּלוּל חִלָּזוֹן

שֶׁכָּלוּל בְּשַׁבְּלוּל.

כֵּן, אֶצְלֵנוּ מִבְצָע:

הַכֹּל כָּלוּל.