 |
| צילום: איתמר רותם |
מאת צור ארליך. מופיע היום במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בכותרת "החיים בלי אפידרמיס".
- ואת עמודי הפתיחה את כותבת בהתחלה?
"בוודאי".
- מה זאת אומרת בוודאי? זה לא רק שאת מתחילה
מהאמצע; זה לא רק שאת נופלת עם משפטי פתיחה שמתפענחים רק בהמשך, כמו "התמונה
הראשונה עולה מחצרמוות" בספר הקודם, או "כל סיפור הוא חתול פתאום"
בספר החדש שגם נקרא כך. אלו הן גם פתיחות שרומזות להמון דברים בהמשך.
"הדבר הכי קשה לי הוא הפתיחוֹת".
- אז למה את מתחילה בהן?
"מאיפה אתחיל אם לא מההתחלה? אני לא יודעת
אחרת. אמר לי העורך שלי יגאל שוורץ שהפתיחות שלי קשות. 'את תמיד מעמידה מכשולים'.
חשבתי על זה ועניתי לעצמי, כנראה זה כי לי קשה להיכנס. אני חיה בעולם המציאות, כמו
אדם מהיישוב, ואז אני צריכה לעזוב ולעבור לעולם אחר. לעבור לקיום אחר. מאיפה
להיכנס אליו? ובכלל, על מה אני רוצה לכתוב? הרי אני לא יודעת".
