יום שני, 27 בספטמבר 2010

תפילת פרא: עם עודד זהבי על השופר

המלחין פרופ' עודד זהבי יצא לחפש את סוד ההישרדות של המוזיקה הכי יהודית והכי לא מוזיקלית: תקיעת השופר. הוא חקר את השופר בעיניים של מוזיקאי, ומצא לתדהמתו כלי שאינו מציית לשום חוק אקוסטי, שקורא תגר על התרבות האנושית, ושמשאיר את המאמינים להתמודד עם שאלה ללא מענה. "אין לי אלא להגדיר את זה כפרוע", הוא אומר

מאת צור ארליך
הופיע במוסף 'דיוקן' של העיתון 'מקור ראשון' בערב ראש השנה תשע"א, 8.9.10

מתחת לחלון הגדול של הסלון הקטן נמתח רחוב ארלוזורוב. זה שהולך בקול רעש גדול מהרכבת אל ים תל-אביב. סאון מנועים. טיסת אופנועים. צופרים עצבניים. שירת הסירנה. זאת מוזיקת הרקע של עודד זהבי. כאן יושב אל הפסנתר המלחין, המעבד ומייסד החוג למוזיקה באוניברסיטת חיפה, וכותב את היצירות שלו. "אני אוהב את הרעש הזה", הוא צוהל במענה לתהייה המתבקשת. "הוא עוזר לי להתרכז". עכשיו מובן מה לו, למלחין המעודן, ולקול השופר. מה מלהיב אותו כל כך בצליל המחוספס, הטורדני בהגדרתו. בשנה האחרונה חקר פרופ' זהבי את המוזיקולוגיה של השופר. בקרב יבוא התוצר: מאמר ארוך או ספר קצר. בינתיים מברכים אצלו בבית בעיקר "לשמוע קול צופר".

יום רביעי, 22 בספטמבר 2010

כאילו כלום: לאן נעלמה מלחמת ראש השנה

1,190 נרצחים, 7,500 פצועים, 106 פיגועי התאבדות, 5 שנים של פחד לצאת מהבית, חומת הפרדה אחת. היום לפני עשר שנים פרצה מלחמת הטרור של הרשות הפלשתינית שזעזעה את חיינו עד היסוד – ובשיח הישראלי אין לה כמעט זכר, ואפילו לא שם מוסכם. איך ולמה נמחקה מהתודעה הטראומה הלאומית הקשה בתולדות ישראל

מאת צור ארליך. הופיע במוסף 'דיוקן' של העיתון 'מקור ראשון' ערב ראש השנה תשע"א, 8.9.10

יום שישי, 17 בספטמבר 2010

גמרחה תימטובה, בבוקשה מאוקראינה


הברכה "גמר חתימה טובה" הולכת ותופסת לה טריטוריות חדשות, ונשמעת היום עוד לפני ראש השנה ועד אחרי החגים ממש. שכיח גם שמטעימים את ההברות "גמר" ו"מה" (במילה חתימה), והמילה "טובה" נשרכת אחריהן כזנב בלא הטעמה, ואז זה נשמע כמו שם של איזו אוקראינית או רוסייה כפרית מספר של גוגול, דוסטויבסקי והחבר'ה.
אחרי השיר גמרחה תימטובה מופיע כאן שיר שפורסם יחד איתו בטור שלי בערב יום כיפור לפני שלוש שנים. שיר שהיה יכול להיכתב ולהתפרסם גם היום: השמות השתנו, והיום היינו מדברים לא על קים ג'ונג איל וקונדוליסה רייס אלא על מחמוד אחמדינז'אד וברק אובמה, אבל המציאות אותה מציאות. מה גם שמלך הכבוד מהבית הראשון ומהבית האחרון לא התחלף.
השירים הופיעו בעיתון 'מקור ראשון' בט' בתשרי תשס"ח, 21.9.2007. בשניהם כל חרוז רחוק ארבע שורות מבן זוגו, לידיעת מי שמחפש.

גמרחה תימטובה! לכולכם.

יום שבת, 11 בספטמבר 2010

רומאן בהשגחה פרטית: עם חיים באר על יאקים קדושים וידיים מכוונות

מאת צור ארליך
הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בי"ז באלול תש"ע, 27.9.2010

הרשו לי, קוראים נאמנים, להתעלם מהנוהג המגזיני ולצלול אתכם ישר אל תוך הסֵפר. דמותו של המחבר, חיים באר, תשתקף לנו בחדות מרבית דווקא מתוך כך. ואת הספר הרי במילא תקראו תכף. מה לעשות: 'אל מקום שהרוח הולך', ספרו החדש של חיים באר, הוא המהנה בספריו, עניין לא פעוט לכשעצמו, ואולי גם המהנה בספרים שהופיעו פה בתקופה האחרונה. לא אמרתי החשוב מכולם, המעמיק, המשכיל או הפרוע, אף שיש בו משהו מכל אלה. אמרתי המהנה.