גרעין של אמת: עם אברהם בנמלך על העולם השיעי ועל העולם היהודי

מאת צור ארליך. הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בג' באלול תשע"ג, 9.8.2013, עמ' 32-28, בכותרת "האחים המוסלמים שלי".

לכאורה, כשהעיתונאי אברהם בֶּנְמֶלֶךְ ישב בכיכר במנהטן ודמיין שמדען גרעין איראני בכיר ניגש אליו ומבקש שיעזור לו לברוח לישראל, הוא פנטז פנטזיה פראית. מה לעורך הסולידי של יומני בוקר ותוכניות על העולם היהודי ברשת ב' ולתככי ריגול בינלאומיים? נכון שקשה למאזין הרדיו הישראלי המצוי לדמיין את המילה "סוכנות" שלא בקולו הבלתי רדיופוני של אברהם בנמלך; אבל הכוונה לסוכנות היהודית, לא לסוכנויות ביוּן.

והנה פתאום סוכני מוסד ואף-בי-איי, שטינקרים מקהילה חסידית קנאית ומחסלים אמריקנים בשירות משמרות המהפכה האיראניים, אייתולות ומולות, אדמו"רית של חסידות אנטי-ציונית קיצונית שבת דודתה היא אשת ראש המוסד ופרסייה יפה שמקור פרנסתה נישואים קצרי מועד – כולם רודפים זה את זה בהרהוריו-בהקיץ של בנמלך שעה שהוא ממתין לאשתו מחוץ למקדש הקניות הניו-יורקי, ומשתבצים בסדר מופתי ברומאן ריגול מלבב פרי עטו. 'אללה אוהב אותי', בהוצאת כרמל.

אבל איש קול ישראל בדימוס, המזוהה עם כל אותם נושאי סיקור יהודיים שנדמה שהתחנה הממלכתית משדרת כמי שכפאה שד ושבתודעה הציבורית הם מוקצים מחמת פיהוק, דווקא התחכך לא פעם עם עולם הצללים. כך אירע לו למשל ברומניה הקומוניסטית של צ'אושסקו, שניסתה לאחז את עיני ארצות הברית כאילו היא נותנת ליהודיה חופש עלייה.

משחק מלחמה, איראן-ישראל: הכתבה המלאה

רגע ההכרעה מתקרב, ומתקפה ישראלית באיראן נראית ממשית מאי פעם. אבל מה הלאה? האם ייפלו טילים בתל-אביב, או רק קסאמים בפריפריה? האם אובמה יסכים לענות לשיחת טלפון מישראל? וכמה זמן תוכל דעת הקהל בארץ לעמוד מול תמונות של טייסים שבויים? פרויקט מיוחד של מקור ראשון, בהשתתפות מיטב המומחים והפרשנים, מנסה לענות על השאלות שיכריעו את גורלה של ישראל 

לקוראיי מן העתיד: הכתבה שלפניכם נכתבה ונתפרסמה כתרחיש עתידי דמיוני, חצי שנה לפני התאריכים הנקובים בה.

הכתבה התפרסמה במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בכ' בניסן תשע"ב, 12.4.2012, עמודים 13-4, בכותרת "היום שאחרי והיום שאחריו". לקובץ פד"ף של הכתבה המעוצבת כפי שנדפסה הקליקו כאן.

משחק המלחמה, המדמה את התגלגלות האירועים לאחר תקיפה ישראלית באיראן, התקיים בבית מקור ראשון בג' בניסן תשע"ב, 26.3.2012. תרחיש הפתיחה נקבע בידי מערכת העיתון. הכתבה שלהלן היא עיבוד עלילתי של הדברים שנאמרו במשחק המלחמה. 

המשתתפים והתפקידים שגילמו:

פרופ' אפרים ענבר, ראש מכון בגין-סאדאת באוניברסיטת בר-אילן – ראש ממשלת ישראל

אלוף (מיל') איתן בן-אליהו, מפקד חיל האוויר לשעבר – חבר בכיר בפורום השמינייה

ישראל מימון, מזכיר הממשלה בעבר – חבר בפורום השמינייה ואחראי על העורף

שלושתם ייצגו את הדרג המדיני בישראל. יתר המשתתפים:

ד"ר אלדד פרדו, איראנולוג, האוניברסיטה העברית – המשטר באיראן

ד"ר מרדכי קידר, מזרחן, אוניברסיטת בר-אילן – הפלשתינים, חזבאללה ומדינות ערב

עפר שלח, עיתונאי, מעריב וערוץ 10 – נשיא ארצות הברית

עמית סגל, עיתונאי, ערוץ 2 ומקור ראשון – התקשורת בארץ ובעולם

אמנון לורד, עיתונאי, מקור ראשון – מַנחה המשחק

עיבד וכתב: צור ארליך 

הקצים כלו ב-15 באוקטובר 2012, כ"ט בתשרי תשע"ג. הקצים כלו, משמע כל הקצים כולם. ביום שני זה, יום שטוף זיו של אחרי החגים, ישראל הגיעה לנקודה שבה אם לא תפעל, פצצת האטום האיראנית היא עובדה מוגמרת, וישראל בדרך לא להיות עובדה, וכן להיות מוגמרת. קו הקץ, צומת ההכרעה, נקודת האל-חזור, סוף העולם – כל הקלישאות נכונות.

שלושה מקורות אמינים של המוסד באיראן, שאינם מכירים זה את זה, הודיעו ביומיים האחרונים באופן חד-משמעי: הרפובליקה האסלאמית מתחילה בהעברת ציוד צבאי אסטרטגי - מכשור להעשרת אורניום, מתקנים לייצור נשק גרעיני ואמצעי שיגור - לאתרים ממוגנים באזור קוֹם. עמוק באדמה, מחוץ להישג ידה האווירית הארוכה של ישראל. ב-15 באוקטובר הגיע אימות רביעי, מהמקור הבכיר ביותר שהיה לישראל במדינת עימות מרכזית מאז אשרף מרואן. קוֹק פרסי, כינו אותו בחיבה הקברניטים הבודדים של מערכת הביטחון שידעו על קיומו.

משחק מלחמה: ישראל תוקפת את מתקני הגרעין האיראניים

משחק המלחמה התקיים במערכת מקור ראשון, ודימה בעזרת מומחים ועיתונאים בכירים את האירועים אחרי מתקפה ישראלית באיראן בסתיו הקרוב.
בתכנון ובהפקה של המשחק, ובהכנת הקדימון שלפניכם, טרחו רבים וטובים. תפקידי היה לערוך את החומר ולעבדו לכדי כתבה עלילתית. הכתבה תופיע מחרתיים, בגיליון ערב שביעי של פסח של מקור ראשון. בלי לקרוא אותה לא תדעו מה קרה בסוף!

תוספת, 15.4: לכתבה המלאה לחצו כאן.

גמרחה תימטובה, בבוקשה מאוקראינה

הברכה "גמר חתימה טובה" הולכת ותופסת לה טריטוריות חדשות, ונשמעת היום עוד לפני ראש השנה ועד אחרי החגים ממש. שכיח גם שמטעימים את ההברות "גמר" ו"מה" (במילה חתימה), והמילה "טובה" נשרכת אחריהן כזנב בלא הטעמה, ואז זה נשמע כמו שם של איזו אוקראינית או רוסייה כפרית מספר של גוגול, דוסטויבסקי והחבר'ה.
אחרי השיר גמרחה תימטובה מופיע כאן שיר שפורסם יחד איתו בטור שלי בערב יום כיפור לפני שלוש שנים. שיר שהיה יכול להיכתב ולהתפרסם גם היום: השמות השתנו, והיום היינו מדברים לא על קים ג'ונג איל וקונדוליסה רייס אלא על מחמוד אחמדינז'אד וברק אובמה, אבל המציאות אותה מציאות. מה גם שמלך הכבוד מהבית הראשון ומהבית האחרון לא התחלף.
השירים הופיעו בעיתון 'מקור ראשון' בט' בתשרי תשס"ח, 21.9.2007. בשניהם כל חרוז רחוק ארבע שורות מבן זוגו, לידיעת מי שמחפש.

גמרחה תימטובה! לכולכם.