וידוי, תחנון וצחוק פשוט אחד: לימוד יומי בשיר 'איגרת' לנתן אלתרמן

יום יום לאורך חמישה שבועות, מט' בתמוז עד ט"ו באב תשע"ט (12 ביולי עד 16 באוגוסט 2019), קראנו במסגרת מבצע הפייסבוק 'כפית אלתרמן ביום' את שירו של נתן אלתרמן 'איגרת': שורה אחר שורה, צעד אחר צעד. מוגשים לכם כאן ברצף אחד כל קטעי השיר והעיון שכתבתי, בצירוף מבחר מתוך אלו מן התגובות שאופיין פרשני. תצלום השיר נעשה בידי יהודה מרצבך מתוך המהדורה הראשונה של הספר 'כוכבים בחוץ' (1938). 

"רודיארד קיפלינג | מבחר שירים" בתקשורת - פוסט מתעדכן

ריקלין ושות', ערוץ 20, 30.7.2019, 7 דקות - עם שמעון ריקלין ומורן סמון

אומרים שירה, מעריב, 4.8.2019 - מאת כרמית ספיר ויץ

מה שכרוך, כאן תרבות, 5.8.2019, 15 דקות - החלק מדקה 10:00. עם יובל אביבי ומיה סלע.

גם כן תרבות, כאן תרבות, 12.8.2019, 11 דקות - החל מדקה 34:25. עם גואל פינטו.

רב ורך, רק וריק: קשב ל"רועת האווזים" מאת נתן אלתרמן

Shepherdess of geese    מאת jaci XIII, אתר Flickr
רישיון https://creativecommons.org/licenses/by-nc-sa/2.0/

בתחילת תמוז-יולי תשע"ט-2019 קראנו במסגרת מיזם הפייסבוק שלי "כפית אלתרמן ביום" את שירו של נתן אלתרמן 'רועת האווזים', השיר שלפני-האחרון בפרק א של ספרו 'כוכבים בחוץ'. כהרגלנו, מדי יום עיינתי בקטע קצר מהשיר, כך מתחילתו עד סופו. ויש מן הקוראים שהוסיפו את שלהם. לפניכם רצף ה'כפיות' היומיות, עם מבחר מההערות הפרשניות של הקוראים.

הָרַעַשׁ רַב. הָרַעַשׁ רַךְ.

רַ רַ רַ רַ. כך אומרות לנו כל ההברות המוטעמות כאן. ר ו-ש, האותיות המזוהות באוזן העברית ובשירה העברית עם רעש, יכולות לשדר גם רוך ולחש. הכול תלוי הקשר. הנה לנו רעש שהוא רב, אבל הוא מתגלה גם כרך. איזו המולת רקע שאיננה סיבה לדאגה.

אולי המושלם שבכל השירים: צלילה אל צלילי "הסער עבר פה לפנות בוקר"

בשלהי סיון-יוני תשע"ט קראנו במסגרת מבצע פייסבוק 'כפית אלתרמן ביום' את שירו של נתן אלתרמן 'הסער עבר פה לפנות בוקר', משלהי פרק א של ספרו כוכבים בחוץ. מדי יום קטע קטן ועיון קטן פחות. רצף הקריאה לפניכם. הפעם עיקר התגובות הפרשניות היו תגובות ארוכות של אקי להב, שחלקן מתייחסות לשיר בכללותו, ועל כן ריכזתין בסוף.

המילים שנותרו לבדן: מילה אחר מילה בשיר "קול" לנתן אלתרמן

את שירו של נתן אלתרמן 'קוֹל', מפרק א של ספרו 'כוכבים בחוץ', קראנו במסגרת מבצע פייסבוק 'כפית אלתרמן ביום' בסיוון תשע"ט, יוני 2019. כתמיד, מדי יום עיינתי ארוכות בקטע קצרצר מהשיר, עד שהשלמנו את כולו. והקוראים הוסיפו מטובם. לפניכם רצף כל הכפיות של השיר הקצר, עם תגובות פרשניות נבחרות. הללו מופיעות בגופן שונה.

תחילה השיר בשלמותו. יהודה מרצבך צילם מהמהדורה הראשונה של כוכבים בחוץ.


הַלַּיְלָה עִמְעֵם בִּזְכוּכִית וְעָשָׁן.

מ'ליל קיץ' המוכר לכול אנו עוברים לבא אחריו, שהוא מן הזנוחים בשירי 'כוכבים בחוץ'. השיר 'קול'. שיר קצר, שאכן נראה כחוזר על רעיונות מוכרים משירים אחרים בספר, כגון השיר "הלילה הזה" שקראנו פה. מהיום נבחן אותו מקרוב, כדרכנו, ואולי נגלה את קולו המיוחד רק לו. אינני יודע לאן יובילנו המסע הזה. כרגיל - אני פשוט מתחיל.

השם "קול" מסקרן: הרי השירה היא קול. הרי שירת אלתרמן היא מלאכת מחשבת של קול. של צליל. ועוד: בשיר 14 שורות. כמו בסונטה. שירת הזהב. אף כי הוא אינו סונטה. המילה סונטה נגזרת מ"סון", שפירושו צליל, קול. יש פה אם כן איזו הלצה פרטית קטנה, כותרת שפירושה בעצם "כמו סונטה". גם השיר הבא בספר, 'הסער עבר פה לפנות בוקר', עשוי 14 שורות (וכמו אצלנו, זה קורה בשל שבירה של שורות טבעיות לשתיים ואף שלוש), וכך גם השיר שלפני הקודם - "עוד אבוא אל ספך".

השיר מתחיל כמין המשך של השיר שלפניו, 'ליל קיץ'. אנחנו עדיין בלילה. עדיין בעיר, מקומם של הזכוכיות והעשן. האווירה מטושטשת. הלילה עמעם, כמו רוח הקיץ ששטה "עמומה" בשיר הקודם.

הלילה עמעם את מי? אף אחד. עמעם הוא כאן פועל עומד. הלילה היה מעומעם. עמעם את עצמו. הוא עשה זאת דרך הזכוכית והעשן, אביזרים עירוניים שהעמימויות שלהם שונות במהותן. הזכוכית יכולה להיות צלולה ושקופה לגמרי, אך היא גם יכולה להיות עמומה אם היא צבועה, אם מחשיך בחוץ, או אם עשן מלכלך אותה. העשן מעמעם במהותו.

אבל רגע. האם יש קשר נוסף בין לילה, זכוכית ועשן? אנו המורגלים באור החשמל אולי לא חושבים על עששיות, אך בעולם הישן זו האסוציאציה הראשונה. הזכוכית והעשן נמצאים, בקנה מידה גדול, בעיר רבת החלונות והארובות. אבל בקטן הם נמצאים בנרות שאנשים מדליקים. ותכף השיר יעורר את המובן הזה של זכוכית ועשן כמעט במפורש: השורה החורזת עם שורתנו תהיה "ושמיים הלכו עם נֵרָם הישָן". השמיים הולכים כי נושבת רוח. נרם הישן מעשֵן בה, ומוגן בזגוגיות העששית. ללילה יש אם כן נר ישן בכמה מובנים גם יחד.

הנר מרצד, מעמעם, מכפיל צללים. אלתרמן מכפיל משום כך צלילים. הקשיבו: לַי-לָה. עמ-עם. זכו-כית. כל המילים בשורה, חוץ ממילת החרוז. זה יקרה גם בשורה הבאה. מקרה שקורה ממש לא במקרה. איפה אם לא בשיר שהקול אמור כבר בשמו.

"בצֵל צרֵי עתיד", "על לכתו של מר": נוסח עברי לשני שירים מאת מלכת אנגליה אליזבת הראשונה

המלכה אליזבת הראשונה

שני שירים

מאנגלית: צור ארליך
התרגומים וההקדמה הופיעו בגיליון 18 של כתב העת 'הו!' - קיץ תשע"ט 2019.

נקבת מיני החי - תרגום לשירו של קיפלינג

נקבת מיני החי

רודיארד קיפלינג (עברית: צור ארליך)

פורסם בגיליון יא של כתב העת 'דחק' - סיוון תשע"ט

מתוך יצירתו של תומס טרהרן "תפילה והודיה לאומה"

נוסח עברי: צור ארליך. התפרסם ב'דחק' יא, סיוון תשע"ט.

כיפת אלתרמן ביום: תרגיל בפרשנות יתר

במקביל לכל אחת מיחידות "כפית אלתרמן ביום" על השיר "ליל קיץ" העליתי כפית יומית אלטרנטיבית, הכופה על השיר פרשנות על פי נושא שנבחר מראש באופן שרירותי - ענייני הציונות הדתית. שימשו אותי כליו של הפרשן השרלטן המצוי, כגון בחירה של פסוקי מקרא עם אותן מילים המשרתים את הפירוש המתבקש, הוצאת דברים מידי פשוטם והקשרם, מדרשי אותיות מוכווני מטרה והיתלות בספקולציות. אחדים מן הקוראים הוסיפו תגובות באותה רוח, ויותר מכולם שלומי ליס, בעל הפירוש "אל נכון". לפניכם רצף הכפיות ותגובות נבחרות.

*

דּוּמִיָּה בַּמֶּרְחָבִים שׁוֹרֶקֶת.

הבוז לפרשנים כבולי הידיים, קצוצי הכנפיים, השמים את כל יהבם בנגלה, בפשט, ולא בדרוש וברמז ובסוד. הקלון לאותם אנשי חולין גדועי שורשים שאינם עומדים על עומק הבנתו המגזרית של נתן הנביא, אביו הסודי של דור הכיפות הסרוגות, אימו הדרושית של דור המגדלים המבובאים. כל עוד יוסיף אותו צור ארליך לפענח את השיר "ליל קיץ" בכליו הדלים, להיאחז בזיזי מצלול ובצעצועי חרוז, נעמוד אנו כנגדו ככרוכיה ונצווח את עומק-הפשט, את גובה-הדרש, את רוחב-הרמז ואת יסוד-הסוד.

ובכן. בשורת פתיחה פרדוקסלית זו מעמידנו המשורר, ובכך אכן צדק הפרשן הנלוז, על הפרדוקס הקיומי שבעומק ההוויה. אותו פרדוקס שיוכל להכיל רק המקף המחבר, זה המזווג דתי ללאומי, ציוני לדתי, תורה לדרך ארץ וסמוטריץ לרב פרץ. אל מרחבים אלה כרויות אוזניו של השר.

כלום יש לנו הסבר אחר למילה "דו" הפותחת את השורה ואת השיר? דו, כלומר שניים. הדיאלקטיקה, יסוד כיסא ה' בעולם. הקריאה דו נענית מיד: מי-יה. כלומר, מי לה' אליי.

אבל זו רק ההתחלה. שורתנו היא לאמיתו של דבר שיעור בתפילה, באמונה. דומייה, רמז ל"לך דומייה תהילה". במרחבים, ככתוב "ענני במרחב יה". שורקת, כתקיעות תשר"ק של השופר. זהו המרחב שבין אדם לאלוהיו. מרחב תפילה, תשובה וצדקה.

עיר בשחור-זהב: צלילה ממושכת אל "ליל קיץ" לנתן אלתרמן

קריאתנו בשירו של נתן אלתרמן 'ליל קיץ', במסגרת מבצע "כפית אלתרמן ביום" בפייסבוק, ליוותה את השבועות החמים שהתרגשו עלינו בשלהי אביב תשע"ט, 2019, ואת הכניסה אל הקיץ. כרגיל, כתבתי מדי בוקר דברי עיון בקטע קצרצר מן השיר, על פי סדרו. רצף "כפיות" אלו, על השיר כולו, לפניכם. נלוות אליו מקצת תגובות הקוראים, בגופן שונה.

בתור הומה, באגרופים שלוחים: קריאה איטית והתבוננות מאוירת בשיר 'חיוך ראשון' לנתן אלתרמן

במסגרת מבצע פייסבוק 'כפית אלתרמן ביום', ובתוך רצף קריאת שירי 'כוכבים בחוץ' לנתן אלתרמן המתקיים בו, קראנו מ-7 באפריל עד 20 במאי 2019, ב' בניסן עד ט"ו באייר תשע"ט, את השיר 'חיוך ראשון'. לפניכם ה'כפיות' היומיות, עם מבחר קטן של תגובות משתתפים.

אל דביר החשכה - ראיון עם המתרגם

שיחה של אשתי ד"ר אמירה ארליך איתי על מבחר שירי In Memoriam מאת טניסון בתרגומי, שהופיע לאחרונה כספר 'אל דביר החשכה' בסדרת 'רף' של הוצאת 'כתב' - התקיימה במסגרת אירועי העיון של 'הולצר ספרים' בירושלים במוצאי כ"ז בניסן תשע"ט, 2.5.2019. לצפייה הקליקו על מילים אלו.
לטקסטים באנגלית הקליקו כאן - היעזרו בסרגל המספרים שיש שם בצד ימין.

בהפרש של שבוע: תרגומי השיר לשפות זרות

את המִכְתָּם "בהפרש של שבוע" פרסמתי בא' באייר תשע"ג (2013) במסגרת הטור השבועי שלי בעיתון מקור ראשון; אחד מארבעה שירים שנכללו בטור בשבוע ההוא. בשנים הבאות זכה השיר לאהדה ולתפוצה רחבה,כנראה בעקבות עמית סגל וחנוך דאום שהעלו אותו באופן ספונטני ברשתות החברתיות בשנת תשע"ד. מאז זכיתי שרבים יתרגמו אותו ללשונות אחרות, ביוזמתם. לפניכם אוסף התרגומים שברשותי, בלי דירוג (כמובן, אני נוטה לתרגומים בחריזה ובמשקל). המצטטים מתבקשים לציין את שם המתרגם, המופיע בראש כל תרגום, ואת שם המחבר (בכתיב לטיני זה Tsur Ehrlich). נכון לעכשיו יש תרגומים לאנגלית (הרבה), רוסית, גרמנית, צרפתית וספרדית.

בהפרש של שבוע

שְׁנֵי יְמֵי זִכָּרוֹן סְמוּכִים כָּל שָׁנָה,

לְטוֹבַת הַחִשּׁוּב הַכְּלָלִי

כַּמָּה עוֹלֶה לָנוּ עִם מְדִינָה

וְכַמָּה עוֹלֶה לָנוּ בְּלִי.

אנגלית

           
Tsur Ehrlich / Tr.: Sarah K. Eisen

Israeli Tax Season

One Week in Spring
Two Memorial Days
Accounting to balance the doubt:
How much it costs to maintain our own Home --
And how much it costs us without.

*

ספר הנוטריקון הפנימי: הערה על 'אתי החיים משחק הרבה' לדויד גרוסמן

אני פטור מביקורת על החדש של דויד גרוסמן, 'אִתי החיים משחֵק הרבה', כי במקומות שאני כותב בהם כותבים עליו אחרים. אבל פטור בלי כלום אי אפשר. התחושה חזקה, מחייבת: שזהו ספר הפרוזה החדש הטוב ביותר שקראתי כבר זמן רב. זה ברור לי ברמה חווייתית בלתי-אמצעית, וזה נובע בין היתר מהעלילה ומהאופן שגרוסמן מוסר אותה, ועל כך כבר נכתב. אומר רק שני דברים לאו דווקא מרכזיים, אחד מהם הוא תגלית קטנה שלי (אולי גילוה לפניי, אך לא ראיתי), השני דבר שאינו חדש, והמכנה המשותף להם הוא כנראה אמפתיה.

רפאל, אחד הגיבורים, מכונה גם רפי ופעמיים-שלוש קוראים לו בקיצור רי"ש. ככה: רי"ש. אגב כך גם גילי בתו, המספרת, נקראת פעם גימ"ל. מיהם הגיבורים המרכזיים האחרים? ורה ונינה משלימות את המרובע המשפחתי שיוצא למסע המשותף. ו' ו-נ'. ועליהן אפשר להוסיף מ' אחד מרכזי מאוד אבל מת, מילוש, ועוד שני מ' חשובים למדי, מריה ומאיר. עד כאן האישים החשובים בעלילה. אתם כבר רואים לאן זה חותר? רק ס' חסר כדי שייצא לנו גרוסמן, ודמות מרכזית מאוד ששמה מתחיל בס' דווקא יש, אף כי אינה אנושית: סוני, כפי שמרבים לכנות את המצלמה המתעדת, השותפה החמישית במסע.

גרוסמן יצר אם כן בדמויותיו את נוטריקון שם משפחתו, וטרח לרמוז לנו על כך בקיצורים הראשונים שציינתי.
זהו המשך למעשהו בספרו הקודם, שבו הגיבור, סטנדאפיסט המוצא עצמו מספר את סיפור חייו, נקרא דובל'ה גרינשטיין, ושם הבמה שלו דובל'ה ג'י – לא רמיזה לדובל'ה גליקמן, מסתבר, אלא לדויד גרוסמן. מאניירה? בדיחה פרטית? מחווה לשטיק של עגנון? או שמא, וכך נראה לי, ביטוי מופגן להזדהות הפנימית של גרוסמן עם גיבוריו, שכל אחד מהם הוא משהו ממנו? ואולי גם לכך שהוא עצמו אינו מוכן להכריע מי מהם צדק בבחירות המוסריות שלו?

מדוע כך נראה לי? מפני שדויד גרוסמן הוא אמן ההפנמה של הזולת. אפשר לומר שזה מה שעושה כל סופר טוב - ושבכך מתאמן כל קורא טוב כשהוא קורא ספרות. ועדיין, יכולתו יוצאת הדופן של גרוסמן ללבוש תודעות של אחרים היא מן המפורסמות, עוד מתחילת דרכו. הרי יש לכאורה מחסום בלתי עביר בינינו לבין התודעה של הזולת, מחסום מהותי ופילוסופי והכרתי אבל גם רגשי. לקרוא גרוסמן זה לפעמים כמו לבלוע רוק של מישהו אחר. זה מתמקד כמדומני בשני ממדים במיוחד. בגופניות ובמילוליות. נדמה שגרוסמן, הסופר אבל גם האיש בחיים, יודע לקרוא מחשבות באמצעות התבוננות בשדרים הגופניים של אחרים. ונדמה שהפרויקט הגדול של גרוסמן הוא ללמד את העברית להרגיש מדויק יותר: להטות פעלים ולחבר מילים באופנים שימללו דקויות שמקובלנו כביכול שהשפה אין כוחה יפה לעמוד עליהן. וזאת בלי להרחיק מדי מהשפה המדוברת.

קצת דוגמאות שדגתי בדפדוף של דיעבד (את הטובות ביותר שאני זוכר-בערך אני עוד צריך למצוא): "אני מכירה את הצביטה שמקננת בפיתול של מעי הנפש הזה" (112); "ורה מושכת בכתפיה. זו תנועה אכזרית ונוראה" (138); "זה צחוק שמשנה צבעים תוך כדי הצטחקותו. היו פעם סוכריות כאלה" (173); "העננים זורמים פתאום במהירות לעבר האי מכל הכיוונים, נראים כמו אספסוף שממהר אל קטטה" (228); "פה הופקדה הנפש. פה, אני חושבת, הייתה נינה כשלא הייתה" (265).

את מה שהוא עושה בשמות ובמילים ובדימויים בקטן, הוא עושה בסיפור בגדול. את מה שהוא עושה לעברית במשחק, הוא עושה לאומנות הסיפור בחיים, והרבה. את זה אשאיר לכותבים שלא קיבלו פטור.

צמות החשמל: קריאה בהובלה איטית בשיר 'עד הלילה' לנתן אלתרמן

במחצית השנייה של אדר-שני תשע"ט (שלהי מארס ותחילת אפריל 2019) קראנו במסגרת מבצע פייסבוק 'כפית אלתרמן ביום' את שירו של נתן אלתרמן 'עד הלילה', מתוך הספר 'כוכבים בחוץ' שאנו קוראים כסדרו. לפניכם רצף הכפיות היומיות על השיר כולו: בכל כפית, בכל יום, קטע קטן מהשיר ודברי פרשנות, וכן, בגופן אחר, מבחר מהתגובות הפרשניות שהעלו הקוראים. תודה ליהודה מרצבך על צילום השיר מהמהדורה הראשונה של כוכבים בחוץ.

אחרי בלותו הייתה לו עדנה: קריאה הדוקה בשיר "בית ישן ויונים" לנתן אלתרמן

את שירו של נתן אלתרמן "בית ישן ויונים" קראנו בעיון במסגרת מבצע פייסבוק 'כפית אלתרמן ביום' לאורך שבוע, באמצע מארס/אדר-ב' 2019/תשע"ט. לפניכם העיונים היומיים בקטעי השיר, ומבחר מן התגובות הפרשניות של הקוראים.

כל הדברים שנולדו שנית: קריאה חורפית ונמרצת ב"שדרות בגשם" לנתן אלתרמן

אל 'שדרות בגשם' של אלתרמן הגענו, בקריאה היומית של 'כפית אלתרמן ביום', בזמן המתאים: חלקו המאוחר של החורף. אדר א' ותחילת אדר ב' תשע"ט, פברואר ותחילת מארס 2019. הנה הקריאה היומית, שורה אחר שורה, עם עיון נמרץ ובצירוף מבחר מתוך התגובות הפרשניות באופיין. בנספח מופיעה סדרת תגובות של אקי להב המציעה לשיר פרשנות אחרת.

כל אות תחייך: קריאה בכל אות ב"השיר הזר" מאת נתן אלתרמן

במסגרת מבצע הפייסבוק "כפית אלתרמן ביום" קראנו בשבט-אדר-א' תשע"ט, ינואר-פברואר 2019, את 'השיר הזר', מתוך חלק א של ספרו של נתן אלתרמן 'כוכבים בחוץ'. כהרגלנו, מדי יום התקדמנו מעט, שורה-שתיים, ביארנו ודנו. לפניכם הכפיות היומיות ומבחר מהתגובות הפרשניות והתגובות להן. בנספח מופיעות כמה תגובות ארוכות וכלליות.

שכנים של העולם: קריאה יומית ב'כינור הברזל' מאת נתן אלתרמן

מי"ב בטבת עד י"ט בשבט תשע"ט, 20 בדצמבר 2018 עד 25 בינואר 2019, קראנו מדי יום במסגרת מבצע פייסבוק 'כפית אלתרמן ביום' את שירו של נתן אלתרמן 'כינור הברזל', מתוך ספרו 'כוכבים בחוץ'. לפניכם הכפיות היומיות שכתבתי, ומבחר מן התגובות הפרשניות של הקוראים. צילום השיר - מהמהדורה הראשונה של כוכבים בחוץ, בידי יהודה מרצבך.