יום ראשון, 31 באוגוסט 2014
אשתו האפורה של הצייר הצבעוני: על 'לאן נעלמה מדאם סזאן'
תוויות:
אמנות,
ביקורת,
חבצלת פרבר שפר,
סזאן
יום שישי, 22 באוגוסט 2014
ליל הגלשונים של המו"לות הישראלית: על 'עם הנצח לא מפחד'
עַם הנצח לא מפחד
מאת שני בוינג'ו
תרגום מאנגלית: שני בוינג'ו
זמורה ביתן, מאי 2014, 59 שקלים, 288 עמ'
סקירה: צור ארליך. מופיעה היום במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון', בעמ' 19, בכותרת "עם הנצח לא עילג".
אני מנסה להבין איך זה קרה להוצאת הספרים
המובילה בישראל. איך קרה שקטסטרופה כזו יוצאת מתחת למכבשי הדפוס שלה בקול רינה
יחצנית בלי שאיש עוצר אותה בדרך. לא לקטורית, לא עורכת, לא מתרגמת, לא עורך-תרגום,
לא מגיה, פונקציות ש'זמורה ביתן' מאיישת בדרך כלל בקפידה ובמסירות.
דמיוני מותיר לי רק אפשרויות כגון זו: רצו שם
מאוד, בזמורה ביתן, בספרה של הסנסציה העולמית שני בוינג'ו, הצעירה הישראלית
שסיפוריה באנגלית התפרסמו ב'ניו-יורקר' ומאמריה ב'ניו-יורק טיימס', שהייתה הזוכה
הצעירה אי פעם בפרס מסוים לסופרים צעירים. חפצו שם מאוד בספרה העוסק בשלוש חברות
המשרתות בצה"ל, 'ד'ה פיפל אוף פוראבר אר נאט אפרייד', שכבר תורגם מאנגלית
לעשרים שפות ואשר שמעו הגיע לעיתונות הישראלית. הגיעה אפוא הסופרת הצברית הצעירה
לפגישה, ובעִבריתה המאונגלת אמרה כך:
"זה או אני מתרגמת זה לעברית, ואף אחד לא
עושה שום נגיעה בזה, או אני יורה. קיבלתם את זה?"
"אבל שני, תיתני לנו לפחות לשמור על כתיב
תקני?"
"בסדר, הכול זכות, אול רייט, אתם יכולים
לעשות את הכישוף, איך הם אומרים זה, ספֶּלינג? אה, איות. שום דבר חוץ מזה. איך אני
כותבת עברית ככה יהיה".
תוויות:
ביקורת,
ספרות ישראלית,
צה"ל,
שני בוינג'ו,
תרגום
טוביה החולב: עם טוביה טננבום על מה שאנשים חושבים באמת
תוויות:
אירופה,
אנטישמיות,
גרמניה,
החברה הישראלית,
טוביה טננבום,
פלשתינים,
תיאטרון
יום שישי, 8 באוגוסט 2014
שיפוט מהיר 16: פרוגרסיה ופרברסיה, טיפשות וטהרה
סדנה למתקדמות
מבט חטוף של הנצחי
אליענה אלמוג
כנרת זמורה ביתן, 159 עמ'
כנרת זמורה ביתן, 159 עמ'
העניינים אצל אליענה אלמוג מתקדמים מאוד. כלומר,
עולמה הוא הכי מתקדם שאפשר, וסיפוריה הקצרים שבספר זה שוטחים אותו בשיטתיות. קשרי
אהבה הומוסקסואליים הם תמיד מקום מפלט לרך ולַנֶאֱצָל. קשרי אהבה הטרוסקסואליים הם
תמיד אלימים, מדכאים, מאמללים את האישה האוהבת ההורסת את עצמה בהתמכרותה להם.
גברים הם בדרך כלל אלימים, אם כי לפעמים לא, בפרט אם התמזל מזלם להיות ערבים. ערבים
טבעם להיות מלאכים או קדושים מעונים, מתנחלים טבעם לרצוח, פעילות שמאל טבען להתייסר
מרוב צדקנות ואהבה לעַמן השנוא. וברלין, אוי, ברלין. ברלין היא העולם האמיתי ומחוז
החפץ. שם, בבירת החופש והפרברסיה והשכחה, אפשר סוף סוף להניח את המספריים בצד
ולדבר על זה.
תוויות:
אליענה אלמוג,
ביקורת,
הלל לרמן,
יורם בק,
ספרות ישראלית,
עבודה,
פסיכולוגיה,
שיפוט מהיר,
שירה
הירשם ל-
רשומות (Atom)