מחזור השירים שלפניכם הופיע בגיליון ז (ספטמבר 2016, אלול תשע"ו) של כתב העת 'דחק' בעריכת יהודה ויזן. כותרתו בגרסה הסופית היא "תשע הסימפוניות" וכותרת המשנה "על פי בטהובן". חיברתיו בחודשים כסלו עד ניסן תשע"ו, על פי רעיון שעלה בדעתי כעשרים שנה קודם לכן, ולפיו 36 (ליתר דיוק 37) פרקי תשע הסימפוניות של בטהובן פורסים מגוון גדול של רגשות, והם בעצם מין אנציקלופדיה של הלכי נפש. אמנם, לא כל הרגשות האפשריים, כי אם מבחר על גבי מנעד רחב ההולם רובו ככולו את מתכונת ה"ניצחון דרך מאבק" של הרוח הרומנטית הבטהובנית.
כל בית בכל שיר עומד כנגד הפרק המקביל בסימפוניה המקבילה לו. לפעמים הבית הוא מימוש מילולי של מוטיב מוזיקלי בולט בפרק; במקרים אלה, מופיעים תווים לצד הבית (מעשה ידי מאיר יניגר). במקרים אחרים, ניגונו של הבית או ניגונו של השיר נענה למקצב דומיננטי בפרק או בסימפוניה, או פשוט מנסה להלום את רוחה.
אשר לתכנים, גם כאן היחס בין כל בית/שיר לפרק/סימפוניה התואמים משתנה: זה יכול להיות שיקוף של 'תוכן' הסימפוניה, אסוציאציה הנובעת ממנו, שיחה שלי עם היצירה ויוצרה ממרחק הזמן והמקום והתרבות, מימוש מילולי לא סמנטי של הלך הנפש, ועוד.
מחזור השירים גם מעמיד מהלך כולל של רצף הסימפוניות, והשירים מתייחסים למקומה של הסימפוניה בין שכנותיה או מקשרים ביניהן.
מן התגובות עד כה, וגם על פי הרגשתי, השיר המרכזי ביצירה הוא "הסימפוניה הרביעית" - במקרה או שלא במקרה השיר המנסה לנסח מניפסט של הרוח הרומנטית-בטהובנית, על פי סימפוניה זו הנחבאת לה נצורה בין הגדולות והמפורסמות - השלישית והחמישית.
התייחסות ספציפית לכל סימפוניה, שלי ושל מגיבים, וגם קישוריות לסרטונים של ביצועי הסימפוניות עם ציונים מדויקים של זמני המוטיבים המופיעים כאן בתווים - אפשר למצוא בפייסבוק, בגלילה של הדף שלי לשלהי ספטמבר 2016, או, פשוט בעזרת ההאשטג #תשע_הסימפוניות.