קורה שמחאה ציבורית, קטנה יותר או קטנה פחות, פורצת בשל מצוקה אמתית. אבל אז באים האמרגנים האינטרסנטים ומתמרנים אותה לצורכיהם, ועד מהרה שועט גם עדר הפילים של התקשורת, מנפח ומפמפם - ומה שהתחיל כעניין צודק הופך לעניין מאוס. זה קורה עכשיו עם מחאת הדיור, וזה קרה גם לפני שמונה שנים במחאת האמהות החד הוריות. את מה שכתבתי על כך בטור שלי הפעם, תצטרכו לקרוא במקור ראשון המודפס מן השבוע שעבר. ואילו את מה שכתבתי על כך בטור שלי לפני שמונה שנים, תוכלו לקרוא פה:
הַחַד-עוֹרִיִים
הַפְגָּנָה חַד-אִישִׁית:
כּוֹתֶרֶת רָאשִׁית.
אֵם וָחֵצִי צוֹעֶדֶת
בְּטוּר.
שָׁלַחְנוּ נַיֶּדֶת
שִׁדּוּר.
מִבְזַק פֶּתַע:
גּ'וּלִיֶטַה
מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ
הִצְטָרְפָה בַּהֲמוֹנֶיהָ.
עָנָת מֵאַשְׁדוֹד
תִּצְטָרֵךְ לַעֲבֹד.
מַה הִיא, גֶּבֶר?
שֹׁד.
וָשֶׁבֶר.
"זַעֲקַת אִמָהוֹת":
קְרִיאָטִיבִי מְאֹד.
אַחְלָה כּוֹתֶרֶת.
אַתְּ מְפֻטֶּרֶת.
עוֹד שְׁתֵי נְחוּשׁוֹת.
מְחָאָה הֲמוֹנִית.
וְזֶה סוֹף הַחֲדָשׁוֹת.
אָה, נֶחְטַף נֶהַג מוֹנִית
וְנִרְצָח יֵשׁ בַּטַּיֶּלֶת.
מֵילֶא.
●
מֵהַחִסָּכוֹן שָׁרוֹן הַפִּיסְנִיק
יְמַמֵּן אֶת תְּוַאי הַהַפְרָדָה.
לַנָּשִׁים הַהֵן נִגְמַר הַפִּיקְנִיק,
וְלָכֵן הָלְכוּ לִצְעָדָה.
אַל תִּרְאוּ אוֹתִי. אֲנִי לֹא כָּכָה.
יֵשׁ לִי לֵב. אֲפִלּוּ לֵב זָהָב.
גַּם אֲנִי אַסְכִּים שֶׁאֵין לָקַחַת
מִכָּאֵלוּ שֶׁסוֹבְלוֹת רָעָב.
אַךְ כְּשֶׁהַתִּקְשֹרֶת מִתְגַּיֶּסֶת
כָּכָה, וְהוֹפֶכֶת חַד-עוֹרִית,
כָּל הַנוֹגְדָּנִים פּוֹרְצִים לָעֵסֶק:
מִכָּזֶה גִּיּוּס, אֲנִי עָרִיק.
ט"ז בתמוז תשס"ג, 16.7.2003 (הופיע ב'מקור ראשון' יומיים אחר כך).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה