פנקס קריאה, מימים שבין לבין

פעילותי ב'מקור ראשון' נמצאת בהפסקה, מתוקף הנסיבות. כרבים מן העובדים אני נמצא בחופשה ללא תשלום, עד למכירה הצפויה של העיתון ולפתיחתו בידיים חדשות (או חדשות-ישנות). אולם בזמן שעבר מכתיבת מדור 'שיפוט מהיר' האחרון המשכתי לקרוא ספרים חדשים שקיבלתי. אכתוב פה בקצרה רשמים מכמה מהם – שבעזרת ה' חלקם גם ישמשו אותי כנקודות לתזכורת כאשר יגיעו הזמן והבמה לכתוב בהרחבה.

בתפריט: 

חיים באר / חלומותיהם החדשים

יוכי ברנדס / היהדות שלא הכרנו

פול אוסטר / המחברת האדומה

ליאור אנגלמן / לא מפסיקים אהבה באמצע

יאיר אגמון (ואמנים) / יאיר ויהונתן

כינרת מעיין / עצי תה לא יפרחו פה

הליקון 104, למען החיים הנטבחים בכל רגע נתון

סיון הר-שפי / שמש שקהלת לא ידע

יורם בק / טור הטוהר

בַּסּוֹף תַּחְשְׁבוּ (עוֹד תִּרְאוּ!) אֶת אֲנַחְנוּ / לִסְתָם סוּג נוֹסָף שֶׁל הֵם.

הופיע גיליון ד של "דחק  לספרות טובה". ארבע מאות ומשהו עמודים של כל טוב, מקור, תרגום ומסה, שהמשותף להם הוא השיקול העריכתי שלפיו "הרדיקליזם האמיתי הוא השמרנות". הנה תוכן העניינים.

בין היתר מופיע שם תרגום-עיבוד שלי לשירו של רודיארד קיפלינג "הם ואנחנו". הנה, תרגום ומקור.

רודיארד קיפלינג

אנחנו והם

אַבָּא וְאִמָּא, אָחוֹת וְגַם אָח – נוּ,

כֻּלָּנוּ אוֹמְרִים, גַּם אֲנִי כָּךְ נוֹאֵם,

שֶׁכָּל הַדּוֹמִים לָנוּ הֵם אֲנַחְנוּ,

וְכָל מִי שֶׁלֹּא – הוּא הֵם.

הֵם נִמְצָאִים אַחֲרֵי הָאוֹקְיָנוּס

אֲנַחְנוּ אַחֲרֵי הָרְחוֹב הַנּוֹהֵם,

אַךְ לֹא יֵאָמֵן: הֵם רוֹאִים אֶת אֲנַחְנוּ

כִּסְתָם סוּג נוֹסָף שֶׁל הֵם!

אֲנַחְנוּ אוֹכְלִים חֲזִיר וְעֵגֶל

בְּסַכּוּ"ם עִם יָדִית מִקַּרְנֵי פָּרָה;

הֵם בּוֹלְעִים עֵשֶׂב בְּרֹטֶב אֵגֶל

וְחַיֵּיהֶם תְּלוּיִים עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה.

הֵם חַיִּים עַל אִילָן וְלָנִים בָּאָחוּ

וְזַחַל שָׂעִיר לְחִכָּם נוֹעֵם,

אַךְ שֹׁמּוּ שְׁחָקִים: הֵם רוֹאִים אֶת אֲנַחְנוּ

כִּסְתָם גֹּעַל נֶפֶשׁ שֶׁל הֵם!

אֲנַחְנוּ הוֹרְגִים צִפּוֹרִים בְּקָלִיעַ,

הֵם מַכִּים אֲרָיוֹת בַּחֲנִית.

מַרְגִּישִׁים אֶצְלָם עִם כְּשֶׁהוֹלְכִים בְּלִי הַ-;

אֲנַחְנוּ – בִּלְבוּשׁ מַחְנִיק.

אֶצְלָם חֲבֵרִים נִטְעָמִים בְּנַחַת,

אֶצְלֵנוּ הֶחָבֵר הוּא שֶׁטּוֹעֵם;

וְאַחֲרֵי כָּל זֶה, הֵם רוֹאִים אֶת אֲנַחְנוּ

וְאוֹמְרִים אֵיזֶה טֶמְבֶּלִים הֵם!

אֲנַחְנוּ אוֹכְלִים סְעוּדָה עַל קוֹדֶיהָ

מִתַּחַת תִּקְרָה יְצוּקָה;

הֵם שׁוֹתִים חָלָב שֶׁל הַשֵּׁד יוֹדֵעַ

בְּתוֹךְ מְעָרָה אוֹ סֻכָּה.

לָרוֹפְאִים נְשַׁלֵּם אֶת אֲשֶׁר הִרְוַחְנוּ,

אֶצְלָם מְשַׁלְּמִים לַכֹּהֵן –

אַךְ (אֵיזוֹ חֻצְפָּה!) הֵם רוֹאִים אֶת אֲנַחְנוּ

וְאוֹמְרִים: "הַבַּרְבָּרִים הָהֵם!"

מֵאָז וּמִקֶּדֶם כֻּלָּנוּ הִנַּחְנוּ,

וְכָךְ כָּל אָדָם טוֹב נוֹאֵם,

שֶׁמִּי שֶׁכָּמוֹנוּ נֶחְמָד הוּא אֲנַחְנוּ

וּמִי שֶׁאַחֵר הוּא הֵם.

אַךְ אִם תֶּחֱצוּ אֶת מֵימֵי הָאוֹקְיָנוּס

בִּמְקוֹם אֶת הָרְחוֹב שֶׁלָּכֶם הַנּוֹהֵם,

בַּסּוֹף תַּחְשְׁבוּ (עוֹד תִּרְאוּ!) אֶת אֲנַחְנוּ

לִסְתָם סוּג נוֹסָף שֶׁל הֵם.

נוסח עברי: צור ארליך

גן נעול אדם? עם אביבה זורנברג על קולות ותהומות במקרא

מאת צור ארליך. הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון', עמ' 18-14, בה' באדר ב' תשע"ד, 7.3.2014, בכותרת "תנ"ך בגובה הספה".

כל משפט שיבוא פה יהיה רידוד בלתי נסלח. כל משפט שיבוא אחריו יהיה פשע כלפי כל המשפטים האחרים שיכלו לבוא במקומו. מה עושים עם הפקעת המבעבעת הזו של עורקים ונימים, שורשים וצינורות, אקסונים ודנדריטים, תשוקות וטראומות? איך פורסים לפרוסות של שפה מגזינית את תרכובת המקרא-מדרש-חסידות-ספרות-פסיכואנליזה שרקחה אביבה גוטליב-זורנברג, את מהלכיה הפרשניים ההכרחיים והחמקמקים?

זה כשני עשורים שזורנברג היא אחד השמות הגדולים בסצנת לימודי היהדות של העולם דובר האנגלית. בארץ מגוריה ישראל היא בינתיים ידועה פחות. בשפה כותרתית-מגזינית עד קצה גבול הנסבל, נאמר שזורנברג טוענת דברים כגון אלה: שאברהם לקח את יצחק לעקדה כעיבוד לטראומה שחווה מידי אביו תרח בכבשן האש; שהעקדה הייתה טיפול פסיכואנליטי על ספתו של הקדוש ברוך הוא; שאצל יצחק, הדמות הכי שלמה וממומשת לכאורה בין האבות, הדבר התפרץ בימי זקנתו בדמות עיוורון, וחוויית קרבת המוות בעקדה התגלגלה באופן לא מודע להעדפה שלו כלפי עשיו. האם האבות, אביבה ואבינו שבשמיים יכפרו לנו על הוצאת דברים מהקשרם? הקשרם הכמעט אינסופי?

הסתירה היא המסר: עם הרב אמנון בזק על רבנות מאוזנת ועל תנ"ך מאונך

מאת צור ארליך. הופיע במוסף 'דיוקן של מקור ראשון בי"ד באדר א' תשע"ד, 14.2.2014, בכותרת "השמיים לא נפלו".

לספר 'עד היום הזה' יש אפקט משחרר, מעין זה שהיה ל'מורה נבוכים' על היהודים המשכילים בימי הביניים. הרב אמנון בָּזָק מראה בו לנבוכי הדור, לכולנו, איך אפשר להאמין בקדושתם של ספרי התנ"ך בלי להתנזר מההישגים, המערערים לפעמים, של חקר המקרא והמזרח הקדום. הספר מגולל בסבלנות ובשיטתיות את שאלות היסוד הרגישות של לימוד התנ"ך בזמננו, וממחיש ללומד המאמין שאין ממה להיבהל אבל גם אסור לטייח.

שיפוט מהיר 12: ישראל, מבטים מבפנים

מדורי 'שיפוט מהיר' שהתפרסם בכ"ח באדר א' תשע"ד, 28.2.2014, במוסף 'ערב שבת' של מעריב ובמוסף 'שבת' של מקור ראשון - והפעם על 'להעיר אריות' מאת איילת גונדר-גושן, 'דוד טוויזר אזרח למופת' מאת אודי אבן, ו'ישראל: שבילי צילום' מאת חנן גטריידה.