שיפוט מהיר 15: שירים, דרשות, סיפורים

המהדורה ה-15 של מדורי "שיפוט מהיר" הופיעה שלשום במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון'. והפעם: על כל שירי יוכבד בת-מרים, על הדרשות הבאמת מתוקות של יורם טהרלב לפרשות השבוע, ועל סיפוריו הקצרים של שפי שפס.

מחצית מול מחצית: כל השירים

יוכבד בת-מרים; עורכת: רות קרטון-בלום; עורך משנה: גדעון טיקוצקי; הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק, 584 עמ'

 שתיים חיכו לי בדואר באותו יום, שתי ציפורים במכה אחת. 'ציפור אחוזת קסם', אלבום רשימות, מכתבים, ציורים ושירים גנוזים מאת זלדה; וספר כל שיריה של יוכבד בת-מרים. שתי מתנות יקרות ערך לתרבות הישראלית, המנכיחות בה מעתה בהיקף רחב את עולמן של השתיים: שתי שלא הילכו בגדולות אך כן בנפלאות. שתי בעלות נפש, שתי אנטנות רגישות-רגישות למופשט ולנשגב. שתי משוררות ארצישראליות, יוצאות רוסיה, אשר חיו בשנים פחות או יותר חופפות (זלדה 1915–1984, בת-מרים 1901–1980), אך פרסמו בתקופות אחרות: זלדה התגלתה ברבים בגיל העמידה, שנים לאחר שבת-מרים נדרה למשוך ידה מן הכתיבה בנפול בנה נחום הזז ("זוזיק") במלחמת השחרור. זוהי המחצית-מול-מחצית של חיי בת-מרים, מחצית השירה ומחצית השתיקה – אף שביטוי זה הופיע בשיר מוקדם שלה, בטרם השבר: שיר על שתי המחציות של פניה, של נפשה.

צִחקק בַּצד מצבור פצצות: על שירת מלחמת העולם הראשונה באנגלית

הוספתי עוד שניים על השירים שתרגמתי קודם ל'הו!' (ראו אחת הרשומות האחרונות פה), וכתבתי סביב כולם כתבה. כל זאת לכבוד הגיליון המיוחד של 'דיוקן', מוסף 'מקור ראשון', שהופיע אתמול ואשר הוקדש למלאת מאה שנה למלחמת העולם הראשונה. הכתבה הופיעה שם בעמודים 37-36 בכותרת "שיר ערש דווי".

תותחים במקום גרביים, סברס במקום מנהרות: על כיבוש עזה ב-1917

שלוש פעמים ניסו הבריטים לכבוש את עזה, שער הכניסה לארץ ישראל ולאימפריה העות'מאנית. בפעם הראשונה נסוגה פשוט מפני שלא ידעה שכבר ניצחה. מח"ט הצנחנים דאג אשתקד לתרגם ספר על הקרבות הללו, מתוך תחושה שההיסטוריה חוזרת. עכשיו הוא שם 

מאת צור ארליך

מתפרסם היום במהדורה מיוחדת של "דיוקן", מוסף "מקור ראשון", המוקדשת למלאת מאה שנה למלחמת העולם הראשונה (עמ' 13-12, בכותרת "צוק איתן 1917").

מצב המוץ ומצב ה-art: על "אדון מוצרט מתעורר" מאת אווה ברונסקי

אדון מוצרט מתעורר

אווה ברונסקי, מגרמנית: חנה לבנת, כנרת זמורה ביתן, 5.2014, מחיר נקוב 49 שקלים, 304 עמ'.

סקירה: צור ארליך. הופיעה שלשום במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון', עמ' 23-22, בקיצורים קלים ובכותרת "מוצרט מנגן ג'אז".

איזו דמות היסטורית שמתה בדמי ימיה היינו מזמינים לקום לתחייה בימינו ולהמשיך את מפעל חייה שנקטע? תנו לי דמות אחת בלבד; וכזו שתקבץ סביבה הסכמה אוניברסלית.

מוצרט, מוצרט הוא המועמד המתבקש. אותו ספק אדם ספק כרוּב שהדליף לנו דפי תווים ממקהלת המלאכים בגן עדן. האוזן האבסולוטית, הכי אבסולוטית. התגלמות המוזיקה, הכי מוזיקה. אולי לא גדול המלחינים בהיסטוריה, אבל בוודאי השם המזוהה ביותר עם המוזיקה הקלאסית – בתודעה העממית ובתרבות הפופולרית ואפילו בתרבות הגבוהה.

קחו למשל את הסיפורת הישראלית, ואפילו את הקוטב העילאי שלה. אין זה מקרה שדווקא שמו של מוצרט מככב בכותרים כגון 'מוצרט לא היה יהודי' של גבריאלה אביגור-רותם ו'להציל את מוצרט' של רפאל ירושלמי, ולא שמותיהם הגדולים לא פחות של באך או בטהובן. באך שֵירת את המלאכים, בטהובן נאבק עם מלאכים, מוצרט פשוט פטפט איתם. וכבר כשהיה בן 36 הם לקחו אותו. באמצע כתיבת הרקוויאם שלו, בעוד רוב פרקיו הם סקיצות חלקיות שעתידות להיות מושלמות בידי תלמידיו; מיסת האשכבה שנעשתה, בעל כורחה ולמשוש לבם של צרכני המיתוסים המודרניים, לתפילת אשכבה עצמית של המלחין. 

רָאִיתָ בְּתַמּוּז תַּ'מּוּזָה? עוד שלושה שירי-חודש מעיתון IVRIT

כהרגלנו בקודֶש / קדושה נשלֵש / ושלושה שירי חודש / נדביק (מעליש!) - / שירי האולפן / של אייר ותמוז / וכמובן של סיוון / (ביזיון של חרוז).

להיכנס החוצה: על "שמש שקהלת לא ידע" לסיון הר-שפי

שמש שקהלת לא ידע, סיון הר-שפי, הקיבוץ המאוחד, קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, תשע"ד 2014, 93 עמודים.

סקירה: צור ארליך. הופיעה במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' בו' בתמוז תשע"ד, 4.7.2014, עמ' 19. 

בהכללה, בהפרזה, מתוך הסתייגות ומודעות לחלקיות נכונותו של הדבר, בדחילו ואפילו באיזה רשימו של רחימו, נֹאמר: ריב לנו עם רוחו של קהלת. חיינו המודרניים, יהדותנו כפי שהתעצבה באלפיים ומשהו השנים האחרונות, עבריותנו, כולם נאבקים בשָׂרו של המלך החכם הקדמון, וליתר דיוק בדימוי שהתעצב, לאו דווקא בצדק, לבעל המגילה הקדומה: המחזוריות הסיזיפית, הפרישה אל מגדל השן של האין-טעם, הייאוש המתוק, ההשלמה.

ריב לנו עם קהלת האסקטי, עם הדימוי הנזירי-מתנשא-בז-לחומר שהלבשנו לו, עם הפיתוי הרוחני שאינו אלא מסֵכה לבָנה על פניו של מלאך המוות, ובעצם, בואו נלך עם זה עד הסוף, ריב עם האתוס הקתולי. ריב זה רבים רוב הרבדים ששיקענו ביהדותנו מאז ימי בית שני ועד היום: הפרושיות-רבניות עם 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ', המשיחיות ותיקון עולם שלה, החסידות, האף-על-פי-כן הציוני. יומיומו של האדם המודרני, יומיומנו שלנו, אף הוא מאבק בקהלת: מאבק בפיתוי לא לפקוח עיניים בבוקר, בדיכאון ובתשישות, בתחושת האין-תוחלת ובציניות. וגם תולדות השירה העברית החדשה עשויות להשתרטט כקורות המלחמה ברוחו המצמיתה של קהלת. מלחמה שחזיתותיה משתנות עם השנים, ואשר על דגלה, על דלת יצירת הכתר של השירה העברית המודרנית 'שמחת עניים', חקוקה אמרת המפתח: לא הכול הבלים, בתי. לא הכול הבלים והבל.

וזהו ריבהּ, ואלה נפתוליה, וזה ניצחונה, של סיון הר-שפי. סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח, כתב המשורר הקדמון שאני משמיץ פה לאו דווקא כדין, והמחזוריות הזו היא גם המפתח במחזור שיריה-תפילותיה-הַשבָּעותיה של המשוררת בעלת הרוח הגדולה הסובבת הולכת בתוכנו. ממקום שהיא יוצאת אליו היא שבה, אל מקום שהרוח הולך, וסופה מעיד תמיד על תחילתה של הליכתה – אך לעולם אינו חוזר עליה. ספרה, ספר ההשלמה בין הגוף והנשמה, בנוי כמעגל, כמסגרת בתוך מסגרת. וכך גם רבים משיריה. 

רווח נקי: עם ארז צדוק על ערכים וניירות ערך, על עושר ועוני וברוקר תימוני

מאת צור ארליך. הופיע ב'דיוקן' של 'מקור ראשון' בו' בתמוז תשע"ד, 4.7.2014, עמ' 21-16.

יום רגיל בחייו של ארז צדוק מפגיש אותו עם פסגת העושר ועם שפל העוני. עם חומר וכסף ועם רוח, דמיון וערכים. לפעמים בבת אחת.

בבוקר הוא ייצא מביתו המרווח באלקנה אל משרדו באזור העסקים של רמת-גן, ועמו צידניות על גבי צידניות עמוסות קופסאות של ארוחות שבת שאסף מחבריו ליישוב. עם חלקן ייכנס לבתי נזקקים בגוש דן, ואחרות ימסור לשליחים שיובילון לנצרכים בערי הדרום.

או אז ייכנס למשרדו ויתחיל את יום העבודה עם הלקוחות, כאלה שיש להם לפחות כמה מאות אלפי שקלים פנויים להשקעה, ובדרך כלל הרבה יותר, או ייצא לפגישות עם מנהלי החברות שכספם של הלקוחות עשוי להיות מושקע במניותיהן. אלא שבשנתיים האחרונות הוא כבר אינו בעל בית השקעות רגיל, אלא בית השקעות המפעיל קרן יחידה במינה, קרן של תיקון עולם: כזו הבוררת בקפידה באילו חברות להשקיע, על פי מידת ההוגנות שלהן כלפי הציבור, כלפי הלקוחות וכלפי העובדים.

בין לבין ישחרר לציבור התבטאות מנומקת כלשהי נגד תופעות של שחיתות, חזירות או סתם ריכוזיות – בכלי התקשורת או בעמוד הפייסבוק הלוחמני שלו 'מחסום ארז', או אפילו בפגישות עם אנשי מבקר המדינה ומשרד המשפטים במסגרת מאבק שהוא מנהל השנה נגד הבונוסים הפראיים למנהלי הבנקים.

ואחרי העבודה, אם ימצא פנאי לשחרר את האצבע מהדופק של שוק ההון ואת היד השנייה מהמקפיא ומאיסוף המנות, יחליק את שמונה אצבעותיו על מקשי האותיות שבמקלדת ואת שתי בהונותיו על מקש הרווח – רווח הוא הרי המומחיות שלו – וירקום פרק נוסף ברומאן נוסף. אולי מותחן, אולי עלילה משפחתית, תמיד משהו שנושק איכשהו לשוק ההון, הריאה המנשימה של המדינה, ומוטת כנפיו בהיסטוריה היהודית, בביטחון ומודיעין ובשאר עולמות.  

אונה לכם: עם דב ינאי על כישורי העתיד

מאת צור ארליך. הופיע ב'דיוקן' של 'מקור ראשון' בט"ו בסיוון תשע"ד, 13.6.2014, עמ' 26-20, בכותרת "זהירות, רובוטים לפניך".