"מופע האימים של איווט", צעקו כותרות הצהובונים לפני 12 שנה ושבוע, ב-4 בינואר 1999, לאחר שבנאום ההכרזה על הקמת מפלגת ישראל ביתנו תקף אביגדור ליברמן בחריפות רבה את האימפריאליזם השיפוטי של אהרן ברק. באותו יום כתבתי על כך טור; זה היה השבוע השמיני לקיומו של הטור שלי במקור ראשון.
והנה, על דבריו נגד ארגוני השמאל הרדיקלי השבוע, הפעם כשר החוץ של ישראל, ועל התגובות להם, אפשר היה לכתוב אותו טור ממש. רק להחליף את הנושא. הנה הטור ההוא, השמיני:
עז שחורה
צור ארליך
הוּא נִסְחַף, הוּא גָּרַף, הוּא עִוֵּת,
הוּא סָפַר גַּם צַדִּיק עִם רָשָׁע.
בַּנְּאוּם שֶׁהִשְׁמִיעַ אִיוֵט
הוּא אִבֵּד גַּם גְּבוּלוֹת, גַּם בּוּשָׁה.
הוּא הִגְזִים, לִיבֶּרְמַן. הוּא הִגְזִים.
אַךְ צָרִיךְ לְהוֹדוֹת בְּלִי מוֹרָא:
כְּשֶׁכֻּלָּם כְּמוֹ עִזִּים
וְאֵינָם מֵעֵזִים
לְדַבֵּר – טוֹב שֶׁיֵּשׁ עֵז שְׁחֹרָה.
כְּשֶׁהָעֵדֶר (אוּלַי לֹא בִּכְדִי)
דּוֹמֵם וְלָבָן כְּגוּשׁ שַׁיִשׁ,
טוֹב שֶׁיֵּשׁ עֵז אוֹ גְּדִי
שֶׁהוֹלֵךְ יְחִידִי
וְצוֹעֵק: "יֵשׁ קַרְנַיִם לַתַּיִשׁ!".
כְּשֶׁכֻּלָּם מִתְפַּטְּמִים בַּמִּרְעֶה
טוֹב שֶׁקָּם הַשָּׁחֹר, הַחַד-גַּדְיָא,
וּמַזָּל שֶׁהוּא קָם וּפוֹעֶה:
"זְהִירוּת! אַהֲרֹן-בָּרָק-קְרַטְיָה!"
אַךְ הָעֵדֶר רוֹגֵז וְהוֹמֶה:
"דַּי, תִּשְׁתֹּק כְּבָר, חַד-גַּדְיָא! עַד כָּאן!
כִּי כְּבָר יֵשׁ לָנוּ תַּיִש, מֶה-מֶה,
וְלֹא רַק לְךָ יֵשׁ זָקָן!
"אַל תִּהְיֶה לָנוּ פֹּה עֵז שְׁחֹרָה.
אַל תּוֹסִיף לְךָ פֶּשַׁע עַל חֵטְא.
תְּחַכֶּה כָּל עִזָּה בְּתוֹרָהּ
לַפְּרַקְלִיט, לַשּׁוֹפֵט, לַשּׁוֹחֵט".
ט"ז בטבת תשנ"ט, 4.1.1999. הופיע ב'מקור ראשון' בכ' בטבת תשנ"ט, 8.1.1999.
והנה, על דבריו נגד ארגוני השמאל הרדיקלי השבוע, הפעם כשר החוץ של ישראל, ועל התגובות להם, אפשר היה לכתוב אותו טור ממש. רק להחליף את הנושא. הנה הטור ההוא, השמיני:
עז שחורה
צור ארליך
הוּא נִסְחַף, הוּא גָּרַף, הוּא עִוֵּת,
הוּא סָפַר גַּם צַדִּיק עִם רָשָׁע.
בַּנְּאוּם שֶׁהִשְׁמִיעַ אִיוֵט
הוּא אִבֵּד גַּם גְּבוּלוֹת, גַּם בּוּשָׁה.
הוּא הִגְזִים, לִיבֶּרְמַן. הוּא הִגְזִים.
אַךְ צָרִיךְ לְהוֹדוֹת בְּלִי מוֹרָא:
כְּשֶׁכֻּלָּם כְּמוֹ עִזִּים
וְאֵינָם מֵעֵזִים
לְדַבֵּר – טוֹב שֶׁיֵּשׁ עֵז שְׁחֹרָה.
כְּשֶׁהָעֵדֶר (אוּלַי לֹא בִּכְדִי)
דּוֹמֵם וְלָבָן כְּגוּשׁ שַׁיִשׁ,
טוֹב שֶׁיֵּשׁ עֵז אוֹ גְּדִי
שֶׁהוֹלֵךְ יְחִידִי
וְצוֹעֵק: "יֵשׁ קַרְנַיִם לַתַּיִשׁ!".
כְּשֶׁכֻּלָּם מִתְפַּטְּמִים בַּמִּרְעֶה
טוֹב שֶׁקָּם הַשָּׁחֹר, הַחַד-גַּדְיָא,
וּמַזָּל שֶׁהוּא קָם וּפוֹעֶה:
"זְהִירוּת! אַהֲרֹן-בָּרָק-קְרַטְיָה!"
אַךְ הָעֵדֶר רוֹגֵז וְהוֹמֶה:
"דַּי, תִּשְׁתֹּק כְּבָר, חַד-גַּדְיָא! עַד כָּאן!
כִּי כְּבָר יֵשׁ לָנוּ תַּיִש, מֶה-מֶה,
וְלֹא רַק לְךָ יֵשׁ זָקָן!
"אַל תִּהְיֶה לָנוּ פֹּה עֵז שְׁחֹרָה.
אַל תּוֹסִיף לְךָ פֶּשַׁע עַל חֵטְא.
תְּחַכֶּה כָּל עִזָּה בְּתוֹרָהּ
לַפְּרַקְלִיט, לַשּׁוֹפֵט, לַשּׁוֹחֵט".
ט"ז בטבת תשנ"ט, 4.1.1999. הופיע ב'מקור ראשון' בכ' בטבת תשנ"ט, 8.1.1999.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה