יום שישי, 2 בנובמבר 2012

טרור ליברלי בבית המשפט: כך חוסלו אוהבי ישראל ביד השמונה


עלעול ראשון במקור ראשון, עם מטאטא ביד, בין וִיש לווִיש. בינתיים, הכתבה המדהימה ביותר - וכשאני אומר מדהימה כוונתי מעוררת תדהמה - היא של יהודה יפרח במוסף צדק. בית ההארחה ואולם האירועים של מושב יד השמונה מחוסלים, בגלל פסיקה של השופטת דורית פיינשטיין. 
עיקרי הדברים: המקום, שתושביו נוצרים מאמינים אוהבי ישראל ויהודים משיחיים, סירב לקיים חתונה לסבית. הכלה והכלה, שכנראה אוהבות זו את זו וגם אוהבות כסף, רצו
 עם הסירוב לבית המשפט. פסק הדין: יד השמונה עבר על חוק ההטרדה המינית, וגם על איסור אפליה במתן שירותים. 60 אלף שקל קנס.
כן, מה שאתם שומעים: אתה לא מעוניין לקיים באולם הפרטי שלך חתונה לסבית - אתה מטריד מינית, ממש כמו בוס שמנסה לכפות יחסי מין על עובדת שלו. 
מזכירת היישוב מספרת שמאז פנו אליהם עשרות זוגות חד-מיניים בבקשה להתחתן שם - כדי לשמוע סירוב ולרוץ לבית המשפט ולסחוט כספים. לכן נאלץ העסק להיסגר.
בתחילת השבוע נכנס אליי סוקר העובד במחקר של אוניברסיטת תל-אביב. מחקר עם שאלון עמדות קצר, שברובו בכלל הוקדש לשאלות המודדות אושר. אשתף אתכם בכמה מהתשובות שלי, כי הסיפור הזה של יהודה יפרח גרם לי להבין טוב עוד יותר למה עניתי כמו שעניתי. עד כמה, בסולם מאפס עד עשר, אתה מסכים שאין למנוע (משפטית, חוקית) מהומואים ולסביות לעשות כרצונם? עשר. עד כמה חשוב לך לחיות במדינה דמוקרטית? עשר. עד כמה ישראל דמוקרטית בעיניך? שמונה. מה מידת האמון שלך במערכת המשפט? שש. 
וחוץ מזה, אם כבר אנחנו מדברים, בשאלות על אופטימיות ושביעות רצון ואושר הפתעתי את עצמי לטובה. אבל זה כבר עניין אחר.

תגובה 1:

יונת שלום אמר/ה...

בוודאי שמדובר בהטרדה מינית. הרי עצם ההגדרה של להטבי"ם נובעת מהעדפה מינית. חבל שבית המשפט שכח מי המוטרד ומי המטריד.

כדי להחיות חזרה את בית העסק אפשר לשכור אולם אירועים של עמותה נאורה לקיום תפילות ולקבל הטרדה גזענית נגד יהודים.