אצ"ג ואלתרמן - דוד המלך ושלמה המלך

מתוך מבצע הפייסבוק שלי #כפית_אלתרמן_ביום 

נספח לכפית של 1.6.2017.

ערב שבועות, בכפית האחרונה של אצ"ג, רמזתי שחגו של דוד המלך מתאים למשורר הזה. אחר כך הוספתי בתגובה שאלתרמן הוא תואמו של שלמה המלך. אסביר כאן בקצרה עניין זה, שהוא אסוציאציה פרטית שלי. ואקדים ואומר ששני משוררים אלה הם נביאים מודרניים, לא מלכים, ונכון ומקובל יותר לדמותם לנביאי המקרא; אבל הנה לנו שני מלכים נערצים שהמסורת מתארת כמשוררים הגדולים של ספרי הכתובים בתנ"ך. ויפה לראות שדוד ושלמה, לא כל כך ההיסטוריים-מקראיים אלא בעיקר דמויותיהם שהתפתחו באגדות ובמסורת, מזכירים את שני ענקי השירה שלנו.

אורי צבי גרינברג מזכיר את דוד המלך.

לדוד מיוחסים בספר תהלים רבים ממזמוריו, ובתפיסה העממית הוא מזוהה עם תהלים לגמרי. השתפכות הנפש של תהלים, תהילת האל וגם מרי הנפש, הרחבות האוקיאנית של עוד ועוד מזמורים למכביר, כל אלה הולמים את אצ"ג, בעיקר אצ"ג הלירי המאוחר.

ועוד: אצ"ג ודוד היו ג'ינג'ים, בשיער (שוב, אני עם הדימוי המסורתי-עממי פה, אל תדקדקו איתי) וגם בהלך הרוח. אנשים של מחוות רגשיות גדולות, אנשי מלחמה וריב ופיוס. השיר שקראנו בימים האחרונים, 'אדם במסה ומריבה', מדגים את הדוידיות של אצ"ג. דוד עלה לגדולת-מה אך אז נרדף וברח, וכך גם אצ"ג שנאלץ אחרי רצח ארלוזורוב לברוח לפולין, ואחרי פרסום ספר הקטרוג והאמונה להוריד פרופיל, והיה מלכו של שבט אחד ורק כעבור שנים המליכוהו עליהם כל השבטים.

דוד מזוהה עם המשיח, ושירתו של אצ"ג משיחית במוצהר, כולה געגועי גאולה וכיבוש ומקדש ומשיח, ופעמים רבות נזכר בה דוד המלך. "ודגל דוד במגדלו של דוד".

ואילו נתן אלתרמן מזכיר את שלמה המלך.

שלמה היה החכם מכל אדם, ואלתרמן כונה נתן החכם, בגלל החכמה הרבגונית והמעמיקה שביצירותיו וגם בגלל חכמתו הפוליטית המאוזנת ומרחיקת הראות.

לשלמה מיוחסים ספרי השירה שיר השירים, משלי וקהלת; על פי מדרש חז"ל, בסדר הזה: "כשאדם נער אומר דברי זמר, הגדיל אומר דברי משלות, הזקין אומר דברי הבלים [כלומר, שהכול הבל ורעות רוח]". כזה הוא גם ריבוי פניה של שירת אלתרמן. 'כוכבים בחוץ' השוקק הוא בוודאי שיר השירים של שירתנו המודרנית. אחריו באו 'שמחת עניים' ו'שירים על רעות הרוח' ששללו את קהלת, 'לא הכול הבלים והבל', והרי גם קהלת נאבק בעצמו ושולל את קהלת השוללני. בהמשכה עמדה שירת אלתרמן, בחלקים גדולים ממנה, בסימן ספרות-החכמה של משלי, כגון במחזוריו הגדולים המעמידים השקפת עולם מגוונת ורבת יסודות 'שירי מכות מצרים', 'שירי נוכחים' ו'שיר עשרה אחים'. ולבסוף בספרי הפיכחון המרירים מעט, רבי הפרדוקסים, הקוהלתיים לפיכך, 'חגיגת קיץ' ו'המסכה האחרונה'.

שלמה בנה את המקדש, שבמרכזו כפילות שפניה אל הייחוד: הכרובים. כמו שירת אלתרמן. ועם זה פניו היו החוצה, אל הקשרים עם ממלכות שכנות וארצות רחוקות - כמוהו כאלתרמן ומפעל התרגום שלו.

שלמה המלך מגלם תקופה של שיא, של שלמות, של שלום ואיזון; שירתו של אלתרמן, למרות כל הקרעים הפנימיים שהיא מגלמת ובגללם, מציעה מכלול של שלמות, של איזון, ואפילו מעין מדריך שירי, סמוי, לחיים שלמים, חיים של סקרנות, אהבה וסיפוק.

שלמה היה מלכתחילה מלך על כל ישראל, וכך גם אלתרמן בממלכת השירה.