חמישים שנות התיישבות בשומרון: שיר שבוצע באירוע הלאומי

 אתמול לפני חמישים שנה היה גם נר שמיני של חנוכה וגם עלייה שמינית של גוש אמונים ללב השומרון, ולראשונה עלייה נגמרה בהתיישבות מאושרת בידי הממשלה, מה שנקרא פשרת קדום. לכן נערך אמש ערב מרהיב ומרומם לציון מלאת חמישים שנה להתיישבות בשומרון.

בין דברי הנשיא ויו"ר הכנסת לסרטון היסטורי של נעם יעקבסון, בין קטעי ראיונות עם החלוצים לבין מופעים של יונתן רזאל ואצבעותיו המפסנתרות ושולי רנד עם אנחותיו הקיומיות וחבר נגניו, בין אזכורים והקראה לנעמי שמר שצעדה בראש אחת העליות ההן עם שירה 'איש מוזר' לבין מיצגי אור-קול של חבל הארץ הפורח הזה, היה גם מופע אור קצר של ארז אלאדין מקבוצת אסי קרקסי שלווה בקריאה קצבית פנטסטית של אשר בן-אבו למילים שלי על ההתיישבות בשומרון.

כדאי לפיכך לצפות בחלקים משידור ערב זה באתר ערוץ 7. הקטע שלי מתחיל ב-1:35:30. אדביק להלן את השיר אבל אפשר פשוט לשמוע ולקרוא אותו במשדר. בסוגריים רבועים קטע שדילגנו עליו מטעמי תזמון. תודה למפיקת האירוע רחל הורוביץ ממתנ"ס שומרון של המועצה האזורית שומרון, ולעוזרותיה במפעל זה תהילה בר-נור ושרה קורלק, שזיכו אותי במשימה הנעימה והרעיפו מידע והכוונה כדי שייצא מה שיצא.

מַהוּ שׁוֹמְרוֹן בִּשְׁבִילְכֶם?
אַבְרָהָם שֶׁהָלַךְ עַד מְקוֹם שְׁכֶם,
יַעֲקֹב שֶׁחָזַר לַמָּקוֹם וְחָנָה,
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וְדִינָהּ שֶׁל דִּינָה.
וְיוֹסֵף שֶׁנֶּחְטַף מִדּוֹתָן לְמִצְרַיִם –
אֲבָל כָּל הַשּׁוֹמְרוֹן לִמְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם!
אַךְ עַד שֶׁיַּחְזֹר הַשּׁוֹמְרוֹן אֶל יוֹסֵף,
שֶׁנִּקְבַּר בּוֹ, הָעָם מְחַכֶּה וְכוֹסֵף,
וְרַבִּים בּוֹ חוֹלְמִים כְּבָר לִנְחֹל נַחֲלָה –
גַּם מִלְכָּה וְנֹעָה וְתִרְצָה וְחָגְלָה
וּמַחְלָה –
וִיהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס, חֵי חֲכַם הָרָזִים,
כִּי נִהְיֵינוּ לְעַם בֵּין עֵיבָל לִגְרִזִּים.
[וְאָז – הִתְיַשְּׁבוּת! וְשׁוֹפֵט וְדַיָּן
שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ גִּדְעוֹן מְגָרֵשׁ אֶת מִדְיָן
וּבְנוֹ אֲבִימֶלֶךְ מַשְׁוִיץ וּמוּבָס
בְּפֶלַח גַּלְגַּל בְּתֵבֵץ הִיא טוּבָּאס.
וְאֶרֶץ שׁוֹמְרוֹן בְּעֵינֶיהָ קוֹרְצָה,
לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הִיא נָאוָה כְּתִרְצָה,]
וּבְטֶרֶם הִגִּיעַ הַזֶּמֶר לְגֶמֶר
הַמֶּלֶךְ עָמְרִי קוֹנֶה מִמַּר שֶׁמֶר
אֶת עִיר הַשּׁוֹמְרוֹן, וּבָנָיו, בְּנֵי אַחְאָב,
מְקַשְּׁטִים אֶת הָעִיר בְּשׁוֹמְרוֹן-שֶׁל-שֶׁנְהָב.
כּוֹעֲסִים נְבִיאִים עַל מַרְבֵּק וְעַל רִיב,
וּבָא סַנְחֵרִיב מֵאַשּׁוּר וּמַחְרִיב.
עַכְשָׁו עַל הָרֵינוּ מִתַּחַת שְׁמֵי תְּכֵלֶת
יוֹשְׁבִים שׁוֹמְרוֹנִים וְשׁוֹמְרִים עַל גַּחֶלֶת,
וּבִימֵי חֲכָמֵינוּ יוֹשְׁבִים שָׁם כּוּתִים
עִם כְּרָמִים – שֶׁל עֵנָב אוֹ בִּכְלָל שֶׁל זֵיתִים?
אֶפְשָׁר לְהַגִּיד שֶׁהָעֵסֶק הֻזְנַח
עַד לִפְנֵי נ' שָׁנִים – וּמִסּוֹף הַתָּנָ"ךְ.
אַךְ אָז, כְּשֶׁחָזַרְנוּ, חָזְרָה יָד אוֹהֶבֶת –
הָחֵל בְּסֶבַּסְטְיָה, תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת,
עוֹלִים לְאֵלוֹן-מוֹרֶה שׁוּב וָשׁוּב,
שְׁמוֹנֶה עֲלִיּוֹת עַד שֶׁיֵּשׁ פֹּה יִשּׁוּב,
כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה בֶּאֱמֶת לֹא מַרְפֶּה –
וּבֵּגִין אוֹמֵר שֶׁיִּהְיוּ עוֹד הַרְבֵּה!
גַּרְעִינִים שְׁנֵים-עָשָׂר כְּמִסְפַּר שֵׁבֶט-שֵׁבֶט,
לוֹמְדִים פֹּה לָקוּם וְלוֹמְדִים פֹּה לָשֶׁבֶת.
בֶּהָרִים שֶׁיָּדְעוּ מְבוּכָה וּמְבוּקָה
נִדְלָקוֹת בִּשְׁמֵי לֵיל אֲבוּקָה אֲבוּקָה.
חֲלוּצִים אוֹכְלִים בֹּץ שֶׁזָּהָב בּוֹ רָדוּם,
וְזוֹרְעִים אוּנִיבֶרְסִיטָה כְּבָר בְּקָדוּם.
אַדְמוֹת מְדִינָה נִמְדָּדוֹת, אַדְמוֹת סֶקֶר,
מְרִימִים מַשּׂוּאָה, לְזַרְקוֹר תּוֹקְעִים שְׁטֵקֶר,
הַיָּמִים הַכְּתוּבִים בַּנְּבִיאִים מַגִּיעִים
אֲבָל אָז אִינְתִּיפָאדוֹת, הֶסְכֵּם, פִּגּוּעִים,
אַךְ שׁוֹמְרוֹן-יִשְׂרָאֵל לֹא יִירָא אֶת הָאֵשׁ;
הוּא מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ, וְהוּא לֹא יִתְיָאֵשׁ.
הוּא לוֹבֵשׁ אֶת נוֹפָיו, הֶחָרִישׁ וְהַחֹרֶשׁ,
וּכְשֶׁפֶּתַע כּוֹרְתִים אֶת שָׂא-נוּר וְאֶת חֹמֶשׁ,
אֶת גַּנִּים וְכַדִּים – הוּא מַגִּיעַ כְּקֶדֶם
שׁוּב לִשְׁתֹּל אֶת הַגַּן וּלְרַפֵּא אֶת הַגֶּדֶם.
וְכָעֵת הַשּׁוֹמְרוֹן בְּלֵיל חֹרֶף מֵאִיר
מִיִּשּׁוּב וּמִכְּפָר, מִגִּבְעָה וּמֵעִיר,
מִשָּׁנָה לְשָׁנָה,
מִיִּשּׁוּב לִשְׁכוּנָה,
מִשְּׁכוּנָה לְגִבְעָה,
מִגִּבְעָה לְחַוָּה,
יְקָבִים יֵשׁ לְיַיִן, עֲגָלוֹת לְקָפֶה,
וּמִצְפִּים לַצּוֹפֶה וּבְרֵכוֹת לַקּוֹפֵא,
מִסְעָדוֹת אֲנִינוֹת מְחַכּוֹת לַמַּקְפִּיד –
וַאֲנַחְנוּ עוֹדֶנּוּ הוֹלְכִים עִם לַפִּיד,
מַדְלִיקִים נֵר מִנֵּר וּשְׁמָשׁוֹת מִשַּׁמָּשׁ;
כִּי עַל אַף שֶׁיֵּשׁ אוֹר כְּבָר, וְיֵשׁ גַּם מַמָּשׁ,
עוֹד הָאָרֶץ רַבָּה וְנִמְתַּחַת מִנֶּגֶד,
וְגִבְעוֹת עוֹלָמָהּ מְכִינוֹת לָנוּ מֶגֶד
וְיָמִים בִּכְנָפַיִם בַּדֶּלֶת דּוֹפְקִים –
יֵשׁ עוֹד מָה לְהַפְרִיחַ וּמָה לְהָקִים.
אֶת הָאֹמֶר נַבִּיעַ, נַגְשִׁים יוֹם לְיוֹם:
הֶחָלַת רִבּוֹנוּת; תּוֹשָׁבִים עוֹד מִילְיוֹן.
רִאשׁוֹן כָּאן צָעַד אַבְרָהָם אָבִינוּ
וַאֲנַחְנוּ נַמְשִׁיךְ – כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ.

וכאן פוצח יונתן רזאל בשירת "הטוב... כי מעולם קיווינו לך".