חיות הבר שלנו: שרשרת שירים

חַיּוֹת הַבַּר שֶׁלָּנוּ

זהו הטור שלי בגיליון חודש טבת של מגזין לומדי העברית IVRIT מבית ג'רוזלם פוסט. את התמונה צייר מנוע פרפלקסיטי.

יָפֶה וְקַל דָּהַר הַצְּבִי –
צִפּוֹר שָׁלְחָה לוֹ צְוִיץ.

כַּאֲשֶׁר הַיָּעֵל הַנְּקֵבָה מְבֻקֶּשֶׁת
הַיָּעֵל הַזָּכָר הוּא לוֹחֵם מוֹחֵץ,
וְהַקֶּרֶן שֶׁלּוֹ, הָעוֹגֶלֶת כְּקֶשֶׁת,
הִיא הַקֶּשֶׁת שֶׁלּוֹ – וְהַחֵץ.

חַיּוֹת הוֹלְכוֹת עִם הַדַּרְבָּן,
כִּי בְּהוֹלְכָן אִתּוֹ
הֵן מוּגַנּוֹת מִפְּנֵי חֻרְבָּן
בְּאֶלֶף חֲנִיתוֹת.

עֲרֵמַת אֲבָנִים. הוֹפּ! אַחַת נִשְׁלְפָה
וְאֵינֶנָּה. הִסְתַּלְּקָה. מָה נַעֲשֶׂה לָהּ? –
נִשְׁתָּאֶה לָהּ וְנֵדַע שֶׁהִיא פָּשׁוּט הָיְתָה שְׁפַן
הַסֶּלַע.

פַּעַם בִּזְמַן, וְזֶה מַרְעִישׁ,
מַגִּיעַ לַסְּבִיבָה כָּרִישׁ.
פַּעַם בְּמָה-אַתָּה-אוֹמֵר
שׁוֹמְעִים בַּנֶּגֶב עַל נָמֵר.
וּפַעַם בְּ-
הַרְבֵּה הַרְבֵּה
בָּא גַּם אַרְבֶּה.

בִּימֵי הַסֶּגֶר וְהַמַּגֵּפָה
הַחֲזִיר
חָזַר לָעִיר
וְלֹא עָזַב עוֹד אֶת חֵיפָה.

אוֹמְרִים שֶׁפַּעַם הָיָה פֹּה טוֹב.
מָה עוֹד אוֹמְרִים? שֶׁאַרְיֵה וְדֹב
הָלְכוּ פַּעַם חָפְשִׁי גֵּאִים;
אַתֶּם בֶּאֱמֶת מִתְגַּעְגְּעִים?




 

חמישים שנות התיישבות בשומרון: שיר שבוצע באירוע הלאומי

 אתמול לפני חמישים שנה היה גם נר שמיני של חנוכה וגם עלייה שמינית של גוש אמונים ללב השומרון, ולראשונה עלייה נגמרה בהתיישבות מאושרת בידי הממשלה, מה שנקרא פשרת קדום. לכן נערך אמש ערב מרהיב ומרומם לציון מלאת חמישים שנה להתיישבות בשומרון.

בין דברי הנשיא ויו"ר הכנסת לסרטון היסטורי של נעם יעקבסון, בין קטעי ראיונות עם החלוצים לבין מופעים של יונתן רזאל ואצבעותיו המפסנתרות ושולי רנד עם אנחותיו הקיומיות וחבר נגניו, בין אזכורים והקראה לנעמי שמר שצעדה בראש אחת העליות ההן עם שירה 'איש מוזר' לבין מיצגי אור-קול של חבל הארץ הפורח הזה, היה גם מופע אור קצר של ארז אלאדין מקבוצת אסי קרקסי שלווה בקריאה קצבית פנטסטית של אשר בן-אבו למילים שלי על ההתיישבות בשומרון.

כדאי לפיכך לצפות בחלקים משידור ערב זה באתר ערוץ 7. הקטע שלי מתחיל ב-1:35:30. אדביק להלן את השיר אבל אפשר פשוט לשמוע ולקרוא אותו במשדר. בסוגריים רבועים קטע שדילגנו עליו מטעמי תזמון. תודה למפיקת האירוע רחל הורוביץ ממתנ"ס שומרון של המועצה האזורית שומרון, ולעוזרותיה במפעל זה תהילה בר-נור ושרה קורלק, שזיכו אותי במשימה הנעימה והרעיפו מידע והכוונה כדי שייצא מה שיצא.

מַהוּ שׁוֹמְרוֹן בִּשְׁבִילְכֶם?
אַבְרָהָם שֶׁהָלַךְ עַד מְקוֹם שְׁכֶם,
יַעֲקֹב שֶׁחָזַר לַמָּקוֹם וְחָנָה,
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וְדִינָהּ שֶׁל דִּינָה.
וְיוֹסֵף שֶׁנֶּחְטַף מִדּוֹתָן לְמִצְרַיִם –
אֲבָל כָּל הַשּׁוֹמְרוֹן לִמְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם!
אַךְ עַד שֶׁיַּחְזֹר הַשּׁוֹמְרוֹן אֶל יוֹסֵף,
שֶׁנִּקְבַּר בּוֹ, הָעָם מְחַכֶּה וְכוֹסֵף,
וְרַבִּים בּוֹ חוֹלְמִים כְּבָר לִנְחֹל נַחֲלָה –
גַּם מִלְכָּה וְנֹעָה וְתִרְצָה וְחָגְלָה
וּמַחְלָה –
וִיהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס, חֵי חֲכַם הָרָזִים,
כִּי נִהְיֵינוּ לְעַם בֵּין עֵיבָל לִגְרִזִּים.
[וְאָז – הִתְיַשְּׁבוּת! וְשׁוֹפֵט וְדַיָּן
שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ גִּדְעוֹן מְגָרֵשׁ אֶת מִדְיָן
וּבְנוֹ אֲבִימֶלֶךְ מַשְׁוִיץ וּמוּבָס
בְּפֶלַח גַּלְגַּל בְּתֵבֵץ הִיא טוּבָּאס.
וְאֶרֶץ שׁוֹמְרוֹן בְּעֵינֶיהָ קוֹרְצָה,
לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הִיא נָאוָה כְּתִרְצָה,]
וּבְטֶרֶם הִגִּיעַ הַזֶּמֶר לְגֶמֶר
הַמֶּלֶךְ עָמְרִי קוֹנֶה מִמַּר שֶׁמֶר
אֶת עִיר הַשּׁוֹמְרוֹן, וּבָנָיו, בְּנֵי אַחְאָב,
מְקַשְּׁטִים אֶת הָעִיר בְּשׁוֹמְרוֹן-שֶׁל-שֶׁנְהָב.
כּוֹעֲסִים נְבִיאִים עַל מַרְבֵּק וְעַל רִיב,
וּבָא סַנְחֵרִיב מֵאַשּׁוּר וּמַחְרִיב.
עַכְשָׁו עַל הָרֵינוּ מִתַּחַת שְׁמֵי תְּכֵלֶת
יוֹשְׁבִים שׁוֹמְרוֹנִים וְשׁוֹמְרִים עַל גַּחֶלֶת,
וּבִימֵי חֲכָמֵינוּ יוֹשְׁבִים שָׁם כּוּתִים
עִם כְּרָמִים – שֶׁל עֵנָב אוֹ בִּכְלָל שֶׁל זֵיתִים?
אֶפְשָׁר לְהַגִּיד שֶׁהָעֵסֶק הֻזְנַח
עַד לִפְנֵי נ' שָׁנִים – וּמִסּוֹף הַתָּנָ"ךְ.
אַךְ אָז, כְּשֶׁחָזַרְנוּ, חָזְרָה יָד אוֹהֶבֶת –
הָחֵל בְּסֶבַּסְטְיָה, תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת,
עוֹלִים לְאֵלוֹן-מוֹרֶה שׁוּב וָשׁוּב,
שְׁמוֹנֶה עֲלִיּוֹת עַד שֶׁיֵּשׁ פֹּה יִשּׁוּב,
כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה בֶּאֱמֶת לֹא מַרְפֶּה –
וּבֵּגִין אוֹמֵר שֶׁיִּהְיוּ עוֹד הַרְבֵּה!
גַּרְעִינִים שְׁנֵים-עָשָׂר כְּמִסְפַּר שֵׁבֶט-שֵׁבֶט,
לוֹמְדִים פֹּה לָקוּם וְלוֹמְדִים פֹּה לָשֶׁבֶת.
בֶּהָרִים שֶׁיָּדְעוּ מְבוּכָה וּמְבוּקָה
נִדְלָקוֹת בִּשְׁמֵי לֵיל אֲבוּקָה אֲבוּקָה.
חֲלוּצִים אוֹכְלִים בֹּץ שֶׁזָּהָב בּוֹ רָדוּם,
וְזוֹרְעִים אוּנִיבֶרְסִיטָה כְּבָר בְּקָדוּם.
אַדְמוֹת מְדִינָה נִמְדָּדוֹת, אַדְמוֹת סֶקֶר,
מְרִימִים מַשּׂוּאָה, לְזַרְקוֹר תּוֹקְעִים שְׁטֵקֶר,
הַיָּמִים הַכְּתוּבִים בַּנְּבִיאִים מַגִּיעִים
אֲבָל אָז אִינְתִּיפָאדוֹת, הֶסְכֵּם, פִּגּוּעִים,
אַךְ שׁוֹמְרוֹן-יִשְׂרָאֵל לֹא יִירָא אֶת הָאֵשׁ;
הוּא מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ, וְהוּא לֹא יִתְיָאֵשׁ.
הוּא לוֹבֵשׁ אֶת נוֹפָיו, הֶחָרִישׁ וְהַחֹרֶשׁ,
וּכְשֶׁפֶּתַע כּוֹרְתִים אֶת שָׂא-נוּר וְאֶת חֹמֶשׁ,
אֶת גַּנִּים וְכַדִּים – הוּא מַגִּיעַ כְּקֶדֶם
שׁוּב לִשְׁתֹּל אֶת הַגַּן וּלְרַפֵּא אֶת הַגֶּדֶם.
וְכָעֵת הַשּׁוֹמְרוֹן בְּלֵיל חֹרֶף מֵאִיר
מִיִּשּׁוּב וּמִכְּפָר, מִגִּבְעָה וּמֵעִיר,
מִשָּׁנָה לְשָׁנָה,
מִיִּשּׁוּב לִשְׁכוּנָה,
מִשְּׁכוּנָה לְגִבְעָה,
מִגִּבְעָה לְחַוָּה,
יְקָבִים יֵשׁ לְיַיִן, עֲגָלוֹת לְקָפֶה,
וּמִצְפִּים לַצּוֹפֶה וּבְרֵכוֹת לַקּוֹפֵא,
מִסְעָדוֹת אֲנִינוֹת מְחַכּוֹת לַמַּקְפִּיד –
וַאֲנַחְנוּ עוֹדֶנּוּ הוֹלְכִים עִם לַפִּיד,
מַדְלִיקִים נֵר מִנֵּר וּשְׁמָשׁוֹת מִשַּׁמָּשׁ;
כִּי עַל אַף שֶׁיֵּשׁ אוֹר כְּבָר, וְיֵשׁ גַּם מַמָּשׁ,
עוֹד הָאָרֶץ רַבָּה וְנִמְתַּחַת מִנֶּגֶד,
וְגִבְעוֹת עוֹלָמָהּ מְכִינוֹת לָנוּ מֶגֶד
וְיָמִים בִּכְנָפַיִם בַּדֶּלֶת דּוֹפְקִים –
יֵשׁ עוֹד מָה לְהַפְרִיחַ וּמָה לְהָקִים.
אֶת הָאֹמֶר נַבִּיעַ, נַגְשִׁים יוֹם לְיוֹם:
הֶחָלַת רִבּוֹנוּת; תּוֹשָׁבִים עוֹד מִילְיוֹן.
רִאשׁוֹן כָּאן צָעַד אַבְרָהָם אָבִינוּ
וַאֲנַחְנוּ נַמְשִׁיךְ – כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ.

וכאן פוצח יונתן רזאל בשירת "הטוב... כי מעולם קיווינו לך".

שירים ליום הזיכרון תשפ"ד מימי מלחמת חרבות ברזל

 ליקטתי כאן משירי הטור השבועי שלי ב'מקור ראשון' שירים שעשויים לעזור למחפשי טקסטים לקריאה בטקסי יום הזיכרון. 

 לֹא קָרְאוּ לוֹ

 אַל תּוֹדוּ לוֹ. לֹא נָעִים לוֹ.

הוּא פָּשׁוּט קִיֵּם חוֹבָה.

אֵיךְ קוֹרְאִים לוֹ?

לֹא קוֹרְאִים לוֹ.

לֹא קָרְאוּ. הוּא בָּא לְבַד.

הוּא הֵרִיחַ אֶת הַטֶּבַח.

מֵרָחוֹק שָׁמַע עָשָׁן.

וְזִנֵּק – שֶׁלֹּא כַּטֶּבַע:

לֹא אָחוֹר,

כִּי אִם לְשָׁם.

אֶל לוֹעָהּ שֶׁל הַמִּפְלֶצֶת,

אֶת חַיֵּי אֶחָיו לִשְׁמֹר.

לֹא קָרְאוּ לוֹ.

וּבְעֶצֶם,

לָמָּה תִּשְׁאֲלוּ לִשְׁמוֹ –

וְהוּא פֶּלִאי.

לֹא מַלְאָךְ הוּא,

הוּא אָדָם מִפֹּה-מִשָּׁם.

אִם חַיָּל הוּא אוֹ אֶזְרָח הוּא,

אִם הוּא אִישׁ וְאִם אִשָּׁה,

עִם אוֹ בְּלִי מָגֵן אוֹ פֶּלֶד.

הוּא רַבִּים.

אַךְ מָה מְעַט.

אָנָה אַתָּה רָץ, הַפֶּלִאי?

הֵן נִשְׁאַרְתָּ לִי לָעַד.

 

הַהוֹלְכִים טוֹבִים

זָב זְהַב הָאָרֶץ הַזֹּאת,

זָב חֶלְבָּהּ, זְהַב דִּבְשָׁהּ.

זָב וְנוֹזֵל וּמִי זֶה יָעֵז לְהַזּוֹת

עַל קִיר מִזְבְּחָהּ בְּאֵינָהּ חֲבוּשָׁה.

מֻבְחָר בְּמֻבְחָר

מְחַלְחֵל אֶל הַחוֹל הַנִּחָר

עִם מְנַת הַיּוֹרֶה הַסְּתָוִית.

בְּלִי תָּגִית הֵם נוֹפְלִים, בְּלִי תָּוִית,

אֲבָל אֹזֶן שׁוֹמַעַת וְעַיִן רוֹאָה וְתָבִין:

הַטּוֹבִים. הַטּוֹבִים בַּטּוֹבִים.

הַטּוֹבִים הוֹלְכִים –

כִּי הוֹלְכִים הַטּוֹבִים בָּרֹאשׁ.

וְאֶפְשָׁר לְשַׁעֵר זֹאת מֵרֹאשׁ.

אַךְ נָכוֹן לַהֲפֹךְ סוֹף וְרֹאשׁ:

הַהוֹלְכִים – טוֹבִים.

מֻזְהָבִים בְּעוֹדָם

וְטוֹבִים בִּמְאוֹדָם –

הֵן יָדַעְנוּ בְּעוֹד הֵם אִתָּנוּ,

בְּטֶרֶם עֵת דָּם;

הֵן נָקֵל לְזַהוֹת זֹךְ וְזִיו שֶׁל אָדָם

בְּמֻקְדָּם.

לוּ נֵדַע לְפָאֵר אֶת טוֹבֵינוּ

בְּטֶרֶם לָכְדָה הַכַּוֶּנֶת,

מִבְּלִי שֶׁפָּגַע הָרוֹבֶה.

לוֹמַר זֶה לָזֶה –

אֵיזֶה מַזָּל וְכַמָּה לֹא מוּזָר

לְדַבֵּר עָלֶיךָ בִּלְשׁוֹן הוֹוֶה.

זָכוֹר

אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ בַּחֲדָרִים וּבַיַּעַר,

אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לַשָּׂב וְאֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לַנַּעַר,

טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, הוּא יוֹם שִׂמְחָתְךָ,

אֶת אֲשֶׁר אִשּׁוֹ חָרְכָה וְאֶת אֲשֶׁר סַכִּינוֹ חָתְכָה,

אֶת דָּמְךָ הַחַם אֲשֶׁר שָׁפַךְ בְּדָם קַר,

אֶת מְחִי זִכְרְךָ וְשִׁמְךָ בְּשָׂשׂוֹן וִיקָר,

אֶת מִשְׁלוֹחַ הַיָּד בַּבִּזָּה, יַד הַשּׁוֹסֵף וּמוֹלֵק –

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק.

 

אֶת בּוֹאוֹ עָלֶיךָ מִשָּׁמַיִם מֵעַל וּמֵאֶרֶץ מִתַּחַת,

אֶת רַגְּלוֹ אַחֲרֶיךָ טְרוֹם-רֶצַח בַּבַּיִת כְּטַחַב,

אֶת שָׁקְדוֹ בְּשִׁטְחֵי שִׁלְטוֹנוֹ עַל שִׁכְלוּל שֶׁל שִׁיטוֹת רְצִיחָה,

אֶת שׂוּמוֹ לְשֵׁם כָּךְ אֶרֶץ גַּן וְקָטִיף לְשַׁמָּה וְצִחָה,

אֶת יִרְאַת אֱ-לוֹהִים שֶׁתִּמְרֵן לְמִשְׁתֵּה חֵשֶׁק-שְׁחֹט,

אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּהּ נִהֵג כְּשֶׁנִּתְּנוּ בְּיָדָיו הַמּוֹשְׁכוֹת,

אֶת אָכְלוֹ אֵבָרִים מִן הַחַי, אֶת חַלְּקוֹ נְתָחִים מִדִּינָה –

זָכוֹר אֶת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אִם יִזְכֶּה בִּמְדִינָה.

וּבְצַקְצֵק מְדִינוֹת, וּבְהַמְתֵּק שִׂפְתוֹתֵי מֵיטִיבֶיךָ,

וּבִסְחֹט אֶת לְשַׁד עַצְמוֹתֶיךָ חוֹטֵף וְטוֹבֵחַ,

וּבְדַבֵּר נְגִידִים וְרוֹזְנִים עַל פִּתְרוֹן מְסֻיָּם שֶׁהוּא פְּרָס

לְצוֹרֵר הַיְּהוּדִים בֶּן אֲגַג הַמֻּפְעָל מִפָּרַס,

וּבְגָרֵשׁ חֲסוּדִים בְּנֵי אֻמּוֹת אֶת אֲחֵי הַשְּׂרוּפִים מִבָּמוֹת –

וְהָיָה בֵּין עֵינֶיךָ לְחֹק, וּבְיָדֶיךָ בְּמוֹט,

וּכְרִצּוּד רֶמֶץ חַם, כְּצִרְצוּר בַּל יִצְרַד, מַמָּשׁ כָּךְ:

זָכוֹר אֶת יוֹם עֲמָלֵק.

עַל מָלֵא  

וְעַל רֵיק.

לֹא תִּשְׁכַּח.

הַסִּפּוּר הַקָּצָר

זֶה הַסִּפּוּר הַקָּצָר בְּיוֹתֵר –

וְהָרָחָב מִנִּי-יָם.

יֵשׁ בּוֹ שׁוּרָה אַחַת, לֹא יוֹתֵר,

בִּכְתָב רַעְיָה עַל נַיָּד.

יֵשׁ בּוֹ עָבָר וְהוֹוֶה וְיוֹתֵר

בְּשִׁשָּׁה סֶנְטִימֶטְרִים נְיָר.

וְיֵשׁ בּוֹ עָתִיד עוֹד יוֹתֵר, עוֹד יוֹתֵר,

וּנְתִינָה וּנְטִיעָה וּבְנִיָּה:

"נַעֲרָן זוֹכֶה לִתְרֹם אֶת כִּלְיָתוֹ הַשְּׁנִיָּה".

(על נערן אשחר)

אֲסִירֵי תִּקְוָה

כְּפִירִים שׁוֹאֲגִים בַּחוּצוֹת הַכְּסוּחוֹת

אֶלְיַק אֶלְיַק.

טוֹבְלִים כַּפָּתָם בַּסָּמִיךְ הַשּׁוֹתֵת מִלִּבָּם

וְכוֹתְבִים בּוֹ אָדֹם עַל גַּב כֹּתֶל לָבָן:

אֲנַחְנוּ בַּדֶּרֶךְ אֵלֶיךָ.

לֹא נוֹתִיר אוֹתְךָ בַּבּוֹר,

לֹא נִמְכֹּר אוֹתְךָ לְאוֹרְחָה

לֹא נְיַקֵּר אֶת הַתּוֹר

וְלֹא נְתַמְחֵר אֶת תּוֹרְךָ

בְּעֶשְׂרִים שְׂעִירִים חֲטוּפִים לְמָחָר

וּמָאתַיִם שְׁחוּטִים מָחֳרָתַיִם

וַאֲלָפִים עַתּוּדִים עֲזָאזֵל.

כְּפִירֵי יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה.

כְּפִירִים בְּעִיר פְּלֶשֶׁת כּוֹרְזִים שַׁאֲגַת מוּאַזִּין

אֶלְיַק אֶלְיַק

הִנְנוּ אֵלֶיךָ,

אַתָּה בִּמְשִׁיכָה תִּפָּדֶה.

לֹא בְּסִמּוּא הָעֵינַיִם וְלֹא בְּכִסּוּי הַדָּם.

אֶלְיַק אֵיתָן אֲבִינָתָן יוֹתָם

דָּנִיאֵל נֹעָה וּמֵאָה וְעוֹד שֶׁאִתָּם –

לֹא בִּמְחִיר אֲחֵיכֶם הָרוֹעִים בִּשְׁכֶם,

לֹא בְּאָסוֹן-שִׁבְעָתַיִם עָנָן לְרֹאשְׁכֶם.

אֶל בּוֹר אֲשֶׁר בּוֹ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים

לֹא יֻפְּלוּ הָרַבִּים.

לֹא בִּכְנִיעָה תִּפָּדוּ.

כְּפִירִים בְּפִירִים מְבַקְּשִׁים אֲחִיהֶם הַשָּׁדוּד

אֶלְיַק אֶלְיַק

הֲתַכִּיר אֶת הַמֻּשְׂנָאִים הָאֵלֶּה

הַסּוֹפְגִים אִמְרֵי בֶּלַע,

הָעַזִּים הַדּוֹלְקִים אַחֲרֶיךָ, אַחֲרֵי חֲבֵרֶיךָ,

אֲבוֹתָם אִמֹּתָם אֲחֵיהֶם אַחְיוֹתָם

שֶׁל אֶלְיַק אֵיתָן אֲבִינָתָן יוֹתָם,

הֲתַכִּירֵנוּ? אֲנַחְנוּ עֲרֻבָּתְךָ

בִּהְיוֹתְךָ

בַּאֲרֻבָּה

סוּמָא,

וְלֹא נִמָּכֵר עֲבָדִים בִּמְזִמַּת פִּרְסוּמַאי;

וְאַתָּה וְאַתֶּם עֲרֵבִים בַּעֲדֵנוּ.

לֹא סוֹחֲרִים יִמְשְׁכוּךָ. לֹא מְדָנִים.

וְלֹא תְּהִי בְּאַחֵינוּ יָדֵנוּ.

(על אליקים ליבמן, כשנחשב לחטוף)

הַנֵּר

סָמוּךְ אֵצֶל הַפֶּתַח,

אֵצֶל רְשׁוּת הָרַבִּים

שֶׁהָיְתָה לִרְשׁוּת הָרוֹבִים,

שֶׁהָיְתָה לִרְשׁוּת עֲרָבִים,

עָמַד הַנֵּר. לְבַד. לָבֶטַח.

מֵאֲחוֹרָיו כְּצֹאן אָדָם. מַטְמוֹן.

וְאֶל פָּנָיו בְּקוֹל לֹא-פַּעֲמוֹן

נִתְּכוּ בַּנֶּחְבָּאִים מִן הֶהָמוֹן

רִמּוֹן וְרִמּוֹן, רִמּוֹן וְרִמּוֹן.

וְרִמּוֹן וְרִמּוֹן, וְרִמּוֹן וְרִמּוֹן.

וְהוּא הָיָה תּוֹפֵס אֶת הָרִמּוֹן הַנָּא,

וּמַשְׁלִיכוֹ בְּעוֹדוֹ חַי,

מַשְׁלִיךְ חַיָּיו מִנֶּגֶד.

אֶחָד אַחַר אֶחָד מָנָה

כִּקְנֵי נֵרוֹת הַחַג. אֶחָד... שִׁבְעָה... שְׁמוֹנָה.

מָנָה אַחַר מָנָה מָנַע הַנֶּגֶף.

וְכָךְ הָיָה מַחֲיֶה. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה.

אַחַת... שָׁלוֹשׁ... חָמֵשׁ... וְעַד שְׁמוֹנֶה.

וּבַשְּׁמִינִי כָּבָה הַנֵּר.

כָּבָה עָנֵר.

 

(על ענר שפירא)

 

חַבְרוּתָא וּמִיתוּתָא

שְׁנֵי רֵעִים בְּמַדִּים,

בַּלִּמּוּדִים,

וּבַחֲזָרָה.

שְׁנַיִם עֵדִים.

וְהָאֵשׁ אֵשׁ גְּזֵרָה.

בְּסֵיפָא וּבְסַפְרָא.

בִּיגַר שָׂהֲדוּתָא.

בְּאַרְעָא. בְּעַפְרָא:

חַבְרוּתָא וּמִיתוּתָא.

(על דוד שוורץ ויקיר הכסטר)

 

בֶּעָנָן

וְעַמִּיחַי הִדְרִיךְ אֶת יְדִידְיָה,

וִידִידְיָה הִדְרִיךְ אֶת חָנָן.

אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת קְדוֹשֵׁי סְנִיף פְּסָגוֹת

שֶׁשָּׁכַן עָלָיו הֶעָנָן.

(עמיחי וייצן, ידידיה רזיאל, חנן דרורי)

נמלה על הדף: טורי החודשי בכתב העת IVRIT, תמוז תשפ"ב