‏הצגת רשומות עם תוויות ביאליק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ביאליק. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 7 בינואר 2012

צאו השובבים: פנטזיה לשני יומנים אישיים


מאת צור ארליך. הופיע ב'גבורות למאזניים: קובץ ספרותי מיוחד במלאת 80 שנה לביטאון אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל', כרך ב', טבת תשע"ב, ינואר 2012, עמ' 146-145. 

תֵּל-אָבִיבָה! הָאַרְכִיבָה!
לֵךְ לְךָ לַחוֹל, לְלֵחַ
הָאֲוִיר וְאֶל הַיֹּבֶשׁ
שֶׁל אִצְטְבָּאוֹת צָרוֹת!
מַחְשָׁבָה כָּזֹאת הִרְחִיבָה
פִּיהָּ בְּצִוּוּי שׁוֹלֵחַ,
וְיָצָאתִי אֶל הָעֹבֶשׁ –
וּמָצָאתִי אוֹצָרוֹת:

צְרוֹר שִׁירִים כְּתוּבִים בַּסֵּתֶר
בְּנִימָה אָ-קוֹלֶגְיָאלִית,
בְּלִי אַחְוָה וּבְלִי שָׁלוֹם כִּי
פֹּה יֵשׁ מִלְחֲמוֹת סִפְרוּת
בֵּין הַטּוֹעֲנִים לַכֶּתֶר –
סַבָּא חַיִּים נַחְמָן בְּיָאלִיק
וּסְגָנוֹ שֶׁל שְׁטַיינְמַן, שְׁלוֹנְסְקִי.
לְהַלָּן יָבוֹא פֵּרוּט.

יום ראשון, 10 בינואר 2010

המשורר הלאומי. שיהיה: על ביאליק ועלינו

מאת צור ארליך
פורסם במוסף 'דיוקן' של העיתון מקור ראשון, ב' באדר א' תשס"ח, 8.2.2008, בכותרת "צנח לו" ובהשמטת שתי הפסקאות האחרונות המופיעות פה.

אומרים שביאליק כבר לא.
כבר לא מדבר אלינו, או כבר לא מובן לדור הצעיר, או כבר לא רלבנטי, או כבר לא מספר אחת, או כבר לא המשורר הלאומי, או כבר לא משפיע, מחק את המיותר.
פעם, כשחיים נחמן ביאליק היה עוד בחיים, חיפשו חרוז לשם שלו. לא עלו על חרוזים כמו ביאליק-סוציאלית או ביאליק-קולגיאלית, אולי מפני שלַשם העברי הצח ביאליק מגיע חרוז עברי. אבל ארמית תלמודית היא כן מעין-עברית – אפילו ביאליק אמר זאת, במסתו 'הספר העברי' – והחרוז שמצאו היה "על ביאליק לית מאן דפליג". כלומר: על ביאליק אין מחלוקת. וזה עדיין בתוקף, גם בין אנשי הספרות שאומרים שביאליק כבר לא. את שירתו הם אוהבים מאוד. המרואיינים שיערערו כאן על התואר משורר לאומי מדברים בהרבה "גם" ו"כמעט" ו"אבל" ו"עם זאת". אבל לא צריך את המרואיינים המלומדים כדי לחוש שביאליק יצא מחיי רובנו.
שירת ביאליק היא היום קורבן של עַצמה. היא ליוותה את המהפכה הציונית ואת מהפכת העברית, במידה לא מועטה אפילו יצרה אותן, והנה עתה, בזכות המהפכות הללו, נראית השירה הזו לישראלים כבת אותו עולם ישן שעל ברכיה הם חונכו לבוז לו. שכן שירת ביאליק, תפארת המהפכה החילונית, ספוגה מקורות יהודיים דתיים שבלי להכירם היטב קשה להבינה. היא נטועה בנופים ובאקלים של מזרח אירופה. היא, ציונית שכמותה, נתפסת היום כגלותית, משום שפנתה עם המסר הציוני שלה ליהודים בגולה. כדי לחוות אותה כמוסיקלית יש לקרוא אותה בהטעמה אשכנזית, וכך, בהכרח, לשים בינה ובינינו פּדוּת של מלאכותיות. כל זה מסריח לנו מגעפילטע פיש, שאללה יסתור.