צאו השובבים: פנטזיה לשני יומנים אישיים

מאת צור ארליך. הופיע ב'גבורות למאזניים: קובץ ספרותי מיוחד במלאת 80 שנה לביטאון אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל', כרך ב', טבת תשע"ב, ינואר 2012, עמ' 146-145. 

תֵּל-אָבִיבָה! הָאַרְכִיבָה!

לֵךְ לְךָ לַחוֹל, לְלֵחַ

הָאֲוִיר וְאֶל הַיֹּבֶשׁ

שֶׁל אִצְטְבָּאוֹת צָרוֹת!

מַחְשָׁבָה כָּזֹאת הִרְחִיבָה

פִּיהָּ בְּצִוּוּי שׁוֹלֵחַ,

וְיָצָאתִי אֶל הָעֹבֶשׁ –

וּמָצָאתִי אוֹצָרוֹת:

צְרוֹר שִׁירִים כְּתוּבִים בַּסֵּתֶר

בְּנִימָה אָ-קוֹלֶגְיָאלִית,

בְּלִי אַחְוָה וּבְלִי שָׁלוֹם כִּי

פֹּה יֵשׁ מִלְחֲמוֹת סִפְרוּת

בֵּין הַטּוֹעֲנִים לַכֶּתֶר –

סַבָּא חַיִּים נַחְמָן בְּיָאלִיק

וּסְגָנוֹ שֶׁל שְׁטַיינְמַן, שְׁלוֹנְסְקִי.

לְהַלָּן יָבוֹא פֵּרוּט.

1. חיים נחמן ביאליק, ד' בחשוון תרפ"ז. בנגינה והגייה אשכנזיות.

הַיּוֹם – טֶרֶף הוּא לַמִּלְחָמוֹת;

אַךְ מִי יַחְרִידֵנִי מִלֵּילִי?

בְּחַדְרִי אֶתְמַכֵּר בְּלִי שׁוֹטְרִים

לַנִּגּוּן הָרַךְ, הַמִּלְעֵילִי.

כָּאן חָפְשִׁי אֲנִי אַשְׁכְּנָזִית

לְכַתֵּב שַׂרְעַפַּי בַּיּוֹמָן.

כָּאן לֹא יְנַצְּחוּנִי בְּנֵי-בָנַי

בִּנְגִינוֹת מִתְנַהֲלוֹת בְּדֹמֶן.

עַל כְּתוּבִים שֶׁלָּנוּ הַיָּפֶה

מְחוֹלְלִים צֶמֶד שְׂעִירִים

שֶׁיִּשְּׂאוּ יְלָלָה בָּרָמָה

וְיַחֲנוּ עַל דֶּגֶל צְעִירִים.

וִירַצֶּה הַצָּעִיר פְּנֵי צָפִיר

בְּפִרְצֵי רְפָאִים וּמִינוּת

וְיַחְלִיק עִם סְגָנוֹ עַל זְקָנוֹ

וְיִבְעַט בְּמִפְעַל הַכִּנּוּס.

2. אברהם שלונסקי, ט"ו בטבת תרפ"ז

שִׁירַי עוֹד מִתְיָרְחִים בְּזֹרַח גִּלְבֹּעִי

וּמִתְאַקְסְפְּרֶסְיוֹנִים בְּשׁוֹבְכֵי קָנוֹסָה.

אַךְ כָּאן, בִּצְקוֹן יוֹמָן, כְּבָר מִסְתַּמֵּן בּוֹאִי:

קוֹרֵם כְּבָר נֹסַח שְׁלוֹנְסְקִי גִּיד וָנֹסַח!

אֲנִי בְּמִלְרָעַי. טוּרַי מְמֹרָטִים

כִּנְקֹשׁ בַּקְּסַרְקְטִינִים הַחֶרֶב הַמְזַמֶּרֶת.

סְפָרַד הִיא הוֹרָתִי וּכְנַעַן מוֹרָתִי

וְנֶס הַהִתְעַבְּרוּת הוּא נֶס הַמֶּרֶד.

שָׁמַעְתִּי: סַבָּא בְּיָאלִיק מְיַלֵּל – וֵיי'ז מִיר!

לָקְחוּ לוֹ אֶת הַכְּתוּבִים! הַמִּלְעֵילִים זָחוּ!

שָׁמַעְתִּי: הוּא מַנְהִים בַּלַּיְלָה כְּזָמִיר

אֶת בְּכִיּוֹתָיו בְּקֶצֶב אַלְטֶע זָאכֶן.

שָׁמַעְתִּי – וָאָנוּד. אוֹי, בְּיָאלִיק הַבּוֹדֵד.

כַּנֵּס בְּאָהֳלְךָ שִׁבְעִים זִקְנֵי אוֹדֶסָה –

וּשְׁטַיינְמַן יִתְאַלְדֵּד וּשְׁלוֹנְסְקִי יִתְמַיְדֵד.

אִם הִשְׁתַּכְעַסְתָּ – דֹּם וּסְפֹר עַד עֶשֶׂר.

3. חיים נחמן ביאליק, כ"ח באדר א' תרפ"ט. בנגינה והגייה אשכנזיות.

מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה... לֹא אֶלְדָּד, כִּי חֻפִּים.

לֹא מֵידָד, כִּי מֻפִּים. מִי הִגְדִּישׁ

הַסְּאָה בְּהִתְנַצְּחוֹ? זֶה שְׁטַיינְמַן הַמַּשְׂטִין

שֶׁהֵנִיף מַטֶּהוּ עַל יִידִישׁ.

יְנַסֵּר כִּלְבָבוֹ, הַיַּדְשָׁן בְּעַצְמוֹ.

וְיִכְרֹךְ הַשְׁלוֹנְסְק עַל מָתְנַיִם

חֲלוּצוֹת בַּמָּחוֹל... וְנִשְׂחַק לִכְתוּבִים:

כְּשַׁחַק הֵם עַל הַמֹּאזְנַיִם.

עוֹד יִפְלְגוּ כְּתוּבִים לִכְתוּבִים וְטוּרִים

וְאָבְדוּ מִפֶּה וּמִלָּשׁוֹן,

אַךְ עוֹד שְׁמוֹנִים שָׁנָה עוֹד יֶעֱשַׁן בַּמִּסְתָּר

מֹאזְנַיִם, נֵרֵנוּ הַיָּשָׁן.

4. אברהם שלונסקי, כ"ב באדר ב' תרפ"ט

חֵ"ן בְּיָאלִיק אֶת הַבְּאֵר הוֹבִישׁ

וְהוּא כְּבָר לֹא חָבֵר.

עוֹרְכֵי מֹאזְנַיִם: בֶּרְקוֹבִיץ'

וּפִישֶׁל לָחוֹבֶר.

"פִשֵּׁל", יִכְתֹּב הַדּוֹר הַבָּא. "דִּיר בָּאלַכּ".

הַדּוֹר שֶׁאַחֲרָיו יֹאמַר רַק "בָּא לִי".

מַדּוּעַ דַּוְקָא בִּי חָרָה אַף בְּיָאלִיק?

אַחַד הָעָם יִהְיֶה בּוּרְסָה

וּבֶן-יְהוּדָה – שְׁטְרָאסֶה.

קָרֵב דּוֹר שָׁוְא, דּוֹר וְדּוֹרְסָיו.

נוּ, בְּיָאלִיק, מָאךְ אַ-מַעֲשֶׂה:

הֲנַח לָאֲדוֹנִים תּוֹפְסֵי הַכִּידוֹנִים

וּכְתֹב נָא בִּשְׁבִילִי דְּבַר מָה בִּפְסֶבְדּוֹנִים.

בשעה טובה הופיע כרך ב' של "גבורות למאזניים" - צמד גיליונות מיוחדים של ביטאון אגודת הסופרים העברים. מחמת קשיים טכניים הופיע הכרך הזה כמעט שלוש שנים לאחר המועד המיועד - מלאת שמונים שנה לכתב העת הוותיק. בהזמנתו של עורך הגיליון, ד"ר משה גרנות, חיברתי מחרוזת פרודית על פולמוס 'הצעירים' שלונסקי ושטיינמן נגד ביאליק וממשיכי דרכו, שהתחולל סביב ראשיתו של 'מאזניים'. 

המחרוזת "צאו השובבים" (כביטויו של ביאליק בשירו 'על לבבכם ששמם') משחזרת את עמדותיהם של שלונסקי וביאליק באמצעות שירים שכתבו כביכול ביומניהם בימים ההם - איש איש בסגנונו. את שירי ביאליק יש לקרוא בהטעמה אשכנזית. חיברתי את השירים לפני שלוש שנים - בב' בשבט תשס"ט, 27 בינואר 2009. היצירה מופיעה כאמור בגיליון שהופיע עתה - גבורות למאזניים כרך ב'.