הופיע: 'חוב' מאת מרגרט אטווד, עם תרגומי שירה שלי

בהוצאת 'כנרת' הופיע ספרה של מרגרט אטווד 'חוב' (Payback), בתרגומה של ברוריה בן-ברוך. הנה תיאורה התמציתי של עמיתתי יעל פרוינד-אברהם במדורה במגזין 'מוצש': "האֵם הגדולה של הספרות הקנדית הקדישה מסה שלמה (ליתר דיוק: עיבוד כתוב של אטווד לסדרת הרצאות שנשאה. צ"א) למושג ה'חוב' ועקבה אחר המשמעויות שלו מהעת העתיקה עד הקריסה הפיננסית הגלובלית בשנים האחרונות. רק אטווד מסוגלת לעשות מזה רב-מכר". 

היה לי העונג לתרגם למען המהדורה העברית שני קטעי שירים המובאים בספר - בית הפתיחה המכתמי ל'תמצית האדם' של ויליאם בלייק, וכמה בתים מתוך 'הנערה המוחרבת' של תומס הרדי. הנה הם, תרגום ומקור.

ויליאם בלייק 

תמצית האדם (בית ראשון)

הַחֶמְלָה תֵּעָלֵם לְחֶבְיוֹן

אִם יֶחְדַּל מֵהָאָרֶץ אֶבְיוֹן.

טוּב הַלֵּב וְהַחֶסֶד יִמּוֹגוּ

אִם הַכֹּל יִרְווּ אֹשֶׁר כָּמוֹנוּ.

William Blake, The Human Abstract (first stanza)

Pity would be no more,

If we did not make somebody Poor;

And Mercy no more could be

If all were as happy as we.

*

תומס הרדי 

 מתוך 'הנערה המוחרבת'

– "זֹאת 'מֶלְיָה שֶׁלָּנוּ! כָּבוֹד וִיקָר!

מַפְתִּיעַ לִפְגֹּשׁ אוֹתָךְ כָּךְ, בַּכִּכָּר!

וְאֵילו בְּגָדִים! הוֹפָעָה מְצֻחְצַחַת!"

– "נוּ, בֶּטַח שָׁמַעַתְּ שֶׁנֶּחְרַבְתִּי", הִיא סָחָה.

– "עָזַבְתְּ יְחֵפָה, סְמַרְטוּטִית, עֲיֵפָה

מֵאָסִיף וְקָטִיף – וּלְפֶתַע: קְטִיפָה

וְשֵׁשׁ עִם שָׁנִי – וּפוֹסַעַת הַכְּרָכָה!"

– "כָּךְ מִתְלַבֶּשֶׁת מֻחְרֶבֶת", הִיא סָחָה.

[...]

– "הָיִית מְיֻבֶּלֶת, מֻכָּה וּצְלוּקָה –

פִּתְאוֹם הִתְעַדַּנְתְּ וְלֶחְיֵךְ חֲלָקָה,

יָדֵךְ יַד גְּבִירָה, בִּכְסָיָה הִיא מֻנַּחַת!"

– "בָּנוֹת מֻחְרָבוֹת לֹא עוֹבְדוֹת", כָּךְ הִיא סָחָה.

[...]

– "מָתַי לִי יִהְיוּ שִׂמְלַת שֵׁשׁ דַּקִּיקָה,

קְטִיפָה וּכְפָפוֹת וְתַכְשִׁיט לַכִּכָּר?!"

– "אַף פַּעַם, בַּת כְּפָר שֶׁלִּי. לֹא כְּשֶׁאַתְּ כָּכָה,

לֹא כְּשֶׁאַתְּ בִּלְתִּי מֻחְרֶבֶת", הִיא סָחָה.

Thomas Hardy, from The Ruined Maid ‏

– "O 'Melia, my dear, this does everything crown!

 Who could have supposed I should meet you in Town?

And whence such fair garments, such prosperi-ty?" –

"O didn't you know I'd been ruined?" said she.

– "You left us in tatters, without shoes or socks,

Tired of digging potatoes, and spudding up docks;

And now you've gay bracelets and bright feathers three!" –

"Yes: that's how we dress when we're ruined," said she.

 […]

– "Your hands were like paws then, your face blue and bleak

But now I'm bewitched by your delicate cheek,

And your little gloves fit as on any la-dy!" –

"We never do work when we're ruined," said she.

[…]

– "I wish I had feathers, a fine sweeping gown,

And a delicate face, and could strut about Town!" –

"My dear, a raw country girl, such as you be,

Cannot quite expect that. You ain't ruined," said she.