יום שני, 28 באוקטובר 2013

לרקוד עם כוכבים: עם חגי פרץ על מצב היקום

התנגשות כוכבים במערכת משולשת.
איור: חגי פרץ,
על פי תמונות שנאס"א העמידה לשימוש הציבור
כוכבים שמתמסרים ביניהם בפלנטות, ופלנטות שמסרבות להתמסר לכוכבים. שמיים עם שתי שמשות, וכוכבי לכת שנקרעים לשניים. צדק חם, יתמות פלנטרית ונעורים פרדוקסליים. שמחה גדולה בשמיים, והיינו אומרים עליה שמחת זקנתי אלמלא הייתה מלמדת אותנו מאין באנו, לאן אנו הולכים והאם אנחנו לבד ביקום
מאת צור ארליך. הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בכ"א בחשוון תשע"ד, 25.10.2013, עמ' 24-20, בכותרת "שארית החום"


הידיעה החדשותית מהשבוע שעבר, על גילוי ראשון של פְּלָנֶטָה נטולת כוכב, נראתה כתירוץ טוב לכתבה עם חגי פרץ. לא שבאמת צריך תירוץ; אף פעם לא מזיק לתפוס לשיחה צפופה איזה אסטרופיזיקאי נלהב, מוטב כזה המתגלה ככוכב עולה בארץ הנובֶּלים הנובְלים, ולהתעדכן קלות במצב האומה, כלומר העולם, כלומר היקום, כלומר, על פי הטענה הנוכחית, היקומים. אבל בכל זאת, אם יש תירוץ בטח שניקח.
פלנטות מחוץ למערכת השמש מתגלות בהמוניהן זה כעשרים שנה, ומעוררות תקוות ישנות ופחדים כמוסים על קיום חיים הרחק מהכדור הכחול שלנו. אבל פלנטה בלי כוכב, כלומר כוכב לכת שאינו מקיף כוכב שֶבת, זה כמו מיתר בלי גיטרה, כמו נטו בלי טרה, כמו ביבי בלי שרה. מי ייתן לו ציר ועוגן? מי יחמם לו ויאיר לו? למה הוא לא נמשך מספיק לאף כוכב אמיתי. ומה נעשה אנחנו אם מישהו יכבה גם לנו את השמש? שלא לדבר על תהיות כגון איך זה שכוכב אחד מעז, ולמה לשבת לבד בחושך, והאם הוא כוכב נולד או הכוכב הבא, ושאר קלישאות שאני שורף עכשיו לעורכים המחפשים אחת כזו לכותרת.
אבל חגי פרץ, בן 36 וכבר פרופסור-מִשנֶה לאסטרופיזיקה בטכניון, דוקטור לחוקי תנועה של גרמי שמיים, לא נותן להתלהבות חפשני הכותרות לבלבל לו את השבוע הפותח של שנת הלימודים האקדמית. פלנטת בר שכזו, כוכב לכת הולך בטל, בכלל איננה חידוש. "פלנטות צפות כמו זו התגלו כבר קודם. הן חלק מההסבר שאנו נותנים היום לאופן היווצרות פלנטות: במהלך תהליכי יצירת פלנטות, לפעמים יחסי הגומלין של כוחות הכבידה הפעלים ביניהן עלולים לגרום לכך שאחת מהן תיבעט החוצה מהמערכת. על פי סימולציות מחשב שאנו עורכים, קיימות כנראה רבות מאוד כאלו. לפעמים הן נלכדות אחר כך על ידי כוכב אחר מכוכב המוצא שלהן, או אפילו על ידי חור שחור".
מה שכן חדש בגילוי הזה, הוא אומר, הוא שהוא נעשה בדרך שונה. עד כה התגלו רק פלנטות צפות רחוקות מאוד, שאי אפשר לחקור אותן. ואילו זו החדשה התגלתה על פי שאריות החום שהיא ממשיכה לפלוט, ומשום כך אפשר להמשיך לצפות בה ולהשיג פרטים נוספים עליה.
למי שתהה למי אכפת: פלנטות מחוץ למערכת השמש פירושן אפשרות לקיום חיים מחוץ למערכת השמש. רק בפלנטות יכולים להתקיים חיים. שכן להבדיל מכוכבים, כוכבי הלכת אינם כורים של היתוך גרעיני. אנחנו, למשל, חיים על פלנטה ששמה כדור הארץ. אבל מאחר שהפלנטות אינן מקור אנרגיה, והיות שהן קטנות בהרבה מכוכבים, קשה מאוד לגלותן.
"מאות שנים דיברו על אפשרות של חיים מחוץ לכדור הארץ", מזכיר פרץ, "ואנשים אפילו הועלו על המוקד כשהעלו אפשרות כזו, אבל רק כיום אנחנו אכן רואים כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש, שברמה העקרונית יכולים להיות מתאימים לחיים. הכוונה לפלנטות שנמצאות בתוך טווח מרחקים מהכוכב שלהן, השמש שלהן, שנקרא האזור היָשיב; האזור המתאים לחיים. נוטים לקרוא לו יותר 'אזור זהבה', על שם זהבה מזהבה ושלושת הדובים: זה אזור שלא חם מדי ולא קר מדי, לא קרוב מדי ולא רחוק מדי".
פרץ הוא גם ממייסדי מרכז מינרווה לחקר חיים בתנאים פלנטריים קיצוניים, בשיתוף עם חוקרים במכון ויצמן ובאוניברסיטה העברית. המרכז מנסה להתחקות אחר היווצרות החיים והסיכוי להיווצרותם בפלנטות אחרות. הנחת היסוד, המגובה בממצאים מחקריים, היא שבשלב הקריטי של היווצרות התא החי הראשון מהחומר הדומם שררו על פני כדור הארץ תנאים קיצוניים, בין היתר מבחינת הטמפרטורה, הקרינה והחומציות. לא קיצוניים כמו אלה שמחוץ לאזור זהבה, אבל עדיין לא כיפיים במיוחד. בכוכב הלכת השכן שלנו, מאדים, או באי אלו פלנטות מחוץ למערכת השמש, יש תנאים כגון אלה.
"החיפוש אחר כוכבי לכת, ודאי בהקשר הפופולרי, נעשה מתוך מחשבה על האפשרויות של מציאת חיים תבוניים בעולם אחר, או שאנחנו נגור פעם בעולם אחר", הוא אומר. "וישנה גם ההכרה שבטווח הארוך, בקנה מידה של אלפי שנים, המין האנושי לא תמיד יגור על כדור הארץ. צריך לחשוב על האפשרות של התפשטות המין האנושי החוצה מפה. מעבר לכך, כאסטרופיזיקאי יש לי פה עניין גם בהבנה התיאורטית היסודית איך נוצרים כוכבי לכת; וכאדם, המחשבה איך נוצר כוכב הלכת שאנחנו חיים עליו מסקרנת אותי במיוחד".
- נוכל בכלל להגיע לפלנטות החוץ-שמשיות הללו? הרי המרחקים הם שנות אור רבות, ואי אפשר לעבור את מהירות האור.
"אחת התגליות הגדולות ביותר בעשור האחרון היא שכנראה ליד כל כוכב שאנחנו רואים בשמיים יש כוכב לכת אחד לפחות, וכנראה הרבה יותר. והכוכב הקרוב ביותר אלינו, אלפא קנטאורי, רחוק מאיתנו רק כארבע שנות אור. יש לו פלנטה אחת ידועה, בגודל דומה לזה של כדור הארץ; היא הרבה יותר קרובה לשמש שלה מכפי שכדור הארץ קרוב לשמש, ולכן היא לא מתאימה לחיים, לפחות לא חיים כפי שאנו מכירים – אבל יכול להיות שיש שם פלנטות אחרות שכן מתאימות, שעתידות להתגלות לנו.
"למרחק כזה, ארבע שנות אור, כבר בטכנולוגיות של היום יש אפשרות לשלוח לוויין שיגיע ליעד בתוך כחמישים שנה וישדר אלינו משם. זה מצריך גיוס של משאבים בינלאומיים שכנראה לא ייעשה, אבל מבחינה טכנולוגית אנחנו על הסף".
- אפשר יהיה לשלוח לשם אדם חי שגם יחזור?
"זה כבר יותר מורכב – אבל הקושי העיקרי בשילוח חלליות למרחקים גדולים הוא קודם כול בשיגור; החלקים הבאים קלים יותר בהרבה מובנים. וההתקדמות הטכנולוגית הנחוצה נעשית במהירות. התחום עובר הפרטה. תעשיות לא ממשלתיות נכנסות כיום לתחום החלל. נאס"א מעסיקה קבלני משנה, למשל חברת ספייס-X מפעילה חלליות שמביאות אספקה לתחנת החלל. במקביל העלויות פוחתות במהירות. כל זה יקרב אותנו להגעה אל מחוץ למערכת השמש".
תולדות גילוי הפלנטות שמחוץ למערכת השמש הן, לפחות בפיו של פרץ, סיפור של משחק גומלין מַתמיד בין תיאוריות וניבויים, תצפיות וחרטות. הוא עצמו מצוי רוב עתותיו במחוזות התיאוריה. חורים שחורים וננסים לבנים, כוכבים כפולים וכוכבים נופלים, פלנטות אובדות דרך וירחים מוכי כבידה – כולם מצוידים באפסנאות שלו במשוואות הדרושות המתארות את נתוניהם ואת חוקי התנהגותן, ואז מוזרמים, בכל מיני הצטוותויות וזיווגים העולים על הדעת, אל סימולציות מחשב מרהיבות המנבאות כיצד יתנהגו.
על מסך ההדמיה מדברת המתמטיקה של החיים ומציירת את ריקודם של גרמי השמיים. פלנטות במערכות כפולות-כוכבים נזרקות מכוכב לחברו; כוכבים נקרעים לשניים בכוחות גֵאוּת וכְבִידה, האחד מועף אל התוהו והשני נשאב אל הבוהו של החור השחור; כוכבים מזדקנים מאבדים מסה ואגב כך נושרות מהם פלנטות; מחולות תזזיתיים, כמו כאוטיים, אך למעשה מצייתים לנסיבות המשתנות. אחר כך, כשמגיעות התצפיות הממשיות המאשרות את ניבוי ההדמיה, לחגי ולשאר תרי-עשר נביאים נותר בעיקר להמהם אמרתי לכם. בעצם, רק לפעמים. לפעמים הנביאים רצים מתנשמים אחרי קטר המציאות. בסיפור גילוין של הפלנטות החוץ-שמשיות, כפי שמספר אותו פרץ, יש מקרים משני המינים, וגם תערובת שלהם.
פלנטה חוץ-שמשית התגלתה לראשונה ב-1991 לא סביב כוכב אלא דווקא סביב פּוּלְסָר. גילוי הפולסרים עצמם היה מהחידושים הברוכים שהביאה לעולמנו שנת 1967. גילתה אותם, כלומר את הפעימות הסדורות להפליא של גלי הרדיו הבוקעות מהם, ג'וסלין בֶּל, שהייתה אז דוקטורנטית. "המנחה שלה קיבל על זה פרס נובל. היא לא. עד היום קוראים לה No-Bell". בפולסר יש בעיקר ניטרונים, ולא אלקטרונים ופרוטונים באטומים בודדים, והם דחוסים יחדיו בצפיפות אדירה; לכן הפולסר "הוא בעצם כעין אטום אחד ענק. עוד בשנות השלושים ניבאו שיהיו כוכבים כאלה. ואנשים אמרו שהם משוגעים. ניבא זאת מדען בשם צביקי, מדען ידוע ברעיונותיו המוזרים שתשעים אחוז מהם התגלו כנכונים".
הפלנטה שחגה סביב הפולסר התגלתה בזכות ההפרעות שגרמה לקצב הנמדד של פעימות הרדיו שלו, "וכל התיאורטיקנים – שלא חשבו עד אז שיהיו כוכבי לכת דווקא לפולסר – קפצו על העניין ומצאו חמש דרכים שונות איך בכל זאת יכולה להיות פלנטה סביב פולסר. אלא שאז גילו שהייתה טעות בחישוב, ולא הייתה פלנטה. אז הממצא התגלה כלא נכון, אבל התיאוריה שפותחה בזכותו כבר קיימת, וכשתיאוריה טובה באות בעקבותיה תצפיות שמאששות אותה. ואכן, חצי שנה אחר כך מצאו, הפעם באמת, את הפלנטה החוץ-שמשית הראשונה – ליתר דיוק שלוש – וגם הפעם סביב פולסר".
בנות הדוד של כדור הארץ, כלומר פלנטות החגות סביב כוכב מהסוג של השמש שלנו, התגלו לראשונה ב-1995, על ידי ניתוח ספקטרום האור של הכוכב; המשיכה הקלה שהפלנטה מפעילה כלפיו משנה קצת את מהירותו, והדבר מתבטא בשינוי קל ומחזורי בספקטרום. "חצי שנה קודם לכן, אחד התיאורטיקנים החשובים בתחום הפלנטות אמר שאין סיכוי שבדרך הזו נגלה פלנטות. הוא טען שכדי שפלנטה תגרום לשינוי מספיק במהירות הכוכב, וכך תתגלה לנו, היא צריכה להיות גם קרובה מאוד אליו וגם גדולה מאוד, עם מסה כמו של צדק נניח; אבל זה לא הולך ביחד, כי כדי שתיווצר פלנטה גדולה צריך שיהיה בה, בשלב הראשון, מספיק קר כך שֶמַיִם יקפאו בה, וכך יהיה בה די חומר מוצק – וקרוב לכוכב חם וזה לא יקרה.
"והנה מתברר שיש פלנטות כאלה שהם גם וגם. לראשונות קראו 'יופיטרים חמים'. הן דומות בגודלן לכוכב הלכת צדק, יופיטר, אבל קרובות לכוכב שלהן (הכוכב שהן מקיפות) במידה כזו שהטמפרטורה בהן תהיה מאות ואלפי מעלות – להבדיל מצדק הקפוא. לרוב הדעות הם לא נוצרו בקרבה הזו לכוכב, אלא הרחק מהכוכב המרכזי ונדדו לקרבתו כשעוד הייתה דיסקת גז סביבו. האפשרות הזו, של שינוי גדול במסלול של פלנטה כשהיא בתוך דיסקת גז, היא דבר שחזו בתיאוריה כבר מזמן – אבל רק כשנתגלו הפלנטות שמחוץ למערכת השמש זה אומת.
"זו הייתה הראשונה בסדרה של תגליות ששברו את כל מה שהכרנו על כוכבי לכת. עד כה הכרנו רק את מערכת השמש שלנו, שבה יש פלנטות פנימיות (קרובות לשמש) בלי הרבה גז, וחיצוניות עם הרבה, וכולן מקיפות את השמש במסלולים מעגליים, שכמעט כולם גם באותו מישור. מכאן גם צמח ההסבר המקובל על היווצרות פלנטות: שאחרי שהכוכב נוצר יש סביבו דיסקה של שאריות חומר, ובתוכה חלקיקי אבק שמתחברים זה לזה, ובתום תהליך מתמשך של התחברויות גדלות והולכות יש פלנטות; ואם הפלנטה גדלה מספיק מהר, כשהגז שהיה בדיסקה עוד לא ברח כולו, היא מסוגלת, בזכות כוח הכבידה הגדול שלה, להחזיק סביבה כמות גדולה של גז, במידה כזו שהיא תהיה פלנטה גזית בעיקרה. או עוד תופעה מוזרה: כוכבי לכת עם מסלולים אליפטיים מאוד. חלק מהזמן הם קרובים מאוד לשמש שלהם, חלק מהזמן רחוקים. העונות שלהם מטורפות".
ואת זה באמת צריך לזכור: כשאתם שומעים על פלנטה שמשנה מיקום או מסלול, שלא לדבר על מאבדת את הכוכב שלה או מחליפה אותו, חשבו על עצמכם, תושבי כדור הארץ, עוברים את החוויה. זה מתחיל בכך שאתה קם לך בבוקר ומגלה שזה ערב, או שיום, נניח, הופך ליום וחצי, או שנה חולפת בתוך חודש, על כל שינויי ההרגלים הנדרשים, ומגיע לעלייה של איזה אלף או אלפיים מעלות בטמפרטורה, או סתם איזו הכחדה קטנה של החיים בשל התנגשות ענוגה בפלנטה שכנה.
מלבב. על פרץ חביבות במיוחד מערכות של כוכבים כפולים או פלנטות כפולות החוות, בחלוף מיליוני השנים, שינויים מסחררים. זאת נוסף על חיבה אישית לחיבור סיפורים בעברית, שירים באנגלית וקטעי מוזיקה בשפת התווים – ונוסף על חיבה מקצועית לשידוך בין תחומי מחקר שונים על רקע קווי דמיון שהוא מוצא ביניהם. הוא זיהה, למשל, דמיון בין התיאור המתמטי של אופן בניית חלבונים על גבי הרנ"א בתא החי לבין התגבשותן של מולקולות מימן על גבי תשתית של חלקיקי אבק בחלל. מחיבורים דקים כאלה הוא אוהב להצמיח רעיונות ומחקרים.
"יש הרבה דמיון בין החיפוש המדעי והחיפוש הרוחני", הוא אומר. הוא נולד וגדל במושב יודפת שבגליל, מושב שהקימו תלמידיו של ההוגה יוסף שכטר "מתוך הרצון לחיות כעֵדה, והמחשבה שיש משמעות לחיים המשותפים מתוך חיפוש רוחני. עד היום יש שם רוח מיוחדת, מאוד פתוחה, לכל כיוון אפשרי ובכל חיבור אפשרי. דגש מיוחד יש בעבודה פנימית לאור התפיסה של גורדייף. זו גישה שדורשת לעשות כל דבר מתוך תשומת לב והכרה, כולל תפקודים הפשוטים של הגוף כגון אכילה. לכן החיפוש הזה, המדעי והרוחני, היה לי מאוד טבעי כבר בילדותי. אבי תמיד דיבר איתי על נושאים מדעיים, נושאי רוח, פיזיקה. יודפת מקום נהדר לילדים לגדול בו. אשתי ואני חושבים לחזור לגור שם עם שלושת ילדינו".
הרקע השכטריסטי פתח לו חלון גם לרוחניות הדתית. "בכיתה י"א באתי למפגש דתיים-חילונים של 'גשר', לשמוע מה אומרת הדת. הייתה לי שם מין חוויה אמונית שגרמה לי לחשוב מחדש. בפעם הראשונה הייתה למילה אלוהים משמעות בשבילי. הבנתי שם שלדתיים ולחילונים אין חופש בחירה אמיתי, הם גדלים היכן שהם גדלים ואין להם הזדמנות לראות את הצד השני מבפנים. לכן, אחרי שהשתחררתי משירות קבע (במודיעין) למדתי למשך 'זמן אלול' בישיבת מעלה-גלבוע. שם חייתי חיים דתיים לחלוטין. זה ענה לי על שאלות שהיו לי, ופתח לי שאלות חדשות. בהמשך לא הלכתי בכיוון של חיים הלכתיים דתיים, אבל כן בכיוון חיים של אמונה".
- אז מה המשותף בין המחקר המדעי והחיפוש הרוחני?
"ראשית, בחיפוש האמת. אתה לא יכול לרמות את עצמך. כשמישהו מותח ביקורת על מה שכתבת זה מבחינתך דבר טוב, לא רע; כי במדע בונים, וכשהבנייה לא טובה הורסים ומתוך ההריסה הזו נבנה דבר חדש. תרבות הביקורתיות היא קודם כול עצמית: לא לוותר לעצמך. לברר עם עצמך בכל רגע אם אתה עם התחושה האמיתית של העשייה הנכונה, האבסולוטית – או שלא, שאתה עושה דברים בלי לשים לב בכלל, כמו אוטומט. וזו הרי גם מהותו של החיפוש הרוחני. לברר תמיד שבעשייה שלך יש משמעות. החיפוש, גם המדעי וגם הרוחני, פירושו תמיד להתקרב, לא לדעת עד הסוף. לכן עצם עשיית המדע היא עשייה רוחנית.
"אני רואה במדע גם דרך לראות את היופי העצום שישנו בטבע, או במונחים אמוניים: את האלוהות שקיימת בכל דבר. נושא האחדות מקשר בין שני סוגי החיפושים האלה: גם פה וגם פה, אתה מתוודע למערכות שונות ורואה שיש להן בסיס מאוד דומה. מהרמה של הבסיס המתמטי, עד הדמיון המבני – למשל בין מערכת של כוכב לכת כפול וכוכב, לבין מערכת של כוכב כפול וחור שחור".
במערכת מסוג זה האחרון מתרחשות תופעות שהפליאו את עולם המחקר, והניבו מסקנות חשובות. אחת מהן היא מה שמתרחש במערך של צמד כוכבים המקיפים זה את זה. בעוברם ליד חור שחור מאסיבי, אחד מהם יילכד סביבו, והשני יוטח אל המרחק. מטעמים אנרגטיים שנדלג עליהם, חברי-צמד מודחים-מוטחים אלה צוברים מהירות אדירה, מהירות-על היא נקראת, והם הכוכבים המהירים ביותר ביקום. על פי מודל שאומת בתצפיות, על כנפי מהירות-העל הזו כוכבים אלה מגיעים במהירות ממרכזי הגלקסיות, שם נמצאים החורים השחורים המסיביים, אל קצותיהן המרוחקים ביותר.
הדבר מסביר תופעה תמוהה, הפוכה, שכונתה "פרדוקס הנעורים": כיצד נמצאים כוכבים צעירים ליד חורים שחורים. הדבר תמוה משום שכוכב בראשית דרכו הוא ענן גז, ואם הוא נמצא בתקופה קריטית זו בהתפתחותו ליד חור שחור, הוא ייהרס על ידיו בקלות ולא יתפתח לכדי כוכב. הפתרון, המסביר חלק מהמקרים הללו, פתרון שפרץ היה שותף בפיתוחו, הוא שהכוכב הצעיר היה חלק מצמד, מכוכב-כפול, שנוצר במקום אחר והגיע אל קרבת החור השחור. הכוכב הזה נלכד, ונידון למאסר עולם של הסתובבות סביב החור השחור במסלול אליפטי, ובן זוגו נמלט, מצויד באותה מהירות-על שהזכרנו.
הדבר הזה, הוא מוסיף, יכול לקרות גם לכוכב אחד, שפשוט ייקרע: חלקו המופנה אל החור השחור יינתק ויישאב אליו, וחלקו האחר יישאר ככוכב ויצבור את מהירות העל. "זו תופעה די נדירה, אבל מאחר שהאסטרונומים מתמקדים בצפייה במרכזי גלקסיות, רואים את זה מפעם לפעם: אנחנו מזהים בחלק מהגלקסיות עלייה עצומה באנרגיה היוצאת ממרכז הגלקסיה, שנמשכת לאיזו תקופה ואז יורדת. זה מאמת את המודל התיאורטי הגורס שכוכב נקרע לגזרים על ידי חור שחור".
בקרוב יגיע מקרה מבחן מיוחד. לפני כשנה, הוא מספר, אותר ענן גז קטן שעומד לעבור קרוב מספיק לחור שחור מסיבי, באופן שעל פי המודל יגרום לחור לשַסע אותו כשסע הגדי. "החלקים הראשונים שלו כבר עברו באזור החור השחור והמשיכו הלאה, והחלק המרכזי יגיע ממש תוך כמה חודשים. יש ויכוח מתי בדיוק, אבל בכל מקרה זה יהיה במהלך 2014. כל עולם המדע מתכונן לאירוע. פעם ראשונה שאפשר יהיה לראות קריעה מתרחשת – ואולי בליעה משמעותית  של חומר על ידי חור שחור.
"יש סיכוי שנוכל ללמוד בהזדמנות זו גם דברים על תורת היחסות הכללית. למשל, סביב חור שחור, על פי תורת היחסות המרחב עקום; על פי אופן הגבת החומר, נוכל ללמוד על צורת המרחב העקום הזה".
אבל גם בחודשיים שנשארו מ-2013 יש במה להשתעות וממה להשתאות. "אנחנו רואים לפעמים איך מדע בדיוני מתגלה כמדע. ב'מלחמת הכוכבים' יש סצנה ידועה של לוק סקייווקר הולך אחר הצהריים בדיכאון ורואה שתי שמשות שוקעות; כלומר, הפלנטה שלו, טטואין, מקיפה שתי שמשות. והנה לפני שנתיים גילו פלנטה שמקיפה שתי שמשות. תחשוב על שתי שמשות סמוכות בשמיים; מה יש? אפשר לחיות ככה יפה מאוד.
"מצאו גם מודל אחר: פלנטה מקיפה כוכב אחד, ועוד כוכב אחד מקיף את המערכת הזו מרחוק. יש מקרים מעניינים כמו כמה פלנטות שמקיפות כוכב אחד, נותנות מכות זו לזו, אחת מהן עפה רחוק ופתאום מתחילה להיתפס על ידי כוכב אחר. פלנטה שלא שומרת על עצמה, משחקת בין שני כוכבים.
"כדאי לתת את הדעת גם למה שקורה לפלנטות כאשר כוכב מסוג השמש שלנו מתקרב לסיום חייו. הרי זה יקרה גם לנו. בשלב הראשון הכוכב מתנפח. אם הפלנטה מספיק קרובה אליו, היא עלולה בשלב הזה ליפול בתוכו ולהיעלם בו. אם הוא רחוק יותר, יקרה דבר אחר: כשהכוכב מתנפח, הוא זורק לחלל חלק גדול מאוד מהמסה שלו, ומסתו קטֵנה. כוח הכבידה שהוא מפעיל קטן, והפלנטה מתחילה לפיכך להתרחק ממנו. היא עלולה לעזוב אותו לגמרי, ולהיות כוכב לכת יתום – או להיתפס לכוכב אחר, ולהפוך לפלנטה שלו".
- וזה עוד לא נצפה, אני מבין.
"התחלתי לעשות, עם עמיתיי, חיפוש תצפיתי של מערכות כאלו. אנחנו מאתרים צמדים של כוכב רגיל ולידו ננס לבן; ננס לבן הוא מה שנשאר מאותו כוכב שסיים את חייו, התנפח והתכווץ. ובצמדים הללו מחפשים פלנטה סביב הכוכב הרגיל. נצפה צמד כזה, שבּו לפלנטה יש מסלול מפתיע, שקשה להסביר אותו במודל מוכר. המודל שלנו, שלפיו היא ברחה מהכוכב שעכשיו הוא ננס לבן, יכול להסביר את המסלול הזה.
"יש גם מודל נוסף: לא בריחת פלנטה מכוכב לכוכב, אלא היווצרות פלנטה סביב כוכב אחד משאריות של כוכב שכן. זה הולך ככה: חלק מהחומר שנזרק מהכוכב המתנפח נתפס על ידי הכוכב השכן, ונעשה לדיסקה שממנה מתהוות פלנטות. זה יכול להיות כוכב שכבר יש לו פלנטות, ועכשיו, מהדיסקה החדשה שהתהוותה סביבו, ייווצר דור פלנטות נוסף".
גם לפלנטות יש לפעמים פלנטות משלהן, עצמים הנעים סביבן. קוראים להן ירחים. ופרץ, המעיד על עצמו שאינו אוהב לחקור נושא אחד בלי לנהל עוד חמישה מחקרים אחרים במקביל, חוקר גם את היווצרות הירחים.
"יש כמה תיאוריות איך הירח שלנו נוצר, אבל כיום אחת מהן היא המובילה. על פיה, בשלב מוקדם יותר של היווצרות כדור הארץ, פלנטה אחרת התנגשה בו, התחברה אליו בחלקה, ויצרה את כדור הארץ שאנו מכירים; אבל חלק מהשאריות של החומר עפו מסביב, ויצרו דיסקה של חומר; ממש כמו דיסקת החומר המקיפה כוכבים עד שנוצרות ממנה פלנטות – אבל כאן זו דיסקה סביב פלנטה. וממנה נוצר הירח.
"אלא שהיו הרבה התנגשויות שבנו את כדור הארץ, לא רק אחת. ולכן סביר שהירח הנוכחי שלנו אינו הירח הראשון. שהיו כמה דורות של ירחים. אנחנו עושים היום סימולציות – עודד אהרנסון ממכון ויצמן, אני וסטודנט שעובד איתנו – כדי לבדוק את ההיתכנות של זה".
האם זו הסיבה שיש בינינו שהולכים בלילות אחר הירח? הם שכחו שם משהו באיזה סיבוב קודם, לפני כמה מאות מיליוני שנים, כשהיינו גוף אחד? זו מן השאלות המעטות שמוטב לא לשאול את פרץ אלא להשאיר לחוקרים מסוג אחר, עדיף מהזן הסהרורי.
התנגשות ירחים.
איור: חגי פרץ, על פי תמונות שנאס"א העמידה לרשות הציבור




תגובה 1:

Unknown אמר/ה...

נשמע שהמחקרים של וליקובסקי בתחום האסטרונומי הולכים ונעשים מדע מדויק. אחרי שבזמנו דחו אותו בבוז בטענה שהמודלים שהציע בלתי אפשריים (כמו למשל התנתקות אחד מכוכבי צדק וכניסתו למסלול סביב השמש בתור פלנטת נוגה המוכרת כיום).