שיפוט מהיר 22: צופן השירה

מהדורה 22 של מדורי "שיפוט מהיר", מוסף "שבת" של מקור ראשון. כ"ט באדר תשע"ה, 20.3.2015. עמ' 22.

להפשיר את השיר 
מוקדים חדשים בשירה העברית 

מדריך למפרש שירה מתחיל

יוסף אורן, יחד, 190 עמ'

 פעם קראו לזה לנתח שיר, מונח שיצא לשמצה. יוסף אורן קורא לזה לפרש שיר. הטכניקה דומה אך הכוונה אחרת, והביצוע, לפחות כשהוא נעשה בידי אורן, מרהיב ומטלטל מוסכמות.

כותרתו הראשית של הספר, "מוקדים חדשים בשירה העברית", מתייחסת לחלקו הראשון, הגדול: פרקי פרשנות של שירים יחידים. הפרקים הללו מאורגנים סביב שלושה מוקדים, המאפיינים לדעת אורן את השירה העברית המודרנית: מַעֲבָר לאוניברסליות, הידוק הזיקה לאקטואליה, והבלטת הקול הנשי אשר ההתרסה המגדרית מתחדדת והולכת בו בחלוף הדורות הספרותיים. בין פרקים אלה גם מסה שהתפרסמה בחלקה ב'שבת', על דרכו המיוחדת של עמוס עוז להפנות את קוראי רומנָיו אל השירה.

רק אז מגיע לב הספר, שטבעי יותר היה להניחו בתחילתו: "מדריך" תיאורטי ומעשי "למפרש שירה מתחיל" ובעצם לכל קורא שירה. כאן מתברר שהחלק הראשון, רוב עמודי הספר, נועד בעיקר להדגים את שיטת הפרשנות הזו. למדריך נספחים גם מדריך למורה היצירתי, שירים ליריים ישנים של אורן עצמו, מהם מצוינים ממש, ומניפסט ציוני-מאוד על תפקידו האקטיבי של מבקר הסיפורת העברית הראוי לשמו (כגון אורן עצמו, שהוא בעיקר מבקר פרוזה חרוץ).

המניפסט מרעיש, אבל מרעישה ממנו, על רקע מוסכמות פוסט-מודרניות שקנו להן שביתה בציבור, היא הטענה המונחת בלב המדריך למפרש, ובעקיפין בלב הספר כולו: שהשיר הלירי במיטבו הוא "הקפאה" אמנותית מלוטשת של חוויה – ותפקיד הפרשן "להפשיר" את השיר, בעזרת הטכניקות המפורטות במדריך, ולחלץ שוב את החוויה, את משמעותו "האידיאלית" היחידה של השיר. לדעתו, מי שטוען שייתכנו כמה פירושים נכונים וסותרים טוען למעשה שלטקסט אין מובן.

בפרקי הדוגמאות מתגלָה שיטת הפרשנות הדקדקנית והצמודה של אורן כמסע מרתק. השירים המפורשים מתגלים כבעלי משמעות אחרת מזו העולה למראית עין; עמוקה שִבְעָתַיִם וספציפית מאוד. לעתים מציע אורן פירושים נועזים, שנוח יותר היה לקבלם על תקן אופציה ולא כקביעה של משמעות "אידיאלית" יחידה. הם מעוגנים במילות השיר, ובכל זאת תלויים בהברקה יצירתית של הפרשן. כך, שירו הלירי של אלתרמן "איגרת" ("נולדתי לפניך תאומים"), אולי שירו האישי ביותר, הוא על פי אורן שיר הקורא לפיוס בין הרוויזיוניסטים לתנועת העבודה, ו"כישופים" של דליה רביקוביץ' ("היום אני גבעה, מחר אני ים") הוא תגובה ליחס מתנשא מצד בן זוגה. לפני שתתווכחו – קראו.

נוסחה ושבחה
שטחים פתוחים 
מאיה ויינברג, ספרי עתון 77, 94 עמ'

יש לנו אפוא נוסחה לפרשנות שירה עברית – ובינתיים נראה שהתגבשה גם נוסחה לשירה העברית עצמה. מסתמן זרם-מרכזי של שירה לירית עכשווית, שכמו נעזר במרשם בדוק של אמצעים ספרותיים אפקטיביים. דברי שבח לשירה שמצאה "נוסח" המקרב אותה ללבו של הקורא ההדיוט יישמעו כחילול הקודש של אידיאל פריצת המסגרות וזעזוע הבורגנות. אך לא. תמיד היו "נוסחאות" של שירה (קחו לדוגמה קיצונית את צורת הסונֶטה). גרפומנים נעזרו בהן כדי להסוות את בינוניותם, אך גם משוררי אמת לא בחלו בשימוש בהן, כְּתבנית ליציקת האיכויות האישיות הייחודיות להם.

ה"נוסח" החדש בשירה העברית איננו, כמובן, צורה קבועה; אדרבה, היעדר צורה קבועה הוא חלק מהנוסח. מדובר בשורה של מאפיינים והעדפות, שמשורר בעל מגע-זהב יודע להיעזר בהם בלי ליפול לקלישאה ולהתחנפות. ספריהם של איריס אליה כהן ושל גיורא פישר שהופיעו השנה הם דוגמאות לספרים מעולים השותפים למגמה זו. כמוהם, עכשיו, ספרה המצוין של מאיה ויינברג.

ואלה עיקרי "הנוסח". השיר קצר, עד עמוד אחד. אין לו עניין להמציא את השירה מחדש. הוא מעביר חוויה שכולם יכולים לקלוט, ונמנע מצפנים אישיים פרטיים. הוא נוטה לגזור מהמציאות החיצונית אמירה על מציאות פנימית – באמצעות הקְבלה, צירוף מילים לא צפוי, דימוי, ארמזים טקסטואליים ושורות-מחץ. הוא משתדל לא להיות דרמה קווין ולא להתמסכן גם בעוסקו בתוכני נפש קשים. להפך: יש בו הומור. הוא רקום סביב מטאפורה מרכזית, ולעתים משתמש בה נגד עצמה. הוא נמנע ממשחקי מילים מצועצעים, אך משחיל אחד או שניים מעודנים. לעתים רמוזים בו חרוזים, והם תורמים להרחקת השיר מהפרוזאיות המקובלת בקרב משוררים אחרים בני זמננו. קובץ-השירה של משוררים אלה יכלול בדרך כלל פרקים או מחזורים סביב נושא מסוים, וכך תוקנֶה לספר ייחודיות.

מאיה ויינברג עושה בספרה הראשון מטעמים מהנוסח. הנושא הייחודי לה הוא הטבע, ובעיקר מינים של צמחי בר. בשיר ושמו "שירה" היא כותבת על "שִׁירָה שֶׁלִּי / בִּתִּי הַמְפַגֶּרֶת, הַמּוּזָרָה / שֶׁהָרִיתִי בְּאַקְרַאי", בת פגומה שהיא אינה מסוגלת לאהוב – אבל שירה זו, שירתה של ויינברג,  היא דווקא ילדה חכמה וממש לא מוזרה. נותר פה מקום רק לצימוק אחד, מסוף השיר "על שפת היום": "שְׁקִיעָה אַחַת מְבַקֶּשֶׁת לִטְמֹן / אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה בַּיּוֹם שֶׁהָיָה / אֶל קֻפַּת הַחִסָּכוֹן הָאֱלוֹהִית. // בְּקַו הַמַּיִם / שֶׁלֶט מַתֶּכֶת לְהַזְכִּיר: / אֵין מַצִּיל!"

לא תנצחו אותי

זיקוקים של אדיר

מבחר ממאמריו של אדיר זיק ז"ל

עורך: בנימין שינברג, בהוצאת המשפחה, 195 עמ'

טלפונים לרכישה: אזור ירושלים, ורדית זיק: 02-5814894; אזור המרכז, אפרים זיק 052-5665101

"מכשלת ישראל", קרא לה במאי הטלוויזיה ופובליציסט הרדיו אדיר זיק. "מכשלת ישראל", ממשלת רבין, הפעילה ביודעין סוכן שייעודו המקורי היה להתריע על טרור יהודי, אך ייעודו בפועל היה עידוד טרור יהודי והשחרה של הימין. הסוכן "שמפניה", אבישי רביב, לא בחל באמצעים: חתונות פיקטיביות עם צעירות תמימות, נטילת אחריות על פיגועים שלא היו, כרזת רבין במדי אס-אס, והסתת יגאל עמיר לרצח ראש הממשלה. אדיר זיק, בתכנית הרדיו הפופולרית שלו בערוץ 7, ניהל מלחמה דון-קיחוטית לחשיפת פרשת רביב ופרטיה האלה. מלחמת מוסר – שבאופן אירוני זיכתה אותו בכינוי "המסית הלאומי".

בשנות תהליך אוסלו, שנים שההטיה בתקשורת הייתה חריפה אפילו מכפי שהיא היום, שנים של קיטוב פוליטי ושל תסכול ימני שאין לאן להוליכו, תוכניתו של זיק, עם שיר הפתיחה "לא תנצחו אותי כל כך מהר", הייתה בשביל הימין הדתי כמעט הכול: ארובת קיטור, כותל דמעות, מדורת שבט, לוח מודעות ועיתון מחתרתי. הבוטוּת של זיק לא נעמה לכל המחנה, אך האומץ שגילמה זכה להערכה; ועמדות-קצה מתריסות שביטא, כגון תפיסת עצמו כ"יהודי מארץ ישראל" תוך התנכרות למדינה, התקבלו כחלק מהחבילה. הם לא רק היו רק צעקת הנרמס; גם היה בהם חן.

מבחר ממאמריו המשודרים והמודפסים של זיק מופיע בספר חדש היוצא לאור במלאת עשור לפטירתו. עורך הספר היטיב לברור מן המרובה את המועט והמייצג. וכך, בהשקעה מועטה של זמן קריאה, יזכו אוהדיו הוותיקים של זיק במזכרת מקיפה מהאיש ומכישרונו הרטורי; הדור אשר לא ידע את זיק יזכה לדעת; ואלו ואלו יקבלו גלולה מרוכזת מטעמו המר של העשור שבין הסכמי אוסלו לחומת מגן, ושפע טיעונים על דיכוי הימין והדתיים בידי השמאל בשדה המדיני-ביטחוני, החברתי והתקשורתי.

התערבות העורך בטקסטים מינימליסטית במוצהר, כדי להיות קרוב לרוח המקור – אך הדבר מוגזם. לא כל מה שעובר בדיבור עובר בכתב. פתיחת פסקה חדשה כמעט בכל משפט, ריבוי רצפים של סימני קריאה ושאלה, השארת כל האותיות באנגלית ב"קפיטל" כמו שזיק כנראה הקליד – כל אלו ועוד משדרים טיוטתיוּת, לא רק אותנטיות. בייחוד חסר ברוב המאמרים ציון תאריך ומקור, והקורא נדרש לנחש את ההקשר ההיסטורי ואת המדיום המקורי – שידור בערוץ 7 או מאמר מודפס ב'הצופה' או בבמה אחרת. כל זה מנוגד לאיכות הגבוהה של ההפקה, וכנראה מכוון ברובו. אך שגוי.    

משא האדם הלבן - תרגום לקלאסיקה המושמצת של קיפלינג

עוד בגיליון החדש של 'דחק': תרגומי לשיר הידוע שכתב רודיארד קיפלינג ב-1899, לרגל כיבוש הפיליפינים בידי ארצות הברית. הנה הוא, תרגום וגם מקור. לקריאת דברי רקע שכתבתי על השיר ועל התרגום, היכנסו לעמוד זה באתר 'מידה'.

משא האדם הלבן

רודיארד קיפלינג

נוסח עברי: צור ארליך

עִמְסוּ מַשָּׂא הַלֹּבֶן,

שִׁלְחוּ מֵיטַב בְּנֵיכֶם

אֱלֵי גָּלוּת נִדַּחַת

לִדְאֹג וּלְרַחֵם

וְלַעֲשׂוֹת אֶת חֶסֶד

כּוֹבֵשׁ עִם נְתִינוֹ –

עַם עַגְמוּמִי וּפֶרֶא,

קְצָת שֵׁד וּקְצָת תִּינוֹק.

עִמְסוּ מַשָּׂא הַלֹּבֶן

בְּהִתְגַּבְּרוּת עַצְמִית

אֲשֶׁר תַּכְנִיעַ פַּחַד

וְגַאֲוָה תַּצְמִית;

בְּפֶה שֶׁאֵין בּוֹ כֹּבֶד

וּבְיֹשֶׁר לֵב מֻחְלָט,

שֶׁמַּטְרָתָם תּוֹעֶלֶת

וְרֶוַח לַזּוּלַת.

עִמְסוּ מַשָּׂא הַלֹּבֶן,

קְרַב פֶּרֶא שֶׁל שָׁלוֹם

אֲשֶׁר רָעָב יַשְׂבִּיעַ

וּמַגֵּפוֹת יִבְלֹם.

וּבְקָרְבְכֶם לַיַּעַד,

כְּשֶׁחֶסֶד תֶּאֱצְלוּ,

תִּרְאוּ אֵיךְ מְחַבְּלוֹת בּוֹ

הַשְּׁטוּת וְהָעַצְלוּת.

עִמְסוּ מַשָּׂא הַלֹּבֶן,

הַחְזִיקוּ בַּמַּטֶּה:

לֹא שַׁרְבִיטוֹ שֶׁל מֶלֶךְ,

כִּי מוֹט שֶׁל מַטְאֲטֵא.

נָמָל וּכְבִישׁ תַּחְצֹבוּ –

אַתֶּם אֲשֶׁר תִּחְיוּ

וּמֵתֵיכֶם, בְּצַוְתָּא –

אַךְ לֹא לָכֶם יִהְיוּ.

עִמְסוּ מַשָּׂא הַלֹּבֶן

וּדְעוּ גַּם אֶת הַגְּמוּל:

אִשּׁוּם מִפִּי כְּפוּי-חֶסֶד,

שִׂנְאָה מֵעַם גָּאוּל.

שַׁוְעַת אֲשֶׁר פָּדִיתָ

אֶל אֶרֶץ מִבְטָחִים:

"זָכַרְנוּ אֶת מִצְרַיִם,

אֶת הָאֲבַטִּיחִים..."

עִמְסוּ מַשָּׂא הַלֹּבֶן,

גַּם גְּרָם אַל יִגָּרַע.

אַל תִּתָּלוּ בַּחֹפֶשׁ

בִּשְׁחֹק אֶתְכֶם שִׁגְרָה.

בְּכָל מֶחְדָּל אוֹ מַעַשׂ

עַם קְשֵׁה עֹרֶף זֶה

אֶתְכֶם וְאֶת צוּרֵנוּ

גַּם יַחַד יְנַסֶּה.

עִמְסוּ מַשָּׂא הַלֹּבֶן,

תּוֹר הַיַּלְדוּת כָּלָה;

יְמֵי חִבּוּק גַּנֶּנֶת

וּתְהִלָּה קַלָּה.

תּוֹר הַגַּבְרוּת הִגִּיעַ,

עֵת לְשַׁמֵּשׁ מוֹפְתִים

בְּאֵין תּוֹדָה וָשֶׁבַח,

כְּשֶׁבְּנֵי גִּילְכֶם – שׁוֹפְטִים.

TAKE up the White Man's burden -
Send forth the best ye breed -
Go bind your sons to exile
To serve your captives' need;
To wait in heavy harness
On fluttered folk and wild -
Your new-caught sullen peoples,
Half devil and half child. 

Take up the White Man's burden -
In patience to abide
To veil the threat of terror
And check the show of pride;
By open speech and simple,
An hundred times made plain,
To seek another's profit,
And work another's gain.

Take up the White Man's burden -
The savage wars of peace -
Fill full the mouth of famine
And bid the sickness cease;
And when your goal is nearest
The end for others sought,
Watch Sloth and heathen Folly
Bring all your hopes to nought.

Take up the White Man's burden -
No tawdry rule of kings,
But toil of serf and sweeper -
The tale of common things.
The ports ye shall not enter,
The roads ye shall not tread,
Go make them with your living,
And mark them with your dead !

Take up the White Man's burden -
And reap his old reward,
The blame of those ye better,
The hate of those ye guard -
The cry of hosts ye humour
(Ah slowly !) towards the light:-
"Why brought ye us from bondage,
"Our loved Egyptian night ?"

Take up the White Man's burden -
Ye dare not stoop to less -
Nor call too loud on Freedom
To cloak your weariness;
By all ye cry or whisper,
By all ye leave or do,
The silent sullen peoples
Shall weigh your Gods and you.

Take up the White Man's burden -
Have done with childish days -
The lightly proffered laurel,
The easy, ungrudged praise.
Comes now, to search your manhood
Through all the thankless years,
Cold-edged with dear-bought wisdom,
The judgement of your peers.

שנים-עשר צעדים לידידות טובה על פי ג'ונתן סוויפט - תרגום שלי ב"דחק" החדש

ברגעים אלה מופיע גיליון חדש ושופע של 'דחק', וכדי לקרוא בו כל מה שמעניין כדאי לצאת לפנסיה. ראו פירוט פה למטה.  גם לי יש שם כמה פיסות תרגום, והראשונה שאעלה היא זו, משל בעל 'מסעי גוליבר'. 

ג'ונתן סוויפט

שנים-עשר סעיפים

1

פֶּן נָרִיבָה, חֲבֵרִי,

לֹא אֶשְׁמַע אוֹתְךָ מַקְרִיא.

2

לֹא בְּוִכּוּחִים, הוֹ אֶחָא,

אֶתְאַמֵּץ לְשַׁכְנְעֶךָ.

3

כְּשֶׁתִּדְבַּק בְּפָרָדוֹקְס

לֹא אַכְחִישׁ וְלֹא אֶבְדֹּק.

4

עֵת אָשִׂיחַ לֹא מֻקְשָׁב

לֹא אַפְגִּין שׁוּם כַּעַס שָׁוְא.

5

לְאַבְּסוּרְד כִּי תִּקָּלַע

לֹא אָרִיב עַל אַף מִלָּה.

6

כְּשֶׁתִּטְעַן שְׁטֻיּוֹת בְּלַהַט

לְשׁוֹנִי אֶנְצֹר נִבְלַעַת.

7

שׁוּם לָצוֹן וְשׁוּם בְּדִיחָה

לֹא אַשְׁמִיעַ עוֹד לְךָ:

מִי אוֹהֵב לְהַסְבִּיר עֹקֶץ

לְפַרְצוּף שֶׁהוּא כִּבְלוֹק-עֵץ?

8

לֹא אֶחְשֹׁד בְּךָ אַף פַּעַם

כִּי תִּמְצָא בְּשִׁירַי טַעַם.

9

לֹא אֲלַמֶּדְךָ; מִשֶּׁכָּךְ

לֹא תַּרְגִיזֵנִי כְּשֶׁתִּשְׁכַּח. 

10

תִּשְׁתַּטֶּה וְתִשְׁתַּטֶּה, אַךְ

לֹא תִשְׁמַע אוֹתִי רוֹתֵחַ.

11

הִתְגַּדֵּר נָא בַּנִּגּוּד –

דַּל הָגוּת, עֲשִׁיר בִּגּוּד –

הִתְחַפֵּשׂ לְאֶלֶף אִישׁ

וְאוֹתִי זֶה לֹא יַרְעִישׁ.

12

לֹא אֶתֵּן לְךָ עֵצוֹת

עַד אֲשֶׁר תַּגְדִּיל לִרְצוֹת.

כְּשֶׁתִּדְחֵן בְּ"אִיחְס!" וּ"פוּי!"

רַק אֶחְשֹׁב: "נוּ, כַּצָּפוּי".

*

אִם נִנְהַג כָּךְ בְּלִי הֶפְסֵק –

רְעוּתֵנוּ תְּשַׂגְשֵׂג.

ככה לא נראית גאולה: על הרומאנים החדשים של חיותה דויטש ויונתן ברג

אם אשמע קול אחֵר, חיותה דויטש, אחוזת בית, תשע"ה, 435 עמ'

עוד חמש דקות, יונתן ברג, עם עובד, תשע"ה, 334 עמ'

סקירה: צור ארליך

הופיע במוסף 'שבת' של מקור ראשון בט"ו באדר תשע"ה, 6.3.2015, עמ' 21-20, בכותרת "נחוץ משהו אחר".

אחד לכל מערכת-בחירות: אנתולוגיה קצרה

שבוע וחצי לפני בחירות 2015 - לפניכם מבחר קצר של טורי בחירות קודמים שלי. כולם פורסמו ב"מקור ראשון". למען הקומפקטיות וכדי שהמעוניין לקרוא הכול לא יתעייף, בחרתי רק שיר אחד מכל מערכת-בחירות, אף שבכל אחת מהן כתבתי כמה וכמה. 

י"ד באייר תשנ"ט, 30.4.1999 

 השכמה

הֵם שׂוֹנְאִים אֶת בִּיבִּי

כִּי הֵם שׂוֹנְאִים אוֹתְךָ.

הֵם שׂוֹנְאִים אֶת בִּיבִּי

כִּי הֵם שׂוֹנְאִים אוֹתִי.

תַּרְשׁוּ לִי, פַּעַם אַחַת,

לוֹמַר מַשֶּׁהוּ אֲמִתִּי.

שׁוֹטְרִים עַל סוּסִים שֶׁדּוֹרְסִים

נָשִׁים וִילָדִים שֶׁנָּסִים,

בָּתֵּי מַעֲצָר עֲמוּסִים –

זֶה הָיָה לֹא מִזְּמָן.

לֹא בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת.

אַתָּה זוֹכֵר.

אַתְּ זוֹכֶרֶת.

הַנִּדּוּי. הַשִּׂנְאָה בָּרְחוֹב.

הַסּוֹכֵן. הַטְּקָסִים. הָאַלּוֹת.

הַפַּחַד הַהוּא לַחְשֹׁב

קְצָת אַחֶרֶת.

הַזִּכָּרוֹן לֹא רוֹצֶה לַעֲלוֹת,

אַךְ אַתָּה זוֹכֵר.

אַתְּ זוֹכֶרֶת.

הַיִּבּוּשׁ. הַבִּיּוּשׁ בְּמַפְגִיעַ.

קְבוּרָתֵנוּ מִחוּץ לַגָּדֵר.

שׁוּב הָרֵיחַ הַזֶּה מֵגִיחַ.

הֶעָנָן הַהוּא שׁוּב מִתְקַדֵּר.

אַתָּה זוֹכֵר. אַתְּ זוֹכֶרֶת – –

בְּיָדַיִם תְּחוּבוֹת בַּכִּיסִים.

עוֹד שְׁבוּעַיִם נוֹתְרוּ. אֵין בְּרֵירָה אַחֶרֶת:

צָרִיך גַּם לִהְיוֹת מַעֲשִׂי.

לָקוּם. לָקוּם. הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת.

לָקוּם מֵהַסִּיר.