סונטה של אליזבת בישופ ו'כיפה אדומה' מאת לואיס קרול: שני תרגומים חדשים שלי

תרגומיי שלפניכם מופיעים בגיליון י' של כתב העת 'דחק' (ספטמבר 2018). הם נעשו ביוזמתו ובעצתו הרציפה של עורך 'דחק' יהודה ויזן; בשירה של בישופ, תרגומי הוא פיתוח של תרגום ראשוני של יהודה. בישופ הכתירה יותר מסונטה אחת שלה בכותרת הנזירית 'סונטה', ועל כן ציינתי את שנת פרסומה של זו. לצד שירו של לואיס קרול מופיעה ב'דחק' התמונה שצילם קרול ושהולידה את שירו - תמונת אגנס וולד בת השמונה בתחפושת כיפה אדומה.


אליזבת בישופ 
סונטה (1928)

דְּרוּשָׁה לִי מוּזִיקָה אֲשֶׁר תַּחְלִיק 
עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי הַחֲרֵדוֹת
וְעַל מְרוֹר שְׂפָתַי הָרוֹעֲדוֹת
בְּלַחֲנָהּ שֶׁל אִטִּיּוּת נוֹזְלִית;
דָּרוּשׁ לִי סַחַף רַךְ וּמְטַהֵר
שֶׁל שִׁיר אֲשֶׁר מַרְדִּים אֶת הַמֵּתִים,
שִׁיר הָרוֹעֵף כַּמַּיִם עַל דְּמוּתִי,
רֹאשִׁי, רִטּוּט גַּפַּי – חֲלוֹם זוֹהֵר!

יֵשׁ קֶסֶם מַעֲשֵׂה יְדֵי הַלַּחַן,
שָׁלֵו, קַל נְשִׁימָה, קַר עוֹרְקִים,
אֲשֶׁר שׁוֹקֵעַ בִּמְצוּלוֹת דּוּמָה
שֶׁהַצְּבָעִים פּוֹקְעִים בָּהֶן בְּלַחַשׁ,
וּלְאוֹר יָרֵחַ צָף בְּמֵי טוּרְקִיז
חֲבוּק זְרוֹעוֹת שֶׁל רִיתְמוֹס וּתְנוּמָה.

Sonnet - by Elizabeth Bishop (1928)

I am in need of music that would flow
Over my fretful, feeling finger-tips,
Over my bitter-tainted, trembling lips,
With melody, deep, clear, and liquid-slow.
Oh, for the healing swaying, old and low,
Of some song sung to rest the tired dead,
A song to fall like water on my head,
And over quivering limbs, dream flushed to glow!

There is a magic made by melody:
A spell of rest, and quiet breath, and cool
Heart, that sinks through fading colors deep
To the subaqueous stillness of the sea,
And floats forever in a moon-green pool,
Held in the arms of rhythm and of sleep.

לואיס קרול
כיפה אדומה

בַּיַּעַר בַּיַּעַר, אֶל תּוֹךְ מַעֲבֶה,
הָלְכָה הַיַּלְדָּה הַשְּׂמֵחָה.
בְּאֵין לָהּ שׁוֹמֵעַ וְאֵין מְלַוֶּה
דִּבְּרָה אֶל עַצְמָהּ וְחִיְּכָה,
וַתֵּט כִּפָּתָהּ, בַּת שָׁנִי וּמִטְוֶה,
עַל סְבַךְ תַּלְתַּלֶּיהָ הַחַי.

עַכְשָׁו אֵין בָּהּ פַּחַד. סוֹף סוֹף הִיא קְרֵבָה
אֶל לֵב הַמָּבוֹךְ הַסּוֹעֵף.
עַכְשָׁו הַיָּרֵחַ בִּצְלִיף לֶהָבָה
מַדְלִיק אֶצְלָהּ מֵצַח זוֹהֵב.
לֹא חִיל בָּהּ, לֹא נִיד, לֹא הִרְהוּר עֲזִיבָה,
עַל אַף שֶׁקָּרוֹב הַזְּאֵב.

Red Riding-hood
by Lewis Carroll

Into the wood - the dark, dark wood -
Forth went the happy child;
And, in its stillest solitude,
Talked to herself, and smiled;
And closer drew the scarlet Hood
About her ringlets wild.

And now at last she threads the maze,
And now she need not fear;
Frowning, she meets the sudden blaze
Of moonlight falling clear;
or trembles she, nor turns, nor stays,
Although the Wolf be near.