במסגרת מבצע פייסבוק 'כפית אלתרמן ביום' קראנו ברצף, יום אחר יום, לאורך
יותר מחודשיים, מ-17 בפברואר 2010, כ"ב בשבט תש"ף, את שירו של נתן אלתרמן
'יום השוק', מתוך ספרו 'כוכבים בחוץ'. לפניכם כל הכפיות היומיות, כלומר
עיונים שלי (צור ארליך) בשיר, עם מבחר מתגובותיהם הפרשניות של הקוראים. בשל
אריכות השיר, אדביק כאן את חלקו הראשון, ואילו את חלקו השני אדביק בהמשך
הטקסט, כשנגיע לדון בו.
יום שלישי, 21 באפריל 2020
מלכּתי בהרי המכּולת: קריאה רבת ימים ב'יום השוק' לנתן אלתרמן
יום ראשון, 29 במרץ 2020
שָׁנים ואני: מחזור שירים
מחזור שירים שאולי עוד יתרחב. הופיע ב"מאזנים" כרך צד גיליון 1, שבט תש"ף, פברואר 2020, עמ' 107-106.
1.
אָבִי נוֹלַד בְּתָשָׁ"ד.
אִמִּי נוֹלְדָה בְּתָשָׁ"ה.
הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה. וּשְׁנֵיהֶם הִתְחַתְּנוּ
בְּמִלְחֶמֶת הַהַתָּשָׁה.
אֲנִי בְּשׁוּלֵי יוֹם כִּפּוּר.
אֲחִי סָמוּךְ לְאֶנְטֵבֶּה.
הַגְּדוֹלָה בְּמִלְחֶמֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
הַשְּׁנִיָּה בְּשׁוּלֵי לְבָנוֹן הַשְּׁנִיָּה.
וְאַתֶּם בְּ-
2.
חֹרֶף תָּשָׁ"ל. אֵיזֶה חֹרֶף חָשׁוּךְ וְנוֹרָא.
לֵאָה גּוֹלְדְבֶּרְג תְּחִלָּה: ח' בִּשְׁבָט הוּא יוֹם
כְּבוֹת נֵרָהּ.
בְּי"א אֲדָר רִאשׁוֹן שַׁ"י עַגְנוֹן זֻמַּן
לְגִנְזֵי מְרוֹמִים. אַחְרֵי חֹדֶשׁ נָתָן אַלְתֶּרְמַן
שֶׁבְּכ' בַּאֲדָר שֵׁנִי הִסְתַּלֵּק מֵעוֹלַם
הָעֲרַאי.
וּבְח' בְּנִיסָן, עֵת אָבִיב, הִתְחַתְּנוּ הוֹרַי.
3.
נוֹלַדְתִּי בְּלֵיל בְּלִי יָרֵחַ בְּחֹרֶף תַּשְׁלָ"ד.
הַגְּבוּל עוֹד שָׁתַת וְאָבִי עוֹד שָׁמַר בַּמִּשְׁלָט.
עוֹד לֹא הֻשְׁלְמָה מֶמְשָׁלָה כְּשֶׁאִמָּא שֶׁלִּי
חָלָה לָלַת, יְרוּשַׁלְמִית מֻקֶּפֶת שְׁלוּלִית.
נוֹלַדְתִּי עַל אֶפֶס. בְּדִיּוּק כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם קָפָא.
בְּדִיּוּק בַּחֲצוֹת, עֵת הִשְׁלִים הַמָּחוֹג הַקָּפָה.
בֵּין יוֹם קָלֶנְדָּרִי לַבָּא, בְּשָׁעָה אֶפֶס אֶפֶס,
בְּיוֹם אַחֲרוֹן שֶׁל טֵבֵת טְבוּל סוּפוֹת בֶּן תּוֹעֶפֶת.
אָבִי בָּא רַגְלִי עִם צִנְצֶנֶת חָלָב יְקָרָה
אֶל אֵם וְתִינוֹק וּבִירָה נְצוּרָה בַּקָּרָה.
הַשֶּׁלֶג נִפְרַס וּמָחָה בְּחֶלְקַת מַטָּחִים
דָּמִים מֵאָדָם וּמֵעַם שֶׁחָזְרוּ לְהַתְחִיל.
4.
הִתְחַתַּנּוּ בְּ-9.9.98.
לָמָּה לָנוּ לְחַכּוֹת שָׁנָה.
אֲנַחְנוּ לֹא מְשֻׁגָּעִים עַל שְׁמוֹנְצֶעס.
הִתְחַתַּנּוּ בֶּאֱלוּל תַּשְׁנָ"ח.
נְשׂוּאִים עַל פְּנֵי שָׁבוּעַ וְעוֹד חֵצִי
רָאִינוּ אֵיךְ שְׁנָתֵנוּ מִשְׁתַּנֵּית.
בְּדִירֹנֶת שֶׁל מִטְבָּח וְחֶדֶר
הָאֲוִיר הַיְּרוּשַׁלְמִי הִשְׁתַּנֵּ"ט.
וְהָיִינוּ נְשׂוּאֶיהָ שֶׁל תִּסְמֹנֶת
וְתֻזְמַנּוּ בָּהּ בִּשְׁנַיִם שֶׁהֲרֵי
מִבַּחוּץ הָיָה עֲדַיִן הַתְּשִׁיעִי תִּשְׁעִים
וּשְׁמוֹנֶה
וּבִפְנִים חִדַּשְׁנוּ יַחַד אֶת תִּשְׁרֵי.
מִן הַצֹּהַר בַּדִּירֹנֶת הִשְׂתָּרְגוּ אֶל
הַשָּׁמַיִם יוֹנָתִַיִם: אָלֶ"ף-צָדִ"י.
לֹא יָדַעְתִּי: בַּתְּשִׁיעִי תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנֶה
קָמָה גּוּגֶל.
אֲנִי מָצָאתִי.
תוויות:
מלחמת יום כיפור,
משוררים,
משפחה,
קורות חיים,
שיר
יום שני, 24 בפברואר 2020
אור בלי רואה: קריאה נמרצת בשיר הפתיחה לחלק ג של 'כוכבים בחוץ'
יום שני, 10 בפברואר 2020
געגועי סופה: קריאה מתבוססת ב'סער על הסף' לנתן אלתרמן
בטבת-שבט תש"ף, ינואר-פברואר 2020, קראנו מדי יום, במסגרת מבצע פייסבוק 'כפית אלתרמן ביום', את שירו של נתן אלתרמן 'סער על הסף', מתוך ספרו 'כוכבים בחוץ'. מדי יום - קטע קטנטן ודיון בו. לפניכם רצף הכפיות היומיות, על השיר כולו, עם מבחר מהתגובות הפרשניות של הקוראים. ולסיום שיר סיכום לשיר ולפרק ב (וגם ל'מסה על הביקורת' בתרגומי שהופיעה לאחרונה) מאת רפאל ביטון.
תוויות:
אהבה,
אלתרמן,
חורף,
כוכבים בחוץ,
כפית,
סער על הסף,
סתיו,
פרשנות,
שירה
יום חמישי, 16 בינואר 2020
רסיסים של יום: קריאה צעד-צעד ב"תחנת שדות" לנתן אלתרמן
את שירו של נתן אלתרמן 'תחנת שדות' קראנו במסגרת מבצע פייסבוק #כפית_אלתרמן_ביום מאמצע כסלו עד אמצע טבת תש"ף, אמצע דצמבר 2019 עד אמצע ינואר 2020. כדרכנו, מדי יום קראנו פיסה קטנטנה מהשיר, והוספתי עליה דברי פרשנות, ועליהם הוסיפו הקוראים משלהם. לפניכם רצף הכפיות היומיות על השיר כולו, לשלושת חלקיו, ועמן מבחר מהתגובות בעלות האופי הפרשני.

א
לְצַעַד הָעֵצִים הָעֲרָבָה אוֹרֶבֶת.
צע-עצ, ערב-ארב: משחק ההדהוד פה מופגן כל כך, שאין צורך שאפרט. האם הצליח אלתרמן גם לומר בתוך הפעלול הזה משהו מעניין וממשי? בהחלט כן. הערבה, כלומר אזור נרחב, שטוח ושומם למדי, היא סטטית. יש בה עצים לא צפופים, שכמו מנסים לחיות אותה. לזוז. הם לא יכולים לצעוד, אלא לכל היותר להתנועע ברוח. למה? הערבה הסבלנית כמו אורבת להם, מחכה לזנק ולבלום אם יעזו.
בערבה הזאת נמצאת תחנת רכבת נידחת. השיר יספר עליה. בשלושה פרקים בני שלושה בתים. סיפור של לילה, של המתנה, של געגועים, של מתח.
*

א
לְצַעַד הָעֵצִים הָעֲרָבָה אוֹרֶבֶת.
צע-עצ, ערב-ארב: משחק ההדהוד פה מופגן כל כך, שאין צורך שאפרט. האם הצליח אלתרמן גם לומר בתוך הפעלול הזה משהו מעניין וממשי? בהחלט כן. הערבה, כלומר אזור נרחב, שטוח ושומם למדי, היא סטטית. יש בה עצים לא צפופים, שכמו מנסים לחיות אותה. לזוז. הם לא יכולים לצעוד, אלא לכל היותר להתנועע ברוח. למה? הערבה הסבלנית כמו אורבת להם, מחכה לזנק ולבלום אם יעזו.
בערבה הזאת נמצאת תחנת רכבת נידחת. השיר יספר עליה. בשלושה פרקים בני שלושה בתים. סיפור של לילה, של המתנה, של געגועים, של מתח.
*
יום ראשון, 29 בדצמבר 2019
'מסה על הביקורת' לאלכסנדר פופ בתקשורת - פוסט מתעדכן
כאן תרבות, מה שכרוך, 29.12.2019, א' בטבת תש"ף, עם מיה סלע ויובל אביבי, דקה 17 עד דקה 32:10 - על 'מסה על הביקורת' ועל 'המדינה הזאת.
שיר של רפאל ביטון כתובה ב"כפית אלתרמן ביום", לרגל סיום פרק ב של כוכבים בחוץ והופעת 'מסה על הביקורת'.
חבצלת פרבר, הביקורת על פי אלכסנדר פופ, יקום תרבות, ד' באב תש"ף, 25.7.2020.
שיר של רפאל ביטון כתובה ב"כפית אלתרמן ביום", לרגל סיום פרק ב של כוכבים בחוץ והופעת 'מסה על הביקורת'.
חבצלת פרבר, הביקורת על פי אלכסנדר פופ, יקום תרבות, ד' באב תש"ף, 25.7.2020.
תוויות:
אלכסנדר פופ,
ביקורת,
מסה על הביקורת,
שירה,
תרגום שירה
יום ראשון, 22 בדצמבר 2019
פה חדש בתש"ף, נשיר על עץ נשיר, מלחמת הנרות בכיסוי הירח: עוד שלושה שירי חודש
לפניכם שלושת שירי החודש הראשונים לשנת תש"ף בטורי החודשי 'שורות קצרות' שבעיתון IVRIT מבית ג'רוזלם פוסט.
תשרי תש"ף:
תשרי תש"ף:
תָּי"ו
שִׁי"ן פֵּ"א
הַזְּמַן נָשַׁם.
הַזְּמַן נָשַׁף.
הַזְּמַן רָשַׁם:
עַכְשָׁו תָּשָ"ף.
עָשׂוֹר שָׁלֵם הוּא מְצַפֶּה
שֶׁכְּבָר תַּגִּיעַ תָּי"ו-שִׁי"ן-פֵּ"א.
עָשׂוֹר שָׁלֵם רַגְלָיו שָׁהוּ
בְּתָי"ו-שִׁין-עַיִ"ן-מַשֶּׁהוּ.
כַּמָּה חִכָּה! עָשׂוֹר שָׁלֵם
הָיָה בְּלִי פֶּה, הָיָה אִלֵּם.
וְרַק בָּעַיִ"ן הוּא רָאָה –
מַזָּל שֶׁעַיִן לֹא רָעָה.
הוּא לֹא מִהֵר. דַּוְקָא הֵאֵט.
הִמְתִּין עַד סוֹף שְׁנַת תָּי"ו-שִׁי"ן-עֵ"ט,
כָּתַב בָּעֵט שֶׁבַּקַּלְמָר –
וְאָז, כְּשֶׁבָּא הַפֶּה, אָמַר.
וְכָךְ אָמַר:
זֶה מְכֻשָּׁף!
הָעֵ"ט נִגְמַר –
עַכְשָׁו תָּשָ"ף.
נִגְמַר הָעֵט,
כּוֹחוֹ כְּבָר תַּשׁ,
וּבָאָה עֵת
לְפֶה חָדָשׁ!
*
חשוון תש"ף:
הָעֵץ
הוֹלֵךְ לִישׁוֹן
נָשִׁיר בְּלִי תָּו
עִם בּוֹא הַסְּתָיו.
עַל מָה נָשִׁיר?
עַל עֵץ נָשִׁיר.
זֶהוּ אִילָן שֶׁמִּתְפַּצֵּל:
בַּקַּיִץ כְּשֶׁאֲנִי עָצֵל
הוּא מִתְאַמֵּץ לָתֵת לִי צֵל,
אֲבָל בַּחֹרֶף, כְּשֶׁאֲנִי
נִמְרָץ יוֹתֵר וְעֵרָנִי,
הוּא כְּבָר עָיֵף
וּמְקַבֵּל טֶבַע שֵׁנִי.
אוֹמֵר הוּא: "דַּי לְהִתְקַשֵּׁט.
לְכָל דָּבָר יֵשׁ זְמַן, יֵשׁ עֵת –
הִגִּיעַ זְמַן לְהִתְפַּשֵּׁט
לִקְרַאת מִקְלַחַת.
הַבֶּגֶד שֶׁאוֹתִי כִּסָּה
יִנְשׁוֹר מִמֶּנִּי לַכְּבִיסָה
כִּי הַשַּׁלֶּכֶת לַמִּטָּה אוֹתִי
שׁוֹלַחַת".
וְעִם מִקְלַחַת הַמָּטָר
הָעֵץ עוֹלֶה עַל הַמִּטָּה –
כִּי הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי
קִבַּלְתִּי צֵל שֶׁל עֲנָנִים.
*
כסלו תש"ף:
מִלְחֶמֶת
הָאוֹר
חֲנֻכָּה בְּכִסְלֵו הוּא מַסָּע אֶל סוֹף חוֹדֶשׁ.
כָּל לַיְלָה נוֹסֶפֶת בּוֹ עוֹד טִפַּת חוֹשֶׁךְ.
אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַלֵּילוֹת מְכַבִּים
אֶת הַיָּרֵחַ – בָּאִים מַכַּבִּים.
כָּל עֶרֶב נוֹסָף עוֹד אֶחָד כְּתִגְבּוֹרֶת,
כָּל עֶרֶב עוֹד נֵר. כְּאִלּוּ עוֹד בּוֹרֶג
גֻּיַּס מִדַּי עֶרֶב חָרְפִּי לַשּׁוּרָה
לְחַזֵּק אֶת הַתְּאוּרָה.
וְכָכָה גָּדֵל וְגָדֵל הַצֶּוֶת.
כָּל נֵר מִצְטָרֵף. עַל רֹאשׁוֹ שַׁלְהֶבֶת.
כָּל נֵר הוּא לוֹחֵם, וְאוּלַי כָּל נֵר
(כְּמוֹ בְּשִׁיר אַחֵר) הוּא פָּשׁוּט שִׁרְיוֹנֵר.
עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל כָּל נֵר – אֵשׁ מֶרֶד.
וּמַנְהִיג הַנֵּרוֹת – הַשַּׁמָּשׁ.
הַשַּׁמָּשׁ הוּא אַחְרַאי מִשְׁמֶרֶת.
הַשַּׁמָּשׁ, בְּקִצּוּר, אַחְמָ"שׁ.
עוֹמְדִים הַנֵּרוֹת עַל מִשְׁמַר הַחַלּוֹן.
פְּנֵיהֶם אֶל הָרְחוֹב, וְהָעוֹרֶף סָלוֹן.
מִשְׁמֶרֶת מִשְׁמֶרֶת וְשַׁמָּשָׁהּ,
וּמָגֵן לָהּ גָּדוֹל – הַשִּׁמְשָׁה.
נִגְמָר כָּךְ כִּסְלֵו וּמַגִּיעַ טֵבֵת,
יוֹם א' בַּחֹדֶשׁ מֵבִיא גַּם אֶת ב' –
וְהִנֵּה יָרֵחַ! צַר וּמְחֻדָּד.
נִצַּחְנוּ, קוֹרְאִים הַנֵּרוֹת, הֵידָד!
הירשם ל-
רשומות (Atom)

