בתוכנית 'הנקודה היהודית' בקול ישראל, בשבוע שעבר, שאל המגיש בני טייטלבוים את מנכ"ל רשות השידור מוטי שקלאר לדעתו על הקריאה הציבורית להפוך את 'מהדורת השבט' של אתר לאטמה לתוכנית הסאטירה של ערוץ 1. שקלאר הפתיע ואמר שמזה זמן מתנהלים מגעים בנושא.
השיחה לבשה גוון מביך מעט לאחר ששקלאר אמר שהמהדורה תצטרך לעבור התאמות לפורמט טלוויזיוני, ורמז לבעייתיות של תוכנית שמקורה בגוף בעל אוריינטציה מסוימת. טייטלבוים הזכיר שגם תוכניות סאטירה אחרות, ובהן 'החמישייה הקאמרית' של הערוץ הראשון, באו מבתי יוצר בעלי אוריינטציה ברורה, רק הפוכה. שקלאר התחמק מתשובה ובמקום לענות נזף בטייטלבוים, הכפוף לו, על שאינו מקשיב לו, שהרי הוא כבר אמר שמתנהלים מגעים להעלות את לאטמה. ניכר היה ששני המשוחחים מסכימים שהגיע הזמן שגם סאטירה פרו-ישראלית תוצג בטלוויזיה, אך ניכר גם ההבדל בין שקלאר הפוחד מהשמאלנים שיתפסו אותו במילה לבין טייטלבוים המחויב להעלאה אמיצה של השאלות הקשות.
כמדי שבוע, הציגה לאטמה מהדורה משובחת גם בשבוע האחרון. במרכזה הופעה של "שלושת הטרורים". על משקל שלושת הטנורים עולים לבמת האופרה אסד, אחמדינז'אד וארדואן ומבצעים את "פוניקולי פוניקולה" במילים חלופיות, בשבחי הטרור וטיפשו העולם. באנגלית, עם כיתוביות עבריות מחורזות גם כן. מבריק, מצחיק, בן חדש במשפחה של 'אנחנו מרמים את העולם'. אחריה, לצד הידיעות הקצרות העוקצניות, בא מערכון אולפן משובח. טל גלעד, תסריטאי מהדורת השבט (לצד יהודה ספרא), שלח לי באדיבותו את התמליל שלו.
רונית (מגישת המהדורה): פולין הודיעה כי תסגיר בקרוב לגרמניה את הישראלי החשוד בהשגת דרכון מזויף לאחד ממחסלי אל-מבחוח. כמו כן אירלנד מגרשת דיפלומט ישראלי כצעד מחאה על כך שהמחסלים השתמשו גם בדרכון אירי. לאן עוד תידרדר ההסתבכות בפרשה זו? שלום לכתבנו לענייני דמורליזציה, צר-לי שמש.
שמש: שלום.
רונית: צר-לי, עם כמה מדינות עוד נסתבך? למה הכנסנו את עצמנו לבוץ הזה?
שמש: אני לא יודע, רונית, אבל מה שכן – קיבלתי עכשיו ידיעה בענין זה, גילוי מפתיע שלא היה ידוע קודם לכן לאיש בעולם.
רונית: מה?
שמש: אל-מבחוח היה מחבל.
רונית: באמת??
שמש: כן כן. מחבל, רוצח, פושע. בן אדם שהיה מעורב בהרבה פיגועי טרור.
אלחנן (המגיש הנוסף): אז אם הוא מחבל, למה הוא היה במלון בדובאי ולא במערה בפקיסטן?
שמש: או. כאן יש לנו עוד תגלית מעניינת. בדובאי – הם ערבים.
רונית: ערבים??
אלחנן: הם יודעים על זה?
שמש: כן, כן, הם יודעים. ועוד תגלית מעניינת –הערבים לא אוהבים יהודים.
רונית: די! אני לא מאמינה!
שמש: ומסתבר שבמדינות ערב נותנים למחבלים שרוצחים יהודים להסתובב באופן חופשי, כי מבחינתם זה בסדר.
אלחנן: רגע, אבל אם האיש הזה הוא מחבל ורוצח, למה האירופים כועסים שהמוסד כנראה חיסל אותו?
שמש: אז זהו, שגם אני שאלתי את עצמי אותה שאלה. פניתי לנשיאות הפרלמנט האירופי ו – (מוציא ניירות) אני אקריא לך את מה שהם ענו לי, זה קצת מעורפל – (קורא מהדף) "לא אכפת לנו שהורגים ישראלים, כי הישראלים חארות. אבל לישראלים אסור להרוג מחבלים ערבים, מאותה סיבה – שהישראלים חארות והלוואי שיתפוצצו כולם."
רונית: (לא באירוניה) למה הם הולכים סחור-סחור? הם לא יכולים לתת תשובה קצת יותר ברורה?
שמש: (לא באירוניה) ככה זה בדיפלומטיה, הם מעדיפים להגיד את הדברים במרומז בלבד.
אלחנן: אני קצת מרגיש מרוח התשובה, שאולי יש להם איזו דעה קדומה נגד ישראל.
רונית: למה?
אלחנן: לא יודע, משהו בניסוח. אולי זו סתם תחושה.
שמש: האמת, גם לי היה איזה חשד עמום, והפניתי אליהם את השאלה הזו. הם ענו ככה... רגע, איפה הנייר... (קורא מהדף) "כן, אנחנו שונאים ישראלים ויהודים בכלל, כי יש להם יותר מדי כסף וגם אף ארוך. מהערבים אנחנו מפחדים, כי הם חומים ועצבניים. לכן אנחנו דופקים את הישראלים, אבל את הערבים לא."
רונית: איך אפשר להבין מזה משהו?
שמש: הם תמיד מעורפלים.
רונית: אם אני מצליחה לקרוא בין השורות, הם רומזים שהם חשו אי נעימות משימוש בדרכונים שלהם בתקופה רגישה מבחינה פוליטית-כלכלית?
שמש: בדיוק מה שגם אני חשבתי. שאלתי אותם, אז הם אמרו ככה... (מחפש בניירות) הנה זה – "לא מעניין אותנו הדרכונים. אנחנו סתם לא סובלים אתכם ולא רוצים שתצליחו לחסל מחבלים או שתצליחו במשהו בכלל, אבל אנחנו כן רוצים שהערבים יהרגו אתכם. ועכשיו תפסיק להטריד אותנו, יהודי נודניק."
רונית: זה מה שאני אומרת תמיד – הם ידידים נאמנים שלנו, ורק חשים אי נוחות מסויימת ממדיניות הממשלה.
אלחנן: צר-לי, אולי נפנה אליהם שאלה פשוטה – למה מטריד אותם זיוף הדרכונים, ולא זה שמחבלים-רוצחים מסתובבים חופשי ומקבלים יחס של אח"מים?
שמש: אי אפשר לשאול אותם דבר כזה.
אלחנן: למה?
שמש: זה לא דיפלומטי.
כל הזכויות למערכון שמורות לאתר לאטמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה