ציונות, פוסט ציונות והבעיה הערבית; מאת יוסף מזור; גפן, 2011, 411 עמ'
סקירה: צור ארליך. הופיע ב'מקור ראשון', א' באלול תשע"א, 31.8.2011, עמ' 9.
בפתח ספרו כותב ד"ר יוסף מזור בן ה-92 מה הניע אותו לכותבו. "זה היה באחד מלילות שבת, עת היינו מסובים בסעודת השבת ומנהלים שיחה עם הילדים והנכדים, ומה רבה הייתה תדהמתי כששמעתי את אחד הנכדים, תלמיד בכיתה י"א, אומר: 'לא בטוח שהייתה שואה, כי לא נמצא כל דוקומנט בו היטלר נתן את ההוראה לבצע את רצח ששת המיליונים היהודים. ודבר שני, עניין אקסודוס זה סתם סיפור הרפתקה, שלמעשה לא היה קיים במציאות'. 'מאיפה למדת חמודי את כל זאת?', שאלתי. 'מהמורה להיסטוריה', ענה לי הנכד".
הסב המבועת, דוקטור להיסטוריה ובעל עבר של שליחויות בחו"ל מטעם המדינה בתחום הכלכלי וההסברתי, הסיק מסקנה מעשית: עליו לשכנע את הדור הבא שהצדק איתנו, לחשוף בפניו את האמת ההיסטורית ו"לצאת בהתקפה נגד התנועה המפיצה את השקרים שישראל אשמה בטרגדיה של הערבים הפלשתינאים". "תנועה" זו היא הפוסט-ציונות. מזור עקב במהלך העשור החולף אחר התפתחות זרם זה ואחר הוויכוח סביבו. עקב, גזר-ושמר, העתיק-והדביק.
התוצאה היא הספר שלפנינו. אוסף גדול של טקסטים הנוגעים לפוסט-ציונות, לסוגיות שנויות במחלוקת בתולדות הציונות והסכסוך הערבי-ישראלי, ולשטח החפיפה של התחומים הללו – כלומר להשקפות הפוסט-ציוניות בנוגע לשאלה היהודית-ערבית. מובאים כאן מקורות (כגון ראיונות עיתונאיים עם הוגים ציונים ופו"צים), מסמכי מפתח (כגון מבחר תוכניות לפתרון הסכסוך), קטעים מספרות-מחקר היסטורית, וסקירות מעטו של המחבר (כגון סקירה מפתיעה על חזון הטרנספר אצל ראשי הציונות הפועלית). עוד מופיעים בו לכסיקון תמציתי ומחכּים של מושגים הנוגעים לנושאי הספר, ונספחים עם עוד מסמכי מפתח (כגון הצהרת בלפור וכתב המנדט).
בדרך כלל משתדל המחבר לתת לחומרים לדבר בעד עצמם. הוא מעתיר על הקורא ציטוטים ועובדות, ומצפה ממנו שידחה בכוחות הגיונו שלו את מה שאינו עומד במבחן המציאות וההסתברות. הספר טיוטתי משהו, כנראה במתכוון. הוא בנוי כלפי חוץ מחלקים נושאיים, אך חלוקה זו מתמסמסת עם הקריאה בו. טקסטים של פוסט-ציונים ומתנגדיהם על הבעיה הערבית, למשל, יכולים לצוץ כמעט בכל אחד מהחלקים – בחלק ה'רקע', בחלק 'מקטרגים וסנגורים' ובחלק 'ביטויים פוסט-ציוניים'. הספר נעשה שימושי ויעיל יותר אם ניגשים אליו בהתאם להגדרתו העצמית בכותרת המשנה שלו – 'אוסף מקורות ושלל דעות' (ולכך יש להוסיף 'מקבץ עובדות').
אם חשקה נפשכם – ומן הראוי שתחשוק – לדעת מה באמת אומרת, למשל, החלטה 242 ומדוע הנוסח האנגלי שלה, הנוח יותר לישראל, הוא האותנטי; וכיצד החמיצו הערבים במתכוון כל הזדמנות להסדר; ומה חשבו ראשוני הציונות על הבעיה הערבית (מתברר שהם דווקא חשבו); וכן הלאה – הַרוו את צימאונכם בספר הזה. רבות מעובדות אלו תמצאו גם בספרים אחרים, הכתובים באופן מסודר ומובנה יותר; אבל רק כאן תמצאו אותן בצוותא חדא עם כל מה ש(לא) רציתם לדעת על האנשים המפיצים בעולם את היפוכן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה