שיפוט מהיר 19: תגובת שרשרת

בגיליון 19 של שיפוט מהיר - על 'ריאקציה' מאת משה פינטו, על ספרים חדשים בהוצאת פרדס, ועל כתב העת 'בגלל'. המדור הופיע בו' בכסלו תשע"ה, 28.11.2014, במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון', עמ' 23.

חוק הג'ונגל: על "ככה זה עובד" מאת עוזי זק

ככה זה עובד

עוזי זק

אפיק, 2014, 295 עמ'

ביקורת: צור ארליך. הופיע במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' בי"ד בחשוון תשע"ה, 7.11.2015, עמ' 19.

 

משעשע יהיה לקנות את הספר הזה דווקא בסטימצקי או בצומת. על העטיפה דף לבן וזך נסדק כהיסדק צבע בקיר, ותחתיו מבצבץ הדבר האמיתי – שטר של מאתיים שקלים, שז"ר האדמדם, זה שבקרוב יוחלף באלתרמן כחלחל (למען האמת שניהם משוררים מפא"ניקים, אז מה הרעש הגדול). ובפנים, בדפי הספר, סיפור השתלטות הלווייתנים הגדולים, חותכי המחירים וחותכי שכר הסופרים, על שוק הספרים בישראל.

אלה לא בדיוק סטימצקי ולא בדיוק צומת, אלא צמד עסיסי יותר, דמיוני, דואופול של שתי חברות יריבות בגלוי השותפות לקרטל מתואם סמוי. והסיפור איננו סיפורו המדויק של השוק הישראלי הפרוע, מהקמת צומת עד חוק הספרים, אלא קריקטורה שלו ושל משוגותיו הציניות בדמות גיבור אחד, אודי בן-צבי, המספר את הסיפור בגוף ראשון: כריש בכישוריו הכספיים, צלופח בכישוריו החברתיים, דג רקק ביחסו לספרות – היוזם בעצמו, בשרשרת מרהיבה של יוזמות ותחמנויות, את רוב משוגותיו של משק הספרים בישראל כפי שהכרנוהו, עד שההיבריס שלו ויצירי כפיו קמים עליו לחסלו ונעשים כמוהו. 

שיר משמר: איך גילינו את נזיר הספרות אלון מלצר

מאת צור ארליך. מופיע היום במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון', עמ' 36-32.

שש-עשרה שנה שאלון מֶלְצֶר כולו עם הראש במים, באקווריום של התנתקות. אנשים עם כישרון כמו שלו, ודאי אנשים עם כישרון פחוּת משלו, דוחפים את עצמם ברשתות החברתיות, בתקשורת, בהשקות, בהתחככויות, להיות תמיד עם הראש מעל למים, להיות נוכחים. לא הוא. כמו דג מים סוף באקווריום – האקווריום הוא הדימוי שלו עצמו להיאטמותו מרצון – הוא מפיק יופי, יופי לשם יופי, מלטש עד כאב וברק את שורותיו הקצובות, המצלצלות, וכולו במים. בדממה. פנינים אחדות מלפני עשור ומעלה מבצבצות בפורומים רשתיים נידחים, וזהו. הוא באקווריום, ובבודקֶה.

מלצר, עילוי של שירה עברית, מגשים עד תום את אידיאל הפרישות המשוררית. הוא אינו מפיק מכישרונו לא פרסום, לא פרסים, לא פרסטיז'ה, וגם לא פרנסה. בימים תמצאו אותו בביתן השומר בבית ספר בחולון או בכניסה לפארק מים בעיר. משם לחמוֹ. בלילות תמצאוהו בדירת חדר נזירית בקומת קרקע בעיר, אחוז קדחת של קריאה וכתיבה. שש-עשרה שנים עברו מאז פרסם את ספרו השני, הגיח לראיון טלוויזיוני נשכח בתוכנית בוקר, וגזר על עצמו אקווריום. שם הוא מטפח את ספר הענק שלו, ספרו השלישי, ובמרכזו הרומאן-בשירים 'משה' על משה רבנו.

חשבנו, דוד פילאווין ואני, שאנחנו מושים אותו מהמים. הרי הוא כה שמח כשהתקשרנו אליו וכשנסענו אליו לחולון, כה שמח לראות שמישהו גילה אותו בכוח שיריו. כה שמח לשתף ולספר. אבל יש לו תוכניות אחרות. "הביקור שלכם ייתן לי כוח לעוד כמה שנים טובות של שקט", אמר. "אולי עוד שש-עשרה". בעיניו זו מין גזירת גורל, אבל הוא מטפח אותה כמיתוס פרטי. 

געגועיי לפרובלמטיקה: עם גל אורן על מה שקצת לפני המאה העשרים וגיל עשרים

מאת צור ארליך. מופיע  היום במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון', עמ' 37-34, בכותרת "הגל החדש". השאלה שלהלן היא אכן פסקת הפתיחה של הכתבה בגרסתה המקורית.

- עזוב שנייה את תומאס מאן. אתה בקושי בן 23, עם שובל של פרסים מדעיים מאחוריך, עם מסות פרי עטך על ספרות אירופה במוספים נחשבים בגיל 18, עם יַלדוּת לא בדיוק ברמת-השרון. איך זה להיות עילוי?

"הביטוי הזה רחוק מאוד מהמציאות", ממהר תופעת הטבע גל אורן לענות. "עילוי. מה אני אמור להגיד על זה?"

שיפוט מהיר 18: אידיאולוגיה בספרות

היום במדורי "שיפוט מהיר", במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' (עמ' 22): על "לשיר בשפת הכוכבים", מאת זיוה שמיר, "בית בגליל" מאת יאיר גרבוז ו"תיקוני שואה" מאת חן ישראל קלינמן.

מאב עד רשת ובחזרה: עוד שלושה שירי IVRIT

כמדי שלושה חודשים / הנה שלושת שירי החודש החדשים / העולים כסדרם כגבינה עלי טוסט / בירחון האולפן מבית ג'רוסלם פוסט / הלא הוא עיתון החמד IVRIT / שעורכת בחן ד"ר ילוב שרית / והפעם אב, אלול ותשרי / ואשרי הקורא בהם ואשרי / הקורא הסולח לי הכתבן / שהם טיפה קשים; יהיה קל בחשוון.
 

על קרע רומנטי: על ספרו החדש של אורציון ברתנא על "כוכבים בחוץ"

החידה הרומנטית של כוכבים בחוץ

יסודות התבנית שב'כוכבים בחוץ' – מדמויי מציאות ועד יסודות בינאריים

אורציון ברתנא, כתר, אוגוסט 2014, 268 עמ'

סקירה: צור ארליך.

מופיע היום במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון', עמ' 20.

קרע רומנטי עדיף על "רקע רומנטי", הלא כן? הקרע הרומנטי – כלומר הקרע שהזרם הרומנטי באמנות ובספרות, הזרם הבולט ביותר במאה ה-19, זיהה בחיי האדם בעת החדשה: קרע בין המציאות הקיימת לבין איזו שלמות מסתורית וקדמונית שאבדה; וגם קרע המשסע אותנו תמיד בין קטבים הפכיים, ומטלטל אותנו ביניהם במאבק שאין לו סוף ופתרון. הקרע הרומנטי הוא לדעת פרופ' אורציון ברתנא נושאו ומהותו של 'כוכבים בחוץ', קובץ השירים הראשון של נתן אלתרמן, שהופיע בשנת 1938 ולדעת רבים הוא ספר השירה החשוב ביותר והיפה ביותר בשירה העברית המודרנית כולה, אולי לצד 'שמחת עניים' של אותו משורר.

אמן השיגועים הזה, גוטפרוינד: על 'אגדת ברונו ואדלה'

אגדת בּרוּנוֹ ואדֵלה

אמיר גוטפרוינד

זמורה ביתן, 8.2014, 236 עמ'

צור ארליך

מופיע היום במוסף ראש השנה (שבת) של מקור ראשון, עמ' 30, בכותרת "מרוב עצים יפים"

בעד השטרניחובסקי: הימין רומס את משוררו הדגול

 

מאת צור ארליך. מופיע היום ב'מקור ראשון', חלק ראשי, עמ' 13.

 

בשטר החדש של 50 שקל, הנושא את דיוקנו של שאול טשרניחובסקי, יש בעיה אמיתית אחת. השְטָרניחובסקי, כפי שהיה מי שכינהו, דומה בצבעו לשטר 20 השקלים בסדרה הקודמת – השטר של משה שרת, שְטָרֵת אם תרצו. ולשניהם יש שפם.

זו הצרה היחידה, צרה זמנית, במאורע המשמח של הקדשת שטרות הכסף החדשים לגיבורי הרוח של הציונות, "כֹּהֲנֵי הַיֹּפִי" שלה כלשון טשרניחובסקי, אלה אשר "רוֹדִים בַּשִּׁירָה וּמִסְתְּרֵי חִנָּהּ" ו"יִגְאָלוּ הָעוֹלָם בְּשִׁיר וּמַנְגִּינָה" – וראשון בהם הוא עצמו, ראש למרחיבי מוטת כנפיה של העברית.

מתכנני השטרות אף השכילו לבחור ברביעיית משוררים ענקים, והצליחו לייצג בה בשווה את שני המגדרים. למגינת לבם של אחדים, הם לא כופפו את הסטנדרטים כדי לייצג חלוקות נוספות באוכלוסייה כגון אלו שבין ילידי אפריקה ואסיה לילידי אירופה, בין חילונים לדתיים, או בין אוהבי גויאבות לשונאי גויאבות.   

ביקורת חדשה על השטָרניחובסקי, עד כדי קריאה לא ממש מעשית להחרמתו, נשמעה השבוע מפיו של חגִי בן-ארצי. טשרניחובסקי היה נשוי לאישה נוצרייה, שסירבה להתגייר, הזכיר בן-ארצי והאמת עמו. טשרניחובסקי, הוסיף בן-ארצי במידה פחותה של צדק, אף הטיף לנישואי תערובת. כאשר נישואי התערובת אוכלים בעם ישראל בתפוצות בכל פה, הִסביר, אסור להעלות על נס דווקא את נושא דגלם.

מילאניה קראלובנה טשרניחובסקי אכן לא התגיירה. היא הלכה אחר בעלה היהודי בכל נדודיו ועלתה עמו ארצה. משפחתה נידתה אותה בגלל הנישואים הללו. שאול טשרניחובסקי לא התחתן איתה כדי להתקבל בחברה האירופית הנוצרית. הנישואים כלל לא השפיעו על זהותו. בתם של השניים התגיירה כדת וכדין. מילאניה לא אמרה כרות המואבייה "אלוהיךָ אלוהיי", אך בפועל אמרה "עַמךָ עַמי". מי יודע אם לא הייתה מתגיירת אלמלא ננקטה הגישה ההלכתית המחייבת קבלת מצוות ואינה מכירה בקיומה של יהדות לאומית חילונית.

ועם כל זה, מובן שהיינו מצפים מהמשורר שיכבוש אהבתו מפני זהותו. פרשת נישואיו היא אמת כואבת, המביכה יהודים לאומיים אוהבי טשרניחובסקי. למען האמת, לכל ארבעת המשוררים בסדרה החדשה של בנק ישראל, שתרומתם לקוממיות האומה לא תסולא בפז וגם לא בערך הנקוב על שטרותיהם, היו צדדים ביוגרפיים בעייתיים ביותר מבחינה מוסרית ויהודית, ואוהביהם צריכים להכיר בהם. נתן אלתרמן הפר דה-פקטו את חרם דרבנו גרשום, באופן שייסר את אשתו החוקית. רחל בלובשטיין התרועעה עם ראשי תנועת העבודה באורח אישי מדי. לאה גולדברג, כפי שחושף ספרה החדש של פרופ' זיוה שמיר 'לשיר בשפת הכוכבים', הייתה קומוניסטית אוהדת ברית המועצות, אפילו כאשר מפלגתה מפ"ם הסתייגה מהסטליניזם – והניחה לנגע המוסרי הזה לחלחל לשיריה הכאילו-נאיביים. ביקורתם של שוחרי הדמוגרפיה היהודית עשויה לחול גם על הימנעותה של גולדברג מלֶדֶת, הימנעות אידיאולוגית יש אומרים.

אולם, כאשר על הפרק הכרה לאומית בתרומתם של אישים, השאלה היא מהו מרכז הכובד בפועלם. איזה דגל נשאו, ובמקרה של משוררים, מהי שירתם ומה טיבה. שאול טשרניחובסקי לא היה נושא דגלם של נישואי התערובת, אלא נושא דגל הלאומיות היהודית, ובכלל זה דגל המאבק הנורא על הישרדותה. שירי-העלילה שלו על גבורתם של מקדשי השם במסעות הצלב ובימי עלילות הדם והפוגרומים הם מהידועים בשיריו. 'בת הרב' הוא שיר הערצה לנערה שהתאבדה כדי לא להתנצר כפי שדרש ממנה מאהבה-בכפייה האביר. בפואמה 'ברוך ממגנצא' שורף הגיבור היהודי את העיר הנוצרית על כנסיותיה כמעשה נקם. ביצירה 'פרשת דינה', עיבוד-מהופך לברכות השבטים בתורה, מהלל טשרניחובסקי את שמעון ולוי על שנקמו בגוי שלקח את דינה, ומקלל, מפי דינה, את שאר האחים שחבקו ידיים.

על שירים אלה ושכמותם, אגב, מתבקש היה יותר שדווקא השמאל חובב החרמות ידרוש להחרים את השטָרניחובסקי. ביטויי הנקם של המשורר כלפי הערבים, בייחוד בשירי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, מנוערים מתקינות פוליטית. "אָדָם הַמִּדְבָּר כְּמַהּ בִּזָּה וּצְמֵא דָּם", כינה את הישמעאלים שיש לצאת נגדם ל"מִלְחֶמֶת מִצְוָה". שיריו תקפו מימין את תוכנית החלוקה של 1937 ואת מדיניות ההבלגה. גיבוריו מההיסטוריה היהודית היו תמיד אנשי החרב והכיבוש, לא חכמי יבנה ואנשי הסֵפר. טשרניחובסקי הזדהה בגלוי עם התנועה הרוויזיוניסטית, ואת שיריו האקטואליים פרסם בעיקר בעיתון הימין 'דואר היום'.

נכון, פניה האידיאולוגיות של שירת טשרניחובסקי מורכבות, והיו בה התפתחויות לאורך השנים. המשורר הציוני הדגול מזוהה גם עם נהיות הלניסטיות ומעין-כנעניות, ובוודאי עם חילוניוּת מובהקת. "שִׁיר גּוֹי וָגוֹי קְסָמָנִי", מודה המשורר ורב-המתרגמים. אך כל אלה היו סממנים שצָבעוּ דבר אחד בסיסי: לאומיות יהודית. דווקאית. אמיצה. עיקשת. לאומיות שתכניה אינם בהכרח דתיים, ושגם גבולותיה – אם לחזור לחיי המשפחה של טשרניחובסקי – אינם בהכרח הלכתיים.

כמה אנשים ידעו על נישואי טשרניחובסקי לנוצרייה, עד שקם חגי בן-ארצי ותקע בידו בכוח את הדגל הזה? בכך דומה מעשהו השוגג של בן-ארצי למעשה הזדוני של החרדים האנטי-ציוניים, שנטלו פרט נשכח מיומניו המוקדמים של הרצל הצעיר, חלום על התנצרות המונית, ועשאוהו עיקר משנתו אף שבעצם משנתו הפוכה. בשביל מה זה טוב?

עיין ערך מלחמה: הקרבות על ערכי האישים באנציקלופדיה המקוונת

כל אחד רוצה ערך בוויקיפדיה. כל אחד גם יכול לכתוב על עצמו ערך בוויקיפדיה. אבל לא כל אחד יכול להחליט אם הערך שלו יועמד להצבעת הדחה ויימחק בבושת פנים

מאת צור ארליך. מופיע היום במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון', עמ' 12-6.

שיפוט מהיר 17: נוזלים צבעוניים על לב העניין

מדורי 'שיפוט מהיר' במוסף 'שבת' של מקור ראשון, שהופיע לפני שבוע: י' באלול תשע"ד, 5.9.14, עמ' 22. על ספרים מאת דיוויד ברוקס, אסף שור ואירית ר' קופר.

אשתו האפורה של הצייר הצבעוני: על 'לאן נעלמה מדאם סזאן'

לאן נעלמה מדאם סזאן?

מאת חבצלת פרבר-שפר

כרמל,  2006, 189 עמ'.

סקירה: צור ארליך; הופיע במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון', י"ז באב תשס"ו, 11.8.2006, עמ' 17.

(רשימה ישנה, שטרם  העליתי לפה, על ספרה של עמיתתי חבצלת פרבר -  לרגל הופעת ספרה החדש 'ברניקי' בימים אלה.)

ליל הגלשונים של המו"לות הישראלית: על 'עם הנצח לא מפחד'

עַם הנצח לא מפחד

מאת שני בוינג'ו

תרגום מאנגלית: שני בוינג'ו

זמורה ביתן, מאי 2014, 59 שקלים, 288 עמ'

סקירה: צור ארליך. מופיעה היום במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון', בעמ' 19, בכותרת "עם הנצח לא עילג".

אני מנסה להבין איך זה קרה להוצאת הספרים המובילה בישראל. איך קרה שקטסטרופה כזו יוצאת מתחת למכבשי הדפוס שלה בקול רינה יחצנית בלי שאיש עוצר אותה בדרך. לא לקטורית, לא עורכת, לא מתרגמת, לא עורך-תרגום, לא מגיה, פונקציות ש'זמורה ביתן' מאיישת בדרך כלל בקפידה ובמסירות.

דמיוני מותיר לי רק אפשרויות כגון זו: רצו שם מאוד, בזמורה ביתן, בספרה של הסנסציה העולמית שני בוינג'ו, הצעירה הישראלית שסיפוריה באנגלית התפרסמו ב'ניו-יורקר' ומאמריה ב'ניו-יורק טיימס', שהייתה הזוכה הצעירה אי פעם בפרס מסוים לסופרים צעירים. חפצו שם מאוד בספרה העוסק בשלוש חברות המשרתות בצה"ל, 'ד'ה פיפל אוף פוראבר אר נאט אפרייד', שכבר תורגם מאנגלית לעשרים שפות ואשר שמעו הגיע לעיתונות הישראלית. הגיעה אפוא הסופרת הצברית הצעירה לפגישה, ובעִבריתה המאונגלת אמרה כך:

"זה או אני מתרגמת זה לעברית, ואף אחד לא עושה שום נגיעה בזה, או אני יורה. קיבלתם את זה?"

"אבל שני, תיתני לנו לפחות לשמור על כתיב תקני?"

"בסדר, הכול זכות, אול רייט, אתם יכולים לעשות את הכישוף, איך הם אומרים זה, ספֶּלינג? אה, איות. שום דבר חוץ מזה. איך אני כותבת עברית ככה יהיה".  

טוביה החולב: עם טוביה טננבום על מה שאנשים חושבים באמת

טוביה טננבום בגרמניה. צילום: איזי טננבום

מאת צור ארליך. הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בכ' בתמוז תשע"ד, 18.7.2014, עמ' 32. השבוע הופיע הספר המתואר בכתבה כספרו הבא של טננבום, על המסע בישראל, ושמו בישראל "תפוס ת'יהודי".

שיפוט מהיר 16: פרוגרסיה ופרברסיה, טיפשות וטהרה

מדורי 'שיפוט' מהיר המופיע היום במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' (עמ' 23). השלישייה הפעם: אליענה אלמוג, הלל לרמן ויורם בק. 
 

סדנה למתקדמות

מבט חטוף של הנצחי

אליענה אלמוג
כנרת זמורה ביתן, 159 עמ'

העניינים אצל אליענה אלמוג מתקדמים מאוד. כלומר, עולמה הוא הכי מתקדם שאפשר, וסיפוריה הקצרים שבספר זה שוטחים אותו בשיטתיות. קשרי אהבה הומוסקסואליים הם תמיד מקום מפלט לרך ולַנֶאֱצָל. קשרי אהבה הטרוסקסואליים הם תמיד אלימים, מדכאים, מאמללים את האישה האוהבת ההורסת את עצמה בהתמכרותה להם. גברים הם בדרך כלל אלימים, אם כי לפעמים לא, בפרט אם התמזל מזלם להיות ערבים. ערבים טבעם להיות מלאכים או קדושים מעונים, מתנחלים טבעם לרצוח, פעילות שמאל טבען להתייסר מרוב צדקנות ואהבה לעַמן השנוא. וברלין, אוי, ברלין. ברלין היא העולם האמיתי ומחוז החפץ. שם, בבירת החופש והפרברסיה והשכחה, אפשר סוף סוף להניח את המספריים בצד ולדבר על זה.