שיפוט מהיר 22: צופן השירה

מהדורה 22 של מדורי "שיפוט מהיר", מוסף "שבת" של מקור ראשון. כ"ט באדר תשע"ה, 20.3.2015. עמ' 22.

להפשיר את השיר 
מוקדים חדשים בשירה העברית 

מדריך למפרש שירה מתחיל

יוסף אורן, יחד, 190 עמ'

 פעם קראו לזה לנתח שיר, מונח שיצא לשמצה. יוסף אורן קורא לזה לפרש שיר. הטכניקה דומה אך הכוונה אחרת, והביצוע, לפחות כשהוא נעשה בידי אורן, מרהיב ומטלטל מוסכמות.

כותרתו הראשית של הספר, "מוקדים חדשים בשירה העברית", מתייחסת לחלקו הראשון, הגדול: פרקי פרשנות של שירים יחידים. הפרקים הללו מאורגנים סביב שלושה מוקדים, המאפיינים לדעת אורן את השירה העברית המודרנית: מַעֲבָר לאוניברסליות, הידוק הזיקה לאקטואליה, והבלטת הקול הנשי אשר ההתרסה המגדרית מתחדדת והולכת בו בחלוף הדורות הספרותיים. בין פרקים אלה גם מסה שהתפרסמה בחלקה ב'שבת', על דרכו המיוחדת של עמוס עוז להפנות את קוראי רומנָיו אל השירה.

רק אז מגיע לב הספר, שטבעי יותר היה להניחו בתחילתו: "מדריך" תיאורטי ומעשי "למפרש שירה מתחיל" ובעצם לכל קורא שירה. כאן מתברר שהחלק הראשון, רוב עמודי הספר, נועד בעיקר להדגים את שיטת הפרשנות הזו. למדריך נספחים גם מדריך למורה היצירתי, שירים ליריים ישנים של אורן עצמו, מהם מצוינים ממש, ומניפסט ציוני-מאוד על תפקידו האקטיבי של מבקר הסיפורת העברית הראוי לשמו (כגון אורן עצמו, שהוא בעיקר מבקר פרוזה חרוץ).

המניפסט מרעיש, אבל מרעישה ממנו, על רקע מוסכמות פוסט-מודרניות שקנו להן שביתה בציבור, היא הטענה המונחת בלב המדריך למפרש, ובעקיפין בלב הספר כולו: שהשיר הלירי במיטבו הוא "הקפאה" אמנותית מלוטשת של חוויה – ותפקיד הפרשן "להפשיר" את השיר, בעזרת הטכניקות המפורטות במדריך, ולחלץ שוב את החוויה, את משמעותו "האידיאלית" היחידה של השיר. לדעתו, מי שטוען שייתכנו כמה פירושים נכונים וסותרים טוען למעשה שלטקסט אין מובן.

בפרקי הדוגמאות מתגלָה שיטת הפרשנות הדקדקנית והצמודה של אורן כמסע מרתק. השירים המפורשים מתגלים כבעלי משמעות אחרת מזו העולה למראית עין; עמוקה שִבְעָתַיִם וספציפית מאוד. לעתים מציע אורן פירושים נועזים, שנוח יותר היה לקבלם על תקן אופציה ולא כקביעה של משמעות "אידיאלית" יחידה. הם מעוגנים במילות השיר, ובכל זאת תלויים בהברקה יצירתית של הפרשן. כך, שירו הלירי של אלתרמן "איגרת" ("נולדתי לפניך תאומים"), אולי שירו האישי ביותר, הוא על פי אורן שיר הקורא לפיוס בין הרוויזיוניסטים לתנועת העבודה, ו"כישופים" של דליה רביקוביץ' ("היום אני גבעה, מחר אני ים") הוא תגובה ליחס מתנשא מצד בן זוגה. לפני שתתווכחו – קראו.

נוסחה ושבחה
שטחים פתוחים 
מאיה ויינברג, ספרי עתון 77, 94 עמ'

יש לנו אפוא נוסחה לפרשנות שירה עברית – ובינתיים נראה שהתגבשה גם נוסחה לשירה העברית עצמה. מסתמן זרם-מרכזי של שירה לירית עכשווית, שכמו נעזר במרשם בדוק של אמצעים ספרותיים אפקטיביים. דברי שבח לשירה שמצאה "נוסח" המקרב אותה ללבו של הקורא ההדיוט יישמעו כחילול הקודש של אידיאל פריצת המסגרות וזעזוע הבורגנות. אך לא. תמיד היו "נוסחאות" של שירה (קחו לדוגמה קיצונית את צורת הסונֶטה). גרפומנים נעזרו בהן כדי להסוות את בינוניותם, אך גם משוררי אמת לא בחלו בשימוש בהן, כְּתבנית ליציקת האיכויות האישיות הייחודיות להם.

ה"נוסח" החדש בשירה העברית איננו, כמובן, צורה קבועה; אדרבה, היעדר צורה קבועה הוא חלק מהנוסח. מדובר בשורה של מאפיינים והעדפות, שמשורר בעל מגע-זהב יודע להיעזר בהם בלי ליפול לקלישאה ולהתחנפות. ספריהם של איריס אליה כהן ושל גיורא פישר שהופיעו השנה הם דוגמאות לספרים מעולים השותפים למגמה זו. כמוהם, עכשיו, ספרה המצוין של מאיה ויינברג.

ואלה עיקרי "הנוסח". השיר קצר, עד עמוד אחד. אין לו עניין להמציא את השירה מחדש. הוא מעביר חוויה שכולם יכולים לקלוט, ונמנע מצפנים אישיים פרטיים. הוא נוטה לגזור מהמציאות החיצונית אמירה על מציאות פנימית – באמצעות הקְבלה, צירוף מילים לא צפוי, דימוי, ארמזים טקסטואליים ושורות-מחץ. הוא משתדל לא להיות דרמה קווין ולא להתמסכן גם בעוסקו בתוכני נפש קשים. להפך: יש בו הומור. הוא רקום סביב מטאפורה מרכזית, ולעתים משתמש בה נגד עצמה. הוא נמנע ממשחקי מילים מצועצעים, אך משחיל אחד או שניים מעודנים. לעתים רמוזים בו חרוזים, והם תורמים להרחקת השיר מהפרוזאיות המקובלת בקרב משוררים אחרים בני זמננו. קובץ-השירה של משוררים אלה יכלול בדרך כלל פרקים או מחזורים סביב נושא מסוים, וכך תוקנֶה לספר ייחודיות.

מאיה ויינברג עושה בספרה הראשון מטעמים מהנוסח. הנושא הייחודי לה הוא הטבע, ובעיקר מינים של צמחי בר. בשיר ושמו "שירה" היא כותבת על "שִׁירָה שֶׁלִּי / בִּתִּי הַמְפַגֶּרֶת, הַמּוּזָרָה / שֶׁהָרִיתִי בְּאַקְרַאי", בת פגומה שהיא אינה מסוגלת לאהוב – אבל שירה זו, שירתה של ויינברג,  היא דווקא ילדה חכמה וממש לא מוזרה. נותר פה מקום רק לצימוק אחד, מסוף השיר "על שפת היום": "שְׁקִיעָה אַחַת מְבַקֶּשֶׁת לִטְמֹן / אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה בַּיּוֹם שֶׁהָיָה / אֶל קֻפַּת הַחִסָּכוֹן הָאֱלוֹהִית. // בְּקַו הַמַּיִם / שֶׁלֶט מַתֶּכֶת לְהַזְכִּיר: / אֵין מַצִּיל!"

לא תנצחו אותי

זיקוקים של אדיר

מבחר ממאמריו של אדיר זיק ז"ל

עורך: בנימין שינברג, בהוצאת המשפחה, 195 עמ'

טלפונים לרכישה: אזור ירושלים, ורדית זיק: 02-5814894; אזור המרכז, אפרים זיק 052-5665101

"מכשלת ישראל", קרא לה במאי הטלוויזיה ופובליציסט הרדיו אדיר זיק. "מכשלת ישראל", ממשלת רבין, הפעילה ביודעין סוכן שייעודו המקורי היה להתריע על טרור יהודי, אך ייעודו בפועל היה עידוד טרור יהודי והשחרה של הימין. הסוכן "שמפניה", אבישי רביב, לא בחל באמצעים: חתונות פיקטיביות עם צעירות תמימות, נטילת אחריות על פיגועים שלא היו, כרזת רבין במדי אס-אס, והסתת יגאל עמיר לרצח ראש הממשלה. אדיר זיק, בתכנית הרדיו הפופולרית שלו בערוץ 7, ניהל מלחמה דון-קיחוטית לחשיפת פרשת רביב ופרטיה האלה. מלחמת מוסר – שבאופן אירוני זיכתה אותו בכינוי "המסית הלאומי".

בשנות תהליך אוסלו, שנים שההטיה בתקשורת הייתה חריפה אפילו מכפי שהיא היום, שנים של קיטוב פוליטי ושל תסכול ימני שאין לאן להוליכו, תוכניתו של זיק, עם שיר הפתיחה "לא תנצחו אותי כל כך מהר", הייתה בשביל הימין הדתי כמעט הכול: ארובת קיטור, כותל דמעות, מדורת שבט, לוח מודעות ועיתון מחתרתי. הבוטוּת של זיק לא נעמה לכל המחנה, אך האומץ שגילמה זכה להערכה; ועמדות-קצה מתריסות שביטא, כגון תפיסת עצמו כ"יהודי מארץ ישראל" תוך התנכרות למדינה, התקבלו כחלק מהחבילה. הם לא רק היו רק צעקת הנרמס; גם היה בהם חן.

מבחר ממאמריו המשודרים והמודפסים של זיק מופיע בספר חדש היוצא לאור במלאת עשור לפטירתו. עורך הספר היטיב לברור מן המרובה את המועט והמייצג. וכך, בהשקעה מועטה של זמן קריאה, יזכו אוהדיו הוותיקים של זיק במזכרת מקיפה מהאיש ומכישרונו הרטורי; הדור אשר לא ידע את זיק יזכה לדעת; ואלו ואלו יקבלו גלולה מרוכזת מטעמו המר של העשור שבין הסכמי אוסלו לחומת מגן, ושפע טיעונים על דיכוי הימין והדתיים בידי השמאל בשדה המדיני-ביטחוני, החברתי והתקשורתי.

התערבות העורך בטקסטים מינימליסטית במוצהר, כדי להיות קרוב לרוח המקור – אך הדבר מוגזם. לא כל מה שעובר בדיבור עובר בכתב. פתיחת פסקה חדשה כמעט בכל משפט, ריבוי רצפים של סימני קריאה ושאלה, השארת כל האותיות באנגלית ב"קפיטל" כמו שזיק כנראה הקליד – כל אלו ועוד משדרים טיוטתיוּת, לא רק אותנטיות. בייחוד חסר ברוב המאמרים ציון תאריך ומקור, והקורא נדרש לנחש את ההקשר ההיסטורי ואת המדיום המקורי – שידור בערוץ 7 או מאמר מודפס ב'הצופה' או בבמה אחרת. כל זה מנוגד לאיכות הגבוהה של ההפקה, וכנראה מכוון ברובו. אך שגוי.    

משא האדם הלבן - תרגום לקלאסיקה המושמצת של קיפלינג

עוד בגיליון החדש של 'דחק': תרגומי לשיר הידוע שכתב רודיארד קיפלינג ב-1899, לרגל כיבוש הפיליפינים בידי ארצות הברית. הנה הוא, תרגום וגם מקור. לקריאת דברי רקע שכתבתי על השיר ועל התרגום, היכנסו לעמוד זה באתר 'מידה'.

משא האדם הלבן

רודיארד קיפלינג

נוסח עברי: צור ארליך

עִמְסוּ מַשָּׂא הַלֹּבֶן,

שִׁלְחוּ מֵיטַב בְּנֵיכֶם

אֱלֵי גָּלוּת נִדַּחַת

לִדְאֹג וּלְרַחֵם

וְלַעֲשׂוֹת אֶת חֶסֶד

כּוֹבֵשׁ עִם נְתִינוֹ –

עַם עַגְמוּמִי וּפֶרֶא,

קְצָת שֵׁד וּקְצָת תִּינוֹק.

עִמְסוּ מַשָּׂא הַלֹּבֶן

בְּהִתְגַּבְּרוּת עַצְמִית

אֲשֶׁר תַּכְנִיעַ פַּחַד

וְגַאֲוָה תַּצְמִית;

בְּפֶה שֶׁאֵין בּוֹ כֹּבֶד

וּבְיֹשֶׁר לֵב מֻחְלָט,

שֶׁמַּטְרָתָם תּוֹעֶלֶת

וְרֶוַח לַזּוּלַת.

עִמְסוּ מַשָּׂא הַלֹּבֶן,

קְרַב פֶּרֶא שֶׁל שָׁלוֹם

אֲשֶׁר רָעָב יַשְׂבִּיעַ

וּמַגֵּפוֹת יִבְלֹם.

וּבְקָרְבְכֶם לַיַּעַד,

כְּשֶׁחֶסֶד תֶּאֱצְלוּ,

תִּרְאוּ אֵיךְ מְחַבְּלוֹת בּוֹ

הַשְּׁטוּת וְהָעַצְלוּת.

עִמְסוּ מַשָּׂא הַלֹּבֶן,

הַחְזִיקוּ בַּמַּטֶּה:

לֹא שַׁרְבִיטוֹ שֶׁל מֶלֶךְ,

כִּי מוֹט שֶׁל מַטְאֲטֵא.

נָמָל וּכְבִישׁ תַּחְצֹבוּ –

אַתֶּם אֲשֶׁר תִּחְיוּ

וּמֵתֵיכֶם, בְּצַוְתָּא –

אַךְ לֹא לָכֶם יִהְיוּ.

עִמְסוּ מַשָּׂא הַלֹּבֶן

וּדְעוּ גַּם אֶת הַגְּמוּל:

אִשּׁוּם מִפִּי כְּפוּי-חֶסֶד,

שִׂנְאָה מֵעַם גָּאוּל.

שַׁוְעַת אֲשֶׁר פָּדִיתָ

אֶל אֶרֶץ מִבְטָחִים:

"זָכַרְנוּ אֶת מִצְרַיִם,

אֶת הָאֲבַטִּיחִים..."

עִמְסוּ מַשָּׂא הַלֹּבֶן,

גַּם גְּרָם אַל יִגָּרַע.

אַל תִּתָּלוּ בַּחֹפֶשׁ

בִּשְׁחֹק אֶתְכֶם שִׁגְרָה.

בְּכָל מֶחְדָּל אוֹ מַעַשׂ

עַם קְשֵׁה עֹרֶף זֶה

אֶתְכֶם וְאֶת צוּרֵנוּ

גַּם יַחַד יְנַסֶּה.

עִמְסוּ מַשָּׂא הַלֹּבֶן,

תּוֹר הַיַּלְדוּת כָּלָה;

יְמֵי חִבּוּק גַּנֶּנֶת

וּתְהִלָּה קַלָּה.

תּוֹר הַגַּבְרוּת הִגִּיעַ,

עֵת לְשַׁמֵּשׁ מוֹפְתִים

בְּאֵין תּוֹדָה וָשֶׁבַח,

כְּשֶׁבְּנֵי גִּילְכֶם – שׁוֹפְטִים.

TAKE up the White Man's burden -
Send forth the best ye breed -
Go bind your sons to exile
To serve your captives' need;
To wait in heavy harness
On fluttered folk and wild -
Your new-caught sullen peoples,
Half devil and half child. 

Take up the White Man's burden -
In patience to abide
To veil the threat of terror
And check the show of pride;
By open speech and simple,
An hundred times made plain,
To seek another's profit,
And work another's gain.

Take up the White Man's burden -
The savage wars of peace -
Fill full the mouth of famine
And bid the sickness cease;
And when your goal is nearest
The end for others sought,
Watch Sloth and heathen Folly
Bring all your hopes to nought.

Take up the White Man's burden -
No tawdry rule of kings,
But toil of serf and sweeper -
The tale of common things.
The ports ye shall not enter,
The roads ye shall not tread,
Go make them with your living,
And mark them with your dead !

Take up the White Man's burden -
And reap his old reward,
The blame of those ye better,
The hate of those ye guard -
The cry of hosts ye humour
(Ah slowly !) towards the light:-
"Why brought ye us from bondage,
"Our loved Egyptian night ?"

Take up the White Man's burden -
Ye dare not stoop to less -
Nor call too loud on Freedom
To cloak your weariness;
By all ye cry or whisper,
By all ye leave or do,
The silent sullen peoples
Shall weigh your Gods and you.

Take up the White Man's burden -
Have done with childish days -
The lightly proffered laurel,
The easy, ungrudged praise.
Comes now, to search your manhood
Through all the thankless years,
Cold-edged with dear-bought wisdom,
The judgement of your peers.

שנים-עשר צעדים לידידות טובה על פי ג'ונתן סוויפט - תרגום שלי ב"דחק" החדש

ברגעים אלה מופיע גיליון חדש ושופע של 'דחק', וכדי לקרוא בו כל מה שמעניין כדאי לצאת לפנסיה. ראו פירוט פה למטה.  גם לי יש שם כמה פיסות תרגום, והראשונה שאעלה היא זו, משל בעל 'מסעי גוליבר'. 

ג'ונתן סוויפט

שנים-עשר סעיפים

1

פֶּן נָרִיבָה, חֲבֵרִי,

לֹא אֶשְׁמַע אוֹתְךָ מַקְרִיא.

2

לֹא בְּוִכּוּחִים, הוֹ אֶחָא,

אֶתְאַמֵּץ לְשַׁכְנְעֶךָ.

3

כְּשֶׁתִּדְבַּק בְּפָרָדוֹקְס

לֹא אַכְחִישׁ וְלֹא אֶבְדֹּק.

4

עֵת אָשִׂיחַ לֹא מֻקְשָׁב

לֹא אַפְגִּין שׁוּם כַּעַס שָׁוְא.

5

לְאַבְּסוּרְד כִּי תִּקָּלַע

לֹא אָרִיב עַל אַף מִלָּה.

6

כְּשֶׁתִּטְעַן שְׁטֻיּוֹת בְּלַהַט

לְשׁוֹנִי אֶנְצֹר נִבְלַעַת.

7

שׁוּם לָצוֹן וְשׁוּם בְּדִיחָה

לֹא אַשְׁמִיעַ עוֹד לְךָ:

מִי אוֹהֵב לְהַסְבִּיר עֹקֶץ

לְפַרְצוּף שֶׁהוּא כִּבְלוֹק-עֵץ?

8

לֹא אֶחְשֹׁד בְּךָ אַף פַּעַם

כִּי תִּמְצָא בְּשִׁירַי טַעַם.

9

לֹא אֲלַמֶּדְךָ; מִשֶּׁכָּךְ

לֹא תַּרְגִיזֵנִי כְּשֶׁתִּשְׁכַּח. 

10

תִּשְׁתַּטֶּה וְתִשְׁתַּטֶּה, אַךְ

לֹא תִשְׁמַע אוֹתִי רוֹתֵחַ.

11

הִתְגַּדֵּר נָא בַּנִּגּוּד –

דַּל הָגוּת, עֲשִׁיר בִּגּוּד –

הִתְחַפֵּשׂ לְאֶלֶף אִישׁ

וְאוֹתִי זֶה לֹא יַרְעִישׁ.

12

לֹא אֶתֵּן לְךָ עֵצוֹת

עַד אֲשֶׁר תַּגְדִּיל לִרְצוֹת.

כְּשֶׁתִּדְחֵן בְּ"אִיחְס!" וּ"פוּי!"

רַק אֶחְשֹׁב: "נוּ, כַּצָּפוּי".

*

אִם נִנְהַג כָּךְ בְּלִי הֶפְסֵק –

רְעוּתֵנוּ תְּשַׂגְשֵׂג.

ככה לא נראית גאולה: על הרומאנים החדשים של חיותה דויטש ויונתן ברג

אם אשמע קול אחֵר, חיותה דויטש, אחוזת בית, תשע"ה, 435 עמ'

עוד חמש דקות, יונתן ברג, עם עובד, תשע"ה, 334 עמ'

סקירה: צור ארליך

הופיע במוסף 'שבת' של מקור ראשון בט"ו באדר תשע"ה, 6.3.2015, עמ' 21-20, בכותרת "נחוץ משהו אחר".

אחד לכל מערכת-בחירות: אנתולוגיה קצרה

שבוע וחצי לפני בחירות 2015 - לפניכם מבחר קצר של טורי בחירות קודמים שלי. כולם פורסמו ב"מקור ראשון". למען הקומפקטיות וכדי שהמעוניין לקרוא הכול לא יתעייף, בחרתי רק שיר אחד מכל מערכת-בחירות, אף שבכל אחת מהן כתבתי כמה וכמה. 

י"ד באייר תשנ"ט, 30.4.1999 

 השכמה

הֵם שׂוֹנְאִים אֶת בִּיבִּי

כִּי הֵם שׂוֹנְאִים אוֹתְךָ.

הֵם שׂוֹנְאִים אֶת בִּיבִּי

כִּי הֵם שׂוֹנְאִים אוֹתִי.

תַּרְשׁוּ לִי, פַּעַם אַחַת,

לוֹמַר מַשֶּׁהוּ אֲמִתִּי.

שׁוֹטְרִים עַל סוּסִים שֶׁדּוֹרְסִים

נָשִׁים וִילָדִים שֶׁנָּסִים,

בָּתֵּי מַעֲצָר עֲמוּסִים –

זֶה הָיָה לֹא מִזְּמָן.

לֹא בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת.

אַתָּה זוֹכֵר.

אַתְּ זוֹכֶרֶת.

הַנִּדּוּי. הַשִּׂנְאָה בָּרְחוֹב.

הַסּוֹכֵן. הַטְּקָסִים. הָאַלּוֹת.

הַפַּחַד הַהוּא לַחְשֹׁב

קְצָת אַחֶרֶת.

הַזִּכָּרוֹן לֹא רוֹצֶה לַעֲלוֹת,

אַךְ אַתָּה זוֹכֵר.

אַתְּ זוֹכֶרֶת.

הַיִּבּוּשׁ. הַבִּיּוּשׁ בְּמַפְגִיעַ.

קְבוּרָתֵנוּ מִחוּץ לַגָּדֵר.

שׁוּב הָרֵיחַ הַזֶּה מֵגִיחַ.

הֶעָנָן הַהוּא שׁוּב מִתְקַדֵּר.

אַתָּה זוֹכֵר. אַתְּ זוֹכֶרֶת – –

בְּיָדַיִם תְּחוּבוֹת בַּכִּיסִים.

עוֹד שְׁבוּעַיִם נוֹתְרוּ. אֵין בְּרֵירָה אַחֶרֶת:

צָרִיך גַּם לִהְיוֹת מַעֲשִׂי.

לָקוּם. לָקוּם. הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת.

לָקוּם מֵהַסִּיר.

   

עוד שלישיית שירי-חודש שלי מעיתון IVRIT: חשוון, כסלו, טבת תשע"ה

 חשוון:

שָׂפָה מְרֻבַּעַת

הָעִבְרִית הִיא שָׂפָה מְרֻבַּעַת.

אִם לֹא כֻּלָּהּ – אָז רֻבָּהּ.

אֵין בָּהּ אוֹת בְּצוּרַת טַבַּעַת

אוֹ קֶשֶׁת: הַכֹּל מְרֻבָּע.

זוֹ שָׂפָה שֶׁהַכֹּל יָשָׁר בָּהּ.

בְּאוֹתִיּוֹת הַדְּפוּס לְפָחוֹת.

בְּכָל אוֹת צְלָעוֹת יֵשׁ אַרְבַּע.

כֻּלָּן קֻפְסָאוֹת נְפוּחוֹת.

בְּ-א' וְ-צ' אָמְנָם יֵשׁ שִׁפּוּעַ,

אַךְ זֶה לֹא קוֹרֶה עוֹד הַרְבֵּה.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל אוֹת שֶׁאֵינֶנָּה רִבּוּעַ

יֵשׁ לָהּ צוּרַת מַלְבֵּן.

אֶפְשָׁר כַּמּוּבָן לָקַחַת

אֶת זֶה כְּמוֹ עֹנֶשׁ אוֹ חוֹב –

אֲבָל לָמָּה לִכְעוֹס? הֲרֵי כָּכָה

גַּם נִרְאִים אֲנָשִׁים בָּרְחוֹב:

אֲנָשִׁים מְכַסִּים גַּבּוֹת עִם

מִשְׁקָפַיִם מְרֻבָּעִים.

לְחֶלְקָם זֶה נוֹתֵן פַּרְצוּף רוֹבּוֹטִי,

לְחֶלְקָם זֶה בֶּאֱמֶת מַתְאִים.

וּבַיָּד כָּל אֶחָד מַחְזִיק לוּחַ

מְרֻבָּע בְּצוּרַת מַלְבֵּן,

וְעוֹשֶׂה אִתּוֹ מָה? – זֶה תָּלוּי, אַךְ

אוֹמְרִים שֶׁהוּא גַּם מְטַלְפֵּן.

צְאוּ לָרְחוֹב, הִסְתַּכְּלוּ בַּשֶּׁטַח,

אֵיךְ נִרְאִים הַשָּׁבִים-וְעוֹבְרִים.

הָעִבְרִית מְרֻבַּעַת, בֶּטַח,

אֲבָל כָּכָה הֵם גַּם הָעִבְרִים.

טור שירת-העיתון עובר מ"מקור ראשון" ל"מידה"

טור השירה/פזמונאות האקטואלית שלי התפרסם ב"מקור ראשון" מדי שבוע, במשך יותר משש-עשרה שנה. נהגתי בדרך כלל שלא להעלותו כאן, וגם לא בפייסבוק, כדי שתהיה לכם עוד סיבה לקנות מקור ראשון. הופעתו שם הייתה פרי החלטה לא שגרתית ולא מובנת מאליה של העורכים לדורותיהם, ובפרט עמנואל שילה שבזמנו הטור נוסד, לתת במה לז'אנר שעיתונים אחרים ועורכים אחרים תופסים כמיושן, ולתת לז'אנר הזה הזדמנות להוכיח שהוא יודע להתחדש. כעת אומצה במקור ראשון הדעה הרווחת יותר כלפי סוגה זו, ואולי היא דעה נכונה, מי יודע.
מעתה יעלה הטור מדי יום חמישי, ובמקרים מיוחדים גם בימים אחרים, בעיתון המקוון "מידה". כך תוכלו אתם, הגולשים ברשת, לקרוא אותו חינם ובקלות; אך כמובן אין זה אומר שלא כדאי לכם לקנות מקור ראשון, הגדוש בכל טוב. תודה לאתר מידה, ולבית "אל הפרט" וקרן תקוה, על הבמה החדשה ועל האומץ.
הנה קישורית לאתר "מידה". ולרגל המעבר החגיגי (זה גם יום ההולדת שלי, אגב. שלשום עברי, מחר לועזי), הנה גם הטור הכלל-לא-חגיגי במלואו.

רוֹאִים לָהּ

הִיא לְהֶפֶךְ, הִיא לְמַטָּה, הַלָּטִינָה.
הִיא בַּחֵצִי הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הַכַּדּוּר.
הֵם עוֹמְדִים שָׁם עַל הָרֹאשׁ, בְּאַרְגֶּנְטִינָה,
וְהַחֹרֶף שָׁם קֵיצִי. זֶה הַסִּדּוּר.

הִיא לְהֶפֶךְ, וְלָכֵן הַכֹּל מוּבָן:
הַלָּבָן שָׁחוֹר וְהַשָּׁחוֹר לָבָן.
הַתּוֹבֵעַ מְחֻסָּל בְּיוֹם עָבֹת
וְהַכֶּרֶם כְּבָר מִזְּמַן לֹא שֶׁל נָבוֹת.

הִיא לְהֶפֶךְ, אַךְ וַדַּאי שֶׁיֵּשׁ לָהּ דֶּרֶךְ.
בְּדַרְכָּהּ הַהֲפוּכָה הִיא מְסֻדֶּרֶת.
מִשְׁמְרוֹת הַמַּהְפֵּכָה שָׁלְחוּ סַדְרָן
שֶׁיַּסְדִּיר בָּהּ אֶת הַצֶּדֶק שֶׁל אִירָאן.

אַרְגֶּנְטִינָה אַנְטִיתֵזָה נֹסַח הֵגֶל.
שָׁם יוֹרְדִים לָרֹאשׁ אֲבָל עוֹלִים לָרֶגֶל.
תַּפְקִידָם שֶׁל הַלִּבּוּן וְהַמֶּחְקָר
לְהַלְבִּין שָׁחוֹר וּלְהַרְתִּיחַ קַר.

תַּפְקִידוֹ שֶׁל הַשִּׁלְטוֹן לִמְרֹחַ פֶּשַׁע.
כִּי הָפוּךְ שָׁם. כְּמוֹ שֶׁשֵּׁשׁ הָפוּךְ הוּא תֵּשַׁע.
כָּכָה זֶה כְּשֶׁחִזְבָּאלְלָה יוֹשֵׁב בַּסְּפָר
וּכְשֶׁאַייכְמַן טֶרֶם שָׁב אֶל הֶעָפָר.

כְּשֶׁהַצֶּדֶק בָּהּ רָצוּחַ בָּאַמְבַּטְיָה
בְּיָדֶיהָ שֶׁל מֶמְשֶׁלֶת דֶּמוֹקְרַטְיָה
וְדָמָהּ שֶׁל הָאֱמֶת שׁוֹתֵת שָׁפוּךְ
תִּסְלְחוּ לָהּ – זֶה פָּשׁוּט עוֹלָם הָפוּךְ.

זֶה דָּבָר שֶׁרַק הַיֶּלֶד עוֹד יוֹדֵעַ,
עַד לַיּוֹם שֶׁהוּא מַשְׂכִּיל דַּיּוֹ לִשְׁקֹל:
הִיא עוֹמֶדֶת עַל רֹאשָׁהּ וְעַל יָדֶיהָ –
וְרוֹאִים לָהּ.
אוֹי, רוֹאִים לָהּ אֶת הַכֹּל.

שיפוט מהיר 21: חמש נפשות, שנות החמישים והחמשה של הפרטיטורה

המהדורה ה-21 של מדורי "שיפוט מהיר" הופיעה במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' ביום שישי האחרון, כ"ה בטבת תשע"ה, 16.1.2015. נסקרו הספרים 'חמש נפשות' מאת יותם טולוב, 'בעד החלון' מאת לאה ברק ו'מסע מוזיקלי בעקבות שופנהאואר' מאת מיכל זמורה-כהן.

אליזבת איננה - וגם מוד מאחרת בנשף

נפש הוורד
ציור מאת ג'ון ויליאם ווטרהאוס (1908)
בעקבות "בואי לגינה, מוד"

עוד יסופר איך גילה המו"ל-מתרגם העצמאי שי סנדיק (ההוא מג'יין אוסטן) בלונדון את הספר החדש "אליזבת איננה" רגע לפני שהפך למגפה בבריטניה, ואיך כבר בשבועות אלו הוא מוציא לאור את המהדורה העברית בתרגומו. מה שאני יכול להוסיף בנוגע לַפּלא סנדיק נוגע לפיינשמקריותו הברוכה. 

את עלילת הספר, העוסק באישה ושמה מוד המאבדת את זיכרונה, מלווה שיר ששיננה בילדותה, שיר ידוע למדי בתרבות האנגלית - "בואי לגינה, מוֹד" (Come into the garden, Maud) הלקוח ממונודרמת הענק השירית של אלפרד טניסון "מוד" (Maud). זהו סיפור דרמטי על אהבה, נוסח המאה ה-19 הרומנטית, ויש בו אפילו דו-קרב. שורות אחדות מהשיר נשזרות לאורך הספר. שי החליט שראוי לתת לקורא הישראלי את השיר המלא ולא רק את השורות. 

הוא פנה אליי שאתרגם את השיר הארוך הזה, והוא אפילו נמנה עם המעטים הגורסים ש"יש שכר למשוררים" ולמתרגמי שירה אמנותית והציע תגמול מכובד על העבודה. לו בחר לשבץ בתרגום רק את השורות המצוטטות, זה באמת לא היה עניין גדול לתרגם אותן. העניין הגדול הוא בתרגומן בתוך השיר המלא, מפני שכפי שתראו בכל בית בשיר חוזר צמד חרוזים אחד שלוש או ארבע פעמים. כך שאי אפשר סתם לתרגם שורה אלא צריך למצוא קודם את  החרוז שיתאים לכל השורות החורזות איתה במקור. בגלל יופיו המוזיקלי של השיר במקור נשארתי נאמן גם למתכונת המשקלית הגמישה אך המתוכננת-היטב שלו. 

שי מדווח שמחברת הספר, אמה הִילי, התרגשה לשמוע שבמהדורה העברית יזכו הקוראים גם לנספח ובו תרגומו המלא של השיר. הנה הוא. ואחריו המקור. את היצירה "מוד" כולה תוכלו לקרוא כאן. 

אלפרד טניסון

בואי לגינה, מוד

(מתוך המונודרמה השירית 'מוד')

מאנגלית: צור ארליך

בּוֹאִי לַגִּנָּה, מוֹד;

עֲטַלֵּף הַלֵּיל עָף אֱלֵי שַׁחַר.

בּוֹאִי לַגִּנָּה, מוֹד;

אֲנִי כָּאן לְבַדִּי בַּשַּׁעַר.

יַעְרָה מְעָרָה פֹּה רֵיחָהּ שֶׁנַּחְמֹד

וּבֹשֶׂם וְרָדִים עַל כָּל שַׁעַל.

כִּי צַפְרִיר כְּבָר פּוֹזֵז בַּזָּהָב,

וְכוֹכַב הָאַהֲבָה הַגָּבוֹהַּ

מַחְוִיר בָּאוֹר אֲשֶׁר הִיא תֹּאהַב

עַל מִטַּת שְׁמֵי נַרְקִיס וָבֹהַק.

בְּאוֹר הַחַמָּה אֲשֶׁר הִיא תֹּאהַב,

הָלוֹךְ וְהַחְוֵר וְגָווֹעַ.

כָּל הַלַּיְלָה שָׁמְעוּ שִׂיחֵי הַוֶּרֶד

תֹּף וְכִנּוֹר וְחָלִיל,

וּתְרִיסִים בַּיַּסְמִין, בִּסְחַרְחֹרֶת גּוֹבֶרֶת,

רָקְדוּ לְקֶצֶב הַצְּלִיל –

עַד שֶׁקֶט צָנַח עִם בַּת שַׁחַר חִוֶּרֶת

וְעִגּוּל הַיָּרֵחַ הִצְלִיל.

לַשּׁוֹשָׁן אָמַרְתִּי, "יֵשׁ רַק אֶחָד

שֶׁלִּבָּהּ בֶּאֱמֶת מְבַקֵּשׁ.

מָתַי הָרוֹקְדִים יַשְׁאִירוּהָ לְבַד?

הִתִּישָׁהּ הַמָּחוֹל הָעִקֵּשׁ".

כְּבָר חֲצִי-הַיָּרֵחַ בָּאֹפֶק אָבַד,

וְהַיּוֹם כְּבָר חֲצִי-מַדְלִיק אֵשׁ;

וְחַלָּשׁ עַל חוֹלוֹת, אַךְ עֲלֵי דְּרָכִים חַד,

הֵד גַּלְגַּל מִתְרַחֵק נוֹקֵשׁ.

אָמַרְתִּי לַוֶּרֶד, "שְׁעַת לַיְלָה עוֹבֶרֶת

בְּיַיִן וּבְשִׁיר הִלּוּלִי.

הוֹי, אַבִּיר אַהֲבוֹת, אַנְחָתְךָ לֵב שׁוֹבֶרֶת

בַּנֶּשֶׁף הַזֶּה הַלֵּילִי,

אַךְ שֶׁלְּךָ לֹא תִּהְיֶה הִיא", נִשְׁבַּעְתִּי לַוֶּרֶד,

"רַק שֶׁלִּי, לָנֶצַח שֶׁלִּי".

וְנֶפֶשׁ הַוֶּרֶד קָלְחָה אֶל עוֹרְקַי

כְּשֶׁהָלְמוּ נְגִינוֹת בַּנֶּשֶׁף.

מוּל אֲגַם הַגִּנָּה קַדְתִּי עֵת אֲרֻכָּה

כִּי פַּלְגֵּך בִּזְרִימָה מְכֻנֶּפֶת

רָן מִמֶּנּוּ לָאָחוּ, וּמִמֶּנּוּ רָגַע

לַחֻרְשָׁה, אֲחוֹתֵנוּ בְּנֶפֶשׁ;

מֵהָאָחוּ שֶׁבּוֹ אַתְּ יֶשְׁנֵךְ כְּשֶׁאֵינֵךְ,

כִּי רוֹכֵן בּוֹ הָרוּחַ הָרַךְ

וּמַצִּיב פִּרְחֵי סֶגֶל כְּחֻלִּים כְּעֵינֵךְ

עַל עֲדִי-עֲקֵבוֹת שֶׁדָּרַכְתְּ –

אֶל חֻרְשַׁת מִפְגָּשֵׁינוּ, עֶדְנִי וְעֶדְנֵךְ

בַּמִּסְתּוֹר שֶׁבַּקָּרַחַת.

לִבְלוּבֵי הַלָּבָן בַּשִּׁיטָה הַצְּנוּמָה

לֹא נִרְעֲדוּ וְלֹא שָׁחוּ.

פְּרִיחָה חֲלָבִית עִרְסְלָה אֶת עַצְמָהּ,

מַרְגָּנִית נִמְנְמָה בָּאָחוּ.

רַק עֵינוֹ שֶׁל הַוֶּרֶד לֹא נֶעֱצְמָה,

רַק פִּרְחֵי הַשּׁוֹשָׁן לֹא נָחוּ,

כִּי אֶת מָה שֶׁהִבְטַחְתְּ הֵם נָצְרוּ בַּצָּמָא,

וּבִכְיָם אֶל הַשַּׁחַר – לָךְ הוּא.

מַלְכַּת בְּנוֹת הַוֶּרֶד אֲשֶׁר בַּגַּנִּים,

חָדְלוּ הַמְּחוֹלוֹת; מָה לָךְ שָׁם?

בּוֹאִי בַּמֶּשִׁי, בִּבְרַק הַפְּנִינִים,

מַלְכָּה בַּת וְרָדִים וְשׁוֹשָׁן;

זִרְחִי בְּתַלְתַּל וּבְזֹהַר פָּנִים,

שַׁמְּשִׁי לַפְּרָחִים שִׁמְשָׁם.

אָז בַּשַּׁעַר צָנְחָה דִּמְעַת

שְׁעוֹנִית כְּמַעְיָן מְפַכֶּה.

הִיא בָּאָה, יוֹנַת-תַּמַּת-

לְבָבִי, אוֹר חַיַּי. הַאֶזְכֶּה?

קוֹרֵא וֶרֶד אָדֹם: "הִיא כְּבָר פֹּה כִּמְעַט".

"בְּאִחוּר", וֶרֶד צַח מְבַכֶּה.

הַנּוּרִית מַסְכִּיתָה: "אֲנִי שׁוֹמַעַת";

הַשּׁוֹשָׁן סָח: "אֲנִי מְחַכֶּה".

הִיא בָּאָה, חֶלְקִי, אוֹצָרִי;

הִלּוּכָהּ רְחִיפַת אָמָּן.

יִשְׁמְעֶנָּה לִבִּי וְיַמְרִיא

גַּם לוּ בֶּעָפָר נִטְמַן;

יִשְׁמְעֶנָּה בְּשָׂרִי וְיַמְרִיא

גַּם לוּ מֵת זֶה עִדָּן וּזְמַן;

לְרַגְלֶיהָ יָקוּם וְיָחִיל עֲפָרִי

וְיִפְרַח בְּגוֹנֵי אַרְגָּמָן.

כל המעלים - מעלים לו בקודש: על דוח עוני ודוח בלוני

בתזמון לגמרי מקרי, מתפרסם דוח-עוני שלישי בתוך שבועיים. הנה מה שכתבתי בחורף שעבר על עוד דוח מסוג זה.

על אדוה ועל העוקץ

שיפוט מהיר 20: על שלושה ספרי ביכורים

במדורי "שיפוט מהיר" המופיע היום במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' (עמ' 23) - על שלושה ספרי ביכורים חדשים: "הציור האחרון של ג'אקופו מאסיני" מאת צדוק צמח; "טיול שנתי" מאת ענב שור-דיעי; ו"אופקים מתנגשים" מאת ר"ג אולדברג.

 

הציור האחרון של ג'אקופו מאסיני

צדוק צמח, עם עובד (ספריה לעם), 166 עמ'

 איפה היית כל הזמן, צדוק צמח? כתבתָ מחזות, שעלו על במות נכבדות ואפילו זכו בפרסים; אבל את כישרון התיאור המילולי שלך, את הססגוניות החסכונית הזו שלך שרק בסיפורת יש לה מקום להתגדר בו –  מדוע כלאת מאיתנו את אלה ב-47 שנות חייך הראשונות?

שישה סיפורים ונובלות כרך צמח בספר ביכוריו, וההתגלגלות מהאחד לבא אחריו נעשית במתכונת התוכנית 'תיאוריית הקשר'; את גילוי הקשר בין סיפור לסיפור נשאיר לקורא, שיצרף זאת לשאר עינוגיו. הספר בנוי גם ככריך: ראשונה ואחרונה נובֶלות המתרחשות בחו"ל, ובתווך ארבעה סיפורים קצרים יותר שגיבורי כולם (וגם גיבור הנובלה האחרונה) הם בני עדות המזרח לגוניהן: עיראקים, צפון-אפריקנים ותימנייה. אין זו עובדה שולית, וגם לא רק מכשיר להצדקת הצבעים העזים והאקזוטיים-לעתים של העלילות. שכן יש בסיפורים התמודדות מודעת ומקורית, נקייה מסטריאוטיפים מחד גיסא ומלוחמנות עדתית מאידך גיסא, עם סוגיות כגון המסורתיות והמשפחה המסורתית, העוני, רגשי הנחיתות העדתיים ואף פרשת ילדי תימן.

ועדיין, אלה הם נושאי המשנה. בלב כל סיפור נמצאת דרמה, נמצא קונפליקט כלל-אנושי. בושה ואשמה, ושוב בושה ושוב אשמה, יחסה של החברה לחריג ולנכה, התמודדות עם אובדנים משפחתיים למיניהם. וראשונה לכולם נובלה נדירה ביופייה, שהספר כולו קרוי על שמה, על צייר רנסאנסי גוסס ופורץ-דרך-בפוטנציה, דמות בדיונית, שבמקום הציור הגאוני שתכנן קיבלנו את הסעודה האחרונה של ליאונרדו דה-וינצ'י.

כישרונו הדרמטי של צמח, ומומחיותו ביצירת מתח רגשי ופורקן רגשי, אולי בולטים יותר בסיפורים הבאים אחריה; אולם נובלה פותחת זו מיטיבה מכולן להציג את יפי כתיבתו. ושמא כך יאה לסיפור שנושאו אמנות הרנסאנס.

מבחנה של סדרת פרוזה, מבחנה של הוצאת ספרים המפרסמת ספרי מקור, איננו בקלפי האס שהיא מחזיקה, בסופרים המוכרים והוותיקים שהצליחה לשמור בשורותיה; כאן זה בעיקר עניין של כסף. מבחנה הגדול הוא באיכותם של סופרי הביכורים שהיא משכילה לברור וטורחת להשקיע בהם, השקעה שבטווח הקצר אינה תמיד משתלמת. שוב ושוב (וידגים זאת 'להציל את מוצרט' של רפאל ירושלמי מהאביב האחרון), 'ספרייה לעם' מצטיינת במבחן הזה.

עשה את זה חדש: תרגומים לתרגומים מאת עזרא פאונד

עזרא פאונד, מבחר כתבים  - אוסף מרשים ביותר הופיע לאחרונה בעריכתו וביזמותו של יהודה ויזן. למדור תרגומי-התרגומים המופיע שם תרגמתי שני תרגומים של פאונד, תחת ההנחיה שניסח, ואשר מתנוססת בראש המדור הזה בספר: Make it new. 

רומא

מקור לטיני: ויטאלֶה איש פָּלֶרְמוֹ

מלטינית לצרפתית: ז'וֹאשן די בֶּלֵה (1522–1560)

מצרפתית לאנגלית: עזרא פאונד

מאנגלית לעברית: צור ארליך

 Troica Roma resurges 

– פְּרוֹפֶּרְטְיוּס

הוֹי, זָר הַבָּא לָרִאשׁוֹנָה לְרוֹמָא

וְלֹא מוֹצֵא בָּהּ שֶׁמֶץ רוֹמָאוּת;

קְשָׁתוֹת בְּלוּיוֹת, טִירוֹת פְּרוּמוֹת מַהוּת –

רַק שְׁמָהּ נִשְׁאַר. לֹא רוֹם וְלֹא אָרוֹמָה.

מה היה נשאר לה אלמלא השנאה: דוד (ניאו) בוחבוט על שירת הגזע של עדי קיסר

ושוב אני שמח לארח פה רשימת ביקורת-ספרות חשובה מאוד בגרסתה המלאה והלא מודפסת. הפעם רשות הדיבור לדוד (ניאו) בוחבוט.

עדי קיסר, "שחור על גבי שחור", 144 עמודים, הוצאת גרילה תרבות.
סקירה: דוד (ניאו) בוחבוט
גרסה ערוכה, ממותנת, מרוככת ומקוצרת מופיעה באתר "הארץ", ותידפס בעיתון זה במוסף "ספרים" בעוד שלושה ימים.

"כי מה זה להקריא שירה אם לא / לפתוח רגליים / לחרבן באמצע הרחוב / לצעוק על מישהו שעוקף אותך בתור / להעמיד סירים על הגז ולשרוף את האוכל". מתוך: "אני לא יודעת להקריא שירה", השיר שפותח את ספרה הראשון של מייסדת "ערס פואטיקה", המשוררת עדי קיסר.
השורות הללו משקפות את אופיים של כלל השירים בספר. באיכות המחשבה, בכישורי הביטוי, ובלשון שבה שלטת הגסות.

כל כך קרים: דורי מנור על השירה האימג'יסטית ועל תרגומה בידי שמעון זנדבנק

ברשותו של המשורר, המתרגם והעורך דורי מנור, אני מפרסם כאן את הנוסח המקורי, המלא, של מאמרו שפורסם אתמול ב"הארץ". בעיניי זהו מאמר חשוב המבהיר בעיות יסוד בתולדות השירה הישראלית.
לקריאת המאמר כפי שפורסם בעיתון: http://www.haaretz.co.il/literatu…/poetry/.premium-1.2501090

מרחץ דמים במזרקה - על "התשוקה והשמש"

סקירה: דורי מנור

הופיע בגרסה מקוצרת: הארץ, י"ג בכסלו תשע"ה, 5.12.2014