יום שלישי, 1 בדצמבר 2020

בכלא: שירה האחרון של חנה סנש - תרגום ועיון בתהליך התרגום

אמש נתבשרנו כי ארכיונה הפרטי של חנה סנש הועבר לספרייה הלאומית. בין היתר הוצג ברשת כתב היד של שירה האחרון, שכתבה בכלא לקראת הוצאתה להורג.


בשנה שעברה העלה לכאן את השיר עו"ד דוד פטר, יליד הונגריה. בעקבות זאת, ובעזרתו, תרגמתי את השיר לעברית; תרגום נוסף על תרגומו הישן של המשורר אביגדור המאירי שנצמד לפירוש המילים אך לא עקב אחר המתכונת הניגונית של השיר המקורי.

נראה לי שזו הזדמנות לשתף את המתעניינים שביניכם בתהליך התרגום. ראו בתמונות המצורפות.







דוד הכין לי טבלה ובה השיר בהונגרית, עם תרגום מילולי שורה מול שורה והערות הסבר. הוא גם הקליט לי את עצמו קורא את השיר; את זה איני יכול לצרף פה.

על פי ההנחיות הללו, ובעזרת עוד הערות המשך שלו, יצרתי תרגום אמנותי תואם-משקל של השיר. כפי שאתם יכולים לראות, סימנתי בטבלה את החרוזים בהונגרית, וכן, כפי שהקפיד דוד לציין, את סיומי המוות והחיים הדרמטיים של הבתים.

בכל בית שתי שורות חורזות; במקור הן תמיד השנייה והשלישית, השתיים הקצרות, ומבחינה זו חרגתי מעט ולעיתים חרזתי ראשונה ושנייה. אך במקרים אלה סיימתי את השורה השלישית במילה עם צליל דומה. וכמדומני כמו במקור השורה שאינה חורזת היא מלעילית אם האחרות מלרעיות ולהפך.

עוד אסב את לבכם לכך שהחרוז בבית השני אינו אותי/מותי אלא כל הרצף "שִימוֹתי" במילים ינשים-אותי / ראשי-מותי.

סגולה ייחודית נוספת בשיר היא המשחק באחת-שתיים-שלוש. ספירה זו פותחת כל בית; במקור אחת-שתיים-שלוש, ובבית האחרון "עשרים ושלוש". המוטיב הולם את מבנה השיר: שלושה בתים בני שלוש שורות. וכמובן הוא נוגע ללב העניין: ספירת צעדים, ספירת ימים, מספרים במשחק הימורים.

בשל הצורך לעמוד במסגרת המשקלית ההדוקה, הלכתי אחר הבית האחרון, עם ה"עשרים ושלוש", והסתפקתי בקודמיו "שתיים-שלוש" בלי ה"אחת". אביגדור המאירי לא שמר על המשקל ונתן בלי קושי את כל ה"אחד שניים שלושה", אך בבית האחרון כתב "כ"ג" וכך הלך המשחק לאיבוד. הנה תרגומו (כלול בכרך כתבי חנה סנש בהוצאת הקיבוץ המאוחד):




העיקר הוא כמובן התוכן הנורא. את שאר ההכרעות היצירתיות שנועדו לבצר אותו ולאפשר אותו בנתוני העברית אתם מוזמנים לגלות.

תרגומי פורסם לראשונה באתר כתב העת 'יהי' ביום הזיכרון לשואה תש"ף.

אין תגובות: