יום שני, 15 בפברואר 2010

כבודן פנימה: על פורום 'תקנה' לטיפול בהטרדות מיניות בציבור הדתי

מאת צור ארליך. פורסם במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בכ' בתמוז תשס"ז, 6.7.2007

עד היום כולם הודו. התווכחו על הפרשנות, אבל לא הכחישו את העובדות. הם, בעלי סמכות רבנית או חינוכית בחברה הדתית-ציונית, פגעו מינית, במידה זו או אחרת, בכפופים להם – ומצאו עצמם עומדים בפני הרכב דמוי בית דין. הרכב שסמכותו היחידה היא היוקרה המוסרית והחברתית שלו, ושלצד עונשים מסוג הרחקה ממקום העבודה או איסור ללמד בבתי ספר לבנות הוא גם ממליץ לעתים לנידוניו על טיפול פסיכולוגי.

'הפורום למניעה וטיפול בהטרדות מיניות בציבור הדתי' לא נהנה מפרסום רב בארבע שנות קיומו עד כה, גם לא בשנה וחצי שעברו מאז החל לטפל בתלונות באופן מעשי – ובכל זאת הוא כבש לו בקלות מעמד בלעדי במגזר הציוני-דתי ושינה לחלוטין את תרבות הטיפול בתופעה, אותה תופעה שכידוע רווחת הרבה יותר ממה שחושבים. לא עוד עצומות בעד ונגד רבנים שאולי סרחו ומתלוננות שאולי בדו, לא עוד מלחמות קולניות, לא עוד פרשות שמתפוצצות בעיתונות ושמות גיבוריהן נישאים בפי כול. מעתה הליך מסודר, מוסכם ודיסקרטי. דיסקרטי מדי, יש אומרים – אך הכול מודים שאחרת רוב הנפגעות והנפגעים היו מעדיפים לשתוק.

עד כה הסתיימו חמישה הליכים שכאלה בלבד. אחרים מצויים בשלבי דיון. המקרים מגוונים; לא כולם בתבנית הקלאסית של גבר המטריד אשה הכפופה לו. יותר מכך אי אפשר לפרט ולהדגים, מפני שסגולתו המיוחדת של ההסדר יוצא הדופן הזה היא הסודיות המוחלטת האופפת את תכניו.

הפורום כולל כשישים אנשי ציבור וראשי ארגונים ומוסדות חינוך, והוא משותף לרבנים ולארגוני נשים. התלונות שהוא דן בהן מגיעות דרך הארגונים המיוצגים בו, ולעתים המתלוננים פונים ישירות לאישי ציבור החברים בו. מזכירות הפורום מרכזת את התלונות, ומוודאת שמדובר במקרה מהסוג שהפורום הסמיך עצמו לעסוק בו: זה שבין בעל סמכות ומרות לבין הכפופים לו. בשלב הבא ממונה בידי המזכירות הרכב בן ארבעה חברים, בדרך כלל שני גברים ושתי נשים, שיטפל ב'תיק'. כל הרכב כולל רב, איש חינוך, איש מקצוע מהתחום הטיפולי ומשפטן. ההרכב הוא שמתשאל את המתלונן ולאחר מכן את הנִילוֹן, והוא שמקבל את ההכרעה. פרטיו של המקרה, וזהותם של המעורבים בו, נותרים נחלת ההרכב והמזכירות בלבד.

בשבוע שבו הבין הציבור הישראלי שלמסלול המשפטי-משטרתי לטיפול בתלונות על פגיעה מינית יש מגבלות משלו, המסלול הייחודי שעוצב במגזר הדתי-לאומי מסתמן כאפשרות שיכולה לעניין גם מגזרים אחרים. ובכל זאת, לא במקרה נוצר המסלול הזה דווקא היכן שנוצר. החברה הדתית-לאומית מגדלת את בניה ובנותיה במוסדות משלה, מגדלת גם אנשי ציבור משלה, ומקיימת תרבות של יראה מפני מחנכים ומנהיגים רוחניים. זו היראה שמוֹנעת מנפגעות להתלונן במשטרה – אך היא גם זו שמאלצת רבנים ומחנכים שסרחו לציית לרבנים ואישי ציבור בכירים מהם, חברי הפורום.

"לא קרה שאנשים שזומנו לוועדה היו צריכים יותר משני זימונים", אומרת רכזת הפורום, יהודית שילת. "הם באים ורואים מול מי הם עומדים. הם הרי חלק ממגזר, מקהילה, ובדרך כלל חשובה להם התדמית שלהם בעיני אנשים כמו אלה היושבים בפורום. בציבור שלנו זה פשוט יותר מבציבור החילוני, כי אצלנו יש נורמות ברורות. הנורמות של האדם המאמין, קל וחומר הנורמות של מחנכים ורבנים, לא אמורות לכלול ברפרטואר ההתנהגות נגיעות וכדומה". ואכן, הפורום דן עקרונית גם בעבירות-צניעות שאפילו הנורמות המחמירות שקובע חוק ההטרדה המינית אינן כוללות אותן. "מקרה של מורה שמיישר חצאית לתלמידה ונוגע לה בברך הוא בהחלט בתחום הטיפול שלנו", מדגימה שילת. אולם המקרים שנידונו למעשה בפורום חמורים בהרבה, בדרך כלל.

חבר הפורום פרופ' ידידיה שטרן, איש הפקולטה למשפטים בבר-אילן והמכון הישראלי לדמוקרטיה, מנסח את הייחוד של הפורום, ייחוד המתלבש על אופייה של החברה הדתית כמו ששרוול שלושת-רבעי מתלבש על מרפק: "זה מין נמל מבטחים לציבור הדתי, שאליו הוא יוכל להתלונן מתוך ביטחון מלא שזה לא יוצא לרשות הרבים, ושעם זאת יושגו תוצאות. והמעניין הוא שזה גם ניסיון ליצור מערכת נורמטיבית של הענשה".

לשטרן, כמו גם לאחרים, חשוב להדגיש שהפורום איננו ניסיון ליצירת מערכת משפט פרטית. חשדות לפגיעה בקטינים מועברים ממנו, על פי החוק, לרשויות. וגם לבגירים הפונים אליו מובהר תחילה שהמסלול המתבקש הוא זה שעובר בתחנת המשטרה הקרובה. את רובם זה לא משכנע. אפשר להבין אותם.

"המקרים שטיפלנו בהם הם של נפגעים מעל גיל 18", מבהירה הפסיכולוגית אַיֶלת וידר-כהן, חברת הפורום, ואשת הארגון הדתי-פמיניסטי 'קולך' המופקדת מטעמו על טיפול בנפגעות. "הנפגעת בדרך כלל תעדיף טיפול בערוץ לא משטרתי-פלילי, מכמה סיבות. היא תעדיף להגיע למשהו עם הסכמה. הכתובות המשמעותיות בשבילה הן הגורמים בתוך הקהילה, הדמויות שהיא מכירה, ולא איזה שוטר בתחנת משטרת מוריה. היות שהעונש באפיק הפלילי הוא מאסר, הרבה נפגעות מעדיפות להגיע להסדרים אחרים. היבט נוסף הוא של מה קורה במצב שהיתה פגיעה, נניח, של סבא בנכדתו, והסב הוא בעל תפקיד ציבורי. הנפגעת היתה רוצה שזה יטופל גם ברמה החברתית. שזה אנחנו".

שיטת הטיפול של הפורום נותנת מענה לצרכיה המיוחדים של החברה הדתית: חברה שההטרדות בה נולדות לא על רקע מתירנות גוברת ותרבות של פלירטוט יומיומי, אלא דווקא על רקע איסור מוחלט על כל ביטוי מיני שאינו במסגרת נישואין, אפילו כזה שהוא לרצון שני הצדדים או כזה שבין אדם לעצמו; חברה שעדיין מסמיקה כשהיא מדברת על עניינים שבינו לבינה; חברה שבה ההטרדות והאלימות המינית אינן נדירות יותר מבחברות אחרות, אך התלונות כן.

את נדירותן של התלונות מייחס פרופ' שטרן לשילוב בין תמימות לשמרנות. "ההיסוס לדבר על זה נובע מהתמימות של הציבור הזה, מההַדחקות שלו, מרגשי אשם שקיימים אצל נפגעים – שכן החברה הזאת, כמו חברות שמרניות אחרות, נוטה במקרים כאלה לשפוט לחומרה את ההתרחשות ולא רק את המבצֵע, ולומר שאין עשן בלי אש. קל וחומר כשהמטריד הוא דמות כריזמטית, או שיש לה מעמד דתי בכיר; זה מגדיל גם את הסיכוי שלא יאמינו למוטרד. אנחנו רוצים לתת פתח לדיווחים".

לפי רחל קרן, יו"ר 'קולֵך', תופעת ההשתקה חמורה אף יותר. "בחברה הדתית, גם הדתית-לאומית, הרבה פעמים הדבר הראשון שאומרים לנערה שעברה התעללות או אפילו אונס הוא שעליה להסתיר את זה, כי אחרת היא לא תמצא שידוך. אני לא רק אומרת את זה אלא גם יודעת את זה. עדיין צריך לפתח בחברה הזו את ההבנה לקורבנות אונס".

'קולך', ארגונה של קרן, יקיים בימים ראשון ושני הקרובים בירושלים את הכינוס הדו-שנתי שלו 'אשה ויהדותה', ויְיַחֵד שם דיון לפעילותו של הפורום למניעת הטרדות. 'קולך' שותפה בפורום הזה, אך היא שותפה-מתלבטת, שכן עליה לוותר שם על משהו ממהותה: על הקול הרם. עד הקמתו של הפורום היה 'קולך' הקול הקולני ביותר בשערוריות שקמו סביב תלונות על הטרדה מינית מצד בעלי סמכות בקהילה הדתית. עתה, כחלק מהפורום, עליה להמיר את קול הצעקה בקול הלחש המשותף של הטיפול החסוי. רחל קרן סבורה שכיוון שהדרך הזו הוכחה כיעילה, יש להמשיך בה – אך תוך בחינה מתמדת.

דווקא כאן, בתחום הנפיץ של הטיפול בתלונות על הטרדה מינית, זרמים מנוגדים בציונות הדתית פועלים במשותף ובעצה אחת. המגוון הזה הוא המפתח לכוחו של הפורום להטיל את מרותו על כל רב ומחנך בזרם הציוני-דתי. בפורום נציגים מהארגונים הגדולים של המגזר – ארגוני נשים, רשתות חינוך, ארגוני שירות לאומי, מדרשות לבנות ומכללות – וכן אישים בעלי השפעה ובפרט רבנים בולטים המזוהים עם עמדות שונות, כמו הרבנים אהרן ליכטנשטיין, יעקב אריאל, יובל שרלו ואליקים לבנון – רב היישוב אלון-מורה והישיבה שם ומראשי ועד רבני יש"ע.

"בנושא הזה", מסביר הרב לבנון, "יש הסכמה כללית. ההטרדה המינית גורמת נזק נפשי נורא, ולמניעה של התופעה יש בסיס תורני נרחב. צניעות והגנת הפרט הן חלק מהתורה". למי שמכיר את המתח בין פלגי החברה הדתית, בפרט בין 'קולך' לבין חוג נאמניו של הרב אברהם שפירא שהרב לבנון נמנה עמם, צפויה הפתעה נעימה בהמשך דבריו: "בינתיים אנחנו מרוויחים עוד משהו: את האפשרות לשתף פעולה עם הרבה גורמים שבכמה תחומים אנחנו במחלוקת איתם, אבל יש בהם דברים חיוביים רבים. אם יש תחומים שאפשר להסכים עליהם, לכבד איש את רעהו ולצאת לדרך יחד, זה דבר גדול".

גם אילת וידר-כהן מ'קולך' אומרת, מצידה, שהמאבק בהטרדות הוא מהתחומים המעטים שארגונה נהנה בהם מהסכמה מלאה עם כל החלקים האחרים של החברה הדתית-לאומית. "אם כי בצד של האכיפה והענישה, אנחנו יחסית לאחרים בית שמאי".

"הפורום הזה התחיל בדיבור בשתי שפות שונות", מודה עו"ד ריקי שפירא-רוזנברג, מנציגות 'קולך' בפורום. "אנחנו מדברות על זכות לכבוד, וגורמים אחרים מדברים במושגים של צניעות ושל טוהר המחנה. בהתחלה הרבנים באמת שאלו למה בכלל אנחנו צריכים לנסח בפורום תקנון וקוד אתי אם יש לנו הלכות צניעות. אבל ההלכה מדברת על צניעות במובן זה שהאשה לא תהיה אובייקט שיעורר אצל הגבר הרהורי עבירה, ואנחנו מדברות בכיוון הפוך – שהגבר ייקח אחריות".

הרב לבנון מכיר בשוני אך אינו רואה קושי. "חלק מהפורום רואה יותר את הפגיעה ההלכתית, וחלק את הפגיעה האנושית, בדרך ארץ שקדמה לתורה. אבל אין סתירה. פגיעה נפשית נחשבת כנזק גם מבחינה הלכתית".

בשיתוף הפעולה שנוצר כאן בין הקצוות שבמחנה הדתי-אורתודוכסי הציוני – חוגים אקדמיים-ליברליים ו'קולך' הפמיניסטי מכאן והחוגים התורניים-רבניים מכאן – כל צד חושב שהוא סידר את השני, או לפחות ביית אותו. ריקי שפירא-רוזנברג מציינת בסיפוק את "ההשפעה החינוכית על רבנים" שנחשפים לבעיית ההטרדה המינית ולסדר היום הנשי. פרופ' ידידיה שטרן אומר ש"זה שרבנים נאבקים בהטרדות מיניות זה דבר גדול. בעבר, בפרשת הרב קופולוביץ' שפגע מינית נערים בישיבת 'נתיב מאיר', רבנים בכירים פעלו להסתרה – והנה עכשיו הרב אריאל יושב בהרכב ששופט אנשים על דברים כאלה. זו אחת הסיבות שאני משתף פעולה בעניין הזה". ואילו בעבר השני, במחנה התורני, רושמים כהישג את אילופה של 'קולך' הסוררת. זו למדה שלפעמים טובת העניין מחייבת להימנע מכיבוס פומבי מדי של בעיות פנים מגזריות.

'קולך' דווקא מתלבטת בשאלת הקולניות מול ההצנעה גם בסוגיות אחרות של מעמד האשה שיידונו בכינוס. היו"ר, רחל קרן: "אני יכולה להדגים את זה בסוגיות רבות. למשל, אם נוציא לרחוב העיר את קלונם של הדיינים בבתי הדין, ולא קשה לעשות זאת, האם זה ישרת את המטרה של הפחתת מספר מסורבות הגט לאפס, או לא? זה לא חד-משמעי".

בנקודה חיכוך אחת בין המחנות, נקודה ותיקה במיוחד, הרושם הוא שהמאבק בהטרדות המיניות יצר איחוד בין הפמיניסטיות לתורניים: שאלת ההפרדה בין בנים לבנות במערכת החינוך. התקנון למניעת הטרדות שנוסח בפורום (ראו מסגרת) מעודד במידה מסוימת הרחקה בין המינים.

"יש סכנה שזה יחזיר אותנו לאחור להפרדה", מודה שפירא-רוזנברג. "לכן באמת יש פה מצידנו הליכה על חבל דק: שהפרדה היא רק במקום שאני חוששת שבעל סמכות ינצל בו את כוחו, אבל לא במקום שבו אני שווה. במאמר שכתבתי בנושא אמרתי שצריך להיזהר שלא להפוך את המאבק בהטרדה המינית להחזרת כללי הצניעות שהפרידו. ברור שהרעיון הוא לאפשר מרחב ציבורי משותף". הרב אליקים לבנון, מהמחנה שוחר ההפרדה, דווקא מרגיע: "הנושא של ההפרדה כמעט לא עלה בהקשר של מניעת הטרדה, מאחר שהבעיה קיימת גם במקומות שמקפידים על ההלכה, למשל מוסדות חינוך לבנות כמו מכללות או מדרשות, שבכולם יש גם מרצים גברים".

מתחים בין זרמים וקבוצות בחברה הדתית הם גם אלו שעמדו ברקע הקמתו של הפורום למניעת הטרדה לפני כארבע שנים. מקרהו השנוי במחלוקת של הרב שלמה אבינר, מהבולטים והמקובלים ברבני הציונות הדתית, שייעץ לנשים בענייני זוגיות בצורה שהביכה אותן, נחשב בעיני יהודית שילת ואילת וידר-כהן כאחד לנקודת המפנה בכניסת נושא ההטרדות למודעות בחברה הדתית. 'קולך' התגייסה בקול רעש למען המתלוננות, בעוד רבנים רבים חתמו על עצומה נגדן.

"חשבתי שהמצב הזה לגמרי מטורף", משחזרת מרכזת הפורום יהודית שילת, שהיתה אז סגן יו"ר תנועת הנשים 'אמונה'. "הרי ברור שכל הקהילה הציונית דתית צריכה לעמוד בצד אחד, נגד תופעות של הטרדה מינית. אז איך ייתכן שהקהילה הזו מתפרקת לגורמים במלחמה סביב הנושא הזה. לכן חשבתי שצריך לבנות מנגנון שייאבק בזה נטו, מתוך שאיפה לצדק וליראת שמיים ולכבוד האדם, בלי לערב אג'נדה אחרת; אין לי ביקורת על מי שעושה את זה (על 'קולך', למשל. צ"א), זה בסדר, אבל זה מאיים על קבוצות גדולות בציבור הדתי שחושבות שהמניע הוא שנאת גברים או שנאת רבנים. אני וחברותיי מ'אמונה' נפגשנו עם הרב אריאל והרב שרלו, וצירפנו את ידידיה שטרן כמשפטן, וזאת היתה שיחה ראשונה".

מעט לאחר מכן, כשהפורום כבר היה בשלב הדיבורים הראשונים, אירעה מחלוקת רועשת דומה סביב תלונות על הטרדות מיניות מצידו של ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, הרב יצחק כהן. ועדת בדיקה שהוקמה באוניברסיטה אישרה כי כהן נגע בתלמידות שלא ברצונן. הפרשה לוותה בעצומות בעד ונגד, בטענות לניסיונות השתקה והסתרה, ואף זכתה לאחרונה לספיח מתוקשר בדמות טענה של יו"ר 'קולך' לשעבר, חנה קהת, שפוטרה מעבודתה במכללת 'אורות' מפני שחשפה את הפרשה – טענה שהמכללה הכחישה בתוקף.

שילת: "כשפרצה הפרשה הזו, הרגשתי שזאת בדיוק הבעיה שבגללה נחוץ להקים את הפורום, כי שוב אנשים טובים מצאו עצמם בצד של מי שעושה את המעשים הרעים. המשכנו במסע של איסוף ארגונים נוספים לתוך הפורום הזה. במקביל היתה פנייה של המדרשות לבנות, שביקשו שכל הארגונים יהיו יחד, כדי שלא תהיה מבוכה בשאלה אל מי מפנים תלונות".

דרך הפעולה של 'קולך' לפני הקמת הפורום – שגם וידר-כהן מתארת כ"קולנית" – אינה נראית לשילת מסיבה נוספת. "כשאתה שולח לאוויר פצצות, זה יכול ליצור סערה ולמשוך התעניינות תקשורתית לפרק זמן מסוים, אבל אחר כך העולם חוזר לסורו. הרי כבר כמעט עשור קיימת החקיקה, ועדיין כל שני וחמישי פורצות פרשות. לקחנו על עצמנו לטפל באופן אחראי ויסודי ושיטתי, גם מבחינה חינוכית וגם מבחינת מודעות וגם מבחינת פתרון בעיות כשהן מתעוררות ואינן יכולות להיפתר בעזרת החוק. גם לנו יש רצון לחשוף דברים למען יראו וייראו, אבל העובדה היא שמתלוננים מאוד רוצים לשמור על עצמם, והם חיים בחברה קטנה שבה אין סודות וא' הופכת מהר מאוד לאסתר. התקווה היא שבעקבות הפעילות הזו נמצא את עצמנו בעוד כמה שנים במקום הרבה יותר טוב – אבל כבר במשנה כתוב שאין אפוטרופוס לעריות: זו בעיה שתלווה את האנושות לכל אורך חייה, וצריך לטפל בה בהתמדה, בסבלנות, בלי לחשוב שכמה בומבות יפתרו אותה".

השאלה היא אם הטיפול השקט נוסח הפורום עושה את שלו, מעבר לפתרון של מקרים נקודתיים. האם הוא גורם לשינוי התודעתי הרצוי. אילת וידר-כהן חוששת שלא. "בחמש השנים שאני עוסקת בצד הציבורי-חברתי של הנושא הזה, ב'קולך' ובפורום, אני נדהמת כמה החברה שלנו סלחנית. היה למשל מקרה שטיפלנו בו, והוועדה מצאה שכל התלונות נכונות. לפני הבירור בוועדה הרבה אנשים אמרו לי שאם יתברר שהתלונות נכונות הם יבואו על ארבע להתנצל. לא קיבלתי אף התנצלות; להפך, רק מכתבים קשים נוספים. או אדם מסוים שוועדת בוררות קבעה שפעל באופן לא ראוי, עדיין מופיע בימי עיון כמרצה וכדמות חינוכית".
וידר-כהן, וכמוה חברתה לארגון, עו"ד ריקי שפירא-רוזנברג, מעלות גם את הצורך לאזן בין דיסקרטיות לבין מתן אפשרות למנהלי מוסדות, המקבלים עובדים חדשים, לדעת אם מועמדים הפונים אליהם אינם במקרה כאלה שסולקו בפקודת הפורום ממקום עבודה קודם בשל הטרדות מיניות.

הסתייגויות נוספות משמיע ד"ר אביעד הכהן מהאוניברסיטה העברית וממכללת שערי משפט, מומחה למשפט עברי ולאתיקה, שיהיה ביום שני בין המשתתפים בדיון על אודות הפורום בכנס 'אשה ויהדותה'. "אני מברך על הפורום, שמטפל בבעיה שהתעלמו ממנה הרבה זמן, אבל מציע לא לטפוח לעצמנו על השכם. הבעיה שאני רואה פה היא תחושה שבהקמת הפורום יצאנו ידי חובה. בפועל יש לא מעט הטרדות שבכלל לא מגיעות לפורום הזה. בעיה נוספת היא שחלק מאנשי הפורום נקרעים, בצורה אמיתית ולא מעושה, בין החובה שלהם לטפל במישהו שפונה לעזרה ומשווע לעזרה לבין המחויבות שלהם למערכת".

ושתי נקודות נוספות שהוא מציין: ראשית, הפוגע מורחק אמנם ממקום הסכנה, מקום עבודתו – אולם מעמדו בתוך הקהילה שלו נשמר. ושנית, חברי הפורום אינם חוקרים מקצועיים, ולא תמיד יוכלו להגיע לחקר האמת.

מרכזת הפורום יהודית שילת, וגם ידידיה שטרן, אומרים שלא נתקלו בשום חבר פורום שיש לו עניין להסתיר משהו. לחששו של הכהן מפני תחושת ה'יציאה ידי חובה' משיבה שילת שהפורום מקיים פעולות רבות נוספות להגברת המודעות לנושא, ופונה באופן קבוע לכל מוסדות החינוך עם תזכורות והצעות. "לצערנו היינו צריכים ללמוד את המודעות לכך דווקא מהחברה החילונית. לכאורה מצחיק לחשוב שבתחום היחסים שבינו לבינה אנחנו יכולים ללמוד מהם – אבל בנקודה של הבעייתיות של ניצול סמכות ומרות כלפי נשים, זו באמת הארה שהקהילה האזרחית בישראל תרמה לקהילה הדתית. ברוך השם אנחנו חיים בעם ישראל ויש לנו מה ללמוד זה מזה".

"הכיוון לפתרון", אומר אביעד הכהן, "הוא להגביר את המודעות בצורה אמיתית. אנשים בפרקליטות שעוסקים בתיקים האלה אומרים לי שבירושלים 95 אחוזים מהתיקים של גילוי עריות והטרדות וכדומה הם של אנשים דתיים וחרדים. נדהמתי מהנתון הזה. הם לא מדברים על תיאוריות. הם מטפלים בתיקים. יש להם כמובן הסבר לחלק מזה, שברגע שאתה לא יכול לעשות את הדברים בצורה מותרת אתה עושה אותם כך. אבל אלו עבירות מכל הסוגים. אנשים שונים שם חוזרים על הנתון הזה".

וטיפול בכך הוא כבר הרבה מעבר למנדט שהפורום נטל לעצמו.


*
התקנון והקוד האתי

ההליכים המעין-משפטיים שהפורום מנהל הם החלק הבולט בפעילותו, אך לא היחיד ולא הראשון. תחילה עסקו חבריו בניסוח תקנון למניעת הטרדות, על פי הדגם שמציע החוק נגד הטרדה מינית, תוך התאמתו לעולם הדתי. התקנון אמור להיות מופץ בכל מוסדות החינוך הדתיים, או לפחות אלו המיוצגים בפורום, ובחלקם הוא אכן תלוי בחדרי המורים. עיקרו – כללי זהירות ביחסים בין מורים ורבנים לתלמידותיהם, ובפרט הגבלות על שיחות אישיות. בין הכללים, התואמים את רוח הצניעות וההרחקה בין המינים השורה במילא על רוב מוסדות החינוך הדתיים, בולטת ההוראה האוסרת על מחנך גבר להעיר לתלמידה על חוסר צניעות בלבושה.

לאחר מכן ניסח הפורום קוד אתי לחבריו. הקוד מדריך אותם כיצד לנהוג כשמגיע לידיעתם מקרה של הטרדה. הוא מחייב אותם בין השאר להתעלם מהאפשרות שהמתלוננת נוהגת מתירנות מינית בחייה הפרטיים, להימנע מהבעת פקפוק באמינותה, ולפעול לסילוקו של הפוגע מתפקידים ועבודות המאפשרים לו להמשיך לפגוע.

"התקנון עוד איכשהו מופץ, ואפילו מודפס על פלקט יפה, כי הוא תואם את הפוריטניות של החינוך הדתי; אבל הקוד האתי, שפחות מתאים למוסכמות הקיימות, ושהיה ראוי שיחייב מחנכים גם מחוץ לפורום, כמעט לא ידוע" – מתאוננת עו"ד ריקי שפירא-רוזנברג מ'קולך'. "בכלל, אין עידוד לשיח בנושא הזה. היו רבנים שאפילו אמרו שיותר מדי דיבורים יעודדו את התופעה. אמירות מופרכות כאלה".

"אני מגיע לישיבות ולבתי ספר דתיים ולא רואה את הקוד הזה תלוי", אומר גם ד"ר אביעד הכהן. "אני יכול להבין למה: כי ברגע שאתה תולה את זה אתה כביכול מודה שיש אצלך בעיה כזאת. אבל הבעיה קיימת בין כה וכה, ודווקא אי התלייה אולי אומרת משהו". מרכזת הפורום יהודית שילת מסכימה שהתקנון צריך להיות נפוץ יותר: "מנהל מוסד חינוכי שמקבל את התקנון ולא תולה אותו במקום בולט לוקח על עצמו אחריות כפולה ומכופלת למה שעלול לקרות אצלו".


*
טלפונים לסיוע

שלושת הארגונים הבאים מעבירים תלונות, לבקשת הפונה, לפורום למניעה וטיפול בהטרדות מיניות בציבור הדתי:

* מרכז סיוע לנפגעי תקיפה מינית: לנשים דתיות 02-6730002, לגברים דתיים 02-5328000

* אמונה 03-6179215

* קולך 02-6720321

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

כל הכבוד לארגוני הנשים הנאבקים למען זכויות הנשים וזכויות הפרט.
חשיפת הפרשה של ההטרדה המינית שנעשתה ע"י הרב יצחק כהן מאוניברסיטת בר אילן פתחה פתח לדיון ציבורי בנושא מטריד זה, חנה קהת שחשפה את פרשיית ההטרדה המינית של הרב יצחק כהן היא ללא ספק לוחמת אמיתית למען זכויות הנשים וזכויות הפרט.

אנונימי אמר/ה...

"בערות דתית גבוהה / זהבה גלאון

מתוך: מחשבה אורחת
7/5/10 14:11

השבוע רעשה הארץ מדבריו של ראש-עיריית תא-יפו, רון חולדאי, שביטא דעתם של רבים, על כך שמערכת החינוך החרדית מצמיחה בורים. מתברר, שאותן נורמות נחשלות ואנטי-דמוקרטיות שהשתלטו במרחב החינוך החרדי, שולטות גם במכללת "אורות ישראל", מכללה אקדמית דתית לחינוך. החינוך הגבוה, שאמור להיות מעוז הנאורות והפתיחות, מחויב לפלורליזם, לחופש דעה, ולהגנה על כבודן וזכויותיהן של נשים, פועל בגלוי להביא לפיטוריה של ד"ר חנה קהת. בחסות המועצה להשכלה גבוהה, שמממנת את המכללה בסך של כ- 20 מיליון שקלים (כ-80% מתקציבה) מאפשרים צנזורה אקדמית, רדיפה וחרמות וקיצוץ במשרתה, של מי שמלמדת במכללה, מזה 15 שנה.

ד"ר קהת, אישה אמיצה ונחושה, הקימה את ארגון "קולך", ששם לו למטרה לקדם את מעמד האישה בחברה הציונית דתית. הארגון פועל להשמיע את קולן של נשים שסבלו מאונס והטרדה מינית. במסגרת פעילותן העניפה הצליחו חנה קהת וחברותיה להביא לפיטוריו של הרב כהן, מאוניברסיטת בר-אילן, שהטריד מינית, וביצע מעשים מגונים בסטודנטיות, תוך ניצול יחסי מרות ותלות בו.

מגמת התחרדות וההקצנה שעוברת על החברה הדתית, שמנהלת מאבק אגרסיבי נגד הפמיניזם הדתי, מתבטאת גם בפגיעה בד"ר קהת, שמשלמת מחיר אישי על פעילותה ועצמאותה הרעיונית. עם מינויו של הרב גוטל, לראש מכללת "אורות ישראל", לפני כארבע שנים, החל מסע ההתנכלויות נגדה. על-פי העדויות שהביאה חנה קהת בבית-הדין לעבודה, הרב גוטל, הוא חברו הטוב של הרב כהן שפוטר מבר-אילן. הוא ניסה להשתיק ולטייח את התלונות על ההטרדות המיניות, ופעל למניעת בירור הפרשה ובניסוח הפשקווילים שהופצו נגד ד"ר קהת. גם רב המכללה, הרב אריאל, שהוא פוסק ההלכה המרכזי של המכללה ומשמש כמרצה בה, הוציא פשקוויל פומבי כנגד קהת בגין עמדותיה ופעילותה מחוץ למכללה. הרב אריאל ייעץ בגלוי לתלמידות שלא להירשם לשיעוריה של קהת לאור השקפת עולמה.

ד"ר קהת היא מרצה מצוינת, ועטורת ושבחים, שבמהלך שנות עבודתה הרבות בתחום ההוראה צברה ידע וניסיון רב. למרות איכויותיה המקצועיות והעובדה שאין שום טענה לגבי איכויות ההוראה שלה, התנהל במכללה מסע הסתה נגדה. תלמידות הוזהרו שלא להיכנס לשיעוריה בשל דעותיה הפמיניסטיות "המסוכנות". לאחר מכן השתמשו המסיתים במיעוט הנרשמות כעילה להדחתה ולפיטוריה, מנימוקים כלכליים כביכול.

משרד-החינוך במדינה, שמתיימרת להיות דמוקרטית ופלורליסטית חייב לפעול על-מנת לשרש דעות שמרניות, סקסיסטיות ושוביניסטיות ולהגן על החופש האקדמי. מי שמתיימר לחנך דור של משכילים, חייב לאפשר שמיעת מגוון עמדות, גם כשמדובר במכללת דתית. אם המהלך לפיטוריה יצליח, עלול הדבר להביא להרתעתן של נשים דתיות מלנקוט עמדות מתקדמות ועצמאיות. על המועצה להשכלה גבוהה מוטלת האחריות הערכית והמוסרית למנוע תוצאה חמורה ואנטי-חינוכית זו."