סבאים בני מאה: יום הולדת משותף לסבא מצד האב ולסבא מצד הלב

הם נולדו בפולין בהפרש של יומיים והקדישו את חייהם לתקומת ישראל בארצו. אחד היה חקלאי וקצת משורר, אחד היה משורר וכמעט חקלאי, ושניהם היו אופטימיים חסרי תקנה. צור ארליך חוגג יום הולדת מאה לשני אנשים שעיצבו את זהותו – סבא אברהם ונתן אלתרמן

מאת צור ארליך.

פורסם במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בה' באב תש"ע, 16.7.2010, בכותרת "סב לאין קץ".

החומה: תרגומים משירי פינק פלויד

ב-2 ביולי 2005 נערך מופע איחוד חד-פעמי של 'פינק פלויד'. לטור השירי שלי בעיתון מקור ראשון, שהופיע ערב המופע (בכ"ד בסיון תשס"ה, 1.7.2005), ,תרגמתי קטעים מתוך שיריהם. ציינתי שם שכל קישור לאירועי התקופה בישראל הוא על אחריות הקוראים.

הרצל אומר: עם יו"ר אם תרצו רונן שובל

מאת צור ארליך

הופיע ב'דיוקן', מוסף 'מקור ראשון', בי"ג בתמוז תש"ע, 25.6.2010

רונן שובל מכוון גבוה. הוא מאמין שהוא וחבריו יוכרו, במבט לאחור, כמחולליה של המהפכה הציונית השנייה. גם התנועה שייסד, 'אם תרצו', הולכת בגדולות. היא מטיחה את ראשה בקירות האימתניים ביותר בישראל, אלו המחזיקים במונופול על החוכמה, על המחשבה ועל זכות הביטוי. והקירות מתחילים להיסדק.

הרדמה מלאה: על עייפות רופאים מתמחים

מאת צור ארליך

הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בכ' בתמוז תש"ע, 2.7.2010

לאיור שהופיע על שער הגיליון, מאת שי צ'רקה, הקליקו כאן. 

בשעות הקטנות באה העייפות הגדולה. לפנות בוקר, כשאתה על הרגליים עוד מהבוקר הקודם, לא פשוט להיות רופא מתמחה בתורנות בבית חולים. וגם להיות חולה לא כל כך טוב. אם פנית לבית חולים ישראלי בשעות הלילה המאוחרות או בשעות הבוקר המוקדמות, דע לך שגם הרופא המטפל בך, זה שגורלך בידיו, חולה. חולה במחלת העייפות הקשה.

זִמרת ארליך: תווים ראשונים

בתנו השלישית נולדה ביום שלישי זה, בשעה שלוש בבוקר, במשקל, בטח התכוונתם לשאול, שלושה קילוגרמים.

זמרת ביום הולדתה, כ"ד בתמוז תש"ע

נשארים: על היישובים שמעבר לקווי 47'

מאת צור ארליך

הופיע ב'מקור ראשון', במוסף החודשי 'עמדה', גיליון תמוז תש"ע (הופיע בכ"ט בסיוון תש"ע, 11.6.2010), שעסק בשאלת הישארות יהודים ביהודה ושומרון במקרה של נסיגה עתידית. כתבה זו ביקשה לתת זווית היסטורית.

עשרת אלפים תושבים יהודים ב-32 יישובים בארץ ישראל מצאו עצמם במוצאי שבת, י"ז בכסלו תש"ח, כ"ט בנובמבר 1947, מתגוררים בשטח המיועד למדינה הערבית. תושבי הגליל המערבי, הרי ירושלים, השפלה הפנימית ומישור החוף הדרומי. עקרונית, לא הייתה להם סיבה מיוחדת לדאגה. תוכנית החלוקה של ועדת אונסקו"פ הניחה שבין שתי המדינות החדשות, ישראל והמדינה הערבית, ישררו יחסי רעות, ואף הציעה שמטבע אחד ישמש את שתיהן – ובהתאם לכך קבעה שיהודי המתגורר בשטח המדינה הערבית יוכל להיות אזרח המדינה היהודית, ולהפך.

איומי האלימות מצד הערבים לא הותירו מקום לאשליות רבות. כמעט לכולם היה ברור שגם אם חזון שתי המדינות יתגלה יום אחד כבנו המצליח של חזון 'וגר זאב עם כבש', ההתחלה תהיה קשה. ובכל זאת, לרובם המכריע של המתיישבים באזורים שמעבר לקווים, מחניתה בצפון עד בית-הערבה במזרח ועד כפר-דרום, וגם למוסדות המדינה שבדרך, היה ברור: נשארים.