זִמרת ארליך: תווים ראשונים

בתנו השלישית נולדה ביום שלישי זה, בשעה שלוש בבוקר, במשקל, בטח התכוונתם לשאול, שלושה קילוגרמים.

זמרת ביום הולדתה, כ"ד בתמוז תש"ע

מדוע זמרת? זה מתחיל באחיות שלה. לשתי אחיותיה הגדולות קראנו בשמות המתקשרים רבות עם הזמר העברי והשירה העברית.
לילך  - ב'פרח הלילך' של אורי אסף ("היום אולי נדחה את בוא הלילה") ובפזמונים אחרים; ובשירה העברית, בראש ובראשונה, בשורות המרטיטות מתוך 'איגרת' של אלתרמן: "ולאדמתי אומר: את מגעי זכרי נא,/ אני היד אשר הושטה אל לילכך".
וכנרת - איפה לא. הכנרת היא הרי מלכת שירי ארץ ישראל, מ'אגדה' ("על שפת ים כנרת") עד הילדה אשר שמה כנרת כנרת כנרת. ובעיקר היא מלכת שירי רחל, אלו המושרים ואלו הכתובים כאחד.
והנה, לאחר שכנרת קיבלה את שמה, שמנו לב שהשמות שלה ושל אחותה הגדולה גם יחד נמצאים בתוך שיר אחד של רחל, שיר שאנחנו אוהבים מאוד. שיר של געגועים לנוף אבוד, של כמיהה למרחב, של היקשרות לארץ, ובעיקר של יופי קורן. לרובנו הוא מוכר בפי הפרברים, בלחן חדש יחסית מאת לוי שער, והוותיקים בינינו מכירים את הלחן הענוג של יהודה שרת, ההלחנה היחידה לְשיר של רחל שנעשתה עוד בחייה. ושמעתי שיש גם לחנים של נעמי שמר ושל מוני אמריליו. הנה השיר - 'שי', מאת רחל.

אֲעוֹלֵל כַּגֶּפֶן
שְׁאֵרִית הָרַחַשׁ
וְאֶשְׁלַח מִנְחָה לָךְ
מִזִּמְרַת לִבִּי –
כָּל שֶׁיַּד הָעֶצֶב
לֹא עָקְרָה מִשֹּׁרֶשׁ,
שֶׁקְּדִים-הַזַּעַם
לֹא שָׁדַף עוֹד בִּי.

אֲרַפֵּד הַטֶּנֶא
זִכְרוֹנוֹת כִּנֶּרֶת:
וֶרֶד שְׁמֵי הַבֹּקֶר
בֵּין עֲצֵי הַגָּן;
זְהַב הַצָּהֳרַיִם
בְּמֶרְחָב רוֹגֵעַ;
וְלִילַךְ הָעֶרֶב
עַל הָרֵי גוֹלָן;

זֵכֶר לֵיל הַסַּהַר
עַל חֶלְקַת הַמַּיִם.
זוֹ תְּרוּעַת הָאֹשֶׁר
בַּעֲלוֹת יָמַי.
כְּבִשְׁנִי תוֹלַעַת
בָּהּ אֶקְשֹׁר הַטֶּנֶא
וְאֶשְׁלַח אֵלֶיךָ –
הֲתִשְׂמַח לַשַּׁי?


ודאי הבחנתם כמונו שלילך וכנרת אינם השמות הפרטיים היחידים המופיעים בשיר; השיר פשוט רוחש שמות: זמרת, ליבי, כנרת, ורד, לילך, גולן, שני, שי, ואם תרצו גם גפן, טנא, מרחב, סהר ואושר. רובם שמות שכאשר רחל כתבה את השיר, בתר"ץ (1930), עוד היו סתם שמות עצם ולא שמות אנשים. וכדי להיות בצד הנכון של פרדוקס המבחר אמרנו לעצמנו שאם תהיה לנו בת שלישית ננסה להמשיך את המסורת שנוצרה במקרה, ולהישאר בתחומי השיר 'שי'. זה לא היה קשה, כי השם זִמרת פשוט אומר הכול: גם חלק משיר, גם מדבר עליו. גם שירה וזמרה וכל מה שמשתמע מזה, גם יבול חקלאי, עם הקונוטציה הארצישראלית של "זמרת הארץ" מספר בראשית, וגם הצירוף הקולע שיצרה רחל - זמרת לבי. מין לב גואה כזה, גואה משפע וגואה משיר.

אמירה עם שלוש בנותינו - מימין: לילך, זמרת, כנרת.

העלאת הזמר על ראש שמחתנו היא גם ציון למלאת מאה שנה להולדתם של שני אנשי זמרה יקרים לי מאוד, שהשפיעו עמוקות על מי שאני. אנשי זמר, אנשי שירה, אנשי חקלאות, אנשי הארץ הטובה. אלו הם סבי אברהם ארליך והמשורר נתן אלתרמן. האחד נולד בי"א באב תר"ע, השני יומיים קודם לכן, בט' באב תר"ע, שניהם בפולין. סבא שלי, איש הכוורת והפרדס והיבול, אהב כל ימיו לשיר בקולו הדבשי את שירי בניין הארץ, ובפרט את שירי רחל, וכשמצא מעט זמן גם כתב כמה שירים בעצמו. על הקשר בין המשורר האהוב עליי מכולם נתן אלתרמן לבין זמרה ושירה אין כמובן צורך להרחיב פה, והמעוניינים יכולים לקרוא על כך מלוא החופן גם בבלוג הזה.  רק אוסיף שהוא הכשיר עצמו בצעירותו כמהנדס חקלאי, כדי להפריח את הארץ במו ידיו - ולכן זמרה קשורה אליו גם במובנה החקלאי.
יש בשם זמרת גם יד לשתי סבותינו שנפטרו בשנים האחרונות - קשר של ראשי תיבות. ז - זהבה, סבתא שלי (ששמה בעצם נזכר, מחולק בין שתי מילים, בשיר 'שי' - "זהב הצהריים"). מר - מרג'ורי, סבתא של אמירה, או מ על פי שמה ה"עברי" מינדל.

זמרת ואבא שלה

נאחל לזמרת חיים מאושרים ושופעים בזמרת הלב, בזמרת הפה ובזמרת הארץ.