מאת צור ארליך
הופיע במוסף 'דיוקן' של העיתון 'מקור ראשון' בי"ב באדר תש"ע, 26.2.2010.
העוד נותרה פה חלקת צוואר גברית לרפואה? לחי גבר מגולחת, מישהו ראה? וסנטר, סנטר של זכר ישראלי בוגר, סנטר בלי הסתר? פתאום כולם בקטע של זקן, חצי זקן, צללית זיפית דוקרנית שאיכשהו מרככת. כולם, כמו דוד בבורחו מפני שאול, "במדבר זיף, בחורשה". או לפחות הצעירים, המקושרים, האופנתיים, היפים והיפות, הזיפים והזיפות. גדל זקן, והיית צעיר.
האמת היא שמדובר בשכבת גיל מסוימת. באנשים שתדמיתם הציבורית עוד לא עוצבה, והם יכולים להשתעשע ולהתנסות. אבל מהו שיעור אנשי הציבור, אלה שמראה פניהם מוכר לרבים, המגדלים זקן או זיפים? עשיתי ניסוי קטן. נטלתי כמה גיליונות, מוספים ועמודי-בית של מגוון עיתונים ישראליים מהשבועות האחרונים – מקור ראשון, הארץ, ישראל היום, מעריב וידיעות. רשמתי את כל שמות הגברים הישראלים והיהודים המוכרים שנזכרו בהם, בלי לברור, עד שהגעתי למאה. התוצאות: רק ל-22 מתוכם זקן או זיפים. 19 מתוך 22 המזוקנים שייכים לקבוצות הנוטות לגדל זקן: הם דתיים, או שהם מוכרים מתחומי התרבות והברנז'ה. שלושת המזוקנים הנותרים הם אברהם הירשזון, שלומי לחיאני ואביגדור ליברמן. היתר, 78 איש, שהם 78 אחוז, מגולחים למשעי.
עוד נתונים ומגמות: מתוך 16 חובשי הכיפה שנכנסו לרשימה האקראית הזו, 9 מזוקנים: שיעור גבוה בהרבה מזה שבאוכלוסייה הכללית; בקרב הגברים הנזכרים בעיתון 'הארץ' שיעור התגלחת גבוה במיוחד: 89 אחוז; בקרב פוליטיקאים, אנשי צבא וספורטאים שיעור המזוקנים דליל ביותר (שיעור בשין ימנית, לא שמאלית); וזמרים מזרחיים הם כנראה צרכנים נאמנים (צרכנים בכ', לא בח' חלילה) של סכיני גילוח ומכונות גילוח.
מבט אל הפוליטיקה, בארץ ובעולם, ידגים כמה הזקן נותר בשוליים. כמעט שאין כיום מדינה דמוקרטית בעולם שמנהיגה מגדל זקן. בישראל לא היה מעולם ראש ממשלה או מנהיג מפלגה גדולה מזוקן. למעט האלוף במיל' עמרם מצנע, שהיה מועמד מפלגת העבודה לראשות הממשלה ב-2003.
"בימי ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים", מספר מצנע, "אני ועוד קבוצה של קצינים צעירים החלטנו שלא מתגלחים עד שתפרוץ המלחמה. לא מסיבה ברורה; פשוט בחורים צעירים במצב המתנה לוחץ מתעסקים בכל מיני שטויות ומנסים לייצר מורל ושיתוף פעולה, גם על ידי שטויות. וכך גידלנו כולנו זקנקנים קטנים בני כעשרה ימים. במלחמה עצמה כמובן לא התגלחנו, והזקנים צמחו עוד. אני נפצעתי ופוניתי לבית חולים לאחר ימי קרבות, והחלטתי שללא אישור החבורה אינני מתגלח. כך אמרתי גם לסגל הרפואי, וללאה רבין שביקרה אותי. מאז הזקן גדל והפך לתדמית ולסמל מסחרי, ולכן כבר אי אפשר להוריד אותו. לפני כמה שנים נשאלתי מתי אתגלח, ואמרתי שזה יקרה עם בוא השלום".
הסוציולוג פרופ' עוז אלמוג עורך, עם אשתו ד"ר תמר אלמוג, אתר אנציקלופדי שופע על החברה הישראלית, 'אנשים ישראל' שמו. בין היתר אפשר למצוא שם סקירות מפורטות שהוא כתב בשיתוף חוקרים שונים על נוהגי הלבוש והתספורת בפלחים מגוונים של החברה הישראלית. על הסוציולוגיה של הזקן עצמו הוא עוד לא כתב (אגב, למדע הזקָן יש שם, פּוגונולוגיה, וחרדת זקָנים קרויה פוגונופוביה) – אבל הוא עוקב אחרי ההתפתחויות בלחי גלוחה ובציפייה דרוכה.
"אחרי עשרות שנים שזקן היה דבר לא שכיח אצל הישראלים הלא דתיים", אומר אלמוג, "התחילה בשנות התשעים האופנה של הזקנקן – הזקן ללא לחיַים, הזקן הצרפתי ודומיו – בעיקר בקרב צעירים. בשנים האחרונות התפשטה גם האופנה של המראה הזיפי. זו תופעה שיובאה מחו"ל, אבל היא מרתקת כי היא אומרת עלינו הרבה.
"בדור הצברים, דור הפלמ"ח ויורשיו, לא היו הרבה זקנים. הזקן נקשר בתודעה עם היהודי הגלותי, ובעיני הצברים של אז זו הייתה סיבה מצוינת להתרחק ממנו. שפמים היו קצת יותר – השפם הפלמ"חאי, השפם המושבניקי והקיבוצניקי – אבל ביטאו את ההפך הגמור מהזקן: לא גלותיות, אלא חיקוי של השפם הערבי. זה היה סוג מסוים של התיילדות – ניסיון לקבל על עצמך סממנים ילידיים. זה מוזר, כי נביאי הציונות, ובראשם הרצל היו, מזוקנים. שפמים היו לכמה מנהיגים ביישוב ובמדינה, אם כי מעט – ברל, שרת – וזקנים ממש כלום".
– אז מה גרם לשינוי?
"אני יכול לנסות לומר בשליפה. אנחנו בתקופה של נרקיסיזם, וזה מתבטא בשני כיוונים הפוכים, ששניהם, באופן פרדוקסלי, יכולים להשתקף בגידול זקן: הזנחת החיצוניות – וטיפוח החיצוניות. זקן הוא, מצד אחד, ברירת המחדל. אם לא תתגלח, יגדל לך זקן. זו אמירה של אני לא מטפח את עצמי, אני מגדל פרא. זו אגב הסיבה שזקן פרא יש לחסידים ולא לליטאים: הם רוצים לומר, כולי אדם רוחני. גם בבגדים זה כך: הטיפוח המאפיין את הליטאים בלבוש, בעניבה, בתספורת, בזקן המהודר – הוא מושא ללעג אצל החסידים.
"וכאן יש אצל החסידים עוד דבר: הספונטניות. הרעיון של לעבוד את ה' מהלב. ובגלגול החילוני של זה: יש משהו במראה הפרוע של הזקן הלא מטופח שאומר ראשוניות, פראיות, רגשיות. כי אדם שמטפח מפגין מודעות עצמית, ריסון. הוא מגלח, אז הוא מרסן את הגוף, ואם הוא מרסן את הגוף הוא מרסן רגשות. הזקן הפתוח הוא ביטוי למשהו שיוצא החוצה בלי ריסון. השערות פורצות מהגוף ללא רסן, כמו הרגשות".
והצד השני של הזקן, ההפוך – הטיפוח העצמי. זה מתבטא, אומר אלמוג, בזקנים הגזוזים, העשויים, ובייחוד באופנת הזקנקן. "זקן הרבה פעמים מתקן את הפנים. כמו עניבה, הוא יוצר סימטריה נעימה לעין. בפנים בלי פרופורציות – עם נפח לא טוב, או עם מרחק לא טוב בין האף לשפתיים – זה מאפשר תיקון. כיום יופי נעשה ערך חשוב, גם אצל גברים. ניתוחים פלסטיים נעשו יותר פופולריים – קל וחומר זקנים המתקנים את המראה החיצוני בלי התערבות חודרנית".
גם קודם לכן, כמובן, היה לזקן תפקיד אסתטי, לאו דווקא אצל גנדרנים ושואפי השלמות האסתטית. זקן יכול להסתיר כל מה שלא נעים לראות: צלקות, כוויות, שומות, ואפילו סנטר כפול. שלא לדבר על בעלי עור רגיש לגילוח, שאצלם זה כבר מעבר לאסתטיקה – זו בריאות. הזקן מסמל, מעל לכול, גבריות, ותרבויות המקדשות את הגבריות נוטות לקדש גם את הזקן. בארצות האיסלאם נגיעה בזקנו של יריב או תלישת שערה ממנו היא השפלה המצדיקה תביעה. בימי הביניים באירופה, זו הייתה עילה לדו-קרב. גילוח הזקן, או גרוע מכך מחצית הזקן, הוא בתרבויות כאלה עונש כבד. בארצות המזרח הדבר היה נהוג כגמול לנואפים. בספרטה זה היה דווקא העונש על גילוי פחדנות. כמה ספרטני מצִדה. כשחנון מלך בני עמון עשה זאת לשליחיו של המלך דוד, בשל חשד בריגול, זה נגמר במלחמה אזורית, ובסבב לוחמה נוסף שבשיאו נפל אוריה החתי.
ז'אנר לעצמו קבעו שורה של אישים היסטוריים או אגדיים, בעלי עיסוקים אלימים בדרך כלל, שנקראו על שם צבע זקנם. בדרך כלל אלו שודדי ים. את המותג 'שחור הזקן' תפס שודד הים אדוארד טיץ'. 'צהוב הזקן' הוא כבר פרודיה – שודד ים בסרט של חבורת מונטי פייטון הקרוי כך. 'כחול הזקן' האגדי הוא בעל טירה שנהג לרצוח את נשותיו ולהסתיר זאת מן הבאות בתור. זקנו, להסיר ספק, היה כחול. את האופרה הפסיכולוגיסטית שבלה ברטוק כתב עליו לא כדאי להחמיץ. ואילו 'אדום הזקן' הוא אישיות היסטורית למהדרין, פרידריך ברברוסה, קיסר האימפריה הרומית הקדושה במחצית השנייה של המאה הי"ב. ברבה זה זקן, רוסה זה אדום, והג'ינג'י הזועם עמד בראש שניים ממסעי הצלב. בדרכו לארץ הקודש טבע בנהר, אבל על פי האגדה הגרמנית הוא פשוט ישן, גם עתה, עד שיקום ויגאל את גרמניה, וזקנו האדום ממשיך לצַמח עד עצם היום הזה.
חיפשתי בגוגל עוד צבעים הנסמכים לזקנים, אבל ירוק הזקן ודומיו הם בעיקר כינויים לשודדי ים שהתפרסמו פחות, ואילו חום הזקן מופיע שם בעיקר במסגרת תלונות על הסבל שמסבה טמפרטורה גבוהה לבעלי זקנים. יש אפילו מי שעשה ניסוי בנושא הזה, חוֹם הזקן, ונידב את עצמו, מתוך המחשבה הצודקת שלכל אדם תחושות שונות, ולכן כדי להשוות את התחושה עם זקן ובלי יש להשתמש בגופו של נסיין אחד. הוא גילח את מחצית פניו, והגיע למסקנה שהזקן אכן מחמם. האיש חובב ספורט חורף, והוא מדווח כי בין פנים חלקות לפנים מזוקנות יש הבדל חד מבחינה אווירודינמית, ולכן בגולשו על הקרח מצא עצמו מטה את ראשו.
באינטרנט אפשר למצוא הכול. יש גם מי שפרסם מנשר עולמי למען גידול זקנים כמחאה. "הזקן הוא מחאה כלפי חברה שמנסה להכתיב לך איך להיראות", כתב בעל האתר, המסתיר כנראה את שמו מאחורי זקנו העבות. "כשאתה מגדל זקן אתה מכריז: הפנים האלה הם שלי. אנשים גדולים בהיסטוריה גידלו זקן. הַעבירו רעיון זה לכל אוהבי החירות שאתם מכירים. הרעיון הזה יתפשט ואתם, מילולית, תשנו את פני העולם".
בבריטניה פועלת, ספק בצחוק ספק ברצינות, 'החזית לשחרור הזקָן' – ארגון שמאלני (חפשו נא את מקורות ההשראה לַשֵם) שמייסדו, ההיסטוריון הסוציאליסט קית פְלֵט, משתבח בזקנם של אבות הסוציאליזם ובשפמו של סטלין ונאבק לקידום פוליטיקאים מזוקנים. הארגון משתבח ברובין קוק, שר החוץ האנטי-ישראלי של טוני בלייר, שכן הוא השר הבריטי המזוקן הראשון מאז כיהן בקבינט הלורד פספילד בסוף שנות העשרים.
אתרים עבדקניים כגון beard.org קוראים לכל גבר להתנסות לפחות פעם בחייו בגידול זקן. לאלו המבקשים לגדל זקן חלקי מומלץ שם להניח תחילה לזקן כולו לגדול, וכך להכיר את מפת הגדילה הייחודית להם ולהתחשב בה בקביעת קו הזקן. כך גם אפשר ליצור בסיס אחיד לזקן באזורים הרצויים. עוד עצה: לא להירתע מהגירוד. ראשית, זה יעבור כשהזיפים יגדלו עוד. שנית, גם בימי העקצוץ אפשר להקל עליו בחפיפה יומיומית ובמריחת קרמים.
אבל האופנה הזקנקנית הנוכחית בישראל מבטאת, לדברי עוז אלמוג, לא את האסתטיקה ההיא של הכבוד הגברי, וגם לא מחאה או דחף סוציאליסטי, אלא אסתטיקת טיפוח שעשויה להזכיר סטריאוטיפים נשיים ובורגניים דווקא. "תחושת הבטן שלי היא שיש מכנה משותף פסיכולוגי להרבה מבעלי הזקנקן, והוא סוג של פדנטיות וסוג של נרקיסיזם. הרבה מהם טיפוסים מלוקקים. אנשים עסוקים בעצמם, הקשובים במיוחד להופעתם החיצונית. בדרך כלל זה עולה בקנה אחד עם דברים אחרים: הם גם לבושים היטב. חגורה במכנסיים, נעליים מצוחצחות, ואולי גם הקפדה על מתק שפתיים. זו הכללה בלתי מבוססת שלדעתי שווה בדיקה".
ושוב פרדוקס: לזקנקן יכולה להוביל נפיחוּת – אבל גם הומור עצמי. "אחד האנשים שהפיצו את בשורת הזקנקן הוא קובי אוז. זה היה חריג מאוד בהתחלה. ואצלו זה בא דווקא מתוך איזה היתול. איזו קריצה. זה מבטא את העידן שלא לוקח את עצמו ברצינות. בזקן המסורתי יש משהו רציני, ולכן גם רבנים הולכים עם זקנים – כמעט תמיד עם זקנים לא מטופחים. כולל אצל הליטאים ובציונות הדתית. גדולי הדור של הליטאים הם עם זקן פזור, לא זקן ליטאי עשוי. זה אולי מקרין רצינות. ואילו הזקנקן המטופח מקרין איזה היתול, וגם החשבת האסתטיקה".
אלמוג מונה סיבות נוספות להתפשטות הזקנקן בשנים האחרונות: השפעתם הרבה של השחורים בארצות הברית כמובילי אופנה; פיתוח מכשירים חשמליים זולים המאפשרים טיפוח זקן בבית; וסיבה אחרונה, ששורשיה ביולוגיים: "ההתקרחות היום מוקדמת מבעבר – זה דבר שמנסים למצוא לו הסבר בשינויים גנטיים ובהשפעות סביבתיות – והזקן בא כפיצוי לדלדול השיער בראש. צעירים שמתחילים לאבד את שיער ראשם אומרים, לא אגדל זקן מלא, כמו מבוגרים, אלא זקן חלקי, שיבדיל ביני לבין הזקנים. הרי אותו הורמון, הטסטוסטרון, גורם להתקרחות ולצמיחת הזקן".
ואכן, הזקן נוצר בעקבות גירוי בלוטות שיער באזור בידי דיהידרוטסטוסטרון, תצורה מסוימת של ההורמון הזכרי טסטוסטרון, שבחלקו האחר של הראש גורם דווקא למניעת צמיחה. רמות הטסטוסטרון, משתנות על פי עונות השנה, ולכן הזקן גדל מהר יותר בקיץ. קשר זה בין גבריות, התבגרות, צמיחת זקן והתקרחות עונה על כמה מהשאלות המטרידות אחדים מהסקרנים שבינינו – שאלות שנותרו ללא מענה, אך עם גל תגובות משועשעות, כשפורסמו כמכתב למערכת ה'טיימס' הלונדוני לטיימס ב-1935: למה השפם והזקן מלבינים בדרך כלל לפני שיער הראש? למה צבעיהם שונים? למה התקרחות אינה פוגעת בזקן?
"לאחרונה", ממשיך אלמוג, "נוצרה נורמה של המראה הזיפי. הבן שלי כבר שנים הולך רק ככה. זה לא מצריך גילוח יומיומי ממש. זה זקן צעיר ולא זקֵן, והוא עוזר לצעירים שלא התבגרו מספיק לשייך את עצמם לעולם המבוגרים בלי להיראות זקנים. הרי זקן הוא מלשון זִקנה – והזקן הזה לא. זה טרנד שהולך עכשיו, וספק אם יישאר הרבה זמן".
בינתיים יש כאלה שמעדיפים את האופציה הרמזורית: פעם עם זקן, פעם בלי, וחוזר חלילה. "אני מגדל זקן עד שנמאס לי, מוריד אותו לגמרי ומתעדכן איך אני נראה 'באמת' – ואחרי זמן קצר מתחיל לגדל מחדש", מספר על המחזור הגברי שמעון ריקלין, איש עסקים, ארכיאולוג ודובר של מחנה ארץ ישראל בתוכניות פוליטיות בטלוויזיה. "נהוג לחשוב בעלי הזקנים הם או קיצונים במשהו או דתיים מאוד. אני לא מסכים עם זה. אצלי הזקן פשוט גדל מעצלות. אין לי כוח להתגלח כל יום. זה מטורף. וכך גדל הזקן שלי".
לכאורה זה מתיישב היטב עם הפנים השונות שלו: איש עסקים בתחום הנדל"ן אולי מוטב שייראה מגולח, ודובר טלוויזיוני בזכות מאחזים – מזוקן. ריקלין אומר שזה לא תמיד מדויק. בלי זקן הוא אמנם זורם יותר בפגישות, אבל הזקן מבגר אותו, וכך מקנה לו חזות רצינית יותר החיונית בסגירת עסקאות. בטלוויזיה, אכן, חד משמעית, רוצים אותו עם זקן. "הייתה תוכנית שהזמינו אותי, וקצת בלבל אותם לשמוע שאבוא בלי זקן. הזקן עוזר להם לתייג אותי במקום הנכון ציבורית".
מרבנים הציפייה הזו חזקה אף יותר. "כרס וזקן – חצי רבן", אומר פתגם יהודי ציני (וצולע). אולם תמיד היו גם רבנים בלי זקן, ולא רק בזרמים הלא-הלכתיים של היהדות. הרמח"ל, רבי משה חיים לוצטו, למשל, היה מגולח. כיום בולטים בכך רבנים מוכרים כאהרן ליכטנשטיין, בני לאו וחיים סבתו. בביקורת החרדית שנשמעה בכלי התקשורת על בחירת הרב רפי פרץ לרב הראשי לצה"ל קיבלו הטיעונים "אין לו זקן" ו"אין לו ניסיון בפסיקה" משקל שווה. האמת היא שהרב פרץ הוא טייס במילואים, וחליפת הטיס אינה מאפשרת זקן.
בראיון לחגית ששר במוסף זה סיפר הרב חיים נבון, מגולח אף הוא, שניסה תקופה מסוימת להצמיח זקנקן, אבל הרגיש שלא דמותו נשקפת מהמראה ועל כן קיצצוֹ. גולש עז פנים הפנה אליו שאלה במדור השו"ת של אתר 'כיפה': "למה יש רבנים שמתגלחים? לרב לא אמורה להיות חזות רבנית-שיראה שונה מאחרים..? ... זה נגמר פה, או שהרב גם אוכל אבקת חלב נכרי? תפילין דרבנו תם? חומרא כלשהי? שוב סליחה על החוצפה, אבל זה מטריד כשרואים רב שנראה כמו סטודנט בבר-אילן או להבדיל רב רפורמי רחמנא ליצלן".
לפני שהוכיח את השואל על חוצפתו ויהירותו ענה לו הרב נבון בסבלנות: "שאלת גידול זקן לרבנים היא אכן שאלה לא פשוטה. מצד אחד, אין בכך עניין הלכתי. מצד שני, יש בכך עניין של חזות רבנית מרשימה. הדבר אינו מוכרע, והוא תלוי, בעיניי, גם בנקודה נוספת: תפקיד הרב ומעמדו. אני, באופן אישי, אינני רואה את תפקידי כרב כמקרין סמכות היררכית נוקשה. בתקופתנו, כאשר רבים מחברי הקהילה הם אנשים משכילים ומלומדים, הנהגתו של הרב היא רכה ומשתפת. הרב צריך לשאוף להיות המוקד הרוחני המרכזי ב'רשת' הקהילתית, אך אינו המוקד הבלעדי. לכן באופן אישי אינני רוצה להקרין ניכור וסמכותיות 'רבנית', ואינני רואה עניין בגידול זקן או בלבוש רבני מיוחד. זה איננו סותר, כמובן, את העובדה שרבנים אחרים מרגישים אחרת, בנוגע לתנאים הספציפיים של קהילתם או אישיותם".
כמה מהמגיבים עיקמו את האף. "מיכל" השוותה רב נטול זקן לאישה בלבוש לא צנוע, ו"מישהו" סיפר כיצד קרא פעם מאמר "בעל אופי ליברלי-פלורליסטי-ספק תורני. אמרתי לעצמי, די, אני מוכן לשים כסף שהרב שכתב את המאמר הזה מגולח. כתבתי את שמו בגוגל תמונות. נחשו מה ראיתי".
חוויה דומה, אך בהומור מוצלח יותר, עבר סבא שלי. הוא לא היה רב, אבל תלמיד חכם היה. ומגולח. פעם הציגוהו בפני ר' יעקב תלמוד, כותב הניגונים של חסידות גור. תלמוד הכיר את אביו הזקן והמזוקן של סבי. "כמה שאתה דומה לאמך זיכרונה לברכה", התפעל תלמוד. סבי השתומם: "הרי היא נפטרה עוד בגולה ומעולם לא ראית אותה". "נכון", השיב תלמוד, "אבל מן הסתם גם לה לא היה זקן".
והצד השני של המטבע – המילונאי והסופר רוביק רוזנטל, שמו"צניק גאה, מספר שהוא מתויג לעתים כדתי בגלל זקנו: "פה ושם אנשים פונים אלי כאל אדם דתי, וכשאני מעמיד אותם על טעותם הם מצביעים על הזקן". הוא התחיל לגדלו כשנסע לחו"ל, כדי שלא יצטרך להתגלח, אבל היום הוא מעריך שזה היה גם מפני שבלי הזקן נראה צעיר מכפי גילו. לעורך עיתון (שבועון הקיבוץ הארצי) צעיר במיוחד, בשנות העשרים לחייו, להיראות צעיר אפילו יותר עשוי להיות מביך. "בהמשך הזקן הפך חלק ממני, סמל מסחרי, ואם איאלץ להוריד אותו ודאי ארגיש שחסר לי משהו. אין לי מושג איך אני נראה בלי זקן".
הזקן נחשב סממן יהודי-דתי משום שמצוות הלא תעשה מהתורה "לא תשחית את פאת זקנך", והפרשנות ההלכתית שניתנה לה עם השנים, מגבילות את אפשרויות הגילוח. הגילוח בתער אסור, וכך גם גילוחן של נקודות מסוימות בפאות לצד האוזן – ועד שהומצאה מכונת הגילוח קל היה יותר לגדל זקן ולחסוך את הקשיים. גם היום גידול הזקן הוא פתרון הגיוני לאיסור הגילוח בספירת העומר, בין המצרים וחול המועד: אם יש לך זקן, אי-הגילוח בימים אלה אינו מורגש. יש גם שפסקו שגילוח הזקן אסור משום "לא ילבש גבר שמלת אשה". גם הקבלה מדברת בזכות הזקן. 'סבא קדישא', המגלם את הספירה העליונה, הוא דמות עטורת זקן, ולכן גילוח הזקן הוא פגיעה בכבודה.
במאמרו 'על משמעויות הזקן בקהילות ישראל במזרח ובאירופה בימי הביניים ובראשית העת החדשה' עומד ד"ר אלימלך הורוביץ על הבדל עקבי בין יהודי ארצות האסלאם לאלו שבארצות אשכנז בתקופה הנזכרת: זקן מלא בראשונות, ומקוצר, או לעתים אף נעדר, באחרונות. הסיבה היא הסביבה: המוסלמים ראו בזקן את תפארתם, ואילו באירופה נהוג היה עד המאה ה-16 להתגלח. לפחות בשני מקרים, בכיבוש סיציליה בידי פרידריך השני ב-1221 ובתקנות ולאידוליד בספרד משנת 1412, נגזר על היהודים לגדל זקן כדי להיבדל משכניהם הנוצרים המגולחים למשעי.
לשוני הזה בין מזרח ומערב שורשים ארוכים. בממלכות המזרח הקדום הזקן היה עניין להתעסק בו. במצרים צבעו אותו, עשו לו חינה ושזרו בו חוטי זהב, והפרעונים ענדו זקן מלאכותי ממתכת. במסופוטמיה שימנו את הזקנים וקלעו בהם צמות משורגות וצורות מדורגות. הפרסים אהבו להאריך בזקנם, ובהודו העתיקה ראו בזקן אות להדר ולחוכמה. לוֹוים היו ממשכנים את זקנם.
גם יוון, אמה של תרבות המערב, התחילה באהבת זקנים, אבל אלכסנדר מוקדון ציווה על חייליו להתגלח ומנהג מוקדוני זה התפשט בעולם ההלניסטי. ברומא, ברוב התקופות, נהגו להתגלח והגילוח הראשון היה יום חג, מעין בר מצווה. הקיסר הדריאנוס, מדכאו של מרד בר כוכבא, גידל זקן כדי להסתיר צלקות – כך מספר ההיסטוריון פלוטרכוס – והתחיל בכך אופנה שנמשכה כמה דורות אך גוועה.
במאה ה-16 הזקן חזר לאופנה המערב-אירופית ובגדול, כלומר בארוך, אך לא לאורך ימים. בשתי המאות הבאות גידול זקן היה חילול של צו האופנה, והצאר פיוטר הגדול, שהיה להוט לקרב את ארצו רוסיה למערב, אף ציווה על נתיניו לגלח את זקניהם או לפדותם במס מיוחד. תור הזהב של הזקן היה במאה ה-19. בנימין דישראלי ואברהם לינקולן בפוליטיקה, דיקנס וטולסטוי בספרות, ברהמס וורדי במוסיקה, ולבסוף גם הרצל שלנו. ואחריו המאה העשרים, חלקת הפנים במערב – וכעת הזפזופ אל הזיפים.
לאן פנינו, הגברים, מועדות? לעוז אלמוג יש השערות זהירות, "על פי מגמות נוספות בחברה, וגם על פי הנעשה בחו"ל. ראשית, תהיה יותר לגיטימציה לצביעה של הזקן. כיום גברים רבים צובעים את השיער, לבלונד או לגוונים, וזה יעבור גם לזקן. שנית, יהיו יותר אלמנטים פיסוליים בזקן. אנשים שיהפכו למֵיצָגים. מיצגי שיער.
"אבל תהיה גם המגמה ההפוכה. הרי הגילוח הוא טרדה גדולה לגברים. זה מעצבן וזה גם פוצע. אז אני חושב שיהיו אנשים שיגזרו על עצמם להיפטר מהזקן לתמיד. סביר שיהיו תכשירים שיאפשרו זאת. הרי כבר היום יש הסרת שיער בלייזר, המקובלת בעיקר אצל נשים. אני חושב שבעתיד הלא מאוד קרוב זה יעבור לעולם הגברי. אנחנו נמצאים בתהליך של התקרבות בין שני המגדרים, בהרבה חזיתות, וכן בתהליך של השטחת פירמידת הגילים – ילדים מתבגרים מהר יותר, ואילו מבוגרים מתיילדים – ולכן פחות גברים יהססו להחליק את עור פניהם לצמיתות".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה