ויהי מפץ: עם נתן אביעזר על אמונה ומדע

הפיזיקאי פרופ' נתן אביעזר, מחבר הספר הפופולרי 'בראשית ברא' ועכשיו גם 'אמונה בעידן המדע', אינו מתלהב משיטת דילוגי האותיות בתורה, וגם לא מסיפורים של אנשים שראו אור פלאי אחרי מוות קליני. הוא מעדיף להתעסק ביחסים שבין המדע האמפירי וסיפורי התורה, ולהוכיח שהצדדים מתיישבים בקלות

מאת צור ארליך
הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בכ"ד בטבת תשע"א, 31.12.2010, בכותרת "תורה כפשוטה", עמ' 22-18

שנות חייהם המופלגות של מתושלח ושות' נראות לפרופ' נתן אביעזר מתקבלות על הדעת, משום שחוקרי הגנום מדברים היום על גן שגורם להזדקנות שלא בהכרח היה קיים תמיד. העיקרון היהודי של חופש בחירה שיש לאדם מתיישב לאביעזר מצוין, בזכות תורת הקוונטים ועיקרון האי-ודאות של הייזנברג. בריאת השמש והירח ביום הרביעי, אחרי האור והאדמה, אינה בעייתית בעיניו, שכן היא מרמזת על שינויים מאוחרים בזוויות כדור הארץ והירח שגרמו להתגבשות עונות השנה המוכרות לנו. וסיפור בריאת האדם בצלם אלוהים הוא לדעתו תיעוד קדום של הצמיחה השכלית-רוחנית המסחררת שחווה המין האנושי בתקופת המהפכה החקלאית.

עם כל ההשערות האלו, ועוד הרבה כמותן שמיצבו זה מכבר את הפיזיקאי עתיר המחקרים והתארים פרופ' נתן אביעזר כמיסטר נפלאות-התורה, אפשר היה לחשוב שהוא יקדם בהתלהבות את ספרות ההתחזקות הענפה; זו המוכיחה שחור על גבי כרומו, על סמך מחקרים מדעיים מדופלמים של פרופסורים חסרי שמות פרטיים, שחז"ל יכלו ללמד את אינשטיין פיזיקה, שֶמַים זוכרים וצמחים מרגישים ומלאכים שרים, ושאם עוד לא התגלגלה איזו נשמה לידכם על המדרכה זה רק כי לא הסתכלתם. אז לא. ממש לא. אביעזר, מחבר הספר הפופולרי 'בראשית ברא' ועכשיו גם 'אמונה בעידן המדע', לגמרי לא מתלהב מאותם ספרים והרצאות ומרצים שבעין בלתי מזוינת נראים כאחיו הקטנים של ספריו.

שיטת דילוגי האותיות בתורה, המגלה בה תחזיות נסתרות על כל העתיד להתרחש בעולם, מעוררת אצלו ב'אמונה בעידן המדע' פקפוקים וספקות; וכשהוא מגיע לדון בשיאה, ספרו של מייקל דרוסנין 'הצופן התנ"כי' המוצא בתורה בין השאר את רצח רבין, הוא עושה ממנו קציצות, או לפחות חוכא ואטלולא. וכך גם כששואלים אותו על האותות והמופתים המופיעים בספרי יהדות פופולריים מסוימים, לכאורה תוך גיבוי מדעי מרשים, בדבר הידע המדעי המופלא של חז"ל. למשל, שהמדע המודרני מוכיח את צדקתה של הקביעה התלמודית שסימני הכשרות שהתורה נותנת בדגים – סנפיר וקשקשת – באים תמיד ביחד, ולדג בעל קשקשת יהיה תמיד, בלי יוצא דופן, גם סנפיר.

"הרי לכריש יש סנפיר עצום ואין לו קשקשת", קורא אביעזר. "אני לא מבין איך יכולים לטעון שהמדע מאשר את הטענה הזו שבתלמוד. בתלמוד כתובים הרבה דברים. הם מבוססים על הידע המדעי של אותו זמן. כתוב בתלמוד שעטלף מטיל ביצים. אז יש כל מיני הסברים ותירוצים, אולי זה לא עטלף שלנו. הרמב"ם אומר שמה שכתוב בגמרא הוא הידע המדעי שהיה אז. זה לא שלתנאים ולאמוראים הייתה רוח הקודש. הרמב"ם אומר זאת, לא איזה רב רפורמי. בספריי אני מגביל את עצמי לאמור בתורה בלבד".

ומה עם הפרקים שהסעירו כמה מאיתנו בנעוריהם ב'אמונות', ספרו של מי שהיה רב הקמפוס של אוניברסיטת בר-אילן, הרב ישראל הס ז"ל, ושכמותם מופיעים גם בספרי חיזוק-אמונה מאוחרים יותר – פרקים המתעדים מחקרים מדעיים המוכיחים כביכול את קיומו של מימד רוחני נסתר בטבע, למשל תגובות פיזיולוגיות קשות של צמחים לדיבורים של בני אדם על כוונה להזיק להם? פרופ' אביעזר, איש בר-אילן ואולי הדמות הבולטת ביותר בהגשמת סיסמתה של אוניברסיטה זו "תורה ומדע", מוכן להתייחס לכך רק תוך הדגשה שהוא מדבר על הטענה ולא על הטוענים, ואינו מכיר את 'אמונות' ספציפית'. "אף אדם נורמלי לא חושב שצמחים מרגישים", הוא חורץ. "צמח מגיב לאור, זה לא אומר שהוא מרגיש. אפשר לבדוק את זה. קח צמח למעבדה ובדוק אם זה קורה. זה לא קורה. סמוך עליי שאם זה היה עולה במחקר זה היה מופיע בכל ספרי המדע".

- מאיפה הדברים האלה מגיעים? איזה סוג של מדענים כותבים את המחקרים האלה המצוטטים בספרי המחזירים בתשובה?

"אף מדען לא".

- בייחוד מככבים שם מחקרים על אנשים שחוו מוות קליני, וכולם מספרים סיפורים דומים על אור פלאי שראו.

"כל זה שטויות. או ליתר דיוק, כל בדיקה מדעית של דברים כאלה מראה שאין לזה בסיס. זה גם נגד הגישה התורנית שלי".

- אבל הטענה היא שכל מי שחוזר ממוות קליני מגיע עם אותו סיפור בדיוק.

"האנשים הללו הם מיעוט קטן של אלו שעברו מוות קליני. לכן מה שהם אומרים מופיע בעיתונים ולא בכתבי עת מדעיים. אז יש איזה חיים-שְמֶר'ל שמת מוות קליני וזוכר כך וכך. אבל יש מיליון אחרים שלא. זה לא שהאנשים הללו משקרים. הם חושבים כך. ממש כמו אלה שחושבים שהם יכולים להזיז דברים על ידי מחשבה, ובבדיקה מבוקרת במעבדה אף פעם לא הצליחו בכך.

"ואם באמת במוות קליני רואים אור, מה זה מוכיח? אולי זו גרייה מוחית שהיא חלק מהמחלה? ובכל מקרה, מה זה אומר על העולם הבא? כלום. הרי הוא לא מת. עצם זה שהרופאים החזירו אותו מוכיח שהיה בחיים. אם אני מתעלף ואין לי נשימה והלב לא פועל זה לא אומר שאני מת. יש דרך להחזיר אותי לחיים. הזיכרון מהמוות הקליני עשוי להיות 'זיכרון כוזב', או תופעה מקבילה לפנטום, תחושת כאב ביד של אדם שאין לו יד. תגובה עצבית".

הבידול הזה שאביעזר מקפיד לערוך בינו לבין מטיפים דתיים המצטטים מדענים כאלו ואחרים נחוץ – שכן בלעדיו, גם הקורא בספריו של אביעזר עשוי להיות נבוך עד נפעם לנוכח המידע שמצד אחד משכנע שהתורה חזתה אלפי שנים מראש תגליות מדעיות בנות זמננו – ומצד שני חושף את קוצר ידו של המדע, בפרט בתחום חקר התפתחות המין האנושי. "אני איש מדע שמרן", מכריז אביעזר. "אנשים שואלים אותי, כתבת את הספר הראשון שלך באנגלית לפני עשרים שנה, יש משהו שצריך לשנות? ואני עונה שלא. חוץ מפרט אחד שום דבר לא השתנה. נוספים תימוכין לדברים, אבל לא שינויים. כי אני משתמש רק בדברים שנמצאים בקונצנזוס מדעי. יותר מזה, אני לא מצטט בספרים ובהרצאות מדענים דתיים; רק גלאט-טרֵייף.

"סטיבן וינברג, חתן פרס נובל בפיזיקה, כתב שאם לוקחים את הפיזיקה במאה השנים האחרונות ושואלים כמה תיאוריות היו בקונסנזוס מדעי והתברר שאינן נכונות – התשובה היא אפס. לא נכון לומר שהמדענים משנים דעתם כל חמישים שנה. גם המפץ הגדול, זה לא שהוא החליף תיאוריה אחרת; לא הייתה תיאוריה אחרת. היו השערות. תיאורית המפץ הגדול היא התיאוריה הקוסמולוגית הראשונה המבוססת על ראיות מדעיות רבות, ולכן היא מקובלת על כל המדענים. לא יקרה שמדען ימצא הוכחות שזה לא נכון. לא הייתה בתולדות המדע תיאוריה מבוססת על עובדות שהתבררה בסוף כלא נכונה. יש הכללה, יש שיפור – נניח, תורת היחסות הראתה שחוקי ניוטון לא תקפים במהירויות הקרובות למהירות האור – אבל הבסיס של התיאוריות נשאר".

- ואתה מוצא את המפץ הגדול בתיאור הבריאה של היום הראשון.

"כן. אני מדבר על 'תורה' במובן של החלק הסיפורי בתורה, ו'מדע' במובן של ידע אמפירי במדעי הטבע, ומראה שהם מתיישבים יחד הרבה יותר ממה שאפשר היה לחשוב. הבריאה מתחילה ב'יהי אור'. עוד לפני שנבראה שמש, ירח, כוכבים, נרות, פלורוסנטים. איך זה ייתכן? אז אפשר להגיד שזה אור רוחני, זה אור מטפורי. אבל התשובה היא כן, היה אור, אור ממש. היקום התחיל בפרץ אור עצום, כדור אור קדום, ובשמו הפופולרי המפץ הגדול. אור, פשוט אור, כמו זה שקורן מהפלורוסנט. 3,000 שנה איש לא הבין את משמעות המילים 'יהי אור': שבריאת האור היא-היא בריאת היקום.

"או יום שני, 'ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע'. את המים מתחת לרקיע כולם מכירים, אבל מהם המים מעל לרקיע? מישהו שמע פעם על כמויות גדולות של מים בחלל? נשמע לא רציונלי. ומתברר שהמדענים גילו את המים מעל לרקיע: במערכת השמש יש כמויות עצומות של קרח. הרבה יותר מים ממה שיש בכדור הארץ. השביטים, למשל, הם מים, 'קרח מלוכלך'. התורה צריכה להיות מובנת לאדם לפני 3,000 שנה ולאיש שחי היום, ומשום כך כתבה מים ולא קרח. התורה איננה ספר מדעי, אבל לדברים יש בסיס מדעי. וזה ייתכן רק אם התורה נכתבה בידי אלוהים, או בנבואה ממקור אלוהי".

- ועם זה, אתה כותב שתמיד תאמין, גם אם האמונה לא תסתדר עם המדע. מה אם כן הטעם בכל הפרויקט הזה שלך?

"לאנשים נדמה ששום דבר בסיפור בריאת העולם אינו תואם את הידע המדעי. אם אפשר לתת הסבר, אפילו לחלק מהדברים, זה כבר מביא להרגשה טובה. זה מראה שהתורה אינה הבל ושיגעון. אנשים שואלים – לכל תרבות יש מיתולוגיה, למה התורה צריכה להיות מיתולוגיה טובה יותר מאחרות? ואני אומר שיש הבדל גדול בין התורה לכתבי קודש אחרים. האחרים או שהם אומרים שאלוהים ברא הכול, בלי פירוט, או שיש בהם פירוט שלא יכול להתיישב עם הסבר מדעי, שאליל זה לחם באליל אחר. התורה, לעומת זאת, מפרטת פירוט ענייני, שיכולה להיות לו מקבילה במינוח מדעי".

- מהספרים שלך מתקבלת לפעמים ההרגשה שקל יותר למדען להיות מאמין מלהיות אתיאיסט. אתה חושב כך?

"להיות מדען מאמין ומדען אתיאיסט קל באותה מידה, כי הכול מתחיל באמונה ועל פיה המציאות מתפרשת. האתיאיסט מתחיל בהנחה שאין אלוהים, שאפשר להבין את העולם הפיזי בלי הנחה שאלוהים קיים, ואז לא משנה אם הוא מגלה שכדי שהעולם יהיה כפי שהוא צריכים לקרות דברים מוזרים בעלי הסתברות אפסית; הם קרו וזהו. בעיניו של מי שמאמין לכתחילה, יש משמעות לכך שהממצאים המדעיים תואמים את הנחת התורה שהעולם מתוכנן לטובת האדם. לסטיבן הוקינג או ריצ'רד דוקינס זה פשוט לא אומר כלום".

- השאלה היא היום בכלל מפריעות לאנשים הסתירות-לכאורה בין סיפורי התורה לבין המדע. מקובל כבר היום לומר שאלו שני מישורים שונים שאינם נוגעים זה בזה. נראה שהיום מטרידות יותר את הציבור הדתי ההתנגשויות שבין הלכה למודרנה ובין דמוקרטיה ליהדות.

"אני מתרשם שבעיית התורה והמדע כן מטרידה אנשים היום. חזרתי עכשיו מסיבוב הרצאות בארצות הברית. נתתי עשרים הרצאות ב-11 מקומות. בכל המקרים לא היו מספיק כיסאות באולם. בעוד חודשיים אצא לסיבוב הרצאות נוסף שם. גם בארץ, אני לא מרצה בהתנדבות, ואנשים שמחים לשלם ומזמינים אותי, כי זה נושא שהקהל רוצה לשמוע. לאנשים חשוב לדעת שלא צריך להשאיר את השכל בחוץ כשלומדים תורה. שלא על כל דבר צריך לומר שהוא לא כפשוטו, שהוא רק רעיון רוחני".

- ולא שזה מה שמחזיק את האמונה שלהם.

"יש כאלה שכן. יש בוגרי חינוך דתי שמגיעים לאוניברסיטה ושומעים יום יום מפרופסורים שהם מכבדים 'מה, אתה עדיין מחזיק בשטויות האלה', וזה משפיע עליהם. האמונה שלהם קורסת והם יוצאים מהאוניברסיטה חילונים. אז המסר בשבילם הוא שהנה, יש תשובות".

- ואולי ההתנגשות האמיתית בין תורה ומדע היא דווקא בתחום חקר המקרא?

"אני מעדיף לדבר על מה שאני מבין בו, על מדעי הטבע. לפעמים הדברים נוגעים זה בזה. למשל הטענה שפרקים א' וב' בספר בראשית הם שני סיפורי בריאה שונים. בעיניי זה אבסורד, מפני ששני הפרקים מדברים משני מבטים שונים. הראשון מדווח מה קרה, והשני מסביר מה משמעותו: מה הקשר בין אדם ובוראו, אדם ואשתו, אדם והעולם הפיזי. אני נותן בספר דוגמה. אם שמים קומקום על האש, המים רותחים. למה? לסטודנטים במחלקה לפיזיקה אתן הסבר מדעי על שינויים מולקולריים, על הסתברות מהירויות, על מעברי פאזה. ואם אשתי תשאל למה המים רותחים אסביר שאני רוצה לשתות קפה.

"אפילו זה שבפרק הראשון כתוב אלוהים ובשני ה' – ילדותי כל כך לומר שזה מוכיח שהפרקים לקוחים ממקורות שונים. הרי השם מתאים לנושא שמדברים עליו: אלוהים הוא הכוח הפיזי, וזה מתאים לתיאור הפיזי של הבריאה, ואילו ה' הוא השם הפרטי של הקב"ה, שמתאים לפרק המתאר את המשמעות של הבריאה. כך שמעט הדוגמאות שאני כן מבין בביקורת המקרא נראות קצת אידיוטיות. אבל כאמור זה לא השטח שלי".

השטח של אביעזר כמדען הוא פיזיקה של מצב הצבירה המוצק. הוא כיהן כראש המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בר-אילן במשך שלוש קדנציות רצופות. עוד שימש באוניברסיטה זו סגן הנשיא למחקר ויו"ר האגודה לתורה ומדע, ועסק בארגון כנס 'תורה ומדע' השנתי. הוא פרסם 140 מאמרים בתחום המחקר שלו, ונבחר כעמית באגודה האמריקנית לפיזיקה בשל תרומתו לחקר התכונות החשמליות של מתכות.

"נולדתי בשוויץ ב-1939 וזמן קצר לאחר מכן היגרו הוריי לאמריקה", הוא מספר. "הם ברחו מהיטלר. בדיעבד לא היה צורך לברוח משווייץ, אבל כך זה נראה אז. באנו באוניית הלוקסוס קווין מרי. גדלתי בדטרויט, ואת הדוקטורט עשיתי באוניברסיטת שיקגו – שם קיבלתי גם את אשתי, ילידת שיקגו; שניים במחיר אחד. פוסט דוקטורט עשיתי אצל ג'ון ברדין, הפיזיקאי היחיד שיש לו שני פרסי נובל בפיזיקה. הוזמנתי לעבוד בחברת יב"מ, בקבוצת מחקר של אסאקי, היפני, שלא היה כל כך חכם: היה לו רק פרס נובל אחד. ואז קיבלתי הזמנה לבר-אילן, ומ-1967 אנחנו בארץ".

כאן נשאב בהדרגה לעיסוק בקשר בין תורה ומדע, לצד עיסוקו המחקרי העיקרי. והכול בגלל אשתו דבורה. "היא מורה, ולכן קיבלה חוברת של 'הד החינוך'. היה שם מאמר שטען שהתורה מיושנת ומיתולוגית, וסיפק לכך ארבע דוגמאות. אשתי שאלה אותי, נתן, מה יש לך להגיד? קראתי, ובמקרה כל ארבע הדוגמאות היו לא נכונות. אשתי הושיבה אותי כמעט בכוח לכתוב מכתב. כתבתי, פרסמו, וחשבתי שזה סוף העסק. אחרי שבועיים אני מקבל טלפון. מנהל בית ספר קרא, ושואל אם אני מוכן לתת הרצאה בנושא לפני המורים. התחלתי להסביר למה אני לא יכול, אשתי לקחה את השפופרת ואמרה כן, הוא יבוא.

"מכאן זה פשוט המשיך – עוד ועוד הזמנות להרצאות. שאלו אותי אחרי הרצאות אם יש לי משהו כתוב, ואמרתי שלא – ואז עשיתי טעות: סיפרתי את זה לאשתי. היא אמרה לי, כצפוי: שב תכתוב מאמר. כתבתי מאמר על הבריאה. הבאתי מאה עותקים להרצאה הבאה וזה נחטף כמו לחמניות. מהר מאוד מצאתי עצמי מדפיס עוד ועוד – 10 אלפים עותקים. כתבתי עוד על האבולוציה. ואז הגיע שבתון. ועשיתי דבר שלא מגלים לשלטונות: חשבתי לעצמי, אולי לא אעסוק בפיזיקה אלא אבדוק את מעשה הבריאה. חשבתי שאכתוב חוברת, אבל יצא לי ספר. 'בראשית ברא' הופיע באנגלית ב-1990. בני תרגם אותו לעברית, ודאגתי גם לתרגום לרוסית – ואז התחילו להגיע הפניות לתרגם את זה לעוד שש שפות. שתיים מתוכן הגיעו ממו"לים גויים, שברור שקהל הקוראים שלהם לאו דווקא יהודי: בנורווגיה וברומניה. עשר שנים נוספות לקח לי לכתוב את הספר הבא".

- ועוד תשע שנים עד שהופיע בעברית לפני כשנה וחצי.

"אני עושה דברים לאט מאוד. אפילו התרגום הרוסי של 'אמונה בעידן המדע' הופיע לפני העברית. עברו עליו עוד ועוד אנשים כדי שייצא כמה שיותר ברור ומלוטש. ניסיתי ללכת בדרכו של ריצ'רד פיינמן, מגדולי הפיזיקאים של המאה העשרים, שחיבר ספרי מדע פופולרי עם הסברים פשוטים, שווים לכל נפש. הוא אמר, 'אם אינני יכול להסביר משהו לאשתי, סימן שאינני מבין אותו'".

- אתה מרצה הרבה, אבל תמיד לבדך. מה עם ויכוחים פומביים עם מדענים אתיאיסטים?

"הציעו לי לקיים ויכוח עם ריצ'רד דוקינס. לא רציתי. הוא וכחן מצוין, ודי ביכולת הרטורית שלו כדי לגרום לו לנצח. הוא יגיד משהו, אני אגיד משהו, זה לא יתרום להבנת הנושא. אז אני כותב עליו, מראה שהוא כותב דברים לא ישרים, נותן דוגמאות. אגב, היה לו פולמוס עם מדען אתיאיסט אחר, סטיבן ג' גוּלד מהרווארד. הם האשימו זה את זה שהם לא ישרים ולא מבינים את המקצוע. תאר לך ששני פיזיקאים אומרים זה לזה 'אינך מבין את בסיס המקצוע'. רק בחקר האבולוציה זה אפשרי. אין ויכוח על מה זה תורת היחסות, מהי תורת הקוונטים, לא קורה שחתן פרס נובל אחד אומר על חברו שאינו יודע דבר בפיזיקה. ואילו באבולוציה זה המצב".

בספריו מבחין אביעזר בין האבולוציה, שהיא עובדה, ולדעתו אף נרמזת בתורה בהבחינה בין היום החמישי ליום השישי בבריאה – לבין הדרוויניזם, שהוא תיאורית אבולוציה מסוג מסוים, הגורסת התפתחות הדרגתית של המינים בעקבות שינויים גנטיים מקריים. הוא מציג תיאוריות אבולוציה עדכניות יותר, ולדבריו מעוגנות יותר בממצאים, המדברות על הופעות פתאומיות והכחדות פתאומיות של מינים. תיאוריות אלו מסתדרות טוב יותר עם התיאור בספר בראשית ועם האפשרות שהתפתחות החיים הייתה מכוונת מלמעלה.

"העובדה היא שעולם החי השתנה", הוא מסביר, ואנו תקווה שהקורא יקלוט את הטון המבודח להלן. "פעם היו דינוזאורים ולא היו ציפורים. איך יודעים את זה? כי מוצאים עצמות דינוזאורים טבועות בסלע, ובסלע יש מרכיבים רדיואקטיביים שמאפשרים לדעת מתי הוא נוצר. באותו אופן ידוע לנו שבזמן שהיו דינוזאורים לא היו ציפורים, ואילו היום יש ציפורים ואין דינוזאורים. איך אני יודע שאין דינוזאורים? כי אם היו היה קשה לפספס אותם. ואיך אני יודע שיש ציפורים? כי בליל שבת אני אוכל מרק עוף משובח. עולם החי השתנה, ומי שחושב אחרת מכחיש עובדות. זה היה ידוע הרבה לפני דרווין.

"האבולוציה אומרת לנו שהדינוזאורים דאז הפכו לציפורים של היום. והשאלה היא איך זה קרה. מה המנגנון שגרם לכך. דרווין נותן תיאוריה שמסבירה זאת. וכיוון שהיה מדען גדול, הוא לא רק כתב תיאוריה אלא גם נתן ניבוי, פרדיקציה, ולא היסס לומר שאם יתברר שהפרדיקציה שגויה, התיאוריה כולה תתברר כשגויה. ואכן, כל הגילויים האחרונים של המדענים סותרים את הפרדיקציה שלו. זו הסיבה שרוב המדענים, חילונים כדתיים, מחפשים תיאוריות חלופיות. יש אנשים כמו ריצ'רד דוקינס או דניאל דנט שלא מוכנים לשמוע שום רעיון שאינו דרווין, אבל זו כבר גישה קצת מגוחכת בקהילה המדעית".

- עקבת אחרי פרשת פיטוריו של ד"ר גבי אביטל?

"הדיון בפרשה לא לגמרי ברור, כי אנשים מבלבלים בין אבולוציה לדרוויניזם. אלה שני דברים שונים לחלוטין. כל ספר לימוד בביולוגיה היום מדבר על רעיונות אחרים מתיאורית דרווין. ההדרגתיות מתה. אם לצטט את פרופ' סטיבן גולד, מאובנים לא מראים שינוי הדרגתי. הם מלמדים שמין חדש אינו מופיע בהדרגה, אלא מופיע לפתע פתאום, כשהוא בעל מבנה מוגמר. והמבנה הזה זהה כמעט לחלוטין לזה שיש לו בתקופת הכחדתו".

- יש ב'אמונה בעידן המדע' גם פרק על סימני חיים מאדים. אתה אומר שבכל פעם מחדש זה מתברר כשטות. אם יתגלו חיים במאדים זה אמור להפריע ליהודי המאמין?

"אין שום בעיה עם זה. הרמב"ם אומר שיש חיים, אפילו אינטליגנטיים, בכוכבים אחרים. כבר נמצאו פלנטות שייתכנו בהן חיים. המגבלה היחידה, על פי רמב"ם במורה נבוכים היא שאם ניתנה להם תורה, היא צריכה להיות אותה תורה כמו שלנו. הקב"ה נתן תורה אחת.

"לנוצרים זו בעיה רצינית, כי לפי הנצרות אם אינך מקבל את ישו תהיה בגיהנום לצמיתות – ומה אשם יצור אינטליגנטי מפלנטה אחרת שאינו יודע על ישו? יש בעולם הנוצרי ספרות ענפה על הבעיה הזו. לעומת זאת, התורה לא מחייבת גוי או אדם מכוכב אחר להיות יהודי".

- בעולם הנוצרי יש חוקרים כמוך, המבקשים ליישב בין 'הברית הישנה' למדע?

"לדידם של רוב הנוצרים, כולל פרוטסטנטים, למעט פונדמנטליסטים, הברית הישנה נכתבה בידי בני אדם. המשפט נגד גליליאו היה לא על כך שטען שהארץ מקיפה את השמש – הרי זה לא סותר שום קביעה בתנ"ך – אלא על עצם הניסיון שלו להוציא מידי הכנסייה את הקביעה מה קורה בשמיים. יש משפט שמיוחס לו, הכנסייה אומרת לנו איך ללכת לשמיים והמדע אומר איך השמיים הולכים.

"מנגד, ישנם האוונגליסטים, בתוכם המדענים הבְּריאָתנים. הם וגם אני אומרים שהתורה מהשמיים, אבל ההבדל בינינו הוא שלדידם כיוון שהתורה מהשמיים יש להבינה כפשוטה, למשל שכל יום בבריאה הוא 24 שעות. ואילו ההשקפה התורנית אינה מחייבת זאת. הרמב"ם כתב במורה נבוכים ב, כה, פרק שכל מי שעוסק בזה חייב לדעת בעל פה, שאם יש סתירה בין התורה (בחלקיה הסיפוריים) לבין ידע מבוסס, צריך לקבל את הידע המבוסס ולהבין את הפסוק לא כפשוטו. אבל זה, אם אי אפשר להבין כפשוטו; ומה שאני מראה הוא שיש יותר פסוקים ממה שחשבנו שאפשר להבין כפשוטם.

"הגיבור שלי כאן הוא ג'ון פולקינגהורן, פרופסור בקיימברידג' שבגיל חמישים פרש ונעשה כומר אנגליקני. הוא חיבר את הספר 'מדע ואמונה נוצרית', ועוד לפחות עשרה ספרים, שאני מוצא בהם הרבה טעם. הוא כתב שעיקר הדת אינו סתם אמונה עיוורת, אלא יש להשתמש בשכל ולא להתבייש לומר 'איני מבין'. כמוהו, אם משהו לא מסתדר, אני מעדיף לומר שאני לא מבין מאשר לסלף את המדע. הוא כותב שהמאמין הדתי צריך להיות בחברה ששואלת שאלות, שמחפשת את האמת. שעלינו לראות את המדענים לא כאויבים אלא כשותפים בחיפוש האמת. זו הגישה התורנית הנכונה. הרמב"ם כותב בהלכות יסודי התורה ב, ב שקיום מצוות אהבת ה' הוא ללכת בטבע ולראות את החוכמה שאין לה קץ. לפי זה מי שלומד פיזיקה מקיים מצווה מהתורה. אמונה עיוורת אינה הגישה התורנית".

- ספק אם חרדים יסכימו איתך.

"אני לא חרדי. מעניין שהביקורת כלפיי באה בעיקר מחרדים דווקא. החילונים בדרך כלל מתלהבים מזה שאני מצטט חתני פרס נובל וזה מסתדר עם הכתוב בתורה. גם החרדים רובם מתלהבים, אבל אתה שומע בתוכם גם כאלה שאומרים מי צריך מדע, זו אפיקורסות, זה פשע לצטט מהתורה בלי פרשנים, מה אתה צריך להשוות את התורה למשהו אחר ולבדוק אותה לאורו? שכח מחתני פרס נובל, הם אפילו לא יהודים".

רגע לפני הסוף הוא משחרר לפתע חור בחגורת המדען הרציונליסט שלו. "בספר שאני שוקד עליו עכשיו יהיה פרק על התיאור הקבלי של בריאת העולם, זה שכתב ר' חיים ויטאל בשם האר"י בספר 'עץ החיים'. תיאור אחר לגמרי מזה שבבראשית – לא סותר, אבל נותן את המשמעות, את התפקיד של הקב"ה בתוך הבריאה. יש שם תיאור שנראה מוזר מאוד. ואני אומר שאפשר להסביר אותו בעזרת התיאוריות החדשות בפיזיקה, בייחוד תיאורית המיתרים. מדברים היום על עשרה מימדים ביקום; ואם מצרפים את תיאורית המפץ הגדול, הקוונטים והמיתרים, אפשר לקבל הסבר מושלם ומפורט של מעשה הבריאה בקבלה".