600 הטורים הראשונים

הטור ה-600 במניין טורי שירת-העיתון שלי ב'מקור ראשון' הופיע בשבוע שעבר. היום אני כותב את ה-601.  הטור הראשון הופיע בא' בכסלו תשנ"ט, 17.11.1998. מאז הוא מופיע מדי שבוע ברציפות (ובמספרים: ב-600 מתוך 661 הגיליונות של מקור ראשון שהופיעו מאז).

בשבועות הראשונים הטורים היו קצרים, עשרים-שלושים שורות האחד, אך עד מהרה התייצבה המתכונת הקיימת עד היום - מלוא האורך של עמוד בפורמט טבלואיד. על האומץ של 'מקור ראשון' להיות העיתון המודפס היחיד בישראל המחזיק כיום טור שירי-אקטואלי אני חב תודה למי ששכנעה, ציפי לוריא ז"ל, למי שהשתכנע, העורך דאז עמנואל שילה, וכן לעורכי העיתון ולעורכי מוסף 'יומן' לדורותיהם. מניות בעסק הזה יש גם לאשתי אמירה שסובלת את ייסורי הכתיבה שלי בכל שבוע, לסבים וסבתות שמתגייסים לעתים לשמרטפות, ולקוראים המגיבים והמעודדים. 

אינדיקציה משעשעת למצבו של הטור בזירה הציבורית סיפק בשבוע שעבר פרופ' נסים קלדרון. הוא התארח בתוכנית 'קיץ חי' בערוץ הראשון, שעסקה למשך כמה דקות באלתרמן לרגל 101 שנים להולדתו. פעמיים במהלך הראיון הקצר שאלו אותו המנחים יואב קרקובסקי ועמית קוטלר בצורות שונות, אגב אזכור 'הטור השביעי', אם יש היום בעיתונות הישראלית טור שירי-פובליציסטי במתכונת דומה. תשובתו: "צריך להגיד את האמת, שטור כזה היה מזוהה עם ערכי תנועת העבודה, ואין היום עיתון שמזוהה עם כיוון פוליטי מסוים. אולי, אתה יודע, מקור ראשון, אם יגיע פייטן של הימין, זה יתאים לו". מדהים, לא? הוא, שכתב מאמר חשוב על אודות 'הטור השביעי' של אלתרמן, ניבא שטור כזה עשוי להתקיים, אם בכלל, בעיתון 'מקור ראשון' דווקא, וקלע בול (הבה נניח לשאלה אם שאר העיתונים אינם מזוהים עם כיוון פוליטי מסוים). אולם לא ידע שהטור הזה אכן קיים שם, זה למעלה מרבע יובל שנים. אם כי אולי הוא ידע שהטור במקור ראשון קיים, ושכח זאת, ומה שנותר בתודעתו הוא המחשבה שהדבר ייתכן.

כשהתחלתי לכתוב את הטור, הייתי בן כמעט 25. לאחר יותר מחצי שנה נפגשתי לראשונה עם כותבים אחרים ב'מקור ראשון', ולפחות אחד מהם אמר לי "הייתי בטוח שאתה בן חמישים". גם בשנים הבאות שמעתי תגובות כאלה, והמגיבים הנבוכים הבטיחו לי שזו מחמאה. והנה עתה, שבועות מעטים לפני הטור ה-600, חגגתי גם את אמצע הדרך בין גיל 25 של תחילת הטור לבין גיל 50, כלומר הגעתי לגיל המדויק שלושים ושבע וחצי. עוד תקופה אחת כזאת, והמחמיאים יצדקו.  

האם גם הטורים שלי היום דומים לאלו שכתבתי כשהייתי בן 25, כלומר נקראים כאילו כתב אותם בן 50? להערכתי  הכתיבה שלי נשארה דומה. מעניין (אותי) לקרוא שוב את הטור הראשון שפרסמתי, מכיוון שהוא עסק במצב-עניינים דומה מאוד לזה הנוכחי, של מחאת האוהלים. הייתה אז שביתת סטודנטים ממושכת, שביתת רעב,   בדרישה להפחתת שכר הלימוד. עם הרבה רטוריקה על זה שהיא אינה פוליטית (גם אז נתניהו היה ראש הממשלה) ושכל גוני הציבור וסוגי הסטודנטים משתתפים בה (כך אמר אחד ממנהיגיה; והשיר כתוב כפרודיה לנאומו). גם אני הייתי אז סטודנט. כאז כן היום, קשה לי להתלהב משביתות והפגנות ומחאות שאנשים עושים למען הכיס של עצמם, תוך שהם מדברים גבוהה גבוהה. אם כי ההתנגדות שלי מהימים ההם לדבר על "כסף" (אכן אמרתי ועשיתי: עד שהתחלתי לעבוד במקור ראשון בעריכה, כתבתי את הטור בהתנדבות) אינה כשהייתה, ועם הגיל וגדילת המשפחה למדתי להעריך את הצד הזה של החיים.
הנה הוא, הטור הראשון מתוך 600 הטורים הראשונים:

שביתת הָרְעֵבִים

סְטוּדֶנְטִים מֵהַשְּׂמֹאל, סְטוּדֶנְטִים מִיָּמִין,

דַּקֵּי בָּשָׂר אוֹ עֲתִירִים בְּנֶפַח,

סְטוּדֶנְטִיוֹת שְׁקֵטוֹת, סְטוּדֶנְטִים צַוְחָנִים

(אָסוּר הֲרֵי לוֹמַר הַהֶפֶךְ),

סְטוּדֶנְטִים מֻסְלְמִים, סְטוּדֶנְטִים עִבְרִיִים,

סְטוּדֶנְטִים עִם כִּפָּה וְעִם כָּאפִיָּה,

סְטוּדֶנְטִים עֲשִׁירִים, סְטוּדֶנְטִים עֲנִיִים,

עִם הוֹנְדָה, עִם סוּבָּארוֹ אוֹ עִם פִיאַט,

סְטוּדֶנְטִים צִיּוֹנִים, סְטוּדֶנְטִים שֶׁכְּבָר פּוֹסְט,

סְטוּדֶנְטִים לְמַדָּע, חֶבְרָה אוֹ רוּחַ,

סְטוּדֶנְטִים שֶׁיוֹדְעִים עַל אֵיזֶה צַד הַטּוֹסְט

מָרוּחַ,

וְכָל הָרוֹטְבַּרְטִים וְכָל הָאֶשֶׁלִים

וּשְׁאָר כָּל תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים

אֲשֶׁר חוֹלְמִים לִהְיוֹת יְרוֹחָם-מֶשֶׁלִים

אוֹ דָּנִי-אֲדֻמִּים,

סְטוּדֶנְטִים בּוֹהֶמְיָנִים, סְטוּדֶנְטִים בְּנֵי יִשּׁוּב,

מְיֻשָּׁנִים אוֹ שֶׁהוֹלְכִים בַּקֶּצֶב –

כֻּלָּם הִתְאַחֲדוּ סְבִיב קֵייְס אֶחָד חָשׁוּב:

כֶּסֶף.

מקור ראשון, א' בכסלו תשנ"ט, 20.11.1998